אחת המנטרות הקבועות של רה"מ הנאשם בנימין נתניהו, אותן הוא מפיץ בעצמו, באמצעות עורכי-דינו במשפטו הפלילי, דרך מערך הדוברים והטרולים העובדים עבורו ובפלטפורמות התעמולה הרבות המשרתות אותו, היא כי עצם ניהול המשפט בו הוא נאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים, פוגע בביטחון המדינה. לא פחות.

נתניהו לא טוען זאת רק בשל אופיו הנרקיסיסטי והעובדה כי עבורו "המדינה היא אני", אלא באופן ספציפי סביב עדותו, הנמשכת כבר יותר משנה. כבר חודשים ארוכים שהוא ועוזריו מקדמים את קמפיין ההסתה הקבוע נגד מערכת המשפט באמצעות הטענה כי זימונו של כבוד הנאשם לאולם על מנת להעיד על חפותו, פוגע ביכולתו להנהיג את המדינה בעת משבר ביטחוני חסר תקדים.

מעגליותו של הטיעון כוללת יותר מרובד אחד. לא רק שנתניהו יכול להלין רק על עצמו בשל הסתבכויותיו הפליליות (מקסימום, כפי שהוא אכן עושה במהלך המשפט, הוא יכול לנסות ולהטיל את האשמה על אשתו), הוא גם האחראי העליון לאותו משבר ביטחוני. וכמובן: הוא התחייב, גם בשבועה לבית-המשפט, גם באמצעות באי-כוחו וגם בהצהרות לציבור, כי ניהול המשפט לא יפגע בניהול המדינה.

למעשה, התחייבות זו עמדה בבסיס ההכרעה האומללה וההרסנית של בית המשפט העליון שאיפשרה לו להתמודד בבחירות לכנסת כשהוא מואשם בפלילים.

אבל כל אלו תרגילים בלוגיקה בלבד כשמדובר בנתניהו, מי שכבר קיבע במסמרות את העובדה שאין לו כל מחוייבות לעקביות לוגית, לאמת או לעובדות. כשמדובר בשקרן בן שקרן, חשוב לשים לב לנדבך רקוב אחר בטיעון המסית של נתניהו: העובדה שריפוי הנגע אליו הוא טוען נמצא כולו בידיו שלו.

נתניהו מאשים את השופטים, את התביעה, את כולם חוץ מאת האדם שההחלטה נתונה בידיו: הוא עצמו. מה שנתניהו ושופרותיו נמנעים מלהזכיר הוא עובדה פשוטה ויסודית: הנאשם אינו חייב להעיד במשפטו. העדות היא זכות, לא חובה. ואם העדות פוגעת בביטחון המדינה — כפי שנתניהו עצמו טוען — אז מי שבוחר להעיד חרף זאת הוא, ורק הוא, האחראי לפגיעה הזו.

הדין הישראלי ברור בנקודה זו. נאשם רשאי להעיד, אך אינו מחויב לכך. הוא יכול להודיע לבית המשפט שהוא מוותר על עדותו, וההליך ימשיך על בסיס הראיות שהוצגו עד כה — עדויות הסנגוריה, חקירות עדי התביעה, המסמכים והראיות. המשפט לא ייפסק, לא ייעצר, ולא ייתקע. הוא פשוט יתקדם לשלב הסיכומים, ובסופו של דבר אל פסיקת בית המשפט - שכמובן היא זו שמאיימת על נתניהו יותר מכל איום ביטחוני.

אם נתניהו סבור שנוכחותו בחדר המצב חשובה מנוכחותו בדוכן העדים — הדרך לסדר זאת פתוחה בפניו, ורק הוא זה שבוחר שלא לצעוד בה. כאשר הוא מכריז שהחלטה שהוא עצמו קיבל פוגעת בביטחון הלאומי - הוא מאשים את עצמו. נתניהו, שחרר אותנו.