רה"מ הנאשם בנימין נתניהו הגיש היום בקשת חנינה לנשיא המדינה יצחק הרצוג, בדרישה שבאופן חסר תקדים ונטול כל צידוק משפטי, יבטל את משפטו הפלילי באשמת שוחד, מרמה והפרת אמונים, בשלוש פרשיות שונות.
תוכן המכתב רצוף בגימיקים הנתניהואים הרגילים, החל מהתפארות עצמית מביכה ומשולחת רסן (פרק מיוחד מוקדש ל"תרומתו הציבורית האדירה של ראש הממשלה למדינת ישראל ולחברה הישראלית", כמובן אין זכר להפיכה המשטרית ולמחדל ה-7.10) וכלה ב"מאבק באיראן", אולם הוא בולט בעיקר בשל היותו, כמעט ללא כחל ושרק, מכתב איומים בוטה.
נתניהו מסרב להודות בעבירות ובוודאי שלא מביע חרטה. במקום זאת הוא מציע איום: אם הרצוג לא יבטל עבורו את המשפט, הוא "ישרוף את המדינה", כפי שהתבטאה בעבר אשתו, שרה נתניהו. בכך סוגר נתניהו מעגל שהחל בנאום האיומים שנשא עם פתיחת המשפט, מתוך מסדרון בית-המשפט המחוזי, ובו הכריז על מלחמת החורמה שלו במערכת החוק והמשפט.
שליחת הבקשה להרצוג מהווה את שיאו של מהלך שצץ ודעך במהלך השנים האחרונות, ופרח שוב אחרי שנתניהו הגיע ככל הנראה להסכמות עם הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ, "מדינה פלסטינית תמורת חנינה".
טראמפ, שידוע בחוסר היכולת שלו לדיסקרטיות, פלט באחד הראיונות שהעניק לאחר ביקורו האחרון בישראל, כי נתניהו ביקש ממנו כי יירתם ללחץ על הרצוג לקבלת חנינה. התמורה מצד נתניהו היתה, ככל הנראה, החתימה על הסכם "21 הנקודות", סיום המלחמה והנחת מפת הדרכים לקראת הקמתה של מדינה פלסטינית.
מסלול החנינה היה תמיד אחד המסלולים ששקל נתניהו, לצד זה של עסקת הטיעון. בעבר כבר הסכים לעסקת טיעון שתכלול הודאה, קלון ופרישה מהחיים הציבוריים, אולם עשה זאת רגע אחד מאוחר מדי, לאחר שהיועמ"ש לממשלה הקודם, אביחי מנדלבליט, כבר היה קרוב לפרישה וסירב לכך.
מסלול החנינה אטרקטיבי יותר מבחינת נתניהו משום שמדובר בתקדים משפטי והיסטורי. דווקא בשל כך מדובר במסלול לא כתוב שניתן לכאורה בקלות רבה יותר "להמציא" אותו באופן שיהיה הנוח ביותר לנאשם נתניהו.
נתניהו מקדם כל העת את המסלול האחר, העיקרי, והוא מלחמת החורמה שאסר על מערכת המשפט והאכיפה, אולם הוא מודע לכך שיתכן שייכשל, במיוחד אם יפסיד בבחירות הקרובות, כפי שמעידים כל הסקרים.
ברגע שהמשפט יתנהל ללא יכולת האיום והחבלה שהוא מחזיק כראש ממשלה, וייבחן רק בעיניים משפטיות, לנתניהו ברור כי ההרשעה מובטחת לפחות בחלק מהסעיפים וכי הוא צפוי לבלות לפחות מספר שנים בכלא.
עדותו, המתנהלת כבר מספר חודשים והגיעה לשלב החקירה הנגדית, ממחישה עוד יותר את האסון הצפוי לו, עת הוא הולך ומסתבך ברשת של סתירות ושקרים ומרסק את אמינותו מול צוות השופטים, מורתע ומאוים ככל שיהיה. על רקע זה החליט נתניהו להאיץ את מסלול החנינה ושלח את יועצו הקרוב ביותר, יעקב ברדוגו, על מנת שיכשיר לכך את הקרקע ב"בייס" הביביסטי.
