ביום אביבי אחד לפני עשור, בהיותי ראש דסק חדשות ב"וואלה", כתבתי טור דעה הטוען כי עמית סגל התבטא באופן צבוע: תקף את סגן הרמטכ"ל יאיר גולן על כך ש"השתמש" בזכר השואה ב"נאום התהליכים" המפורסם שלו ביום השואה, בעוד הוא עצמו עשה זאת לצרכיו בדיוק ביום השואה הקודם.

"יש משהו בעייתי בעולם אסוציאציות שמשתרע בין הימלר והיטלר, ויימאר וחוקי נירנברג. כל עוול הוא דכאו קטן וכל אדם - הימלר פוטנציאלי", לעג סגל לגולן, "מה עם ספרד של פרנקו? החונטה של מיאנמר? למה לא להשוות לג'ינגיס חאן, פטליורה, לתקופת סופות בנגב? לירושלים של פונטיוס פילאטוס, המלכה איזבל, נבורזאדן, יוון של גיאורגיוס פאפדופולוס, רומא של נירון קיסר, הורדוס, נאצר, בניטו מוסוליני, השלטון ללא מצרים של גולדן סטייט ב-NBA, החונטה הצבאית בארגנטינה, אוויטה פרון, אימלדה מרקוס, פרעות ת"ח-ת"ט, תרפ"ט?".

סגל חתם את דבריו בנחרצות שכבר הפכה לסימן ההיכר שלו: "מי שרץ מאפס לאושוויץ בעשר שניות ועוד בליל יום השואה במדינת היהודים מעיד שחוש המידה שלו פגום. זה אומר דברים מדאיגים מאוד על שיקול דעתו כקצין בכיר. במקרה הטוב, יש כאן הרבה טעם רע".

אלא שאותו סגל ממש, ביום השואה שנה קודם לכן, קבע כי "עקבות אושוויץ בפוליטיקה הישראלית סמויים יותר מכפי שניתן לראות […] אם היינו פוגשים יהודי שנולד בירושלים בשנת 100 לספירה היינו מתייחסים אליו כאל דור חורבן הבית, שאירע רק 30 שנה קודם. מדוע זה שונה בעינינו מיהודי שנולד בירושלים בשנת 1980? הבוחר הישראלי יכול להתרגז על מחירי הקוטג', לצאת לרחובות בגלל משבר הדיור, להתעצבן על הכיבוש או על פינוי התנחלויות. אבל בסוף כל משפט שפוליטיקאי ישראלי אומר, מתחבאת חרדת ההשמדה, חרדת אושוויץ".

סגל חתם את דבריו באותה נחרצות: "בגין הבין זאת, נתניהו הבין זאת, גם רבין שדרגות רב האלוף שלו הציעו לבוחרים תרופת הרגעה לפחד הקיומי. אפשר לאהוב, להתרגז או לצחוק על זה, אבל עוד הרבה שנים, אצל הרבה ישראלים, השנה תהיה 1938. לא החיים עצמם, המוות עצמו".

במערכת הביעו עניין בפרסום הטור, ולמרות שאין כל הכרח לקבלת תגובה לפני פרסום טור דעה, החלטתי להרים טלפון ולשמוע מפי האתון אם הוא יכול להסביר את הסתירה בדבריו. ניהלנו שיחה עניינית, במהלכה לא הצליח לתת הסברים לסתירה בין עמדותיו. והצעתי לו שיעביר הסבר כתוב ואשלב אותו, אולם עוד בטרם הספקתי להגיד "חרדת אושוויץ" קיבלתי הודעה לעגנית: "במקום להגיב על הידיעה המטופשת, נראה לי שפשוט אתקשר למשפחת נתניהו כדי שיורידו את הידיעה, כמקובל באתרכם מימים ימימה". שאלתי אם בכל זאת ירצה להעביר תגובה עניינית, אבל הוא התעקש שאשלב דווקא את התגובה הזו.

עשר שנים מאוחר יותר, בשבוע שעבר, התביעה במשפט נתניהו ביקשה להציג את התגובה הזו כחלק מ"תיק 4000", הפרשה הפלילית שבה נאשם נתניהו כי השתמש בכוחו השלטוני על מנת להעניק הטבות של מאות מיליוני שקלים לחברת בזק של משפחת אלוביץ', על מנת שאלו יתנו לו דריסת רגל באתר שבבעלותם, "וואלה", שהיה אז אחד משני אתרי החדשות הנפוצים בישראל.

