האם "ועדת התקשורת" שיזם ראש הממשלה הנאשם נתניהו היא ועדה מקצועית שמעוניינת לדון באופן ענייני ברגולציה על התקשורת המשודרת בישראל על מנת להיטיב עם אזרחי מדינת ישראל ולעצב שוק תקשורת מגוון ויציב הנהנה מחופש עיתונות אמיתי?
כל מי שאינו חסיד שטוף מוח בכת הביביזם יודע שמדובר בשאלה רטורית עצובה. הרי מדובר בוועדה שעצם הקמתה הוא רמיסה של הפרדת הרשויות, ועדת מעקף שנולדה מצורך פוליטי טהור, כזו שנועדה לקדם חקיקת בזק שתשנה מן היסוד את אסדרת התקשורת בישראל למרות התנגדות גורפת, חסרת תקדים, של כל הגורמים המקצועיים והמשפטיים, ארגוני העובדים בתחום, מומחי הרגולציה וגופי התקשורת עצמם.
ועדה שניזומה על ידי ראש ממשלה שנאשם בפלילים בדיוק בגלל ההתערבות האובססיבית שלו בשוק התקשורת, בניסיון לרתום אותו באמצעים מושחתים לקידום הקריירה הפוליטית שלו. ועדה שניזומה על-ידי שר תקשורת שמופיע בממוצע פעם בשבוע בערוץ התעמולה 14 - היחיד שאינו מתנגד לחוק.
ועדה שבראשה שמו את אחת מחברות הכנסת הכושלות בהיסטוריה של הפרלמנט הישראלי, גלית "אין לי מדפסת" דיסטל-אטבריאן. פרלמנטרית שחוץ מכישלונות מהדהדים והתבטאויות מביכות (הלו פרס ספיר), הדברים היחידים שרשומים על שמה הם נאמנות כלבית למשפחת נתניהו ושיח משטמה בוטה ומסית.
לצידה מכהנת בוועדה טלי גוטליב, כוכבת אחרת של הליכוד בראשות נתניהו. אדם המתנהג באופן מופרע, משולח רסן ומקציף מהפה, מי שעברה מהגנה על נאשמים באונס ואביוז של קורבנותיהם, לתפקיד סוכנת כאוס מפיצת שקרים וקונספירציות.
כתב "העין השביעית" שבי גטניו כתב כאן אתמול כי חברי הכנסת מהאופוזיציה חייבים להחרים את הוועדה משום שברור שהם ישמשו כעלי תאנה, סטטיסטים בהצגה שסופה ידוע מראש. מי שנוכחותם, ככל שתיסבל, דרושה רק לשמירת החזות הדקיקה של לגיטימציה למחזה העיוועים שצפוי להתרחש בין כתלי חדר הדיונים.
נאומי הפתיחה של דיסטל ושל שלמה קרעי, שר התקשורת שלנו, הוכיחו זאת, למי שעוד היה זקוק להוכחה. גם ההתנהלות שבאה מיד לאחריהם, בדמות זריקתם מן החדר - באופן מילולי, של חברי הוועדה מהאופוזיציה.
למעשה, דיסטל פתחה את הדיון באיום על חברי הכנסת מהאופוזיציה כי אם יצייצו יוצאו מיד מן האולם ויספגו עונשים משמעתיים. מיד אחר כך - מי שעומדת בראש ועדה שאמורה לנסח את החוק לאסדרת התקשורת הישראלית - הסבירה עד כמה היא מתעבת אותה.
לפי חברת הכנסת דיסטל, התקשורת הישראלית היא "ריכוזית מונופוליסטית ודכאנית עד אימה", משתיקה את העם האמיתי ומשרתת מיעוט קטן ובוגדני, "באופן שאמור להטריד כל אזרח שאוהב את המקום הזה".
בהמשך חזרה שוב ושוב, ושוב, על סיפור האפלייה המשפחתי שלה - היישר מהמדריך לפופוליסט המתחיל. ולא משנה כמובן שמדובר בפריבילגית שידעה לינוק היטב מעטיני התקשורת - במיוחד הציבורית, ויורקת מאז לבאר מלוא שפתיים.
דיסטל הוכיחה שהיא תועמלנית בסגנון פשיסטי על מלא: לא רק התקפה על המוסדות העלולים לאתגר את המנהיג, אלא גם חנופה דוחה. התקשורת הישראלית, לפי דיסטל, היא כולה מכונת תעמולה שקרית שעילת קיומה היא מלחמה במנהיג העליון בנימין נתניהו.
