המתקפה של שר הביטחון ישראל כ"ץ על הרטמכ"ל אייל זמיר מעסיקה מאוד את התקשורת הישראלית, אולם מעבר לעניין הפוליטי והפיקנטי, התבטאויותיו של כ"ץ מזכירות לנו משהו חשוב על תקופת נתניהו, ועל סוג מיוחד של הרס שהיא מביאה למוסדות המדינה.

התקשורת דיווחה מפי "סביבת" כ"ץ כי הרמטכ"ל "חצה קו אדום וחתר תחת סמכות הדרג המדיני, זה גובל במרידה בסמכות". דוגמה אחת מני רבות למתקפות הפומביות של כ"ץ נגד הרמטכ"ל ובכירים אחרים במערכת הביטחון – בציטוטים מפיו, מ"מקור ביטחוני בכיר" או מ"סביבתו" – בליווי הצפה של הציבור בהודעות וצילומים המאדירים את עצמו.

זו הזדמנות להזכיר שכך בדיוק נהג כ"ץ גם בתפקידיו הקודמים כשר תחת נתניהו.

שנים לפני ההפיכה המשטרית ואסון ה-7.10, כ"ץ התייחס לדרג המקצועי במשרדיו בזלזול, נהג להאדיר בקיצוניות את עצמו ובמקביל לכנות בבוז את אנשי המקצוע "פקידים", להטריל ולאיים עליהם בתקשורת ולהטיל עליהם את האחריות הבלעדית לכל תקלה וכישלון.

כבר בראיון שנתן לאתר ynet לאחר כניסתו לראשונה לתפקיד שר התחבורה, בו כיהן בין השנים 2009-2019, הוא אמר "לא כדאי לאף פקיד למנוע את יישום המדיניות שתיבחר". הוא ניהל בתקשורת ריבים אינסופיים עם ראשי הוועדים ורשויות התחבורה, ואפילו התעלם מוועדה מקצועית שהוא בעצמו הקים והחליט לאפשר את הפעלת "קווי המהדרין" עם הפרדה נוקשה בין גברים לנשים.

דיפלומטים ישראלים סיכמו ל"הארץ" את כהונתו הראשונה כשר החוץ (2019-2020): "במשך השנה החולפת הוכיח כ"ץ שיחסי החוץ של ישראל מעניינים אותו כקליפת השום. אם לא מדובר בנושאים בעלי פרופיל תקשורתי גבוה, כמו מפגשים עם נציגי מדינות המפרץ או וירוס הקורונה – המשמשים אותו ליחסי ציבור –מבחינת המשרד והעובדים הוא כאילו לא קיים".

בכירים במשרד אמרו ל"ישראל היום" כי פעילותו של כ"ץ "כמעט לא מורגשת, וכי בתחומים רבים הוא כלל לא מעורב". על כהונתו השנייה כשר חוץ (דצמבר 2023 עד נובמבר 2024), מיטב החוקרים לא יצליחו למצוא יותר מדי מידע.

בשנה שכיהן כשר אוצר (2020-2021) כ"ץ ניהל בתקשורת מתקפות בלתי פוסקות נגד הצוות המקצועי במשרד. בין היתר, נגד היועץ המשפטי אסי מסינג, שאיתו סירב לדבר ואסר עליו להשתתף בישיבות עבודה. כ"ץ פרסם בדף הפייסבוק שלו: "כפי שהבהרתי בעבר, פקידים שחותרים ופועלים נגד המדיניות אותה אני מוביל במשרד האוצר, בהתאם למנדט אותו קיבלנו מציבור הבוחרים, פתוחה בפניהם הדלת החוצה".

באוגוסט 2020 הודיע הממונה על התקציבים במשרד האוצר, שאול מרידור, על התפטרותו וכתב לכ"ץ: "היכולת לבצע את תפקידי הפכה לבלתי אפשרית [...] אתה לא מאפשר לי ולמשרתי ציבור רבים אחרים באגפים השונים במשרד האוצר ובמשרדי ממשלה אחרים, לעשות את מה שאנו יודעים לעשות – לגבש, להציע, לנתח ולבקר צעדי מדיניות.

