הודעתו של ג'ונתן פולארד, שריצה בארצות-הברית עונש של 30 שנות מאסר על ריגול לטובת ישראל, כי הוא מקים מפלגה חדשה, "אורות השחר", ומתכוון לרוץ לכנסת, זכתה לתהודה מועטה בתקשורת הישראלית. סיכוייו קלושים, אם בכלל, אבל החלטתו מעוררת בכל זאת עניין יחסי מחוץ לגבולות ישראל. עיתונאים מפולין, מערב-אירופה וארצות-הברית דיווחו על הודעת פולארד או פנו אליו לראיון.

לדניאל אסטרין, הכתב בישראל של תחנת הרדיו הלאומית הציבורית (NPR) בארצות-הברית, אמר פולארד: "עשיתי טעות, לא חשבתי על ההשלכות. ו-30 שנה לאחר מכן, הנה אני מנסה להשאיר מורשת טובה יותר" (גילוי נאות: הכתב מצטט אותי בקצרה בכתבה).

המורשת שפולארד מבקש להותיר היא גירוש כל תושבי עזה. זהו לוז הרעיון שבשמו הוא מבקש להתמודד לבחירות, תוך שהוא משווה בין לכידתו בארה"ב לפני 41 שנים למה שאירע ל-1,200 הישראלים שנרצחו או נפלו בקרב ביום שחמאס פלש לישראל: "אני הנחתי שהנטישה והבגידה שחוויתי מצד ממשלת ישראל היו [...] היוצא מן הכלל", אמר, "כשה-7 באוקטובר קרה פתאום הבנתי שכל המדינה נבגדה וננטשה".

לשאיפות הפוליטיות של פולארד חבר האב השכול נסים לוק, שבתו שני-ניקול, היתה מהסמלים הבולטים של טבח ה-7 באוקטובר שביצע חמאס. שני, בת לאם שמוצאה מגרמניה, היתה אמנית קעקועים ואושית רשת. היא נרצחה במסיבת הנובה וגופתה הועברה בטנדר לעזה, שם הוצגה לראווה בידי מחבלי חמאס כשלל מלחמה, אל מול המון עזתי צוהל שירק עליה וביזה את כבודה. הסרטון שצילם חמאס הפך לסמל חזותי של האכזריות והברוטאליות של מחבלי חמאס והציבור העזתי. גופתה חולצה בידי צה"ל במאי 2024.

בראיון לפני כמה ימים לערוץ 13 הבהיר נסים לוק כי באמצעות הגירוש - הוא השתמש במילה "הגירה" - הוא חותר להביא "תקווה" לעם ישראל. "אין תקווה, אין אהבה, אין שמחה", הוא פסק והוסיף: "הגירה זה דבר מאוד מסובך – משפטית, פוליטית, בינלאומית. אנחנו נדאג שהמשפטנים המעולים שיש לנו בארץ, הטובים ביותר, ימצאו את הסדקים שקיימים בחוק, ונעבוד לפי חוק, ואנחנו נהגר את כל פליטי עזה". ברור לכל, שכאשר לוק ופולארד מדברים על "הגירה" כוונתם לגרוש אוכלוסייה שלמה, מעשה שהוא בעצם פשע מלחמה.

ג'ונתן פולארד נולד ב-1954 בארה"ב, למשפחה יהודית אוהדת ישראל. מצעירותו נמשך פולארד לסיפורי גבורה על ישראל ובגיל 15, כשהיה בקייטנה ל"נוער שוחר מדע" במכון ויצמן, ביקש להתגייס למוסד. הוא למד באוניברסיטת סטנפורד ובהמשך באוניברסיטת טאפטס. מוריו וחבריו ללימודים נחשפו לדמיונו המפותח ושמעו ממנו בין היתר כי הוא קולונל במודיעין הישראלי. החיידק הציוני-מודיעיני-הרפתקני דבק בו כבר אז.

