בימים האחרונים מתברר כי משך הזמן מההתראה ששולח פיקוד העורף לפני ירי טילים מאיראן ועד לאזעקה הנשמעת, הולך ומתקצר.

במקור דובר על פרק זמן של כעשר דקות עד שהטיל המשוגר יגיע לישראל, אם לא יורט בדרך, בדרך כלל בידי מערכות חץ וקלע דוד מעל לירדן. בימים האחרונים תיזמנתי פרק זמן של דקות ספורות בין ההתראה לאזעקה. כך למשל היום אחר הצהריים ספרתי ארבע דקות בלבד.

בפיקוד העורף התקשו להסביר לי את התופעה ואמרו כי היא נבדקת. כמובן שמשך הזמן בין השיגור להגעה לישראל הוא גם פונקציה של המיקום הגאוגרפי שממנו הטילים משוגרים ותנאי מזג האוויר, שעלולים להקשות על זיהויי השיגורים.

בינתיים פורחות טענות, שאין להן אימות או סימוכין, כאילו משך ההתראה קוצר משום שהאיראנים פגעו בסוללת הגנה אווירית אמריקאית מסוג THAAD שנפרסה בירדן. יש לקוות שפיקוד העורף יפזר את הערפל ויסביר לציבור את מקור הבעיה.

דז'ה-וו

בניסיון להרגיע את הציבור, צה"ל והממשלה מוסרים שוב ושוב כי יכולת הירי מאיראן הולכת ופוחתת. זה נכון, גם אם מספר השיגורים לאו דווקא פוחת. אם ביום הראשון למלחמה בשבת ה-28 לפברואר שיגרה איראן כמאה טילים בליסטיים לעבר ישראל ובימים שלאחר מכן בין 15 ל-20 טילים בכל שיגור, הרי שבימים האחרונים היא משגרת טילים בודדים בכל פעם.

כמובן שחלק מהטילים הם טילי מצרר, עם בין 40 ל-80 פצצות מתפצלות במשקל של כמה קילוגרמים כל אחת. הנזק מפגיעה ישירה הוא אמנם קטן בהרבה וגם ההדף פחות מזיק מזו של טיל קרבי אחד של מאות ק"ג, אך הוא מתפזר ופוגע במקומות רבים יותר.

בינתיים, לעומת המלחמה ביוני 2025, מספר הנפגעים קטן יותר. ב-12 ימי המלחמה ביוני נהרגו 32 בני אדם ובתשעת ימי המלחמה עד כה נהרגו תריסר. גם מספר הפצועים קטן בהרבה וכך גם הנזקים לרכוש.

ובכל זאת, האם יש בכך נחמה לציבור המותש, שחווה בין חמש לשמונה אזעקות כל יממה, ביום ובלילה? הרי די בשיגור של טיל אחד כדי להכניס חצי מדינה למקלטים ולממדי"ם.

ועוד לא דיברנו על כך שלכשלושה מיליון בני אדם אין מיגון ובצפון מתנהלת מלחמה שהולכת ומתעצמת, כאשר חיזבאללה משגר כטבמי"ם במספרם רבים. צה"ל הודה היום שאין לו פתרון יעיל לכלים המעופפים האלה שנורים על ישובים רבים בגבול הצפון והוא שוקל להורות על פינויים. דז'ה וו. הרי בסיפור הזה כבר היינו.

התרחיש החמור

סוכנויות הביון של ארצות הברית קובעות, כמעט בוודאות, שהאורניום המועשר של איראן לא נפגע בהפצצות של חילות האוויר של ישראל וארצות-הברית ביוני 2025.  כך מדווח היום ה"ניו יורק טיימס". לפי הדיווח, מדובר בכמות של בין 400 ל-480 קילוגרמים של אורניום מועשר ברמה של 60 אחוזים, שקבור במעבה האדמה באתר הגרעיני באיספהאן. החומר הוא בצורה של גז ומאוחסן במכלים. לפי הדיווח, מידע מודיעיני, בעקר של לווייני ריגול, גילה כי אפשר שאיראן מנסה לפלס נתיב כדי להגיע לחומר.

אם המידע נכון, והרי המודיעין האמריקאי אמר זאת כבר מיד לאחר המלחמה הקודמת והושתק על-ידי טראמפ, הרי שההפצצות - כולל אלו של המפציצים הכבדים של חיל האוויר האמריקאי - לא הצליחו להשמיד את החומר, על אף שזו היתה המטרה המרכזית של ההתקפות ביוני. בעבר שקל הממשל האמריקאי לשלוח יחידות קומנדו למקום כדי לשים ידו על החומר, אך בתום התייעצויות ודיונים הגיעו למסקנה כי הדבר מסוכן ועלול להביא למותם של לוחמים רבים.

אגב, לפי פרסומים, תוכנית המלחמה המקורית שהגה המוסד בתקופתם של תמיר פרדו, יוסי כהן ודדי ברנע היתה דומה. התכנון היה לשלוח לוחמים ממערך המבצעים המיוחדים ולוחמי מוסד כדי להגיע לאתרים המבוצרים התת-קרקעיים ולאסוף את החומר המועשר שבעזרתו יכולה איראן לפרוץ לפצצה. אך גם בישראל חששו מאובדן של חיי אדם והתוכנית נגנזה ובמקומה הוחלט להשתמש בחיל האוויר כדי להפציץ את האתרים הגרעיניים כמו נאתנז, פורדו ואיספהאן.

לפי חישובים של מדעני הוועדה לאנרגיה אטומית של ישראל והסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), כמות של כ-480 ק"ג ברמת העשרה של 60%, אם תועשר ל-93%, יכולה לשמש כחומר בקיע לעד 15 פצצות גרעיניות. כל 25 ק"ג של אורניום ברמה של 60 אחוזים מספיק לפצצה אחת אם מעשירים אותו בסרכזות ל-90 אחוזים פלוס.

גם אם החומר מועשר ברמה הגבוהה ביותר, עדיין צריך לעבד את הגז למתכת בתהליך מורכב, אך כנראה כזה שהמדענים באיראן שולטים בו. גם אז, עדיין צריך להרכיב את הפצצות כראש קרבי על טיל, וזו טכנולוגיה שעדיין אין לאיראן אף שמדעניה עובדים על פיתוחה. בימים הראשונים למלחמה בשבוע שעבר התקיף צה"ל אתר חשאי שבו עבדו מדענים של "קבוצת הנשק" – זהו השלב האחרון לאינטגרציה של האורניום המועשר עם עבודת הנדסה להרכבת פצצה.

לפי הידיעה ב"ניו יורק טיימס", ארצות-הברית בטוחה כי ברגע שאיראן תנסה לחלץ את החומר ולהעלותו על פני הקרקע ומשם להעבירו בחשאי לאתר סודי אחר, הדבר יתגלה והאורניום המסוכן ייתפס או יושמד.

בכל מקרה, אחד התרחישים החמורים ביותר, שהמלחמה הזו עלולה לממשם, הוא שהמנהיג הבא של איראן יחד עם משמרות המהפיכה יגיעו למסקנה כי כדי לשמר את המשטר, אין להם ברירה אלא לפתח מאזן הרתעה בעזרת הרכבת פצצות גרעין ולצעוד בכך בנתיב הצפון-קוריאני.