אל"מ (בדימוס) אלי הלחמי מת בלילה שבין שני לשלישי. בן 89 היה במותו. הוא היה קצין מודיעין מעולה וג'נטלמן. ישר והגון. בקיצור מענטש. של ישראל של פעם, שהאמינה בערכי היסוד. מי שלא היסס להתווכח עם מפקדיו כשסבר שהם סטו מדרך הישר או שגו בהערכותיהם.

הוא נולד בשם אליהו ויסברוט ב-1937בפתח תקווה, בן למשפחת איכרים. התגייס לצנחנים ומשם בשנות ה-60 עבר להיות קצין לתפקידים מיוחדים (קת"ם) – מפעיל סוכנים - במרחב הדרום ביחידה 154 (כיום 504) של אגף המודיעין (אמ"ן) בצה"ל.

כשנחשף לשחיתות ביחידתו, שאנשיה התחככו וחברו לסוחרי סמים מהדרום ומסיני המצרית, פנה לראש אמ"ן אלוף אהרון יריב והתלונן על כך. תלונתו נרשמה אך לא נעשה דבר בנושא, ועסקי הסמים המשיכו לפרוח. אלי ביקש לעבור ליחידה אחרת ושובץ בזירה המזרחית (עיראק, סוריה ולבנון) של מחלקת המחקר של אמ"ן.

במלחמת ששת הימים, בהיותו כבר רב סרן שעסק בסוריה ב"בור" של המטכ"ל, הוא נחשף ב-8 ביוני 1967 לשתי ידיעות מודיעיניות שנקלטו באמ"ן. האחת, מברק של נשיא מצרים גמאל עבדול נאצר, לנשיא סוריה, לפיו מצרים מסכימה להפסקת אש ומפצירה גם בסוריה להצטרף להפסקת המלחמה. השנייה, צילום מגיחה של מטוס חיל האוויר שהראה כי מחנות קוניטרה ברמת הגולן ריקים.

טנק ישראלי מפטרל סמוך לצומת קוניטרה, 6.8.1970 (צילום: משה מילנר, לע"מ).

לפי עדותו של תא"ל עמוס גלבוע, שהיה חברו הטוב של אלי, שר הביטחון משה דיין הביע באותו יום מאוחר בערב, לאחר ישיבת ממשלה, את התנגדותו הנחרצת להתקפה על סוריה. דיין אמר לרמטכ"ל יצחק רבין: "אני נשאר לישון ב'בור', אבל שלח הלילה את האלופים הביתה, לך גם אתה לישון בבית. המלחמה נגמרה".

אלי, שהיה בלילה הקצין התורן של הענף הסורי במחלקת המחקר של אמ"ן ונודע בבקיאותו בכל הנוגע לצבא הסורי, כתב בכתב ידו נייר מודיעיני ובו העריך: "מחנות קוניטרה ריקים. לא ברור להיכן הוסגו הכוחות שהיו מרוכזים במחנות וסביבתם [וכאן בא פירוט]. הערה: להערכתנו ייתכן שהמערך הסורי ברמת הגולן מתמוטט. לא ברור האם מצב כזה יחזור על עצמו".

דיין, שקיבל לפנות בוקר את הנייר של אלי, כתב: "על פי מה שהמודיעין מסר לי, אני מסיק על אחריותי שהמערך הסורי מתמוטט", והורה לעלות לרמת הגולן ולכבוש אותה. והשאר, כמו שאומרים, היסטוריה.

"אתה צדקת, אנחנו טעינו"

הלחמי השתחרר לאחר המלחמה מצה"ל, נסע בשליחות קרן היסוד לקנדה אך גם שם נשלח מעת לעת למשימות ביטחוניות חשאיות. לאחר מלחמת יום כיפור נקרא לחזור לצה"ל, הועלה לדרגת סא"ל ופיקד על הזירה המזרחית (סוריה, לבנון ועיראק) בחטיבת המחקר.

במסגרת זו השתתף ב-1979, יחד עם תא"ל בנימין (פואד) בן אליעזר וראש אגף "תבל" דאז במוסד, דייב קמחי, בפגישות עם ראשי הפלנגות הנוצריות בלבנון בהנהגת משפחת ג'ומייל.