"[...] תהליכי קבלת החלטות בימים אלה מתאפיינים בקבלת החלטות המושפעת מאינטרסים צרים, לא ענייניים, קצרי טווח, לצד השתקת הדרג המקצועי, זלזול בוטה בעבודת מטה מקצועית, שליפות מהמותן, ורמיסת הכלים והכללים התקציביים. המסר לאזרחי המדינה, למגזר העסקי ולעולם הוא של פריצת כל העקרונות, המסגרות והגבולות וכן רמיסת ערכים, כללים ונורמות של שירות ציבורי הפועל למען כלל הציבור".

כ"ץ גם כיהן חמש שנים כשר במשרד הפיקטיבי לענייני מודיעין (2015-2020). אתר "שקוף" חשף לציבור באמצעות יומני הלשכה של כ"ץ את תרומתו הרבה שם: "השר כ"ץ הקדיש כשש שעות עבודה בשבוע, במקרה הטוב, לענייני מודיעין. הדפוס הזה חוזר באופן עקבי למדי בשנים 2016, 2017, ו-2018. לעיתים קיים פגישה נוספת של שעה במהלך השבוע".

לאחר שהחלה ההפיכה המשטרית ובשנה שכיהן כשר האנרגיה (2023), כ"ץ נכנס לעימות פומבי עם ראש אגף התקציבים, יוגב גרדוס, וצייץ ברשתו החברתיות כי "מי שיקבל את ההחלטות זה אני - השר שנבחר בידי העם. לא הדרג המקצועי".

כ"ץ ניסה כל השנים לשווק את עצמו כמנהיג חזק שעשוי מחומר של ראש ממשלה – באופן שסותר את התבכיינותו התמידית כי הדרג המקצועי בכל מקום חותר תחתיו. למרות מאמציו הפומפוזיים, כ"ץ הפך לדמות קבועה בתוכנית "ארץ נהדרת" והביא על עצמו לעג ציבורי בשל התבטאויות רהבתניות כמו כשהשווה את עצמו למלך הורדוס בראיון ל"כלכליסט".

אך הבדיחה האמיתית היא לא עליו אלא על חשבוננו.

כ"ץ הוא אחד מהסימפטומים הקבועים של מחלת נתניהו, שמעדיף להקיף את עצמו במלחכי פנכה וחדלי אישים שלא יכולים לאיים עליו פוליטית. כך למשל, בדומה לכ"ץ שמכהן כשר במצטבר כבר 16 שנים, מירי רגב מכהנת כ-12 שנים, גילה גמליאל כשש שנים, וכך גם אלי כהן וצחי הנגבי. זה האחרון, בנוסף לשש שנות כהונתו כשר (שנפסקו בשל הרשעתו בפלילים), כיהן כראש המל"ל כשנתיים ותשעה חודשים עד שהודח לאחרונה לאחר שהעז להשמיע ביקורת מרומזת על המנהיג העליון.

האנשים האלה ודומיהם הם אבן ריחיים על הצוואר של אזרחי ישראל ועתידם, מבזבזים כספי ציבור ובעיקר עסוקים בקידום עצמי ובליקוק לנתניהו ומשפחתו, תוך הפרעה מתמדת לעבודת אנשי המקצוע האמיתיים במשרדים הממשלתיים וגרימה של "בריחת מוחות" מהשירות הציבורי.

בניגוד לאנשי המקצוע הבכירים במשרדיהם – שיכולים לדלג ללא קושי לשוק הפרטי או לאקדמיה – אין כנראה חברות או אוניברסיטאות חשובות שיעמדו בתור להעסיק את כ"ץ, רגב, גמליאל וכהן. אולי זה המקור האמיתי לשנאה היוקדת שלהם ל"פקידים".

כדי להשתחרר מהנטל של כ"ץ ודומיו, הציבור הישראלי צריך להשתחרר מנתניהו בבחירות הקרובות.