נשיא ארצות-הברית דונלד טראמפ הנמיך אתמול (חמישי בערב לפי שעון ישראל) את גובה להבות האיומים שלו לגבי תקיפה אפשרית באיראן, ויצר עמימות מכוונת באשר לכוונותיו. האם הוא באמת מנסה למתן את המשבר ולפתור אותו בדרכים דיפלומטיות או שמא זהו תרגיל הונאה, שנועד להרדים את המשטר בטהרן?
כזכור, זמן קצר לפני שישראל תקפה בגיבוי אמריקני ב-12 ביוני 2025, הודיע טראמפ כי הוא מקציב שבועיים לאיראן כדי לסיים את המשא ומתן על תוכנית גרעין חדשה. התרגיל של טראמפ, שהיה בתיאום מלא עם ישראל, הצליח מעל למשוער. איראן ומנהיגיה הצבאיים הופתעו לחלוטין וחלקם, כמו גם צמרת מדעני הגרעין שלה, חוסלו.
בשיחה עם עיתונאים בבית הלבן, אמר אמש נשיא ארצות-הברית כי נאמר לו שאיראן הפסיקה את טבח האזרחים ברחובות וגם שלא תוציא להורג, כפי שאיימו מנהיגיה, את העצורים, ויש כבר כעשרת אלפים, שנשלחו למעצר ועוברים חקירות ועינויים קשים. איראן הגיבה בהתאם. כמו ישראל היא מצויה בכוננות, וסגרה את המרחב האווירי שלה מחשש שהתקיפה תתרחש אמש. כשזה לא קרה פתחה הבוקר איראן את המרחב האווירי וחידשה את הטיסות אליה וממנה.
אין ספק כי נשיא ארצות-הברית מתלבט. האינסטינקט הטבעי שלו הוא לתקוף. אם כי לא ברור באיזה היקף ובאיזה אמצעים. האם תקיפה קינטית או תקיפת סייבר, או שילוב של השניים. לארצות-הברית יש יכולת שתביא לשיתוק של מרבית התשתיות הקריטיות באיראן – אתרי נפט, גז, תחנות דלק, נמלי תעופה, תחנות כוח, ספנות, רכבות ועוד ועוד.
לארצות-הברית יש כבר מ-2007-2008 תוכנית כזו ששם הקוד שלה היה אז "משחקים אולימפיים". היא נחשפה בחלקה, לאחר שקהילות המודיעין של ארצות-הברית וישראל שיתפו פעולה והחדירו וירוס שכונה "סטוקסנט", למערך המחשבים שהפעיל את הסרכזות באתר להעשרת אורניום בנאתנז. כשליש מהסרכזות יצאו אז מכלל פעולה לפרק זמן של כמה שבועות. נאתנז נפגעה קשה מאוד בתקיפות חיל האוויר של ישראל וארצות-הברית במלחמה האחרונה.
כך או כך, בין אם תהיה תקיפה ובין אם לאו, המהלומה שספג המשטר החמינאיסטי מהמחאה ב-18 הימים האחרונים, היא קשה. הכלכלה שותקה כמעט לחלוטין. טפח מעוצמת הנזק שלוחמת סייבר יכולה לגרום למדינה ראינו בשנים האחרונות כשגורם מדינתי אלמוני שיתק את תנועת הספנות לנמל בנדר עבאס, והשבית את תחנות הרכבת ואת תחנות הדלק לפרקי זמן קצרים של שעות ועד יממה. התקיפות יוחסו לקהילת המודיעין של ישראל.
"עמדת ממשל טראמפ, למרות ההקצנה ההולכת וגוברת בטון הלוחמני שלו, נותרת במכוון עמומה". כותב קן רובינסון במאמר מעניין באתר SPYTALK. רובינסון שירת בעבר בכוחות המיוחדים של צבא ארצות-הברית ובקהילת המודיעין שלה.
"האזהרות הפומביות נועדו להרתיע מפני הרג המוני, בעוד שהיעדר התחייבויות רשמיות שומר על חופש פעולה" הוא הוסיף, "אין מדובר בהיסוס. זהו ניסיון לעצב את הסביבה מבלי להפוך לבעלים של התוצאה".
אי הוודאות באשר לעתידה של המדינה נותן כבר את אותותיו בביטחונו העצמי של המשטר, גם אם הוא חש שהצליח בעזרת כוח ברוטאלי חסר תקדים בתולדותיו לדכא את המוחים. יש רק אומדנים לגבי מספר ההרוגים. דוברי המשטר נקבו במספר של 3,000 הרוגים. דוברי האופוזיציה בגולה, כולל ריזא כורש פאהלווי, שהפך ממקום מושבו בלוס אנג'לס לפנים של חלק מהמוחים, נוקבים במספר של 12 אלף הרוגים.
