משפט ביטן: פרשת דניה סיבוס והמאכער שגבה הון בשביל תחנת דלק שמעולם לא קמה

בתום חופשת חגים ממושכת, ח"כ דוד ביטן שב לאולם בית המשפט בלוד. ביטן, מהח"כים הבולטים בליכוד ויו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת, מואשם בעשרה סעיפי שוחד, במרמה והפרת אמונים ובשורה ארוכה של עבירות מס והלבנת הון. שלשום (16.10) התייצב ליום עדותו הרביעי. בניגוד גמור לעדות של ראש מפלגתו בנימין נתניהו, ובסיוע שופטת שמחזיקה קצר את כל הצדדים, העדות של ביטן קולחת וממוקדת, ומגיעה כעת אל ליבת כתב האישום.

באחד האישומים המרכזיים בתיק, פרקליטות המדינה מייחסת לביטן לקיחת שוחד מדניה סיבוס, חברת בנייה ותשתיות מהגדולות בארץ. מנהלי דניה סיבוס הוציאו מאות אלפי שקלים בניסיון להכשיר הקמה של תחנת דלק במחלף עין הקורא בפאתי ראשון-לציון, העיר שבה שימש ביטן סגן ראש עירייה וחבר פעלתן בוועדת התכנון והבנייה, וגם החזיק בתיק ההנדסה העירוני.

לפי כתב האישום, זה הרגע שבו נרקם הקשר הקרוב בין ביטן ל-מ', שותפו לרוב העסקאות הפליליות וכיום עד המדינה המרכזי בתיק (שמו המלא אסור בפרסום). עד המדינה מ' תיאר את פרשת דניה סיבוס כתחילת היציאה של ביטן לדרך כלכלית חדשה אחרי שנים שבהן היה שקוע בחובות, כולל תיקים בהוצאה לפועל, עיקולי משכורת והסתבכות מעיקה עם השוק האפור.

השנה היתה 2013. קרוב משפחה של מ' גייס אותו למאמצי הלובינג של דניה סיבוס. מ', שהיה מכר טרי יחסית של ביטן, הכניס אותו לסוד העניינים. ביטן מיהר להפעיל את קשריו בעירייה ובמשרד התחבורה, שבראשו עמד אז חברו לליכוד ישראל כץ, וסייע לדניה סיבוס לצלוח משוכה אחר משוכה. תוכנית הבנייה אושרה לבסוף ב-2016.

לטענת עד המדינה, ביטן אמר לו שלשניהם מגיע תשלום עבור הסיוע שהעניקו לחברת הבנייה – וכך קרה. תשלומי השוחד של דניה סיבוס הועברו בחלקים לאורך כחצי שנה והסתכמו ב-336,300 שקל. הכסף שוּלם לחברה שבה החזיק מ' והולבן באמצעותה. "מחצית הסכום האמור, בניכוי מע"מ, נשמרה עבור הנאשם ביטן", נטען בכתב האישום. "סכום זה הועבר לידי הנאשם ביטן במנות מעת לעת ועל פי הצורך". הכסף הוחבא בקופה סודית שעד המדינה ניהל עבור ביטן בחדר האחורי של חנות הרהיטים שהחזיק בראשון-לציון. המפגשים תועדו במצלמת סתר.

תיעוד הווידיאו, שחלקו נחשף בתוכנית התחקירים "המקור", לא משאיר הרבה מקום לספק. העדות המפורטת שמסר עד המדינה מחזקת אותו. איך ביטן מסביר זאת? הסנגור של ביטן, דרור מתתיהו, הבטיח שישאל אותו על כך באחד הדיונים הבאים. בינתיים, ביטן דבק בנראטיב שהציג בדיונים הקודמים: לטענתו, הוא האמין באמת ובתמים שהוא פועל למען האינטרס הציבורי הרחב, ולא לקח שקל לכיסו.

במשך דקות ארוכות הסביר ביטן מדוע היה לדעתו כה חשוב להקים תחנת דלק במחלף עין הקורא, ואף הביע אכזבה מכך שהתחנה שמוזכרת בכתב האישום לא קמה עד היום. הפוליטיקאי הוותיק, שבמשך רוב הקריירה שלו התפרנס במקביל מייעוץ משפטי ליזמי נדל"ן, הציג לשופטת דנה מרשק-מרום את נבכי הנבכים של הליכי התכנון העירוניים, המחוזיים והארציים, והתעכב גם על ההיסטוריה של כביש 431, שבשוליו אמורה היתה לקום התחנה.

