פעילת הימין הקיצוני נגה ארבל תפצה את העיתונאית ענת קם, אחרי שכינתה אותה "בוגדת" ופושעת מורשעת.

קם הורשעה בעבר ב"ריגול חמור" (איסוף והחזקת ידיעה סודית בלא סמכות) וכן במסירת ידיעה בלא סמכות, זאת אחרי שהדליפה לכתב "הארץ" אלפי מסמכים שאספה בתקופת שירותה הצבאי. כיום עובדת קם ב"הארץ" כעורכת במדור הדעות.

ארבל מציגה את עצמה כ"חוקרת גיאו-אסטרטגיה, מדיניות חוץ ומדיניות ציבורית" בהופעותיה בתקשורת הביביסטית, היא עבדה בעבר בפורום קהלת ועובדת כיום במכון אנטי-חילוני.

לפני כחצי שנה צייצה קם "מי מממן את נגה ארבל?". ארבל השיבה לציוץ של קם כי איש אינו מממן אותה, אלא היא עובדת. לדברי ארבל, זהו "קונספט זר לפושעים מורשעים כמוך". ארבל ניצלה את ההזדמנות כדי לתהות " מי שילם לך לבגוד במדינת ישראל?". בציוץ המשך שבה וכינתה את קם "בוגדת".

בהמשך פרסמה ארבל ציוץ משלה שנפתח במילים "ענת קם, הבוגדת מורשעת והאסירה המשוחררת". על אף שצייצנים העירו לה כי קם לא הורשעה בבגידה, ארבל התעקשה כי "היא בוגדת".

קם, שמעולם לא הורשעה בבגידה, פנתה לבית המשפט לתביעות קטנות, בבקשה כי יורה לארבל לפצותה ב-35 אלף שקלים.

"הנתבעת פרסמה עליי ברשת X, ביודעין ובמתכוון, שקר בוטה שמייחס לי הרשעה בעבירה חמורה ביותר, בה לא הורשעתי, לא הואשמתי ומעולם לא נחשדתי", טענה קם.

קם ציינה כי ארבל "היא לא טוקבקיסט אנונימי שכתב גסויות, אלא אדם שנלקח ברצינות ושיש רבים שיאמינו לדבריה. משום כך לשקר הבוטה הזה משנה חומרה".

ארבל טענה להגנתה, כי לא הפרסום שלה הוא שהביא לביזויה של קם אלא מעשיה. לגופן של טענות התביעה השיבה ארבל כי קם אכן בוגדת.

"מילון אבן שושן מגדיר בגידה כ:'מעילה, הפרה חמורה של אמון'. במילים אחרות, בעברית, לא כל בוגד הוא מרגל אבל כל מרגל - הוא בוגד", טענה ארבל. בהרשעת קם קבע בית המשפט כי היא "מעלה באמון" בצורה חמורה. לפי ארבל, "זוהי בגידה בשפה העברית".

ארבל טענה במקביל גם להגנת תום לב, בין היתר משום שהפרסומים שלה באו בתגובה ל"קמפיין נבזי" של קם נגדה.

במהלך דיון שהתקיים בפני הרשמת הבכירה נעמה ניר לפני כשבועיים, התפרעה ארבל, כך לפי פרוטוקול הדיון. בשלב מסוים אמרה השופטת לארבל כי היא "צועקת על בית המשפט ומנופפת באצבע", והוסיפה "זה לא התנהגות של בית המשפט".

"אם נוכל לנהל את הדיון בלי הטפות מוסר מבלי שכבוד השופטת תספר לנו איך אנחנו אמורים להתנהג זה יהיה עדיף", היתה תגובתה של ארבל.

"גברתי את מגזימה", אמרה לה הרשמת ניר, "גברתי את מגזימה ממש, את כנראה לא מבינה איפה את נמצאת. זה בית משפט, את לא יכולה להגיד כל מה שאת רוצה למרות שאת מאוד...".

"זה מה זה? ההגדה של בית המשפט?", התפרצה ארבל לדברי הרשמת.

"אני ממש משפט אחד לא מצליחה לסיים", התלוננה הרשמת, "זה אפילו לא רלוונטי לשיח בית המשפט, אלא לשיח בין אדם לרעהו. אני מוצאת את עצמי רק מתנצחת איתך בלי יכולת אפילו לסיים משפט".

אחרי הערה נוספת מצד ארבל אמרה השופטת: "אם אתן רוצות שיהיה פסק דין אז יהיה פסק דין".

ואכן, יש פסק דין.

"בכל האמור להגנה הנטענת בדבר 'אמת דיברתי' – זו לא יכולה לעמוד לנתבעת", נקבע בפסק הדין.

הרשמת ציינה כי אין מחלוקת שקם לא הורשעה בבגידה והגדירה את טענתה של ארבל, כאילו הכינוי "בוגדת מורשעת" אין משמעו שקם הורשעה בעבירת "בגידה" אלא בעבירה בעלת מאפיינים דומים, כ"טענה מיתממת".

"קריאה סבירה של הפרסום האמור מובילה למסקנה ברורה לפיה אין מדובר רק בדעתה של הנתבעת אודות מעשיה של התובעת, כי אם בקביעת עובדה מפורשת כי התובעת הורשעה בעבירת 'בגידה' – זוהי פרשנותה הפשוטה של התיבה 'בוגדת מורשעת'. אולם, זו עובדה לא נכונה ושאין בה אמת".

ארבל טענה כי קם בוגדת "לדעתה", אך הרשמת קבעה כי הטענה הסובייקטיבית הזו "אינה מבוססת על כל ראיה עובדתית להרשעה בעבירות הבגידה בפועל".

בהמשך נשללה מארבל גם הגנת תום הלב. אף שהפרסומים שלה באו בתגובה לרמיזה ביקורתית של קם, ארבל השתמשה "בשפה רדודה, מכפישה ומעליבה" באופן שחורג "בהרבה ממידה סבירה של תום לב".

עם זאת, הרשמת קבעה כי פרסום נפרד שבגינו הוגשה התביעה, ובו טענה ארבל כי התנהגותה של קם "בוגדנית", אינו מהווה לשון הרע משום שהוא נקרא "כדעתה האישית" של ארבל על קם ומעשיה.

כיוון שקיבלה את התביעה רק באופן חלקי, וכן לאור העובדה כי הפרסומים של ארבל באו בתגובה לפרסומים חוזרים ונשנים של קם נגדה, מצאה לנכון הרשמת לחייב את ארבל לפצות את קם ב-10,000 שקלים בתוספת אלף שקלים עבור הוצאות המשפט.

7915-07-25

* * *

להורדת הקובץ (PDF, 595KB)