לבנון תפסה זה מכבר מקום של כבוד ביצירה התרבותית הערבית - והסצנה הקומית והסאטירית הלבנונית נחשבת מפותחת במיוחד בהשוואה למדינות ערביות אחרות, שבהן הדיכוי השלטוני חזק בהרבה. אולם ספק אם נראתה בשנים האחרונות תוכנית סאטירית בולטת ומעניינת כמו קומדיית המצבים "מרחבא דוולה" ("שלום מדינה"), שעונתה השנייה שודרה השנה בערוץ LBCI הלבנוני.
הסדרה סובבת סביב צוות משטרה צבאית, חלק מכוחות ביטחון הפנים בלבנון, המוצב בעמדה קטנה בביירות. לאורך הסדרה, הצוות, שבראשו עומד קצין שאת דמותו מגלם יוצר הסדרה מחמד דאיח', מתמודד עם הפשיעה ועם הקשיים החברתיים היומיומיים, עם השחיתויות הקטנות שממלאות את החיים הלבנוניים ועם סיטואציות קומיות שונות שנובעות מהן.
במאמר שפרסמה ב-17 באוקטובר 2025 ויויאן חדאד, כתבת ותיקה לענייני אמנות ותרבות, באתר א-שרק אל-אווסט, היא מספרת כיצד הפכה הסדרה לתופעה תרבותית וחברתית שמעטות משתוות לה בשנים האחרונות. נקודת המפתח לא הייתה שידור הסדרה בטלוויזיה, שנמשך מאפריל עד יולי, אלא דווקא ההעלאה של פרקי הסדרה המלאים לערוץ היוטיוב של LBCI.
התייחסויות, קטעים קצרים מהסדרה, ממים וסרטוני טיקטוק מהסדרה גדשו את הרשת והגיעו לצופים בכל רחבי העולם הערבי. פרקי השיא של העונה זכו ליותר ממיליון צפיות ביוטיוב. לטענת חדאד, לא הייתה אף סדרה קומית, ודאי מלבנון, שזכתה לחשיפה והצלחה כזו ברחבי העולם הערבי.
הסדרה לא נראתה מלכתחילה ככזו שנועדה לגדולות: הצוות שיצר אותה הוא צעיר יחסית ורוב ניסיונו הוא בבימות התיאטרון והסטנד אפ ולא בטלוויזיה. חדאד כותבת כי מקור ברשת LBCI איתו שוחחה סיפר לה כי הסדרה לא נועדה להיות "פצצת רייטינג" או מניפסט פוליטי, ויוצריה ביקשו פשוט להציג בצורה קומית את קשיי החיים בלבנון.
הסדרה מרבה להשתמש באלתור, כך שגם קטעי דיאלוג שנכתבו מראש יוצרים רושם של מצבים מאולתרים וספונטניים. גם הכותב והסופר המצרי אחמד אל-פח'ראני, שכתב על הסדרה באתר דרג' ב-21 באוקטובר 2025, מתאר דיאלוגים שנשלפו ממש מ"ישיבה חברית בין לבנונים על כוס קפה", בשונה מדרמות מסורתיות שהבימוי והתסריט שלהן מוקפדים בדומה להצגות תיאטרון.
בין השאר מציין אל-פח'ראני את השימוש בלהגים מקומיים ובשיח טבעי וזורם, מה שמחזק את האותנטיות ואת תחושת החיבור של הקהל לדמויות. אמצעים נוספים המעבירים את התחושה הטבעית, לפי אל-פח'ראני, הם הצילום הפשוט, התפאורה הבסיסית וההפקה הצנועה וחסרת הפעלולים הטכניים והקולנועיים.
הסדרה מצולמת במצלמה אחת, כאשר לעיתים היא רועדת ומזכירה מצלמת אבטחה או מצלמה של טלפון נייד, והתאורה חיוורת ומדמה את נורות הניאון של משרדים ממשלתיים. אין בסדרה פילטרים או אפקטים אודיו-ויזואליים רבי-רושם, וגם הפסקול ברובו קליל ותואם את תחושת השיחה הטבעית והיומיומית שהסדרה מעבירה.