כשהוצע לו להתייחס לתשלומים שכביכול לקח לכיסו בניגוד לחוק, התשובות של ביטן נעשו קצרות וחד-סטריות. "לא קיבלתי מזה כלום, לא היה ולא נברא – זה שקר וכזב", הכריז לגבי מאות האלפים שהעבירה דניה סיבוס לעד המדינה. "טיפלתי בזה במסגרת התפקיד שלי בעירייה", טען ביטן. לפי גרסתו, הוא כלל לא ידע שחברו מ' מקבל כסף מחברת הבנייה.

באופן רשמי, הנהלת דניה סיבוס שכרה את שירותיו של מ' משום שראתה בו מאכער שיכול לנצל את קשריו להכשרת תחנת הדלק המתוכננת. מהעדויות בתיק עולה ש-מ' היה איש הקשר בין החברה לבין ביטן, ואף הפגיש אותו לפחות פעמיים עם מנכ"ל דניה סיבוס, רונן גינזבורג, שטיפל אישית בתשלומים ונחקר כחשוד בפרשה, אך לבסוף לא הועמד לדין.

רונן גינזבורג, מנכ"ל דניה סיבוס, שנחקר בחשד למתן שוחד אך לבסוף לא הועמד לדין (צילום: יונתן זינדל)

שלשום בדיון ביטן ניסה לגמד את המגעים שלו עם המנכ"ל גינזבורג ובעלי תפקידים אחרים בחברה – ואגב כך הוזמן להסביר תשובה כוזבת שמסר בחדר החקירות. חוקרי המשטרה שאלו את ביטן על פגישה עם אנשי דניה סיבוס שהתקיימה ביולי 2013 בסניף הראשל"צי של מסעדת דיקסי, מתחת לבניין העירייה. הם הטיחו בו שאחד המשתתפים בפגישה היה גינזבורג. "לא נכון", השיב ביטן לחוקרים, "לא פגשתי אותו".

אלא שגינזבורג כן נכח בפגישה. הסנגור של ביטן הציע לו להתייחס להכחשה שהתבררה ככוזבת. "לא זכרתי אותו, כי הוא לא היה דומיננטי", אמר הנאשם על גינזבורג, מנכ"ל של אחת החברות הגדולות במשק, שמככב באופן קבוע בעיתונות הכלכלית.

לדברי ביטן, הוא נפגש עם נציגי דניה סיבוס משום שעד המדינה אמר לו שמדובר בנושא דחוף – וגם משום שהשתכנע שהקמת תחנת הדלק היא "פרויקט חשוב" שקידומו הוא בגדר "חשיבות עליונה". "נפגשנו בדיקסי – היתה דיקסי בתל-אביב, והשף חיים כהן פתח סניף גם בראשון. מסעדה טובה, שנסגרה כבר. ישבו שם הרבה מאוד עובדי עירייה, גם מהנדס העיר היה אוכל שם", שיחזר ביטן. "הפגישה לקחה רבע שעה עד עשרים דקות, ואני כמובן המשכתי לאכול".

"אתה תמיד ממשיך לאכול", אמר עו"ד מתתיהו ללקוח שלו, ופרץ בצחוק. ניכר שביטן נהנה מההלצה.

הנאשם דוד ביטן, שלשום בפתח הדיון (צילום: איתמר ב"ז)

אחת הבעיות של דניה סיבוס היתה גובה דמי ההשבחה שדרשה עיריית ראשון-לציון לשם הקמת תחנת הדלק: כארבעה מיליון שקלים. ביטן כזכור כיהן אז בתפקיד בכיר בעירייה ואחז בסמכויות בענייני תכנון ובנייה. ובכל זאת, הוא אמר ליזמים שהעירייה פועלת בניגוד לדין ודורשת סכום מופרז, ועודד אותם להיאבק על הפחתתו. המאבק הצליח, והעירייה קיצצה את הסכום הנדרש ל-880 אלף שקל.

"המדינה טוענת שאתה קיבלת מהחברה שוחד", הזכיר הסנגור לביטן. "איך זה שלא חששת לשבת עם אנשים מוכרים כמו רונן גינזבורג ואייל לנגר (מנכ"ל החברה הבת נתיבי היובל, שטיפלה בפרויקט בפועל; א"ב)? ישבת איתם בלי מסכות, בצהרי היום, במסעדה שנמצאת ממש במשרדי העירייה, שאוכלים בה אנשים שעובדים בעירייה".

