ההתייחסות הציבורית והתקשורתית בישראל לתופעת "נוער הגבעות" הינה מחזורית. בדרך כלל גל הגינויים נובע מאירוע טרור מחריד שפורץ את קיר הזכוכית של השתיקה – כגון ההצתה והרצח בבית משפחת דוואבשה – או כאשר המותקפים הם חיילים ואנשי כוחות הביטחון.
הפעם גל הגינויים מצד ראשי המדינה נבע מלחץ אמריקאי כבד, ולכן גם ראש הממשלה הנאשם נתניהו הצטרף למקהלת המגנים, למרות הברית שלו עם הימין הקיצוני. כך עלה מדבריו של מזכיר המדינה של ארה"ב מרקו רוביו: "אנחנו מודאגים שהאירועים האלימים בגדה המערבית יזלגו ויערערו את מה שאנחנו עושים ברצועת עזה. אנחנו מנסים למנוע מזה לקרות. אבל גם הנשיא הרצוג וגם הרמטכ"ל הישראלי גינו בחריפות את ההתקפות האלה. צה"ל גם שלח כוחות לשם כדי לטפל בזה כיוון שהחיילים שלהם הותקפו". עדות לכך שהלחץ האמריקאי בעניין נמשך ניתן למצוא גם בגינוי שטרח לפרסם לאחר-מכן שר החוץ גדעון סער.
בין גל גינויים למשנהו יש בישראל אמנזיה מוחלטת ביחס לאלימות מתנחלים. יכולים לחלוף חודשים ארוכים בהם אין כמעט התייחסות תקשורתית לאלימות ולפעולות הטרור שפעילי "נוער הגבעות" מבצעים באופן יום-יומי כבר שנים ארוכות. גם כשיש כבר גינויים מצד גורמים רשמיים, הם בדרך כלל אינם מתייחסים ל"נוער הגבעות" כתופעה מתמשכת וכנייר לקמוס למצב החברה הישראלית, אלא רק כ"עשבים שוטים" שבוקר אחד הופתענו לגלות שצמחו בחצר. באותו האופן נוהגים גם רוב העיתונאים, אם הם בכלל טורחים להתייחס לכך.
פרוטוקולים של ישיבות ועדות הכנסת מהווים תזכורת לכך שמדובר בתופעה מתמשכת, ש"מטופלת" בגלי גינויים הבאים והולכים. כך למשל, לפני 21 שנים, ב-2 בנובמבר 2004, התקיים בוועדה לזכויות הילד של הכנסת דיון בתופעה של רעולי פנים שאורבים לתלמידים פלסטינים בדרכם לבית הספר בדרום הר חבון, כשהם חמושים בברזלים ושרשראות. 12 שנים אחר-כך, בדיון שהתקיים בוועדת החינוך ב-5 בינואר 2016, יו"ר הוועדה ח"כ יעקב מרגי אמר שצריך "לשנות את הגישה ולפעול כפי שמטפלים בהגדרה של פצצה מתקתקת בכל הסוגייה הזאת [...] הוועדה מצרה על כך שהטיפול בנוער הגבעות, שהוא ברובו נוער נושר של מערכת החינוך, כשל, כשל בכל המערכות...".
בהינתן שאין מדובר בתופעה חדשה, הרי שכבר היו מספר מחזורים של "נוער גבעות" וחלק מהפעילים הזדקנו ובעצמם הינם הורים לבני נוער. בכל מקרה, בכל רגע נתון מדובר רק בכמה מאות בני נוער ובגירים שנשארו איתם, שמתגוררים במאחזים ובחוות לא חוקיים ברחבי הגדה המערבית, ומטעמים אידיאולוגיים ובהשראת רבנים ומנהיגים קיצוניים אחרים מבצעים פעולות טרור כלפי האוכלוסייה הפלסטינית בסביבתם.
מתבקשת השאלה מדוע במשך יותר מ-20 שנים תופעת "נוער הגבעות" אינה נעצרת? הרי הזהות של כל פעילי "נוער הגבעות" ידועה לצה"ל, למשטרה ולשב"כ – הן מאחר שלא מדובר בקבוצה גדולה והן מאחר שהשב"כ מפעיל סוכנים ביניהם; פעילות הטרור גורמת נזק מדיני עצום לישראל, ובשנתיים האחרונות "נוער הגבעות" נכנס לרשימת הסנקציות הבינלאומיות של האיחוד האירופאי ומדינות מערביות חשובות.
