"הצהרה אקראית וחד-צדדית על מדינה פלשתינית תהווה הפרה עקרונית של הסכמי אוסלו. היא תגרום להתמוטטות מוחלטת של התהליך. אני מפציר ברשות הפלשתינית שלא ללכת בדרך זו. פעולות מעין אלה יגררו בהכרח תגובות חד-צדדיות מצידנו", כך הצהיר רה"מ בנימין נתניהו בשנת 1998, בנאומו הראשון מעל בימת מליאת העצרת השנתית של האו"ם בניו יורק.

27 שנים חלפו, ונתניהו שוב נואם באו"ם נגד ההכרה במדינה פלשתינית, רק שהפעם מרחף מעל ראשו צו מעצר בינלאומי בשל פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות, ישראל נתונה במלחמה הארוכה בתולדותיה, ומספר שיא של מדינות מצהירות על הכרה במדינה פלשתינית.

הנאום הנוכחי יהיה הנאום ה-14 של נתניהו בעצרת האו"ם השנתית. בשנתיים הראשונות לכהונתו הראשונה כראש ממשלה, טס שר החוץ דוד לוי לנאום בעצרת השנתית, אולם מאז עמד נתניהו, שהמוניטין העיקרי שלו הוא כאשף תקשורת, על הפוטנציאל התקשורתי של העצרות - והחמיץ רק פעמיים (בשנים 2010 ו-2019) את ההזדמנות להופעה בניו-יורק.

נתניהו מתייחס לנאומים באו"ם כאל מופע תקשורתי, החל מבחירת סיסמאות קליטות שיוכלו לשמש כחומר לכותרות בעיתונים ובמהדורות וכלה בגימיקים ועזרים פלסטיים בהם הוא נעזר על מנת למשוך לעצמו תשומת לב.

מסע לאורך השנים מנאום אחד למשנהו חושף את ההתפתחות בדמותו של נתניהו, ואת מה שהיה ונשאר שם תמיד. ההבטחות החלולות למאמץ להביא לפתרון מדיני של הסכסוך, או ההצהרה על שאיפתו לשלום, הולכות ומתמעטות, כמעט ביחס ישיר לכמות העזרים הטכניים והמחוות התיאטרליות שנתניהו משתמש בהם.

אלו האחרונים הגיעו כנראה לשיא בנאום הנוכחי, שבמהלכו נשא נתניהו על דש מקטורנו ברקוד המוביל להקרנת סרטון מעשי זוועה שביצע חמאס ב-7 באוקטובר ושליוותה אותו הודעה של לשכת נתניהו כי הנאום ישודר ברמקולים(!) ברצועת עזה. בגזרת מס השפתיים, את ה"שלום" החליפו ה"חטופים".

התקשורת הישראלית היתה שם תמיד, ללוות את נתניהו ולרקוד לפי חלילו. הפלסטינים, איראן ושאר מושאי הנאומים לכאורה, המשיכו בשלהם. רמת החשיבות וההשפעה של הנאומים הודגמה באופן סמלי בכך שאת הנאום הנוכחי נשא נתניהו בפני אולם כמעט ריק.

אבל הקהל האמיתי של נתניהו היה תמיד הבייס בישראל, וקוסם התעמולה ידע תמיד שימצא בני ברית נאמנים בקרב העורכים והכתבים בתקשורת הישראלית, שיעניקו בולטות למופעים בניו-יורק, יפלו בשבי משפטי המחץ ויתעלפו מאביזרי הקרטון שיונפו מעל הפודיום.

1998: הנאום הראשון

לפני 27 שנים, בדיוק כמו השנה, הגיע נתניהו לעצרת האו"ם על מנת למנוע סחף מדיני שיאלץ את ישראל לבחור בדרך השלום. אז היה זה על מנת לבלום את כוונת יו"ר הרשות הפלשתינית, יאסר ערפאת, להכריז בעצרת על הקמת מדינה פלשתינית.

כמי שהיה שגריר ישראל באו"ם, נתניהו הכיר היטב את עמדת הנואמים בעצרת, אולם באותה שנה היה זה הנאום הראשון שלו במסגרת תפקידו כראש ממשלת ישראל.

לאחר הנאום, הוזמן נתניהו לפגישה בבית הלבן יחד עם ערפאת, במסגרת ניסיון נוסף של נשיא ארה"ב ביל קלינטון להתניע מחדש את תהליך השלום בין ישראל והרשות הפלשתינית, למורת רוחו של נתניהו.

"אזהרה לערפאת" היתה הכותרת בה בחרו ב"מעריב". ב"ידיעות אחרונות" בחרו להדגיש את המסר הפייסני בנאום של נתניהו, "לעיתים קרובות מאשימים אותי שאיני רוצה שלום", ציטטו מדבריו, "דבר אינו רחוק יותר מהאמת".

נתניהו וערפאת התייצבו שלוש יממות לאחר מכן בבית הלבן למפגש עם הנשיא קלינטון, שהוליד הכרזה על קיום פסגה בנוסח קמפ-דייוויד ב-15 באוקטובר. למרות הצהרתו הנרגשת של נתניהו על רצונו העז בשלום, התהליך מוסמס ונקבר.