בכל מקרה, כאמור, הנזק לכלכלה, שכבר נאנקת תחת הסנקציות הקשות, הוא כבד. "כאשר התחבורה מאטה, כאשר הבזארים נסגרים, כאשר נמלים נסתמים, וכאשר ייצור ואספקת מוצרי אנרגיה הופכים לבלתי-אמינים, התפקודים הבסיסיים ביותר של המדינה נכנסים למצב של לחץ. בנקודה זו, נאמנות כבר איננה מושג מופשט. היא הופכת לשאלה של מי מקבל משכורות, דלק, מזון והבטחות לביטחון משפחותיהם", הדגיש רובינסון.
לדבריו, זהו הרגע שמערכות סמכותניות חוששות ממנו יותר מכל, משום שזהו הרגע שבו הלכידות של האליטות נבחנת לא באמצעות אידאולוגיה, אלא באמצעות חשבון פשוט. ממשלה שאינה מסוגלת לשלם משכורות, לספק מוצרים בסיסיים ולהגן באופן עקבי על אזרחיה, מתחילה להראות סמני קריסה.
אפשר שגם הפעם המשטר האסלמו-פשיסטי המושחת של כוהני הדת ומשמרות המהפיכה ישרוד גם את גל המחאה הנוכחי, כפי שכבר שרד גלים קודמים, שבאים והולכים זה לפחות שני עשורים. אבל בסופו של דבר, כמו המהפיכה הבולשביקית, וכמו אימפריות שסברו שלעולם חוסן, גם המשטר האיראני יתמוטט. זו רק שאלה של זמן. המאבק במשטר משול למסע ארוך, לא ריצת ספרינט, אך איראן נכנסה כעת לשלב שבו המציאות שאליה נקלעה המדינה היא בהחלט הפיכה.
ולבסוף הנקודה הישראלית. לשם שינוי נתניהו הצליח לכפות ולאלף, לפחות עד כה, את שריו ואת חברי הכנסת הקולניים, שלו שלרוב הם חסרי רסן. אמנם ממשלת ישראל ובצדק, כמו הממשל האמריקאי תומכת במפגינים האמיצים, שדמם ניגר ברחובות, אך היא נוהגת באיפוק נבון כאשר היא מנמיכה פרופיל ונמנעת ליזום תקיפת מנע, על אף הפיתוי הרב לנצל את ההזדמנות שנקרתה.
נתניהו נותן לממשל האמריקאי להוביל את המהלכים. כמובן, שאם איראן תתקוף את ישראל, כפי שהיא מאיימת שתעשה במקרה שארצות-הברית תיזום מתקפה עליה, ישראל תגיב בעוצמה רבה.
ניתן לשער שבמקרה כזה ישראל לא תסתפק רק בתקיפת אתרי גרעין, מצבורי טילים ומשגרים כפי שעשתה במלחמה האחרונה, אלא גם נגד מפקדות ובסיסים של משמרות המהפיכה, נגד מיליציות הדיכוי של הבסיג'. היא תלך על כל הקופה, ותנסה לפגוע גם בתשתיות אזרחיות כמו נמלי תעופה, תחנות חשמל מפעלי מים, ובעיקר לגרום לנזק רב ככל האפשר לתעשיית הנפט, שמספקת את רוב הכנסות המדינה. יעד נוסף לתקיפה ישראלית יכולים להיות סמלי משטר מובהקים, תוך ניסיון לחסל הפעם גם את המנהיג העליון עלי חמינאי ועוזריו.
ולסיום אי אפשר בלי להתייחס שוב להתנהלות הלא-אחראית של ערוצי הטלוויזיה. אני לא מדבר על ערוץ 14 ובטאוני הימין המתלהמים, שמדברים על כך שבאיראן מתרחשים אירועים של "חבלי משיח". כדי למקסם את הרייטינג ניצלו ערוצי המיינסטרים את אי-הוודאות.
אמש במשך קרוב לשעתיים הם שידרו שידורים ישירים, בהמתנה לנאומו צפוי של טראמפ ששוב ושוב נדחה. צפיתי בערוצים הבינלאומיים, אפילו "פוקס ניוז" לא קטעו את שגרת השידורים בהמתנה לדברי הנשיא. כל זה הגביר את החרדה והפאניקה בקרב הציבור. במקום להרגיע, כתבים התחילו לייעץ לאזרחים להצטייד במים, להכין את המקלטים ושוב ושוב לשרטט תמונה אפוקליפטית.