נראה שהתשובה לכך הינה שפעילי "נוער הגבעות" משמשים כ"ילדים-חיילים" מצטיינים בפרויקט הטיהור האתני שישראל מבצעת בגדה המערבית. אמנם אין הוכחה שהם מקבלים פקודות ישירות מגורמים ישראליים רשמיים היכן לפעול ומתי, אך למדינה נוח שהם פועלים ומגרשים באלימות קהילות פלסטיניות.
למעט במקרים נדירים, בדרך כלל הם מקבלים חסינות. בדיעבד - מרשויות אכיפת החוק שסוגרות תלונות ולא מגישות כתבי אישום; ובזמן אמת - כאשר חיילים ושוטרים עומדים מנגד בעת שפעילי "נוער הגבעות" מבצעים פוגרומים ופעולות טרור ביישובים פלסטיניים. מן הסתם, אם הדבר לא היה נוח להן, הרשויות ואנשי כוחות הביטחון היו פשוט מפרקים את הגרעינים שלהם.
המדינה לא רק מעניקה ל"נוער הגבעות" חסינות אלא גם מטפחת אותו. הרשויות בישראל מממנות את השהות של "נוער הגבעות" במאחזים ובחוות שמהם הפעילים יוצאים לפעולות הטרור, באמצעות שימוש ציני בכלים לטיפול בנוער בסיכון. ממשלות ישראל הקצו בשנים קודמות מיליוני שקלים עבור מענים "חינוכיים" ו"טיפוליים" ל"נוער הגבעות".
המספרים הכוללים אינם ידועים, אולם ממענים לבקשות חופש מידע עולה שבשנת 2022 משרד הרווחה הקצה לשם כך 1,860,000 שקלים ומשרד החינוך 10 מיליון שקלים. בשנת 2024 משרד החינוך הקצה 10 מיליון, ובשנת 2025 הקצה 12 מיליון. ביולי 2025, בעקבות מקרה נוסף שבו "נוער גבעות" תקף את כוחות הביטחון ועורר סערה ציבורית, שר הביטחון ישראל כ"ץ הודיע שיפעל להקצות 50 מיליון שקלים לפעילות חינוכית של "נוער הגבעות".
אין היגיון מקצועי וענייני בהשקעת עשרות מיליוני שקלים במענים חינוכיים ושיקומיים מבלי להרחיק פיזית את פעילי "נוער הגבעות" מהמאחזים ומהחוות. למעשה, במקום לעשות שימוש בסמכויות בחוק לטיפול בנוער בסיכון, כדי שיתאפשר להם לצאת ממעגל השנאה והאלימות ויוענקו להם כישורי חיים וכלים להסתגלות רגשית וחברתית – המדינה הפכה למממנת של שהות פעילי "נוער הגבעות" שם, וגם בעקיפין, למממנת של פעולות הטרור שמבוצעות על ידיהם.
בעוד שתופעת "נוער הגבעות" אינה חדשה, אין ספק שממשלת הימין הקיצוני שהושבעה ב-29 בדצמבר 2022, תרמה ללגיטימציה שלה.
עוד טרם שמונה לשר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר הבטיח שייצג את האינטרסים של "נוער הגבעות". למשל, לפני הבחירות באפריל 2019, המועמד לכנסת בן גביר פנה לנערי גבעות ובני משפחותיהם, ביקש שיצביעו לו והבטיח לדאוג להם לחסינות פלילית וכי "אנשי הפרקליטות שחרטו על דגלם מלחמה בהתיישבות יאלצו לחפש עבודה חדשה". "נוער הגבעות", הוא פרסם בפייסבוק, "הם הציונים של ימינו".
מאחר שהשר בן גביר השתלט במהירות על המשטרה, הוא היה יכול לממש את הבטחותיו ל"נוער הגבעות". למשל, ביום 23 בנובמבר 2023 העיתונאית אילנה דיין חשפה חוות דעת של ראש השב"כ ואלוף פיקוד מרכז לפיה "המשטרה לא אוכפת את החוק על גורמי טרור יהודי ביהודה ושומרון בגלל הנחיה של השר בן גביר". בתגובתו, השר בן גביר לא הכחיש שנתן הנחיה כזו.
ניתן ללמוד על השינוי במעמד פעילי "נוער הגבעות", באמצעות השינוי הטכנולוגי שהם עברו. אם בעבר הם נהגו להשתמש בפלאפונים "טיפשים" – כי חששו ממעקב ומהפללה – כיום רבים מהם משתמשים בפלאפונים חכמים ובאפליקציות כגון ווטסאפ וטלגרם.
כאשר זו המציאות העגומה, "אמנזיית נוער הגבעות" נוחה מתמיד לציבור ולתקשורת בישראל.
עו"ד איתי מק מלווה עם פורום תג מאיר נפגעים של טרור "נוער הגבעות"