התקיפה האלימה של נזירה קתולית בירושלים ע"י יהודי, עוררה הדים בעולם והעלתה שוב לסדר היום את מה שגופים העוקבים אחרי הסוגיה מתארים כתופעה: "היריקות וההשפלה הן יום-יומיות. אנשים חוששים ללכת בירושלים עם סממנים נוצריים". תיעוד התקיפה, שהפך ויראלי ברשתות, קשה לצפייה, אולם את מירב תשומת הלב התקשורתית תפסו תקיפות לא כלפי בני-אדם אלא נגד סמלי קודש נוצרים. זאת משום שהמעורבים היו חיילי צה"ל.
בחודש שעבר ניפץ חייל צה"ל באמצעות פטיש פסל של ישו הצלוב בכפר הנוצרי דבל שבדרום לבנון, וחברו אף טרח לתעד את המעשה. החודש נחשפה תמונה נוספת שבה חייל צה"ל מצמיד סיגריה לפסל של מרים הבתולה באותו אזור בדרום לבנון, בעוד חייל אחר מצלם אותו. בשני המקרים דווח כי החיילים נשפטו ונענשו.
אקדים את המובן מאליו – איננו יודעים מי הם החיילים שהשחיתו את הסמלים הנוצרים ומהם המניעים שלהם. אולם האירועים מזמינים דיון בשאלת היחס של חיילי צה"ל לבני דתות לא יהודיות, ובמקרה זה - למאמינים נוצרים.
לפי נתוני מועצת המכינות הקדם-צבאיות, מעל 30% ממסיימי קורס קצינים מגיעים מהמכינות - כמחציתן מכינות דתיות, המזוהות עם בית-מדרש מסויים: זה של חסידות הרב קוק ו"ישיבות הקו". לאור הדומיננטיות ההולכת וגוברת של בוגרי מוסדות חסידות הרב קוק בתפקידי פיקוד, חשוב להפנות זרקור לעמדות הקיצוניות של זרם יהודי-דתי זה כלפי הנצרות.
במובן הרחב, חסידות קוק מזהה בנצרות מקור של "רשעה" שאחד הביטויים שלה הוא השנאה הנוצרית לעם היהודי, והיא מייחסת לה כח רוחני ומוסרי שמשפיע על כל האנושות כולה. לפי התיאולוגיה הקוקניקית, שכבר קנתה לה גם אחיזה פוליטית בדמות מפלגת "נעם", ל"רשעה" הנוצרית יש השפעה מיידית, שלא לומר יומיומית, על התנהלותה של מדינת ישראל.
מחוללי המשנה המשיחית של חסידות הרב קוק מאמינים שכל מלחמות ישראל כולן הן מלחמות דת שמקורן בנצרות ובאיסלאם, דתות הפועלות למנוע מעם ישראל להשיב את השכינה לציון, כלומר, להקים כאן מדינת הלכה שתשתרע על כל שטחי הארץ המובטחת.
לפי משנה משיחית זו, האיסלאם נלחם בנו פיזית ואילו הנצרות נלחמת בנו באמצעות הפוליטיקה האמריקאית והאירופאית, שכופות עלינו הסכמי שלום תמורת מסירת שטחים, שבפועל מנציחים את שליטת הפלסטינים על אדמת הקודש וכך מונעים את קידום הגאולה.
הרעיון מופנם בחניכי מכינות קדם צבאיות משיחיות, כחלק מארגז הכלים האידאולוגי בדרך לגיוס. כך למשל מחנך הסמח"ט במיל' הרב יואל רכל, רכז החיילים והבוגרים של מכינת "בני דוד", את חניכיו במכינה, חלוצת המכינות המשיחיות.
"אנחנו נלחמים במלחמות השם... האם תשרה פה שכינה?", הוא מבהיר, ומכאן גם מסקנתו מהי המלחמה: "כל הגויים... הנוצרים... המוסלמים, מבינים שעם ישראל חוזר לארצו [...] והם נלחצים מזה. [...] והרשעה נלחצת.. והם נלחצים מאוד, פרכוסים אחרונים מכל הכיוונים, על זה המלחמה".
במילים אחרות – בחניכים הצעירים מופנמת ההבנה שהמלחמות שמדינת ישראל מנהלת אינן מלחמות שנועדו להגן על גבולותיה ואזרחיה, וכי הסיבות להן אינן ביטחוניות רציונליות, אלא שלמעשה הם נלחמים מלחמת דת בנצרות ובאסלם.
את היחס לנצרות של חסידות הרב קוק מיטיב לתאר הרב אליעזר קשתיאל, אחד מראשי מכינת בני דוד וחותנו של ראש השב"כ דוד זיני. דבריו משקפים את הלך הרוח של החסידות כפי שהיא נמסרת במוסדותיה לחניכיה:
"אנחנו יודעים שזה [הנצרות; י.נ] רק הוסיף סירחון בעולם [...] זה ביוב אחד גדול [....] זה עיוות ענק [...]. הרב קוק כותב בכמה מקומות, כל הנצרות זה סירחון אחד גדול. הוא כותב שכשהוא היה ילד הוא היה עובר ליד כנסייה, הוא היה מריח סירחון, את בית הכיסא. למרות שהיה שם מלא ורדים וגן פורח [...] זה בושה למין האנושי. איך המין האנושי עדיין נותן לזה מקום, לנזק הנוראי הזה".
עכשיו נותר לברר האם זה ארגז הכלים האידאולוגי בשמה שולחת מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית את חייליה לקרב, ואולי גם לברר מה היתה תגובת העולם היהודי לו מסרים הפוכים היו מופנמים בחניכי מוסדות קדם צבאיים ברחבי העולם הנוצרי.
אלא שבכך לא תם הסיפור. חשוב להדגיש כי טועה מי שחושב שההשתלחות ב"נצרות" מתוחמת לנוצרים. חסידות קוק מפנימה בחניכיה את הרעיון שבבסיס מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית, זרמים אידיאולוגים של השמאל או היהדות הליברלית, טומנים בחובם את "ארס הנחש הנוצרי", כלומר יסוד אנטישמי.
כך מבהיר אלי סדן, ראש מכינת בני דוד וזוכה פרס ישראל על היותו גשר וחיבור בין חלקי החברה הישראלית, את העקרון לחניכיו: "קראתי ספר [...] 20 מאמרים של טובי הכוחות החילונים שמאלנים בארץ [...] ושוב אתה רואה שם את 'הרעל הנוצרי' [...] והרעל הזה הוא נכנס ללבבות. זה בדיוק ההתמודדות שלנו עם 'הרעל הנוצרי'". זאת גם הסיבה שהוא מכנה יהודים השייכים ליהדות הליברלית "יהודים מפיצי ארס".
מי שמבקש היום להקל ראש בביזוי הסמלים הנוצרים, עשוי מחר לגלות שגם הוא "נוצרי", שכן המאבק בנצרות הוא ביסודו גם המאבק במדינת ישראל הליברלית.