ארגוני זכויות העיתונאים הבינלאומיים סיכמו החודש עוד שנה קשה ומדממת לעיתונאים ברחבי העולם. הארגונים מציגים נתונים שונים בשל שימוש במתודולוגיות שונות, אולם כולם מסכימים כי ישראל היא המדינה האחראית להרג מספר העיתונאים הרב ביותר בשנה העומדת להסתיים.
לפי הסיכום השנתי של ארגון "עיתונאים ללא גבולות" (RSF), 67 עיתונאים נהרגו בשנה החולפת בשל עבודתם, 29 מהם (43%) מירי כוחות צה"ל ברצועת עזה. זוהי עלייה בחלקה של ישראל בהרג העיתונאים העולמי, שעמד בשנה שעברה על כשליש. לפי הארגון, מאז פרצה מלחמת ה-7 באוקטובר ב-2023 הרגה ישראל כ-220 עיתונאים, מתוכם 65 נהרגו בשל עבודתם או במהלכה.
בוועד להגנה על עיתונאים (CPJ) מונים 126 עיתונאים הרוגים ברחבי העולם בשנה החולפת, מתוכם 86 נהרגו מירי כוחותינו (68%). בפדרציה הבינלאומית של העיתונאים (IFJ) מצאו כי 111 עיתונאים נהרגו בשנה האחרונה, מתוכם 51 מירי כוחות צה"ל (46%).
"כיצד ייתכן ששנה אחר שנה, כל כך הרבה עיתונאים מסיימים את חייהם בצורה כה טרגית?", תוהה מנכ"ל RSF טיבו ברוטין בדברי ההקדמה שחיבר לדו"ח השנתי של הארגון.
"עלינו להיות כנים לגבי משהו שאלכסנדר סולז'ניצין הזכיר בנאומו בהרווארד בשנת 1978: המחסור באומץ. לא אומץ ליבם של עיתונאים - יש להם בשפע - אלא המחסור באומץ של הקהילה הבינלאומית. מקובל להאשים אזרחים החיים בדמוקרטיות באדישותם, למרות העובדה שהם אינם נושאים באחריות לפשעים שמתבצעים.
"האדישות שלהם היא הד, ונובעת מכישלונותיהם של מוסדות בינלאומיים, שכבר אינם מסוגלים להגן על עיתונאים או לקיים את החוק - ובמיוחד את החלטת מועצת הביטחון של האו"ם 2222 בנוגע להגנה על עיתונאים בסכסוכים מזוינים. זוהי התוצאה של ירידה עולמית באומץ ליבן של ממשלות, שבמקום ליישם מדיניות הגנה ציבורית מסתפקות בפרסום הצהרות. זה מה שמוליד את הפטליזם והפסימיות שזורמות בחברה".
מוקדם יותר השנה הכריז RSF על טורפי העיתונות לשנת 2025, כלומר הגורמים האחראים יותר מכל לרדיפה פוליטית, כלכלית, משפטית, חברתית של עיתונאים, כמו גם לפגיעה פיזית בהם.
בין טורפי העיתונות לשנת 2025, לצד ויקטור אורבן, המפלגה הקומוניסטית של סין, סוכנות רוסקומנדזור של רוסיה, אילון מאסק ורבים אחרים, אפשר למצוא גם את צה"ל ואת ארגון Honest Reporting.
צה"ל נכלל ברשימה בשל ההרג המסיבי של עיתונאים ברצועת עזה (והרג עיתונאים נוסף בלבנון). "תחת שלטונו של בנימין נתניהו, צבא ההגנה לישראל ביצע טבח חסר תקדים בתקשורת הפלסטינית, ובמקביל השתמש בקמפיין תעמולה עולמי כדי לקדם משוואה מסוכנת בין 'עיתונאי' ל'טרוריסט' כדי להצדיק את פשעי צה"ל", נטען ב-RSF.
ארגון Honest Reporting נכלל ברשימה משום שלפי RSF הוא "משמיץ ללא הרף עיתונאים וכלי תקשורת הנוקטים עמדה ביקורתית כלפי ישראל".
במדד כליאת העיתונאים השנתי דווקא חל שיפור משמעותי במצבה של ישראל. בשנה שעברה בעת סיכום הדו"ח נמצאו בבתי הכלא הישראלים 41 עיתונאים, יותר מכל מדינה אחרת בעולם למעט מיאנמר וסין. השנה, בין היתר בעקבות הפסקת האש ושחרור אסירים ביטחוניים לעזה, ב-RSF טוענים כי בישראל עצורים 20 עיתונאים.
דו"ח ישראלי בדק את זהות העיתונאים
במקביל לסיכומי השנה של ארגוני זכויות עיתונאים בינלאומיים, במרכז המידע למודיעין ולטרור על שם אלוף מאיר עמית פרסמו דו"ח ולפיו "כ-60% מהאנשים שהוגדרו כעיתונאים ועובדי תקשורת ונהרגו במלחמת 'חרבות ברזל' ברצועת עזה היו חברי חמאס וארגוני טרור אחרים".
מחברי הדו"ח בדקו את זהותם של 266 אנשים שהוגדרו על ידי לשכת ההסברה הממשלתית של חמאס כעיתונאים ואנשי תקשורת שנהרגו במלחמה, ובחנו שני קריטריונים: "מידע אודות חברות ברורה בארגון או בזרוע הצבאית שלו, או היות העיתונאי מועסק בכלי תקשורת של אחד הארגונים שמשמעותו כי הוא מזדהה עם אותו ארגון ופועל מטעמו".
עיון בדו"ח מלמד עד כמה רחבה היתה ההגדרה בדבר "חברי חמאס וארגוני טרור אחרים". חלק מהשמות הם של מי שזוהו וסומנו על ידי צה"ל כפעילים בזרוע הצבאית של חמאס או הג'יהאד האסלאמי, אף שארגונים בינ"ל לזכויות עיתונאים מצאו שהראיות שצה"ל סיפק לכך היו מפוקפקות.
לצד אלה שהואשמו מפורשות בנטילת חלק פעיל במאמץ המלחמתי נגד ישראל, בדו"ח של מרכז המידע למודיעין וטרור כוללים גם קורבנות שעבדו בכלי התקשורת הרשמיים של חמאס, ג'יהאד וארגוני טרור אחרים, ואף בכלי תקשורת שהזדהו עם הארגונים.
כך, למשל, לגבי אחד הקורבנות שנכלל ברשימת ה"מזוהים" עם הג'יהאד האסלאמי נכתב כי הוא עבד באתר "שעל פי תכניו ניתן להתרשם כי הוא מקורב/מזוהה עם הג'יהאד האסלאמי וכי בחשבון ה-X שלו נמצאו ציוצים המעידים על הזדהותו עם הארגון" (למשל בציוץ מ-2018 שבו פרסם את תצלומיהם של 14 פעילי ג'יהאד שנהרגו בקרב).
למרות ההגדרה הרחבה מאוד שבה נקטו מחברי הדו"ח של מרכז מאיר עמית, עדיין נותרו ברשימה 49 עיתונאים שנהרגו בעזה מאז תחילת המלחמה, ולגביהם לא נמצא כל קשר לארגון טרור כזה או אחר, אף לא ציוץ רומזני מהעשור שעבר.