"כי זאת היתה פגישה רגילה לגמרי", טען ביטן. לדבריו, הוא אפילו דחה את ההצעה של אייל לנגר לשלם על הארוחה, והתעקש לשלם עליה מכיסו.

ביטן שב ונפגש עם המנכ"ל גינזבורג ב-2014 במסעדת סוהו, מזללה פופולרית בראשון-לציון. גם במקרה הזה דיברו על תחנת הדלק. "אני ו-מ' היינו הולכים לאכול בסוהו בצהריים לא מעט פעמים, אהבנו את האוכל שמה – זו מסעדה טובה", שיחזר שלשום בעדותו. "באותו יום הוא אמר לי: 'בוא נלך לאכול בסוהו', אז הלכתי".

לדברי ביטן, כשהגיע למסעדה הוא הבחין בגינזבורג יושב עם אדם אחר. "מ' אמר לי: 'גינזבורג רוצה לשאול אותך שאלה-שתיים'. הוא הגיע, שאל, וחזר לשבת עם אותו אדם. כנראה שמי שתיאם את הפגישה זה מ', בלי להגיד לי". ביטן אמר שזה לא היה מקרה חריג – אנשים נהגו לגשת אליו לעתים קרובות כשזיהו אותו יושב במסעדה או בתחנת הדלק שבה נפגש עם חברי הפרלמנט שלו בימי שישי.

"מצווה לדפוק את הסינים"

מה אומר גינזבורג על הפרשה? מנכ"ל דניה סיבוס, שמכהן בתפקיד הבכיר גם כיום, העיד במשפטו של ביטן ב-2024. הוא ניסה ללכת בין הטיפות, אבל גם נידב מידע מטריד לגבי מקור הכסף.

גינזבורג אישר שהחברה שילמה לעד המדינה מאות אלפי שקלים לשם קידום תחנת הדלק, אך התעקש שדרש ממנו לפעול בגבולות החוק. הוא טען כי לא ידע על שום הסכם בנוגע לחלוקת הכסף עם ביטן, אך הודה שידע שאיש הקשר של עד המדינה בעירייה היה ביטן. לדבריו, כשרצה להעביר מסר לביטן עשה זאת דרך עד המדינה. "למעט הפגישות, לא דיברתי איתו ישירות על הדברים, דיברתי איתו תמיד דרך מ'", העיד גינזבורג.

לטענת גינזבורג, החברה לא חתמה על הסכם כתוב עם מ'. הוא הכיר בכך שמדובר במצב חריג, ונימק זאת בטענה מופרכת למדי: דניה סיבוס, חברת ענק שפועלת בישראל ובחו"ל, מגלגלת מיליארדים ומקימה פרויקטים ענקיים ומורכבים, מעולם לא התמודדה עם תהליך ההקמה של תחנת דלק. אחרי המקרה ההוא, ציין, הוחלט בחברה לעבוד תמיד עם חוזים מסודרים.

נציגת המדינה שחקרה אותו, עו"ד עדי אפלבוים-גרוזמן, ציינה שחלק מהעלות של תשלומי השוחד גולגלה על חברה משותפת של דניה סיבוס ותאגיד CCECC – ענק תשתיות בינלאומי שנשלט בידי ממשלת סין. החברה הסינית נטלה חלק בהקמת פרויקטים מורכבים בישראל, בהם הקו האדום של הרכבת הקלה בגוש דן ומנהרות הכרמל. לא היה לה קשר ממשי לתחנת הדלק המתוכננת.

עו"ד אפלבוים-גרוזמן שאלה את גינזבורג מדוע הוחלט לשלם לעד המדינה דווקא מקופתה של החברה הישראלית-סינית. גינזבורג התפתל: "זה לא נעים להגיד, אבל אם אתה לוקח ממישהו חצי מהסכום, והוא משלם אותו – אז למה שהוא לא ישלם?".

"ומי שמשלם את החצי השני זה הסינים", הבהירה הפרקליטה.

"הסינים", אישר גינזבורג.

"שהם לא קשורים", הדגישה הפרקליטה.

"מצווה לדפוק את הסינים", השיב גינזבורג.

לפי עדותו של המנכ"ל, השותפות של דניה סיבוס והסינים שילמה לעד המדינה 75 אלף שקל. לימים, בכתב האישום, הוגדר התשלום כחלק מכספי השוחד שהתגלגלו לידיו של ביטן. אם יורשע ביטן בלקיחת שוחד בפרשה זו, להרשעה יתווסף עוד כתם: חלק מהכסף הגיע מכיסה של ממשלה זרה.