מוקדם יותר ביקשו עורכי-הדין של נתניהו להוסיף לחומר הראיות קטע מראיון עם סגל שבו הוא אומר "אני תופס את עצמי צרכן תקשורת די אובססיבי ואתר 'וואלה' לא נתן סיקור חיובי לנתניהו". התביעה, בתגובה, ביקשה להשתמש בתגובה ששלח לי סגל כדי להוכיח שגם הוא ידע, בזמן אמת, כי משפחת נתניהו עושה ב"וואלה" ככל העולה על רוחה.

מיד אחרי הדיון בשבוע שעבר התייחס סגל בערוץ הטלגרם שלו לראיה החדשה (שטרם הוגשה רשמית ובכל זאת מצאה את דרכה אליו). הוא ניסה להקטין, ללעוג ולבזות. את טענתי הוא הגדיר "מוזרה" ("דיבר על השואה או משהו כזה") והוסיף "בהיצמד לפסוק במשלי 'תען כסיל כאיוולתו' השבתי להם בסרקזם…".

לאחר שהתביעה הציגה את התגובה בבית-המשפט, סגל שוב אץ לטלגרם להמשיך בניסיונות הגימוד של הראיה החדשה. "בשולי", הוא פתח - כלומר, אפילו לא "בשולי הדברים" - "אם משפט נתניהו הגיע למסרון שכתבתי לפני עשר שנים בתגובה לטור תרבות נידח בוואלה, אולי זה הזמן להתקדם הלאה לראיות משמעותיות יותר".

מילא שסגל מנסה להעליב במבחן הפופולריות עם המילה "נידח", אבל ממתי "תרבות" הפכה אצל כוכב הטלגרם לעלבון? וכמובן, המניפולציה השקרית: מי שחיפש מתחת לשטיח ראיות והגיע לסגל הם עורכי-דינו של הנאשם נתניהו. התביעה הציגה את אותו "מסרון" שחצני בתגובה לכך.

אם מנכים את היהירות האופיינית מהדברים שכתב סגל, מגלים התחמקות מפוארת וטיעון רעוע במיוחד. "האמת כמו שראיתי אותה אז היא שזה היה אתר מוטה בצורה חריפה שפשוט נכנע מעת לעת לבקשות לשנות כתבות, לא משנה מיהו מפואד דרך ביבי ועד כוכבי ריאליטי. זה גם מה ששמעתי בזמן אמת מינון מגל", מתרץ סגל.

האמת - לא כפי שסגל "ראה אותה", אלא האמת במובנה המקורי, כלומר: מה שקרה באמת - היא שסגל לא הזכיר את "פואד" או "כוכבי ריאליטי" בתגובה שלו, אלא רק את נתניהו.

האמת היא שגם מגל עצמו, הן בתכתובות מזמן אמת שנחשפו במשפט והן בהצהרותיו שנים אחר-כך, אמר כי עיקר ההתערבות באתר היתה של נתניהו, באופן בלתי פרופורציונלי לכל גורם אחר, פוליטי או מסחרי. זו האמת. אני יודע. הייתי שם.

כך שכשסגל כותב כעת כי "בזמן אמת" שמע ממגל דברים אחרים, דווקא לא מדובר באמת.

ואיך נתניהו הגיב בדיון כשעימתו אותו עם התגובה של סגל מ-2016? הנאשם אמר שמהיכרותו עם סגל מדובר בהערה סרקסטית. למעשה, הוא חזר על כך פעמיים. האם תופתעו לדעת שגם סגל השתמש בדיוק באותה מילה לתיאור תגובתו לטור הנידח? ממש יחסים סימביוטיים.

צחוק הגורל, שדווקא העיתונאי הקרוב ביותר לנתניהו מכשיל את הטיעון החלול שלו.

נתניהו מנסה כעת לשכנע את השופטים כי לא היה שום דבר חריג בהנחתות ובצנזורות שלו ושל סביבתו על מערכת "וואלה". סגל, בזמן אמת ב-2016, סותר זאת חזיתית - רק בשביל ללעוג לעיתונאי שהעז למתוח עליו ביקורת - ומעיד שחור על גבי לבן כי ההתערבות של נתניהו ב"וואלה" היא פסולה, חריגה ובגדר סוד גלוי בברנז'ה התקשורתית.

ההתנהגות הבריונית והיהירה של סגל התפוצצה לו ולנתניהו בפרצוף, גם אם חלפו כמה שנים. ואילו אנחנו קיבלנו תזכורת לזמנים שבהם עמית סגל היה סבור שמתן שירותים תקשורתיים לבנימין נתניהו הוא סיבה לבושה.