ב-1977, לאחר שסיים את לימודיו, הגיש פולארד מועמדות לסוכנות הביון המרכזית (CIA). בדיקת פוליגרף מצאה אותו לא אמין, והוא נדחה. אך למרבה ההפתעה, בגלל היעדר תיאום בין הגופים שהרכיבו אז את קהילת המודיעין האמריקאית, הוא נמצא מתאים למשרה במרכז לכוננות נגד טרור של הצי האמריקאי. כתוצאה מעוד מחדל של הביון האמריקאי, שלא הקפיד על מידור הולם, זכה פולארד לנגישות כמעט לכל החומר הסודי ביותר שהחזיקו 16 סוכנויות המודיעין של ארה"ב.

באביב 1984 נקלע פולארד לפגישה מקרית בניו-יורק ששינתה את חייו. הוא פגש בנסיבות חברתיות איש עסקים יהודי שסיפר לו על אלוף משנה אביעם סלע, מפקד מצטיין שהשתתף שלוש שנים קודם לכן בתקיפת הכור הגרעיני בעיראק, ושהה באוניברסיטת קולומביה כחלק משבתון. פולארד התלהב ואיש העסקים הבטיח להכיר ביניהם.

כעבור כחודש התקשר סלע לפולארד, טס לוושינגטון ונפגש עמו. פולארד סיפר לו כי הוא כועס על ארה"ב משום שאינה חולקת את כל המידע המודיעיני שלה עם ישראל. סלע חיבר תזכיר והפיץ אותו בכל שרשרת הפיקוד של מערכת הביטחון והמודיעין, כולל למפקד חיל האוויר עמוס לפידות ולרמטכ"ל משה לוי.

בישראל לא עמדו בפיתוי וגייסו את פולארד כ"נכס" בגלל נגישות מודיעינית יוצאת דופן. בדיונים שהתקיימו אז הוחלט שהמוסד, הממונה על גיוס מרגלים מחוץ לגבולות ישראל, לא ייצור מגע עם פולארד, בגלל קשריו הטובים עם ה-CIA. המשימה הוטלה על רפי איתן, שעמד בראש "לשכה לקשרי מדע" (לק"ם). איתן פעל בסמכות וברשות ראש הממשלה שמעון פרס ושר הביטחון יצחק רבין, ואחר-כך ראש הממשלה יצחק שמיר ושר הביטחון משה ארנס.

לק"ם היתה יחידה סודית במשרד הביטחון שנוסדה ב-1957 ותפקידה היה לדאוג לאבטחת מידע ולאספקת ציוד סודי לכור הגרעיני בדימונה. בהמשך היא הפכה לגוף ביון שעסק באיסוף מידע טכנולוגי-מדעי עבור כל קהילת המודיעין של ישראל והתעשיות הביטחוניות שלה. ללק"ם, היו "נספחים מדעיים" באירופה ובארה"ב.

ג'ונתן ובת זוגו אן עבדו כצוות. הראשון בצי האמריקאי והשנייה בחברה ליחסי ציבור. הם סיפקו מידע לישראל אך לא הסתפקו בכך. בשלב מסוים הציעו לספק מידע סודי גם לסין, דרום אפריקה, אוסטרליה וכנראה גם לפקיסטאן.

פולארד גנב מסמכים ממשרדו והעבירם דרך נספחי לק"ם לישראל. המידע נגע לתוכניות הנשק הכימי של סוריה, למאמצי עיראק להחיות את תוכנית הגרעין שלה, משלוחי הנשק הסובייטי במזרח-התיכון וכמעט כל מברק או הערכת מודיעין אמריקאית שעסקה באזור. המסמכים הנחשקים ביותר היו אלה שכללו תצלומי לוויין, הואיל ולישראל עדיין לא היו לוויינים משלה. תצלומים כאלה שימשו את המודיעין הישראלי בתקיפת מטה אש"ף בתוניסיה ב-1985.

