מדוע שינה השב"כ את עמדתו בנוגע לעונש מוות? בשירות הביטחון הכללי מכחישים כי שינוי עמדה ההיסטורי נוגע למינויו השנוי במחלוקת של דוד זיני לראש השירות, ע"י רה"מ בנימין נתניהו. כך או כך, העמדה החדשה מסוייגת הרבה יותר מזו שמעוניינים לקדם הפלגים הכהניסטיים בקואליציה בתמיכתו המוצהרת של נתניהו.

כמעט מאז הקמתה שרר בישראל קונצנזוס ביטחוני, דיפלומטי ומוסרי שאין שום תועלת בחקיקה שתאפשר הטלת עונש מוות על רוצחים, ובמיוחד על טרוריסטים. אבל עתה ממשלת הימין הקיצוני בהנהגת נתניהו מוכנה לשקול לחוקק חוק כזה, כאשר על הפרק מנוסחים סעיפים שהם במהותם גזעניים, שישיתו את עונש המוות רק על רצח יהודים בידי ערבים.

זה לא מפתיע שאת החוק מקדם כהניסט, השר לביטחון לאומי איתמר בן-גביר, שמייצג את הצועקים ביציעים במשחקי כדורגל "מוות לערבים", אף שאפילו הוא  מיתן אותן "רק" לקריאות "מוות למחבלים". לצד הנימוקים העניינים לכאן או לכאן, יש לעונש המוות יתרון אחד ברור, הגם שאין לו כל קשר לביטחון או לצדק: הוא ישמש את מפלגות הימין הקיצוני בתעמולת הבחירות שלהם.

במסמך העקרונות להצעת החוק שהציג ח"כ צביקה פוגל, חבר מפלגת עוצמה-יהודית של בן גביר ויו"ר הוועדה לביטחון לאומי של הכנסת, נכתב כי גזר דין מוות יבוצע בתוך 90 יום ובלי אפשרות ערעור על "כל מי שרוצח יהודי רק בשל היותו יהודי לרבות מתכנן או משלח". גזר הדין "יבוצע על ידי שירות בתי הסוהר, באמצעות זריקת רעל".

ברור מהניסוח שאם יתקבל החוק, הוא יחול רק על פלסטינים ולא על יהודים, גם אם הם טרוריסטים שרצחו פלסטינים או ערבים ישראלים.

באופן לכאורה מפתיע, שינה השב"כ את עמדתו ההיסטורית והחליט לתמוך בחוק, שעבר כבר בקריאה ראשונה בכנסת. מדוע לכאורה? מפתיע. משום שהדבר אירע כשישה שבועות לאחר שדוד זיני השנוי במחלוקת נכנס לתפקידו.

לאחר קום המדינה ועד לשנת 1954 חל בישראל עונש מוות, מכוח פקודת החוק הפלילי המנדטורי מ-1936. בשש שנים אלה גזרו בתי המשפט גזרי דין מוות על כמה רוצחים, ערבים ויהודים, ועל יהודי ששירת כקאפו בתקופת השואה והואשם בפשעים נגד האנושות. אבל הנשיאים חיים וייצמן, שהתנגד מבחינה מוסרית לעונש מוות, והנשיא יצחק בן צבי, חננו אותם והמירו את עונש המוות במאסרי עולם.

החריג היחיד היה רב סרן מאיר טוביאנסקי, שהורשע במשפט שדה במהלך מלחמת העצמאות בבגידה וריגול לבריטניה, ובית דין צבאי הוציא אותו להורג בירייה בהרי ירושלים. לימים הורה הפרקליט הצבאי הראשי אהרון חוטר ישי על בדיקת המקרה, שבסופה הוא המליץ לבטל את פסק הדין, לטהר את שמו, להחזיר את דרגתו ולהתנצל בפני אלמנתו ובנו. המלצותיו התקבלו במלואן.

ב-1954 ביטלה הכנסת את עונש המוות על רצח. הדיונים נערכו שלא על בסיס מפלגתי, כאשר נימוקי הביטול היו מבוססים על המסורת היהודית, לפיה אדם נברא בצלם אלוהים ורק צו אלוהי יכול לשלול ממנו את זכותו לחיים; על נימוקים של מוסר אוניברסלי וגם על כך שעונש מוות פשוט אינו מרתיע.

למרות ביטול עונש המוות לרצח רגיל, החוק הישראלי עדיין מאפשר הטלת עונש מוות במקרים יוצאי דופן מאוד כמו בגידה, בגידה בזמן מלחמה, פשעים נגד האנושות, פשעים נגד העם היהודי (כמו אלו שחוללו הנאצים), או מעשים חמורים בזמן מלחמה. כמו כן, בחוקי הצבא שחלים על השטחים הכבושים, ניתן למצוא הוראות שמאפשרות עונש מוות במקרים של עבירות ביטחוניות חמורות.

