המרחב הדיגיטלי, שבמשך שנים שימש מפלט מרכזי עבור החברה הערבית לנוכח הדרתה מהזרם המרכזי של התקשורת, עובר כיום תהליך מדאיג של צמצום חופש הביטוי והגבלת האפשרות של פעילות בו. זו מסקנתו של מחקר של ד"ר האמה אבו קשק, מרצה בכירה לתקשורת במכללת ספיר, הבוחן את דפוסי השימוש ברשתות החברתיות בקרב החברה הערבית בישראל מאז פרוץ מלחמת ה-7 באוקטובר.
המחקר, המתפרסם בכתב העת האקדמי "מסגרות מדיה", מתמקד בדפוסי שימוש ברשתות החברתיות בחברה הערבית בישראל בזמן מלחמת 7 באוקטובר. החברה הערבית בישראל חווה הדרה מתמדת בכל תחומי החיים, גם בתקשורת, מה שמגביר את חשיבותן של הרשתות החברתיות עבור הציבור הערבי, כותבת ד"ר אבו קשק:
"הזרם המרכזי של התקשורת הישראלית מאופיין בתת יצוג וסיקור שלילי של החברה הערבית, ומתמקד בעיקר בהקשרים של פשע, אלימות והפרות חוק וסדר. יצוג שלילי או מצומצם זה, לצד חולשת התקשורת בשפה הערבית, הפכו את הרשתות החברתיות לחלופה לתקשורת המסורתית".
המתח הגובר בין יהודים לערבים בישראל מאז מתקפת הפתע של חמאס ב-7 באוקטובר, התפרץ בין השאר במקומות עבודה ומוסדות לימוד - וגם ברשתות החברתיות. "עם פרוץ המלחמה התחזקו במרחב הדיגיטלי ביטויי השנאה, ההסתה והאלימות, והפכו את השיח המקוון לטעון ומסוכן. כ-80% מהסטודנטים הערבים דיווחו שאינם מרגישים בטוחים להביע את דעותיהם ברשתות, ונרשמו מקרים רבים של מעצר אזרחים ערבים בגין פרסומים ברשתות החברתיות", היא כותבת.
ד"ר האמה אבו-קשק (צילום: עדו לביא)
ד"ר אבו קשק עומדת על כך שהרשתות החברתיות מציבות אתגרים מהותיים, כמו הפצת מידע כוזב, שיח שנאה והסתה, אולם הן כיום המקום להתארגנות אזרחית וקהילתית, תיאום פעולות מחאה וגיוס תמיכה בינלאומית. אלא שלצד הפוטנציאל האקטיביסטי, במרחב הרשתות החברתיות פועלים מנגנוני פיקוח ומעקב דיגיטלי, ממשלתיים, מסחריים וחברתיים. התחושה המתמשכת של פיקוח מעצבת את התנהגות המשתמשים ועלולה להוביל לצנזורה עצמית, שתיקה והשתקה.
השיח האקטיביסטי ברשתות בקרב החברה הערבית התגבר תמיד לאחר המבצעים הצבאיים של ישראל בעזה, כותבת ד"ר אבו קשק. "הצעירים הערבים מצאו ברשתות החברתיות מקום לביטויי מחאה, לא רק כלפי פעולות צה"ל בעזה ובשטחי הגדה, אלא גם בנוגע להתפרעויות של קיצונים יהודים בשכונות ערביות בערים מעורבות ובמסגדים ואלימות משטרתית נגד ערבים".
לדבריה, רוב הדיווחים האלה לא הופיעו בתקשורת בעברית, מה שהגביר את תפיסתה בעיני הציבור הערבי בישראל כחד-צדדית ולא אמינה. כפועל יוצא, גבר תפקיד הרשתות החברתיות כמקור מידע ועדכונים, התרעה מפני איומים, או כרוז המזמין להשתתף באירועים.
"פוסטים נמחקו וחשבונות נחסמו ללא הסבר"
ואולם האקטיביזם הדיגיטלי הזה נתקל, על פי ד"ר אבו קשק, "בתגובת נגד רבת עוצמה מצד הפלטפורמות המסחריות ומנגנוני הביטחון הישראליים. רבים מהפרסומים ברשתות החברתיות נתקלו אוטומטית בהשתקה וצנזורה, פוסטים נמחקו וחשבונות נחסמו ללא הסבר".
כך למשל באינסטגרם נחסמו פרסומים שכללו את ההאשטג "#אל אקצא", אם כי בהמשך פורסמה התנצלות על כך מטעם הפלטפורמה. תופעות דומות של הסתרה וצנזורה נצפו גם בפייסבוק ובטוויטר (X). חלק מהחסימות נגרמו בידי אלגוריתמים מבוססי בינה מלאכותית שיועדו למנוע הסתה ושיח שנאה, אך זיהו מחאה לגיטימית כשיח פוגעני.
מגמות דומות בלטו, לטענתה, גם מאז תחילת המלחמה ב-7 באוקטובר 2023, שהשפעותיה על החברה הערבית מתבטאות בתחומים רבים. בין היתר אושר בכנסת תיקון מספר 9 לחוק המאבק בטרור (צריכת פרסומי טרור - הוראת שעה), הקובע איסור פלילי על "צריכה שיטתית וממושכת של פרסומים מסוימים של ארגוני טרור, במגמה למנוע תהליכי אינדוקטרינציה לביצוע מעשי טרור".