מנהליו של פולארד בצי החלו לחשוד בו. כשפולארד הבין כי נחשף, הוא מיהר יחד עם אן לנסוע במכונית המוסטאנג שלהם לשערי שגרירות ישראל בוושינגטון. כששערי הפלדה נפתחו, כדי לאפשר למכונית אחרת להיכנס, פרצה מכוניתם של בני הזוג פולארד לחצר. איש ביטחון ישראלי באקדח שלוף יצא אליהם. "אני יהודי, זקוק לעזרה. ה-FBI בעקבותי", אמר ג'ונתן. אנשי השגרירות הנסערים התקשרו לישראל ולאחר זמן מה קיבלו הוראה לגרש את השניים מהמתחם. בני הזוג עזבו ועד מהרה נעצרו בידי סוכני FBI.

ג'ונתן נידון למאסר עולם ואן לחמש שנים. לאחר 30 שנה שוחרר והוחזק בתנאים מגבילים עוד חמש שנים בארה"ב וב-2020 הורשה לעבור לישראל, שבה קיבל עוד קודם לכן אזרחות. בני הזוג התגרשו ובבית הכלא נישא פולארד לאסתר, לאחר מותה הוא נישא בשלישית. בשובו לישראל בשנת 2021, הוא הגן על מעשה הריגול שלו ואמר שלא הייתה לו ברירה. אך בראיון ל- NPR הוא הביע חרטה ואמר כי הוא מצטער על הפשע שביצע.

בבית הכלא הפך מאדם חילוני לדתי אורתודוקסי שהקצין ימינה את עמדותיו הפוליטיות. למרות זאת, גם כיום הוא מפנה אצבע מאשימה לנתניהו: "הוא מעולם לא לקח חלק מהאשמה על האסון שנפל עלינו באותו יום, והוא עשה שורה של טעויות איומות לאחר 7 באוקטובר, שבגללן לא הבסנו באופן מכריע אף אחד מאויבינו", הדגיש פולארד בראיונות האחרונים.

מאז שנעצר ועד שובו לישראל סיקרתי את הפרשה. פעמים רבות כתבתי שפולארד אמנם עבר על החוק האמריקאי, אך היה ראוי לעונש קל יותר ובכל מקרה ישראל בגדה בו וזנחה אותו לאנחות.

בנובמבר 2020 כתבתי ב"הארץ": "חמש פעמים בגדו ממשלת ישראל וקהילת המודיעין שלה בג'ונתן פולארד". הראשונה היתה בהחלטה להפעילו כסוכן, השנייה כשאיתן והלק"ם התרשלו בהפעלה ובתוכנית המילוט, השלישית על-ידי ממשלת האחדות הלאומית ששיקרה כשאמרה לאמריקאים כי פולארד היה "סוכן סורר", הפעם הרביעית היתה כשישראל לא התעקשה שעל פולאד לא יוטל מאסר עולם והחמישית כשניסתה להונות את האמריקאים אחרי שהתחייבה להחזיר את המסמכים הגנובים.

למרות זאת, פולארד סירב בשבוע שעבר לבקשתי להתראיין. "יוסי", הוא כתב לי ביום שישי האחרון, "לאחר שבילית זמן כה רב בלהשמיצני, מדוע אתה חושב שאשקול להעניק לך ראיון... אני מציע לך שלא להזכיר את שמי. אם אתה רוצה משהו יותר רשמי מעורכי דיני, את זה אפשר לארגן".

על כך עניתי לפולארד: "הייתי העיתונאי הראשון שביקר בתקיפות את הביון הישראלי על שבגד בך וגרם להסגרתך בידי רשויות ארה"ב. כתבתי גם בחריפות נגד רפי איתן ועל הדרך החובבנית שהפעיל אותך. לא השמצתי אותך, רק תיארתי את העובדות. איני זקוק לשוחח עם עורכי דינך על עמדותיך הפוליטיות ועל החלטתך לרוץ לבחירות".