ברדוגו, ברצף פרסומים ושידורים, מטיף בשבועות האחרונים לקידומה של חנינה ולהדיפת הביקורת במחנה הביביסטי, שחונך על כך ש"התיקים תפורים" ו"הזיכוי מובטח". כעת מגיע המכתב ומגדיר את תנאי החנינה אותם דורש נתניהו: לא הודאה באשמה וחרטה תמורת חנינה, אלא חנינה תמורת ביטול או מיתון של המלחמה שאסר נתניהו על האופי הדמוקרטי של מדינת ישראל.
האקדח מונח על השולחן
כבר בפתח המכתב מובע האיום בצורה מרומזת, עת נתניהו חוזר שוב ושוב על הטענה כי משפטו הפלילי גרם לקרע בעם. המציאות, כמובן, הפוכה. נתניהו הוא שבחר לא להתמודד עם החקירות והאישומים הפליליים בדרך משפטית, אלא בדרך תקשורתית ופוליטית, והכריז מלחמת חורמה על מערכת אכיפת החוק, המשפט, התקשורת ושאר שומרי הסף.
נתניהו, שבני משפחתו ויועציו מפעילים עבורו מערך תעמולה עצום מימדים, הידוע בכינוי "מכונת הרעל", מנהל כבר קרוב לעשור קמפיין דה-לגיטימציה, השמצות, הסתה ושקרים נגד חוקרי המשטרה, אנשי הפרקליטות, הייעוץ המשפטי לממשלה, בית המשפט העליון, העיתונאים המסקרים את תיקיו הפליליים, העדים המעידים במשפטו, כלי התקשורת המרכזיים, השופטים במשפטו הפלילי וכל גורם אחר הקשור למשפט.
נתניהו מקדם כבר שנים ארוכות, בתחילה באמצעות שלוחים ועוזרים ובהמשך באופן אישי, את קונספירציות "תפירת התיקים" וה"דיפ סטייט".
רה"מ הנאשם בנימין נתניהו מפיץ את קונספירציית ה"דיפ סטייט" בכנסת, 26.3.25 (צילום מסך)
מדובר בתיאוריות קשר שקריות, בסגנון הקנוניה האנטישמית של "הפרוטוקולים של זקני ציון", לפיהן מאות רבות של אנשים, בהם חוקרי משטרה ופרקליטים מכל הדרגים, עיתונאים מכל המערכות, עשרות עדים, יועצים ועוזרים שלו עצמו ועוד אנשים נוספים, חברו כולם יחדיו להמציא יש מאין עבירות פליליות שביצע, במטרה אחת ויחידה: לגרום להדחתו מראשות הממשלה, תפקיד אליו נבחר בייעוד אלוהי.
הקמפיין הציבורי מלווה במתקפה חקיקתית שנפתחה עם כינון הממשלה הנוכחית וההכרזה על ההפיכה המשטרית ע"י שר המשפטים יריב לוין. במקביל מתנהלת ההפיכה התקשורתית שמנסה להוביל שר התקשורת הכושל שלמה קרעי.
הקמפיין הציבורי והפוליטי מתנהל במלוא העוצמה וכבר הצליח להשיג את מטרתו העיקרית: קריעת הלכידות החברתית בישראל, פילוג העם ויצירת מחנה נאמנים משולהב, דמוי כת, סביב נתניהו, המשמש מעין בלוק שמונע יציבות פוליטית וחברתית.
נתניהו, כאמור, רומז לכך זאת כבר בפתח המכתב, כשהוא כותב כי היענות לבקשת החנינה "תאפשר את איחוי קרעים בין חלקי העם השונים, תפתח פתח להורדת עוצמת הלהבות, והכל לשם חיזוק חוסנה הלאומי של המדינה".
ראש הממשלה הנאשם בשוחד בנימין נתניהו, בהפסקה במהלך יום העדות ה-57 שלו, 26.11.2025 (צילום: אורן פרסיקו)
נתניהו מקפיד להרחיק את עצמו מהודאה בעבירות שביצע, מצהיר כי אין לו ספק שההליך "יסתיים בזיכוי מלא" ומדגיש גם כי אינו נסוג מקונספירציית "תפירת התיקים" וה"דיפ סטייט". כך לדבריו, "יש לו ביקורת רבה על ההתנהלות של רשויות האכיפה בטיפול בענייננו, והדברים הוכחו וממשיכים להיות מוכחים בבית המשפט בימים אלה ממש".