אל-פח'ראני מציין כי המראה של הסדרה מזכיר את הקומדיות השחורות הנועזות שהעלה הזמר והמחזאי זיאד רחבאני בשנות ה-70 וה-80 של המאה שעברה, שהיו מלאות בביקורת חברתית והשתמשו רבות בסלנג. באחת הסצנות בסדרה אף נשמעת ברקע המוזיקה של רחבאני, ונוצרת תחושה שהיא נכתבה במיוחד עבור הסדרה עצמה.
בדומה להצגות של רחבאני, כוחה של הסדרה הוא באומץ להביע ביקורת. חדאד מתארת כיצד הסדרה עוסקת ללא מורא במתחים העדתיים ובקשיי החיים המשותפים של לבנונים בני דתות שונות, ואף מגחיכה דמויות בולטות בפוליטיקה ובמנגנוני הביטחון ואינה מהססת לשחוט פרות קדושות ולחצות קווים אדומים בצורה שמעוררת תדהמה ויוצרת רעש גם במדינות אחרות בעולם הערבי.
אפילו שמה של הסדרה - "שלום מדינה" - רומז על יחסם של יוצריה למדינה הלבנונית כגוף מנותק, קפקאי ומלא בחשיבות עצמית. כך למשל מתארת הסדרה כיצד ניתן לפתור הסתבכות עם המשטרה באמצעות שוחד או פרוטקציה, באופן שפונה לחוויה האותנטית של הלבנוני הממוצע ולא לחשיבות הרשמית הגדולה שמייחסים לאנשי צבא ומשטרה.
עם זאת, אל-פח'ראני מותח גם ביקורת על האופן בו יוצרי הסדרה נוטים לאבחן את המשבר בלבנון דרך פריזמה תרבותית-מוסרית ולא באמצעות הצבעה על בעיות מבניות. הסדרה אינה מבדילה בין שחיתות "קטנה", כמו בקשיש שניתן לפקיד, לבין שחיתות ממוסדת כמו שוד שיטתי של כספי ציבור, ובכך מטשטשת את האחריות לשחיתות הציבורית ומעבירה את האשמה לציבורה רחב. הנטייה הזו משקפת געגועים ל"מדינת חוק" מדומיינת שאבדה, מבלי לפרק לעומק את מבני העדתיות והשחיתות הקליינטליסטית המייצרים את הכשלים מלכתחילה.
חדאד מביאה מדבריו של מפיק העונה הראשונה של הסדרה, פראס חאטום, לפיו הסדרה היא לבנונית במהותה, אך מכיוון שהיא פשוטה ונוגעת בחיי היומיום יכולים להזדהות עימה גם צופים מרחבי העולם הערבי. בזכות התחכום הקומי של דאיח' ושחקניו, טוען חאטום, הסדרה מסוגלת לעסוק בנושאים קשים - ממאבקים עדתיים, דרך הכלכלה ובעיית הסמים ועד המלחמה עם ישראל - למרות החשש מתגובת הקהל.
אולם לא כל שידוריה של הסדרה עברו על מי מנוחות. כפי שאל-פח'ראני מספר, בינואר 2024 דרש משרד הפנים הלבנוני מבית המשפט לעצור בדחיפות את שידורי "מרחבא דוולה" ולהוריד אותה מהאוויר. בית המשפט סירב אך בכך לא הסתיים הדבר. המפיק חאטום זומן לחקירה עקב "השימוש שלו במדי כוחות הביטחון ובכלי נשק מפלסטיק" כאביזרי במה. גם גורמי דת תקפו את הסדרה - ממרכז התקשורת הקתולי ועד דאר אל-פתווא (מוסד הפסיקה השרעית הסונית בלבנון).
עם זאת, מאז עלתה הסדרה ליוטיוב במלואה, וכל ניסיון צנזורה יהיה חסר תועלת. כך שבסופו של דבר, סגנון הקומדיה הלא מלוטש של "מרחבא דוולה" הוא שאפשר לה להתגבר על הצנזורה. הפורמט שלה, הכולל פרקים קצרים יחסית ודיאלוגים פשוטים, הפך אותה לאידיאלית לשיתוף ברשתות החברתיות, שאיפשרו לה לחצות גבולות גאוגרפיים, להגיע לקהל רחב בעולם הערבי ולהשתמש בהומור ככלי עוצמתי לאבחון של משברי המדינה המודרנית במזרח התיכון.
טל שוורץ כותב בפורום לחשיבה אזורית מבית מכון ון ליר