החידוש בתיקון החוק הוא שגם אלה הצורכים את התוכן - ולא רק המפרסמים או המפיצים - יהיו חשופים לפעולות של רשויות האכיפה, מעצרים והגשת כתבי אישום, אם יעשו זאת בשיטתיות. החוק משפיע על חופש המידע והביטוי של כלל הישראלים במרחב המקוון, ולא רק על החברה הערבית.
מחקר שבחן את הרגלי צריכת המדיה בזמן המלחמה מצא כי בחברה הערבית נתפסו הרשתות החברתיות כמקור המידע האמין ביותר, ואילו בחברה היהודית דובר צה"ל נתפס כמקור המידע האמין ביותר. תוצאה זו, טוענת ד"ר אבו קשק, מדגימה את הפער בין שתי החברות בישראל בכל הנוגע לתפיסותיהן ולאמון שלהן במוסדות הרשמיים. לדבריה, בחברה הערבית הרשתות משמשות מקור מידע חשוב גם בימי שגרה וכלל השימוש בהן בחברה הערבית אינטנסיבי יותר מאשר בחברה היהודית.
אלא שחרף מקומן החשוב של הרשתות החברתיות בחיי החברה הערבית, בפועל מתרחשת תופעה הפוכה: שיעור גבוה של גולשי האינטרנט הערבים צמצמו את השתתפותם בשיח ברשתות. מדוע זה קורה? על פי ד"ר אבו קשק, חוקים הנוגעים לשיח שנאה, הסתה, איומים על ביטחון המדינה, או מידע כוזב, משמשים לעיתים כלים להרתעה ואף לדיכוי התנגדות פוליטית בזירה הדיגיטלית.
במקרים רבים עצם קיומם של מנגנוני הפיקוח והחקיקה מגביל את חופש הביטוי וגורם לצנזורה עצמית בקרב המשתמשים. בנוסף לכך גולשים המביעים עמדות החורגות מהקונצנזוס החברתי, עלולים להיתקל בתגובות כמו ביוש, השתקה ואף השלכות מרחיקות לכת כמו פיטורים מהעבודה. דינמיקות אלה מובילות לפיתוח תרבות של פחד שיכולה לדחוף לצנזורה עצמית והימנעות מלבטא עמדה פומבית.
במחקר של ד"ר אבו קשק המתפרסם כעת, נשאלו 150 משתתפים מהחברה הערבית, גברים ונשים מכל הגילים, כיצד השפיעה מלחמת ה-7 באוקטובר על דפוסי השימוש ברשתות החברתיות. האם הם אימצו התנהגות זהירה, כגון שינוי בהגדרות פרטיות, הגבלת תפוצה, ביטול אפשרות התגובה והימנעות מתגובות?
נבחנה גם רמת החשש של המשתתפים מהבעת דעה ברשתות, בשל מגוון סיבות אפשריות, כגון: מעצר, הליכים משפטיים, פגיעה בתעסוקה, קריאה לחרם, ביוש, פגיעה בשם הטוב או בשמה של המשפחה, הרחקה מהלימודים ודאגת בני המשפחה.
כמעט 70% מהמשיבים דיווחו שפעילותם ברשתות השתנתה מאז תחילת המלחמה. שיעור המדווחים על שינוי היה גבוה ביותר בקרב נשים (76.5%) לעומת גברים (58.8%). מעל מחצית המשיבים (53%) הפסיקו במהלך המלחמה לפרסם תכנים כלל, 23% פרסמו תכנים רק לעתים רחוקות, 16% צמצמו את תדירות הפרסום ורק 8% מהמשיבים פרסמו תכנים כרגיל במהלך המלחמה.
לשאלה על השתתפותם ברשתות החברתיות בחודשיים הראשונים של המלחמה, 77.3% מהמשיבים דיווחו על הימנעות מתגובות על פוסטים הקשורים למלחמה, סימוני לייק או שיתוף שלהם. 18.7% שינו את הגדרות הפרטיות בחשבון האישי ברשתות החברתיות (למשל נעילת פרופיל, כך שזרים לא יוכלו לצפות בו).
אחד המשתתפים כתב: "המצב השתנה מאז תחילת המלחמה. נהייתי זהיר יותר ואני לא עושה לייקים. צופה בשקט ולא מפרסם על המלחמה". משתתפת אחרת ציינה: "אני לא יכולה לפרסם או לדבר בחופשיות (...) פעם היה יותר חופש ביטוי". אחר כתב: "אני נמנע מפרסום כדי להימנע מפרשנות מוטעית של חלק מהמילים בשפה הערבית. יש תחושה של יותר דאגה וזהירות, שכל תנועה או מילה יכולות להיחשב נגדך". משיבה אחרת סיפרה: "הפסקתי לעקוב אחרי אתרי חדשות וסגרתי את חשבון האינסטגרם שלי. נזהרת שלא להיכנס לפלטפורמות או לוויכוחים ברשת הקשורים לפוליטיקה".
"מגמת ההשתקה והצנזורה העצמית הגוברת פוגעת במעמדו של המרחב המקוון, ויש לה השפעות מרחיקות לכת על חופש הביטוי, היכולת להשתתף בדיון הציבורי ותחושת הביטחון האישי של רבים בחברה הערבית בישראל", מסכמת ד"ר אבו קשק את מחקרה, "הצטמצמותו המואצת של מרחב זה מעלה שאלה מהותית: מה תהיה האלטרנטיבה החדשה לאלטרנטיבה שהושתקה? והאם תיתכן אלטרנטיבה לאלטרנטיבה?".