באורח אופייני, נתניהו הופך את היוצרות ומציג כאילו ניהול המשפט פוגע במדינה: "ההליכים הפליליים בעניינו של ראש הממשלה פוגעים באינטרסים של מדינת ישראל, מלבים את המחלוקות בין חלקי העם השונים, ומסיטים את הקשב הציבורי מהסוגיות המדיניות והביטחוניות שעל סדר היום הלאומי". במציאות, כמובן, האופן בו בחר נתניהו להתמודד עם המשפט: איום על אופיה הדמוקרטי של ישראל, הוא שהביא לקרע בעם ולמחדל ה-7.10.
השקרים של נתניהו
בקשת החנינה מכילה גם שקרים פרטניים. כך למשל טוען הנאשם נתניהו כי "נסיבות אישיות של אחד מחברי הרכב השופטים הובילו לכך שמשפטו של ראש הממשלה מתנהל בקצב חסר תקדים, כך שמרבית ימי השבוע מוקדשים לשמיעת משפטו של ראש הממשלה. הדבר מטיל מעמסה הולכת וגוברת על כתפי ראש הממשלה. מעמסה כבדה זו מוטלת דווקא בשעה שראש הממשלה נדרש להקדיש את מלוא זמנו ומרצו למהלכים היסטוריים המתרחשים במזרח התיכון ובעולם כולו".
זהו שקר כפול ומשולש. נתניהו מכוון לכך שהמשפט "מואץ" כביכול בשל מועד הפרישה הקרב של ראש הרכב השופטים, רבקה פרידמן פלדמן. בפועל, המשפט מתנהל בעצלתיים מזה חמש שנים והוא ידוע לשמצה בשל החופש הכמעט בלתי מוגבל שמעניקים השופטים לצוות ההגנה של נתניהו למתוח אותו עד אין קץ בשלל טכניקות.
שנית, נתניהו כלל אינו מחויב להעיד והיה יכול לוותר על עדותו, אם הוא סבור שהיא פוגעת ביכולת התפקוד שלו כראש ממשלה. ושלישית, כמובן, נתניהו לא מחויב לכהן כראש ממשלה ויכול להתפטר מתפקידו. הוא כן מחויב לעמוד בתצהיר שהעניק באמצעות עורכי דינו, לפיו ניהול המשפט לא יפגע בעבודתו כראש ממשלה.
בנימין ושרה נתניהו עם יצחק ומיכל הרצוג, בית הנשיא, 1.5.2025 (צילום: יונתן זינדל)
נתניהו משקר גם כשהוא מתאר כיצד עד 2015 "הכל היה על מי מנוחות" ואז נפתח פתאום סכר של "שרשרת חקירות בלתי נגמרת". למעשה, נתניהו ואשתו הסתבכו בפלילים כבר בקדנציה הראשונה שלהם, שלא מלאה את ימיה. הם היו חשודים בכך שגנבו מתנות בשווי של מאות אלפי שקלים וגלגלו הוצאות אישיות של מאות אלפי שקלים על הקופה הציבורית.
דו"ח ציבורי שפירסם היועץ המשפטי לממשלה דאז, אליקים רובינשטיין, אימת הלכה למעשה את החשדות אולם ביכר למחול לזוג ולא להעמידו לדין מאחר שהקריירה הפוליטית של נתניהו הסתיימה.
שקר אחר המוזכר במכתב הוא כי "כמעט לא היה אדם שעבד לצד ראש הממשלה באותן שנים ולא זומן לחקירה כחשוד או כעד". מעבר לכך שמדובר בהגזמה פראית שאין לה כל אחיזה במציאות, הרי שהעובדים שעבדו לצידו של ראש הממשלה וזומנו לחקירה, הגיעו למעמד זה בשל חשדות קונקרטיים שהיו נגדם והובילו במקרים של רובם להגשת כתבי אישום. במילים אחרות, נתניהו היה זה שהקיף עצמו בעבריינים, ולא להיפך.