הקדנציה הראשונה של נתניהו כראש ממשלה הסתיימה מוקדם מהצפוי, מבחינתו לפחות, והפעם הבאה בה ינאם כראש ממשלה מעל אותו הדוכן תתרחש רק 11 שנים לאחר מכן.

2009: "לנאום הזה חיכיתי כל חיי"

עם חזרתו לשלטון התייצב נתניהו לנאומו השני כראש ממשלה בעצרת האו"ם. נתניהו עלה לדוכן יממה אחרי נאומו של נשיא איראן מחמוד אחמדינג'אד, אנטישמי ומכחיש שואה. עבור נתניהו, מדובר היה בהזדמנות זהב. במקום להתבוסס בסכסוך עם הפלסטינים, ישנו כאן אויב רחוק וקריקטורי, מכרה זהב פוליטי.

נתניהו הגיע לעצרת האו"ם כמו למופע אור-קולי בתיכון, כשהוא מצויד באביזרים המוכיחים את אמיתות קיומה של השואה, כגון מפות מחנה ההשמדה אושוויץ ומסמכים נוספים. "האם התוכניות האלה, של אושוויץ-בירקנאו, שבו נרצחו מיליון יהודים הן שקר? שישה עשורים אחרי השואה נותנים לגיטימיות לאדם שמכחיש אותה. איזו חרפה".

באיראן לא השתכנעו, אבל את התקשורת, האויב הקבוע הראשון והוותיק ביותר של נתניהו, הרבה לפני איראן, הפירוטכניקה הצליחה לשבות. ב"ידיעות אחרונות", אז עדיין הבימה החדשותית החזקה בישראל, ציטט איתמר אייכנר את נתניהו אומר כי "לנאום הזה חיכיתי כל חיי". נחום ברנע פרסם טור על הנאום שכותרתו "במיטבו".

2011: מרוקנים את התקווה

נתניהו מגיע לנאום השלישי בעצרת ומנהל קרב התנגחויות עם יו"ר הרשות הפלשתינית, אבו-מאזן, שהגיע לעצרת עם בקשת הכרה במדינה פלשתינית.

נחום ברנע, שסיקר את העצרת מניו-יורק, קצת פחות תמים משהיה שנתיים קודם לכן, סיפק נבואה: "המסקנה המתבקשת מהנאומים היא שאפשר לסגור את הבאסטה המכונה תהליך השלום. לא תהיה מדינת פלסטין. גם מדינה יהודית ודמוקרטית לא תהיה. אבל נאומים חוצבי להבות יהיו, ומלחמת נצח".

2012: נאום פצצה

במהלך נאומו הרביעי בעצרת האו"ם השתמש נתניהו בקריקטורה של פצצה המוכרת מסרטי אנימציה, על מנת להמחיש את המצב בו מצויה תוכנית הגרעין האיראנית, "עד האביב הבא, לכל המאוחר הקיץ, האיראנים יסיימו את העשרת האורניות ומשם יהיו רחוקים חודשים או שבועות עד לפצצה", איים.

הרשתות החברתיות, אז עוד בראשית עידן האלגוריתם, לועגות לגימיק הילדותי, אבל נתניהו מאותת כי חזר לאלמנט שלו. לילה טוב פלסטין, בוקר טוב איראן.

2013: נתניהו מאיים על עצמנו בבידוד בינלאומי

הנאום החמישי עמד בסימן הפונדמנטליזם הגואה של נתניהו, שילך ויגבר עם השנים, ככל שסביבתו הקרובה ובני בריתו הפוליטיים יצטמצמו לנציגי עמדות קיצוניות, משיחיות וגזעניות.

"אם נצטרך נעמוד מול האיראנים לבד", הצהיר נתניהו מעל בימת האו"ם. את הקריקטורה המצויירת של הפצצה מהנאום הקודם, החליפה הקריקטורה של נתניהו עצמו הצועק "תתפסו אותי אחרת...".

העובדה שהתחזית שנשא מעל אותה במה בשנה הקודמת לא התממשה, לא הפריעה לו כמובן. גם העורכים בתקשורת הישראלית, זן מיוחד של אנשים בעלי אינטרוול זיכרון של 24 שעות, לא ראה בכך בעיה.

2014: קונספציית "חמאס הוא נכס"

"​דאעש וחמאס - ענפים של אותו עץ מורעל", טען נתניהו בנאומו השישי באו"ם, בדיוק לפני עשר שנים, חודש לאחר מבצע "צוק איתן". במהלך המבצע טרפד נתניהו את הלחץ של שותפיו לקבינט, ובראשם ליברמן, להיכנס קרקעית לעזה ולמוטט את החמאס. כדרכו, עשה זאת באמצעות הדלפה, מהסוג שבעתיד יכנה לא פעם "פלילית".

