אחד הסממנים המובהקים להיותה של מדינת ישראל נגועה בגזענות מובהקת, במיוחד תחת משטרו של נתניהו, הוא היחס של המערכת הפוליטית בישראל, כולל האופוזיציה, למפלגות הערביות ולמעשה כנובע מכך אל כ-20 אחוז מאזרחי המדינה.
זכור לרע בהקשר זה נאום של נתניהו באחת ממערכות הבחירות הרצופות שנגרמו בשל הסתבכויותיו הפליליות, בפני סיעת הליכוד בכנסת, שם הציג גרף לפיו מיעוט המנדטים של הקואליציה שלו בכנסת הוא בעצם רוב כי את "הערבים" לא סופרים. שנים קודם לכן זכורה אמירתו על המצב הכלכלי שהוא מצוין "בניכוי ערבים וחרדים".
גם ערוצי הטלוויזיה אינם טומנים ידם בצלחת כאשר מדובר בגזענות, וכך הם משדרים סקרי מנדטים, אבל סופרים את המפלגות הערביות (והמפלגה הערבית-יהודית) כקטגוריה נפרדת. הם לא קואליציה ולא אופוזיציה, הם "ערבים".
גזענות מהסוג הזה לא הומצאה במדינת ישראל, הגם ששוכללה היטב בליווי צדקנות אינסופית, אטימות וקיבעון מחשבתי. אבל היו במהלך ההיסטוריה גם מי שהשכילו לחשוב ולפעול אחרת.
למעשה, לפני כ-2,000 שנה היה כבר מי שהבין, בניגוד לקואליציית נתניהו ולערוצי החדשות הישראלים, כי מי שהיה בעבר אויב יכול להיות בהמשך לא רק אזרח אלא גם חלק מהשלטון, וכי זו הדרך לשגשג ולהתפתח.
אחד המאפיינים של התפשטות האימפריה הרומית, מעיר בחבל לאטיום שבאיטליה לשליטה על כמעט כל אגן הים התיכון, הייתה של הענקת זכות אזרחות לתושבים של שטחים שנכבשו על ידי רומא וקיבלו על עצמם את שלטונה.
בשנת 48 לספירה שלט ברומא הקיסר קלאודיוס, ממשפחת הקיסרים היוליים-קלאודיים. באותו מועד עלתה הצעה בסנאט לאפשר לאנשי שבטים גאליים אשר נכבשו על ידי רומא וקיבלו אזרחות רומית, להתמנות לתפקידי ממשל ברומא ובין השאר להיות חברים בסנאט.
ותיקי הסנאט, אשר השתייכו למשפחות העשירות והמיוחסות של רומא, הזדעזעו מהרעיון כי אזרחים מגאליה יזכו להיות חברים בסנאט, והסבירו את התנגדותם בכך שמדובר באנשים המשתייכים לעמים אשר בעבר נלחמו ברומא.
כך נאמר שם לפי ההיסטוריון טקיטוס (ספרי השנים, ספר 11 פרקים 23-24): "אל הסנאט, כי יובא עליו המון נכרים לעשותו כעיר נכבשת? מה כבוד ייוותר לשרידי האצילים או לסנאטור עני הבא מלאטיום? הכל ימלא אותם עשירים, אשר אבותיהם ואבות אבותיהם עמדו בראש עמים אויבים והיכו את צבאותינו בנשק ובכוח הזרוע".
כמובן, התנגדות זו לא רק מגזענות לשמה הגיעה, אלא, כמו בימינו אנו, מדובר היה בשמירת המעמד וההחזקה במוסרות השלטון.
הקיסר קלאודיוס לא שעה לאותה התנגדות, ובנאומו בסנאט הזכיר לנוכחים כי החל מייסוד העיר רומא, אחד העקרונות המכוננים שלה היה צירוף עמים אחרים אליה, גם ואפילו כאלו אשר נלחמו כנגדה.
זו הייתה, כפי שהוא מסביר, גדולתה של העיר ומקור כוחה: "מה הביא אובדן על הלאקדימונים והאתונאים עם כל כוחם בנשק אם לא הדחייה שדחו מעליהם את המנוצחים בתורת נכרים? לעומת זאת מצאה לו חוכמתו של רומולוס אבי עירנו לנהוג בעמים רבים ביום אחד תחילה מנהג אויבים ואחרי כן מנהג אזרחים".
חשוב לציין, כאשר חברי הסנאט ברומא מדברים על הגאלים שנלחמו ברומאים, לא מדובר באפיזודה אלא במלחמות שנמשכו מאות שנים, כשבשנת 387 (או 390) לפני הספירה, הגאלים גם כבשו את העיר רומא עצמה.
לקיסר רומא בשנת 48 לספירה לא הייתה התנגדות לשתף גאלים בשלטון ולאפשר להם להתמנות לסנאט, למרות שהיו אויבים של רומא במשך כמעט 450 שנה. אצלנו, במדינת ישראל, השלטון וכלי התקשורת מתייחסים אל כ-20 אחוז מאוכלוסיית המדינה, אזרחים שאמורים להיות שווי זכויות, באופן גזעני בוטה.
הנה כך, הגזענות של המאה ה-21 במדינת ישראל, היא הלכה למעשה גרועה יותר מאשר הגזענות של הרומאים במאה הראשונה לספירה.