נתניהו כותב כי "כפי שהוכח בהליך המשפטי, החקירות הפליליות בעניינו של ראש הממשלה לוו בהתנהלות חריגה ומנוגדת לדין מצד רשויות האכיפה". גם זה שקר בוטה ועצוב. העדים במשפטו הפלילי של נתניהו לא רק שלא העידו כי אלו הם פני הדברים, אלא אף הכחישו זאת מכל ומכל. מי שהעיד על כך היו עדים ספורים, שאחד מהם קיבל לאחר מכן מינוי בליכוד, אחרת קיבלה מינוי ממשלתי ואחר הוא חשוד בפלילים שמעוניין לנקום במפקדיו.
איזה גרון יפה יש לך, מדינת ישראל
אולם השקרים וההטעיות במכתב הן רק בגדר קישוטים. עיקרו של המכתב, כאמור, מוקדש לאיום הגדול הטמון בו. התמה החורזת את המכתב כולו היא זו של "איחוי הקרע בעם", מכתם המוזכר עוד ועוד, שוב ושוב, לאורך המכתב כולו. כך למשל כותב נתניהו כי "הענקת חנינה תאפשר לראש הממשלה לפעול לאיחוי הקרע בעם, ואף לעסוק בסוגיות נוספות, כגון במערכת המשפט ובתקשורת. סוגיות שהוא מנוע היום מלעסוק בהן בשל המשפט המתנהל בעניינו".
אם הרמז המאפיוזי לא היה ברור מספיק, מוסיף נתניהו כי הוא "הגיע למסקנה" כי "טובתם של מדינת ישראל ואזרחיה מחייבת את סיום ההליכים הפליליים המתנהלים בעניינו".
"ידיעות אחרונות", 5.9.2002
במקום אחר כותב נתניהו כי "סיום המשפט יוביל לצמצום הנזקים החברתיים והציבוריים הקשים, יאפשר ריכוך ומזעור של הקיטוב בעם, יקדם שיח אמיתי וכנה בין החלקים השונים בחברה, יאפשר לראש הממשלה בעצמו לקדם צעדים לקידום
איחוי וריפוי הציבור ובאופן כללי יוביל לרגיעה שהעם בישראל כל כך צמא וזקוק לה".
הרמז ברור: אם לא אקבל חנינה וחסינות דה-פקטו מעבירות השוחד, המרמה והפרת האמונים, אמשיך במסע השיסוי וההסתה שאני מוביל בהצלחה רבה כל-כך, ושאפילו הנשיא החששן והפשרן הרצוג הזהיר מפניו לא פעם.
לבקשת החנינה, המנוסחת בחלקה בלשון משפטית ומזכירה פלפולים משפטיים בנוגע לסוגיית החנינה, מצורף "מכתב" עליו חתום ראש הממשלה עצמו ולא עורכי דינו. המכתב מהווה מעין "סימן גולגולת" המצורף לבקשה, שמפנה את תשומת הלב למסר המרכזי, והיחיד, שלה, למקרה שהוא לא היה ברור דיו.
"בשנים האחרונות התגברו המתחים והמחלוקות בין חלקי העם ובין רשויות המדינה השונות", כותב נתניהו, כמו ראש ארגון מאפיה הכותב לראש העיר על גל השריפות בבתי עסק שפשט בעיר. המשך המכתב הקצר מוקדש כולו ל"התנצחויות עזות" שצצו, יש מאין, ללא כוונת מכוון ואיש אינו יודע מקורם, סביב המשפט הפלילי. נתניהו מזכיר את ה"אינטרס הציבורי" וכמובן הפראזה: "פיוס בין חלקי העם".
"אין לי ספק שסיום המשפט יסייע להוריד את עוצמת הלהבות בוויכוח שנוצר סביבו", חותם אדריכל מכונת הרעל, "אני מחויב לעשות כל שביכולתי לאיחוי הקרעים, להשגת אחדות בעם ולהשבת האמון במערכות המדינה".
ובתרגום לביביסטית: איזה גרון יפה יש לך, מדינת ישראל.