המטרה היתה להעריך את יכולתם הצבאית, אך באשיר ג'ומייל וחבריו התחמקו כמנהגם מדיון בנושא. במקום זאת, הם לקחו את בני שיחם למסעדות ולקזינו בנמל ג'וניה, ותיארו ברהב כיצד רצחו את שנואי נפשם  -הפלסטינים. מהביקור הקצר וממידע ממקורות נוספים אלי הגיע למסקנה כי הפלנגות הן משענת קנה רצוץ.

אך ממשלת מנחם בגין ושר הבטחון אריאל שרון היו להוטים לפתוח במלחמה נגד אש"ף בלבנון ולהביא לשינוי המשטר בביירות. הצמרת המדינית והביטחונית של ישראל לא שעתה לעצת הלחמי, וב-1982 צה"ל פלש ללבנון.

שר הביטחון אריאל שרון בדרום לבנון, 1982 (צילום: ארכיון צה"ל)

באותה מלחמה נהרג אחיינו האהוב, רמי גינות (וייסברוט), מאש של מטוס קרב צה"לי. אלי התעקש ונאבק על כך שהכיתוב על מצבתו לא יהיה הנוסח הרשמי אלא תיכתב האמת. על קברו הפתוח הוא נשא נאום נרגש ופנה לבני דודיו של רמי מצד אביו - האדריכל מוטי בן-חורין וסגן השר דאז חיים קופמן, שהיו אנשי ליכוד ידועים בפתח-תקווה.

"ביקשתי מהם", סיפר לי, "תלכו לבגין ותגידו לו ששרון מרמה אותו ומושך בעוצמה את צה"ל למלחמה עם הכוחות הסורים בלבנון. הם כעסו עלי ואמרו איך אתה מעז לדבר כשהמת עוד מוטל לפניך. עניתי להם: רמי כבר מת, אותו כבר לא נוכל להציל, אבל אולי ניתן יהיה להציל אחרים. כמובן שהם לא הלכו לבגין".

שלוש שנים לאחר מכן, בהספד נוסף, אמר אלי: "החמור מכל היתה מידת ההטעיה, הולכת השולל והרמייה בהצבת היעדים למלחמה והצגתם לממשלה על-ידי השר שרון. עד נסיגת צה"ל מלבנון בשנת 2000 גבו הקרבות את חייהם של 1,217 חיילי צה"ל, כמעט ממחצית ממספר הנופלים במלחמת יום כיפור. לא סלחתי לשרון ולעולם לא אסלח לו".

שנים אחר כך פגש את הלחמי את אביגדור (יאנוש) בן גל, שהיה באותן שנים (1981-1977) אלוף פיקוד הצפון. בן גל אמר לו: "אתה צדקת, אנחנו טעינו".

מלח הארץ

אבל בכך לא הסתיימו יכולותיו של הלחמי לאבחן בחדות ולזהות תרמיות. בכירים רבים במוסד ובאמ"ן מייחסים ומנכסים לעצמם עד היום את החשיפה כי מפעיל הסוכנים של המוסד, יהודה גיל, הוא שקרן שפברק דוחו"ת על הפעלתו כביכול של גנרל סורי. אבל האמת היא שאלי הלחמי היה הראשון לחשוד בגיל. גם במקרה הזה, מפקדיו התעלמו מהערכותיו המדויקות.

כפטריוט ישראלי, שהביטוי "מלח הארץ" תפור עליו יותר מרבים אחרים, נצמד אלי בשנים האחרונות לשידורי החדשות ובלע בשקיקה כל ידיעה, למרות שאלו גרמו לו לצער ודאגה. בעשרות שיחות שהיו לי עמו, הוא לא הסתיר את חששו מעתידה של ישראל בגלל מדיניותו של ממשלת בנימין נתניהו. הביטוי "נגאל מייסוריו" מתאים למצבו בתקופה האחרונה.

אלי היה חבר יקר. הלווייתו תתקיים ביום חמישי (30.4) בבית העלמין סגולה בפתח-תקווה. "הוא היה מלבסי מורעל", אמרה לי אלמנתו, עורכת הדין לאה הלחמי (לוי).