ואכן, במרוצת השנים שחלפו מאז היו מקרים בודדים שבהם בתי דין צבאיים הטילו גזר דין מוות על מחבלים, אך הם בוטלו והומרו במאסרי עולם. המקרה היחיד שבו הוטל גזר דין מוות ובוצע היה של הנאצי אדולף אייכמן, שהיה הפקיד האחראי על "הפתרון הסופי", השמדת היהודים במלחמת העולם השנייה. העונש הושת על פי החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם.

במשך שנים היו פה ושם קריאות של פוליטיקאים, בעיקר מצד ימין, שקראו לחוקק חוק חדש או להשתמש בחקיקה הקיימת כדי להטיל עונש מוות על מחבלים במקרים קשים במיוחד. אבל רוב המפלגות בישראל, יחד עם ארגונים לזכויות אדם, התנגדו לכך בתוקף בנימוקים מוסריים ומעשיים כאחד, כמו פגיעה בביטחון ופגיעה בתדמיתה של ישראל בזירה הבינלאומית.

גם בשב"כ התנגדו לחוק. במשך השנים התקיימו בארגון מעת לעת דיונים שהסתיימו תמיד במסקנה כי הטלת עונש מוות לא תרתיע מחבלים פוטנציאלים מלבצע פיגועי טרור, כשם שענישה הקולקטיבית כמו הרס בתים אינה מרתיעה.

מי שניסח היטב את הנימוקים שבגינם התנגד השב"כ לעונש מוות היה סגן ראש השב"כ יצחק אילן ז"ל. בשיחות שהיו לי עמו ובניסוחים שהעלה על הכתב הוא הסביר כי הנימוק היחיד שאולי יכול להצדיק את הרצון לחוקק גזר דין מוות הוא הרתעה. אבל לדבריו, על סמך 31 שנות לחימתו בטרור, "אני רואה בעונש חסרונות שעולים כמה מונים על התועלת שבהרתעה".

אילן ציין כי אם יחוקק חוק כזה, תגבר הסכנה שבתקופה שבין גזר דין המוות לביצועו, יבקשו ארגוני הטרור לארגן פיגועי מיקוח כדי למנוע את ביצוע גזר הדין. זה בדיוק מה שעשו או ניסו לעשות האצ"ל והלח"י, כאשר שלטונות המנדט הבריטי פסקו עונש מוות לאנשיהם. "במקרה כזה", הדגיש אילן, "יצא שכרנו בהפסדנו ובמקום שמחבל ישב מאחורי סורג ובריח שנים רבות, אולי עד סוף ימיו, הוא עלול לצאת לחופשי בגלל גזר דין מוות".

אילן הוסיף עוד כי הטלת עונש מוות עלולה להוביל לפיגוע נקמה על ידי ארגוני הטרור או אפילו על ידי בני משפחתו של הנידון למוות. כמו כן מחבלים שיהיו מבוקשים לא יסגירו עצמם, ילחמו עד טיפת דמם האחרונה וינסו לגבות מחיר מכוחות הביטחון שיבואו לעוצרם.

נימוק נוסף, לא פחות חשוב, הוא כי הנידונים למוות ייהפכו לגיבורים ומושא להערצה וחיקוי. כך בדיוק רואים עד היום בישראל את לוחמי המחתרות שהבריטים הוציאו להורג. רחובות וכיכרות נקראים על שמם והם מונצחים במקומות רבים ברחבי המדינה. "תרבות האסלאם מעריצה ומוקירה 'שאהידים', ולכן הנידונים למוות יתפסו מהר מאוד את השורות הראשונות של גיבורי תרבות נערצים", סיכם יצחק אילן את התנגדותו.

בשב"כ הכחישו בתוקף כי השינוי בעמדתם נובע ממינויו של זיני וקבעו כי העמדה הזו גובשה בלי קשר אליו, על ידי גורמים מקצועיים של הארגון, ונבחנה במשך זמן רב. העילה לשינוי העמדה היתה בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר וגם בגלל העובדה שאין כיום בידי חמאס חטופים חיים.

עם זאת, כפי שניתן היה ללמוד גם מתגובת הארגון, על אף התמיכה העקרונית ישנה הסתייגות מיישום החוק באופן גורף וקבוע, אם וכאשר יאושר. במילים אחרות, גם בשב"כ מבינים שצריך לבחון כל מקרה ומקרה באופן פרטני, זאת בניגוד גמור לרצון בן-גביר וחבריו כי בתי המשפט יפעילו את החוק אוטומטית ובלי שיינתן להם בכלל שיקול דעת.

בכל מקרה, עוד ארוכה הדרך עד שהחוק יתקבל בקריאה שניה ושלישית, אם בכלל. נתניהו, שבעבר ברוב המקרים לא תמך בחוק, נכנע כעת ללחצים הפוליטיים והודיע על תמיכתו, אם כי לפי הדלפות לתקשורת ניסה לאחרונה למנוע את הדיון בוועדה לביטחון לאומי.