רשת טוויטר (X) של אילון מאסק הכריזה ברעש גדול השבוע על פיצ'ר חדש שלדבריה נועד להגביר את השקיפות בפלטפורמה השנויה במחלוקת. מעתה, המקום ממנו מופעל כל חשבון וכמה פעמים שינה את שמו בעבר, יהיו חשופים לציבור. התגובות לתוספת המפתיעה הזאת היו במידה רבה נייר לקמוס של הפוזיציה הפוליטית והלאומית של המגיבים.
פעילי הסברה וממשל ישראלים צהלו על חשיפת רשתות ההשפעה הזרות הפרו-חמאסיות, שהתחזו לתושבים בעזה אך הופעלו ממדינות שונות בצפון אמריקה ואסיה. פעילי מחאה נגד ממשלת נתניהו חשפו חשבונות "בובות גרב" שצייצו למען ראש הממשלה ממדינות זרות ואילו אקטיביסטים דמוקרטים וליברלים בארה"ב חשפו רשתות שלמות שכללו עשרות חשבונות תומכי טראמפ ו-MAGA שהוקמו ופעלו ממדינות אפריקה ואסיה. מאסק הדליק את האור על נשף המסכות של טוויטר ומכל הצדדים צהלו.
אבל אם נצא לרגע מהפוזיציה הפוליטית הפרטית שלנו ומהשמחה לאיד על חשיפת יריבינו הפוליטיים ונסתכל על התמונה הגדולה, יש כמה דברים חשובים יותר שצריך ללמוד מהסיפור הזה. רבים מהחשבונות שנחשפו כבובות או בוטים עבור מדינות או ארגונים שונים, היו עד לפני רגע מקורות מידע שרבים עקבו אחריהם ברשתות ושיתפו מידע שהפיצו רק כי תאם את האג'נדה שלהם.
צרכני הרשת בישראל, שאחוזי השימוש בה ברשתות חברתיות הם מהגבוהים בעולם, התרגלו להתבסס על חשבונות וערוצים פופולריים בלי לבדוק מי ומה הם וכמה אפשר בכלל לקחת אותם ברצינות. בסקר שערך איגוד האינטרנט הישראלי עם הטכניון בשנה שעברה, 58% מהמשיבים דיווחו כי הם משתמשים ברשתות חברתיות כדי להתעדכן בחדשות לעיתים קרובות, מספר כמעט זהה לאלו שדיווחו כי הם מסתמכים על אתרים או אפליקציות של אתרי חדשות.
מימין: פאבל דורוב, מייסד ומנכ"ל טלגרם; מארק צוקרברג, מייסד פייסבוק ומנכ"ל מטא; אילון מאסק, הבעלים של טוויטר; ג'פרי יאס, בעל מניות בטיקטוק (צילומים: פלאש90 וצילומי מסך)
אמצעי השקיפות החדש חשף לרגע את היקף ההונאה וההתחזות בטוויטר, אבל בטלגרם, אינסטגרם, פייסבוק וטיקטוק המצב לא פחות גרוע ואולי אפילו יותר. אין שום סיבה להאמין שזה יהיה אחרת במציאות בה הרשתות פועלות ללא פיקוח וללא שקיפות מינימלית. למעלה מ-70% מהציבור הישראלי משתמש בטלגרם על בסיס קבוע כיום. כשהישראלים מתייחסים לחשבונות וערוצים אנונימיים, חסרי כל שקיפות או מחויבות מקצועית וייחוס ארגוני מוכר, כמקור של מידע חדשותי אקטואלי - הם לוקחים סיכון עצום ומשתתפים בזיהום סביבת המידע של כולנו.
למעשה, גם הפיצ'ר הטכנולוגי החדש של טוויטר התגלה כמעט מיד ככזה החשוף לשגיאות והטיות. חלק מהחשבונות הזרים כביכול פשוט התחברו דרך שירותי VPN ששיבשו את המידע שהופיע בפרטי מיקום החשבון, ואילו במקרים אחרים נראה שהמיקום שהוצג על ידי טוויטר לא היה האמיתי – כמו במקרה של חשבון רשמי של רשות בטחונית אמריקאית שנראה כאילו הוא מופעל מישראל או חשבון של צלם עזתי שהוצג כמופיע בפולין.
מהר מאוד אמצעי השקיפות הזה הפך בעצמו לכלי במלחמת המידע, ושוב התברר שיש להתייחס בספקנות גם למידע שמוצג באופן רשמי על ידי הפלטפורמה עצמה. במיוחד כשמדובר בפלטפורמה כאוטית, אינטרסנטית ולא אמינה כמו טוויטר, שמאז שנרכשה על ידי אילון מאסק זרקה לפח כל עיקרון ומנגנון של מוגנות ואמינות, והפכה לכלי התערבות של בעליה בבחירות בארה"ב ובעולם וקידום אג'נדות פרטיות ועסקיות. קשה לקחת ברצינות מהלך למען שקיפות כשהוא מגיע מפלטפורמה שבעצמה הפכה לגורם רעיל ולא אמין.
צילום מסך מתוך "ראיון" של נתניהו בערוץ הטלגרם אבו-עלי אקספרס, 21.11.25
השינוי בטוויטר אינו מעיד שהרשת הזו הפכה למקום טוב ושקוף יותר, אלא חושף שוב עד כמה הפלטפורמות הללו הן מקור לא אמין למידע. לכן, כשראש ממשלה מסויים מעניק ראיונות בלעדיים למראיין אנונימי בערוץ טלגרם אוהד - זה פוגע באינטרס הציבורי של כולנו.
המסקנה העיקרית מחשיפת היקף הזיופים וההתחזויות בטוויטר צריכה להיות חזרה לצריכה והתבססות על מקורות מידע מקצועיים, אמינים ושקופים יותר. להשקיע יותר זמן ותשומת לב בעיתונות רצינית ומבוססת עובדות ובאתרי מידע שיתופי שקופים ומבוססים כמו ויקיפדיה, וליטול לידינו בחזרה את השליטה על המקורות שמתווכים לנו את המציאות.
מול הפייק שנחשף בטוויטר, עלינו לשפר את יכולת חיפוש וצריכת המידע האקטיבית שלנו מחוץ לרשתות החברתיות ולצמצם הזמן שאנחנו מבלים בפלטפורמות אלגוריתמיות ופסיביות כמו טוויטר, טלגרם, פייסבוק או טיקטוק.
ככל שנתקרב למועד הבחירות כאן בישראל, מיומנויות והרגלים כאלה של צריכת מידע יהפכו לקריטיים וחיוניים עוד יותר.
עידן רינג הוא מרצה וחוקר תקשורת, סמנכ"ל קהילה וחברה באיגוד האינטרנט הישראלי