דיסטל לא הסתפקה בנישוק הטבעת של הדוצ'ה, היא התכופפה לנשק גם את מגפי עוזריו. "ככל שאני לומדת את החוק אני מתפעלת ממלאכת המחשבת של השר", אמרה על הצעת החוק שהפכה לבדיחה בדברי ימי הכנסת.
שנתיים וחצי לא הספיקו לקרעי על מנת להוציא תחת ידיו יצירה מוגמרת, וזאת למרות שבכנסות קודמות כבר נוסח חוק באופן מסודר ומקצועי. כשהצעת החוק שלו שיצאה סוף סוף לאוויר העולם, מעבר להיותה פוגענית ומזיקה כצפוי, היא היתה כתובה ברשלנות יוצאת דופן, כולל עמודים שאינם במקומם ושגיאות העתקה מכמירות לב, שלא לדבר על כך שלא עברה את הליך האסדרה הנדרש כחוק.
למעשה, קרעי, "השר המגדף", צבר לעצמו מוניטין באותם תחומים בדיוק של דיסטל: הוא ידוע בלשונו משולחת הרסן וחיבתו להשמצות, גידופים והסתת חלקי העם זה בזה; והוא מפורסם בכך שהוא חדל אישים, פוליטיקאי שאינו מסוגל לפשרה או אפילו לתחבולה; מי שמקדיש את עיתותיו, כפי שחשף כאן שבי גטניו על-ידי ניתוח יומני הלשכה של קרעי, לניסיונות קידום עצמי בליכוד ובתקשורת; מי שאחרי שרוב הקדנציה שלו כשר מאחוריו, לא יכול להציג כמעט שום עשייה למען הציבור.
קרעי, שמודע לכך, פתח את דבריו ברשימת "הישגים" כביכול, אולם לא התאפק ועוד קודם לכן שיגר עקיצה לעבר חברת כנסת מהאופוזיציה, וכשזו ענתה לו - סתם את פיה בגסות. "ההישגים", אם תהיתם, הם בעיקר בתחום הרוח והדמיון: הרוח שעושה קרעי והדמיון העשיר שלו. השר מהליכוד מתהדר בכך שהוריד מחירים בתחום תשתיות התקשורת. רק לא ברור לאיזו מדינה התכוון.
אבל מה שאולי הכי חשוב לשים אליו לב, בהתחשב בכך שכל מה שידובר בוועדה חסר משמעות מאחר שתוצאותיה נקבעו מראש, הוא מה שגם קרעי וגם דיסטל חזרו והדגישו בדבריהם: ההזמנה שלהם את כל הגורמים בשוק התקשורת לבוא ולדבר בוועדה.
חשוב לשים לכך לב משום שמדובר במעטה דקיק, קרום שקוף, שנתניהו, קרעי ודיסטל, מעוניינים לפרוש מעל מופע הבריונות הפשיסטי שלהם. חברי קואליציית נתניהו, כל אימת שנדרשו לקדם את ההפיכה המשטרית, שחוקי ההפיכה התקשורתית הם חלק חשוב ממנה, בחרו באסטרטגיה מובהקת: דחייה מוחלטת של חוקי המשחק, המינהל התקין ואפילו הנימוס האנושי.
הם לא ניסו לשכנע, לא ניסו לרקום עסקאות, לא ניסו להגיע לפשרה. הם באו לרסק, לשעבד ולהכניע. אלא שאת המגפיים השחורים שלהם, רוטמן, קרעי ודומיהם, עוטפים לא רק בהתקרבנות תמידית אלא גם, לעיתים, בדמיון של התנהלות אנושית נורמלית.
נתניהו, קרעי ודיסטל היו מתים לראות מצעד של ארגונים מקצועיים, עיתונאים, מנהלים, אקדמאים וגופים אזרחיים שיעלו לרגל לוועדה, יחכו לתורם על מנת לדבר כמה דקות ואולי לשרוד מבלי להיות מסולקים מהאולם עד לסוף דבריהם. כך, כשיעבירו לקריאה שנייה ושלישית את נוסח החוק עליו החליטו מראש, יוכלו לומר ש"שמעו את כולם". כך יוכלו אחר-כך להציג לבג"ץ, ככל שזה עדיין יעמוד על מכונו ולא יהיה מורתע מלא-מלא, כאילו קיימו הליך מקצועי וראוי.
האמת היא שמי שיבואו לדבר בוועדה המופרעת הזו יתקעו גול עצמי מפואר. הם יכולים לחסוך את הנסיעה לגבעת רם ולתת לעצמם מכות בבית. אגב, אחרי נאומי הפתיחה, כשהדיון הגיע בערך לאמצעו, הספיקה דיסטל להעיף מהחדר כמעט את כל חברי האופוזיציה. באמת שצריך להיות אטום ממש כדי לא להבין את הרמז.