נתניהו החל להתרגל אז לקונספציית "חמאס הוא נכס", הרואה בארגון הטרור המוסלמי חסם בפני התחזקות כוחות מתונים יותר בקרב הפלסטינים, שיאלצו את ישראל לחזור לדרך ההסכמים והשלום. במקום לתקוף את החמאס, נתניהו מפנה את האש לרשות הפלשתינית: "אבו מאזן, אתה אחראי לפשעי המלחמה של חמאס".

וכמובן, יש גם איראן, כי איך אפשר בלי. וגם גימיק: צילום מוגדל של ילדים פלסטינים לצד משגרי רקטות ברצועה.

2015: יפה שתיקה

בנאום השביעי שלו, מנסה נתניהו למצוא גימיק חדש שיחליף את כרזות הקרטון המסורבלות. ב-2015 היתה זו שתיקה של נתניהו במשך 40 שניות, שנועדה להמחיש את שתיקת האו"ם מול הצהרות איראן על רצונה להשמיד את מדינת ישראל.

יש המצטערים על כך שנתניהו לא בחר בגימיק השתיקה כמוטיב קבוע יותר בהמשך דרכו הפוליטית.

2016: "אני מחויב לפתרון שתי המדינות"

הנאום השמיני של נתניהו בעצרת האו"ם הגיע בעיצומה של מערכת הבחירות לנשיאות בארה"ב, כאשר היה נדמה שהילארי קלינטון עתידה לנצח בהתמודדות מול המועמד הרפובליקאי המפתיע: איש עסקים נכלולי, פושט רגל סדרתי וכוכב ריאליטי שהתפאר בכך שהוא מטריד מינית סדרתי. דונלד טראמפ.

נתניהו, שהמצפן שלו מכוון תמיד לוושינגטון, בחר בקו מתון, הצהיר שהוא "עדיין מאמין בשתי מדינות לשני עמים" וטען כי "הסכסוך מעולם לא היה על ההתנחלויות, אלא על קיום מדינה יהודית". בנוסף הציע כי אבו מאזן יבוא לנאום בכנסת והוא עצמו - ברמאללה.

2017: הנאום בפרסית

הגימיק בנאומו התשיעי של נתניהו בעצרת האו"ם: פנייה בפרסית. "אתם לא אויבים", הצהיר נתניהו וטען שהעימות עם איראן הוא מול ההנהגה האיראנית ולא העם האיראני. אולם החלק המשמעותי ביותר בנאום היה שבחים שחלק נתניהו לו עצמו, תוך שהוא מדגיש את חשיבותו כמנהיג עולמי. ברקע: החקירות הפליליות ההולכות ומתהדקות סביבו.

2018: המתקן הסודי

מדיניות "ניהול הסכסוך" ו"החמאס הוא נכס", עם מזוודות הדולרים שמתחילות לזרום מקטאר לחמאס בעזה, מאפשרות לנתניהו להמשיך ולהפנות זרקור לאיראן. שוב נשלף הקרטון, הפעם עם צילום של "מתקן הגרעין הסודי בטהרן".

2020: קפיצה ללבנון

חודשיים אחרי הפיצוץ האדיר בנמל ביירות, נתניהו מבליט את ההתייחסות לסניף הלבנוני של איראן בנאומו באו"ם, עם עוד "חשיפה", ולא שוכח את איראן עצמה ש"בתוך כמה חודשים יהיה לה אורניום לשתי פצצות".

2023: ערב הסעודית

אחרי תשעה חודשי מחאות ענק בישראל נגד ניסיון ההפיכה המשטרית של ממשלתו, ואחרי שהנשיא ביידן מסרב לפגוש אותו בבית הלבן למרות תחנוניו, מגיע נתניהו לעצרת האו"ם. הוא פוגש גם שם את המפגינים נגד ההפיכה, זאת בזמן שבגבול עזה מהומות הנמשכות חמישה ימים ברציפות. שבועיים לאחר מכן יפלשו מרצחי החמאס לישראל וירצחו 1,200 בני אדם במחדל הביטחוני החמור בתולדות ישראל.

נאומו של נתניהו בתוך בניין האו"ם עוסק בסיכוי להשיג הסכם שלום בין ישראל לערב הסעודית (איתה מעולם לא היתה לישראל מלחמה). הדיל עם הסעודים הוא עבור נתניהו הג'וקר שיעמעמם את המחאה ויקרב בחזרה את הממשל האמריקאי, בדרך למטרה החשובה מכל: ביטול המשפט הפלילי שלו.

2024: הנאום ה-13

אף אחד לא יזכור כנראה את תוכן הנאום של נתניהו ב-2024, שדיבר שוב על ההזדמנות של שלום עם ערב הסעודית ועם העולם הערבי בכלל. להיסטוריה ייכנס מבצע ההתנקשות בחסן נסראללה, מנכ"ל ארגון הטרור חיזבאללה, שיצא במקביל לדרך.

האישור למבצע ניתן בכלל אחרי יציאת טיסת נתניהו לניו-יורק, מה שלא הפריע לתומכיו לטעון שמדובר היה במבצע הונאה מתוחכם.