החודש מלאו לא רק שנתיים לטבח ה-7.10 ופתיחת מלחמת עזה אלא גם שנתיים לאחד המקרים המובהקים ביותר של הרג ופציעת עיתונאים בידי כוחותינו. על אף שבשנתיים שחלפו הסיקו כמה וכמה תחקירים עצמאיים ורחבי היקף כי הפגיעה בעיתונאים היתה מכוונת, במענה לפניית "העין השביעית" מסרו בצה"ל כי טרם השלימו את בדיקת האירוע.

ב-13.10.2023 ירה טנק ישראלי פגז לקבוצת עיתונאים ששהתה בלבנון, בסמוך לגבול עם ישראל. כחצי דקה מאוחר יותר נפגעה הקבוצה מפיצוץ נוסף. כתוצאה מהירי הכפול נהרג עיסאם עבדאללה, עיתונאי סוכנות הידיעות רויטרס, ונפצעו שישה אנשי תקשורת נוספים, בהם כריסטינה אסי, צלמת AFP, שנפצעה קשה. כבר למחרת הביע צה"ל "צער רב" על הרג העיתונאי, והבטיח כי הצבא "בוחן את המקרה".

עוד באותו שבוע קראה העורכת הראשית של רויטרס אלסנדרה גלוני לממשלת ישראל לחקור את הריגתו של עבדאללה באופן "זריז, ממצה ושקוף". הקריאה הזו לא נענתה עד היום.

עוד בטרם חלפו שלושה שבועות קבע ארגון עיתונאים ללא גבולות (RSF), על סמך שיחזור ויזואלי ראשוני של האירוע, כי רכבו של כתב רויטרס היה המטרה המובהקת של התקיפה, ולא "נזק אגבי" של חילופי אש מול כוחות אויב.

בחודש דצמבר 2023 הגיעה גם סוכנות רויטרס עצמה למסקנה דומה. תחקיר מקיף שערכו עיתונאי הסוכנות על נסיבות מותו של עמיתם קבע כי טנק ישראלי הוא שאחראי לאירוע הקטלני.

התחקיר של רויטרס נערך בשיתוף הארגון ההולנדי למחקר מדעי יישומי (TNO), מכון מחקר עצמאי המתמחה בניתוח תחמושת ונשק, שבחן את שאריות התחמושת שנאספו מהזירה וקבע כי הן נורו מטנק שמוקם בשטח ישראל, כ-1.34 ק"מ מזירת הפגיעה.

במקביל פרסם ארגון אמנסטי אינטרנשיונל מסקנות תחקיר מקיף שביצעו אנשיו ובסופו הגיעו למסקנה כי עולה חשד שהאירוע מהווה פשע מלחמה. קבוצת העיתונאים, כך נקבע לאחר בחינת למעלה מ-100 סרטונים ותצלומים, היתה גלויה ומזוהה בבירור כעיתונאים.

לפי אמנסטי, העיתונאים היו גלויים בפני מגדלי התצפית וכוחות על הקרקע באזור. מנגד, לא נמצא כל זכר ללוחמים או חמושים באזור הפגיעה. מבדיקת אמנסטי עולה כי הפגיעה השנייה בקבוצת העיתונאים, כחצי דקה אחרי ירי הפגז, ככל הנראה היתה פגיעת טיל מונחה.

"הסתכלתי על עיסאם כששמענו את הפיצוץ [הראשון]", ציטטו באמנסטי את צלם אל-ג'זירה אלי ברכיה, "ראיתי את הגופה של עיסאם עפה, עם האור והחום שמאחורי גבו... רצתי במעלה הגבעה, שמעתי את כריסטינה צועקת 'אני לא מרגישה את הרגליים שלי', רצתי חזרה למקום שבו הייתה, ראיתי את דילן מחפש את חוסם העורקים".

דילן קולינס, עיתונאי AFP, סיפר לאמנסטי על מה שאירע מנקודת מבטו: "ברגע שהסתובבתי, שמעתי את כריסטינה אומרת, 'אלוהים אדירים!'. אמרתי, 'את בסדר?'. רצתי אליה ישר וראיתי שהרגליים שלה נקטעו מהפיצוץ בפיקת הברך".

בעודו מנסה לקשור חוסם עורקים סביב רגלה של עמיתתו, הגיע הפיצוץ השני. "כשהפיצוץ השני התרחש, הייתי המום ומסוחרר, אבל בזיכרון המטושטש שלי, אני זוכר את רגלו של עיסאם נופלת מולי, אני זוכר שהרמתי את מבטי וראיתי את כרמן ליד המכונית, פניה שחורות והיא הולכת כמו זומבי. כל גבה היה מכוסה ברסיסים".

כרמן היא כרמן ג'וחדר, כתבת אל-ג'זירה שנפצעה אף היא באירוע. כשהיא שוחחה עם אמנסטי היא סיפרה כי אחרי הפגיעה השנייה ראתה את ברכיה על הקרקע וחשבה שהוא מת. "בקול חלוש, שאלתי 'אלי?' הוא ענה: 'כרמן, כואב לי'".

באמנסטי ביצעו גם ניתוח קולי של סרטונים שצילמו צוותי אל-ג'זירה ואלערבי, ומהם עלה כי למעלה מ-40 דקות לפני המתקפה ריחף מסוק וככל הנראה גם כטב"מ מעל זירת האירוע, במסגרת פעולת ביון אחר הנעשה בסביבה.

התחקירים הללו אילצו את ישראל להגיב, ובדצמבר 2023 טען צה"ל כי העיתונאים שהו ב"אזור לחימה פעיל". אשר למקרה עצמו נטען אז כי הוא "עדיין תחת בדיקה".

גם האו"ם נדרש למקרה ובמרץ 2024 פרסם את ממצאיו, לפיהם העיתונאים אכן היו גלויים ומזוהים בברור ככאלה ועל כן פגיעה בהם מפרה את החוק הבינלאומי. הבדיקה, שנערכה בידי יוניפי"ל, העלתה כי לא נרשמו כל חילופי אש באזור טרם הירי של צה"ל על העיתונאים.

במלאות שנה להריגת עבדאללה ופציעת יתר העיתונאים גינתה הוועדה להגנה על עיתונאים (CPJ) את חוסר האחריותיות. איש לא הועמד לדין, איש לא נענש. בדובר צה"ל מסרו להם אז כי האירוע עודנו "תחת בדיקה". שנה נוספת חלפה ודווח האו"ם לפשעי מלחמה קבע כי לאור בדיקתו, הירי היה בגדר פשע מלחמה.

כעת, במלאות שנתיים לתקרית הקטלנית, פנתה "העין השביעית" לדובר צה"ל בשאלה על מסקנות התחקיר הצה"לי ביחס לאירוע. בתשובה נמסר מדובר צה"ל: "האירוע נמצא כעת בשלבי תחקור, וממצאי הבדיקה ביחס לאירוע טרם סוכמו".