בדברים שנשא נתניהו ביום שני (15.9.25) בכנס של משרד האוצר, הוא אמר כי על ישראל להיות גם "אתונה" וגם "סופר ספרטה", זאת נוכח הבידוד הבינלאומי אשר נמצא בפתח, ושאליו מתייחס נתניהו, ששקרנותו היא אומנותו, כגזירה משמיים ולא כתוצאה ישירה של מעשיו הנפשעים.
אם נתניהו היה באמת אדם משכיל ולא רק מומחה בייצור תדמיות, הוא היה בוודאי יודע כי לא ניתן להיות "גם וגם" בכל האמור באתונה ובספרטה. מי שלימד אותנו זאת היה ההיסטוריון היווני תוקידידס.
בספר השני של חיבורו על המלחמה שבין אתונה לספרטה ("תולדות מלחמת פילופוניס"), מביא תוקידידס מדבריו של המנהיג האתונאי פריקלס בהספד ממלכתי, שנשא בסוף השנה הראשונה למלחמה הפילופונסית. פריקלס, בניגוד לנתניהו, לא נרתע מלהשתתף בלוויות של חללי המלחמה.
ההספד של פריקלס מוקדש בעיקר להבדלים המהותיים בין אורח החיים והמבנה החברתי והמדיני של אתונה הדמוקרטית לעומת ספרטה הטוטליטארית. הבדלים אלו, מציין פריקלס בנאום, אינם ייחודיים רק לתקופת המלחמה. הם נכונים לכל עת והם מבדילים בין חברה חופשית המקדשת את חופש האדם כאתונה, לבין חברה סגורה המקדשת את שעבוד האדם כספרטה.
ובקיצור, בניגוד גמור לדברי נתניהו, חברה אינה יכולה להיות גם "אתונה" וגם "ספרטה" בעת ובעונה אחת.
יתר על כן, כאשר מוסיפים וקוראים את דברי פריקלס בנאום ואת התכונות שהוא מייחס לאתונה לעומת אלו של ספרטה, ברור כי נתניהו מוביל אותנו במסלול הישר להפוך לספרטה, ולא לאתונה.
כך אומר פריקלס על האתונאים, כהנגדה לספרטנים:
"ויותר משאנו מחקים אחרים, אנו משמשים להם דוגמא" – החברה הישראלית הצמיחה דוגמאות רבות לחיקוי ברחבי העולם, אולם משטר נתניהו הוא כיום דוגמה עולמית למשטר מושחת העוסק בביצוע פשעי מלחמה.
"ואף על פי שהכל שווים אצלנו לפני החוקים... ואנו מצייתים תמיד למושלים אשר יהיו עלינו ולחוקים" - אחד המאפיינים הבולטים של משטר נתניהו הוא אמונתו בחוסר השוויון בפני החוק, כלומר בכך שאנשיו עומדים מעל לחוק וכי חובת הציות היא על הנשלטים ולא על השולטים. כך השרה מאי גולן החשודה בשחיתות ובדריסה מסרבת להתייצב לחקירות, חברי כנסת כמו טלי גוטליב ואלמוג כהן סבורים כי החסינות הפרלמנטרית מתירה להם לשקר, להפיץ תיאוריות קונספירציה ולסכל דיונים בבתי המשפט, חשוד באונס מתמנה ליו"ר ועדת הכספים ונתניהו עצמו מצהיר בכל יום עדות במשפטו הפלילי כי אסור היה להעמידו לדין.
"הרי ערכו בחיי הציבור הכל לפי הצטיינותו הוא, וכושרו הוא הנותן לו יתרון, ולא יחש אבותיו" - משטר נתניהו בז למומחים ושונא מקצוענות. במקום הצטיינות וכשרון כמו שמציין פריקלס, חשובים הנאמנות העיוורת והקירבה. נתניהו באופן עקבי בוחר למנות חדלי אישים ועבריינים לתפקידים, גם הבכירים ביותר, ובעקבותיו הולכים שאר חברי המשטר.
"נדיבים אנו במעשי יום יום שלנו הנקיים מחשדות הדדיים" - אם יש דבר ברור אצל נתניהו וממשלתו זה כי כמעט אף אחד שם אינו נקי מחשד, וכל מעשיהם כמעט נעשים לשירות טובתם ולא למען הכלל.
"עירנו פתוחה לכול ואין אנו מונעים לעולם איש בגירושים וטירודים מללמוד ומלראות דבר" - משטר נתניהו, מעבר לכך שנשא תמיד על דגלו שנאת זרים ומהגרים, מונע יותר ויותר מאנשים המותחים עליו ביקורת מלהיכנס לישראל, ומוסיף להיותה של המדינה מוקצית לקראת הפיכתה למצורעת.
"ובעושרנו אנו משתמשים כבאמצעי למעשים בשעת הכושר, ולא לשם התפארות ריקה" - ההתפארות הריקה היא מהמאפיינים הבולטים של משטר נתניהו ואבן פינה בהתנהלותו של נתניהו, מי שמעולם לא החמיץ הזדמנות להחמיא לעצמו.
"ואנו עצמנו חותכים את עניינינו או מדיינים בהם, לפחות, כראוי. ואין אנו סבורים שהדיבורים קשים למעשים, אלא שמזיק הוא לא ללמוד תחילה מתוך דיון מה שיש ללמוד, לפני שיתחילו במעשים. כי גם בזה נבדלים אנו מאחרים, שאנו מעיזים ביותר ובאותה שעה גם מעיינים יפה בכל דבר שיש בדעתנו לאחוז בו; ואילו האחרים, היעדר הידיעה מוסיף להם אומץ, וההתבוננות - היסוסים" - אחד הפשעים הגדולים ביותר של נתניהו בניהול המלחמה הוא בדיוק זה אשר מצביע עליו פריקלס. ניהול המלחמה ללא אסטרטגיה, ללא מחשבה תחילה, אלא מתוך שיקול פוליטי זר. אצל האתונאים המחשבה קדמה למעשים וההיסוס לפני פעולה נחשב למעלה, אצל נתניהו המחשבה תחילה נחשבת לבזויה וההיסוס מלווה אותו תמיד.
נתניהו אכן מתאים להנהיג מדינת "ספרטה" והיא מתאימה לו. כך גם עבור המדינה וגם עבור המנהיג השלטון והכוח הם העקרון העליון ולא החירות והשוויון. ובכל זאת, גם את ספרטה לא היה נתניהו מתאים להנהיג, זאת משום שבדבר אחד נבדל נתניהו מספרטה.
כ-49 שנים לפני נאומו של פריקלס, בשנת 480 לפני הספירה, יצא המנהיג הספרטני לאונידס בראש 300 מחייליו להגן על מעבר תרמופילאי מפני פלישת הצבא הפרסי לערי יוון. 300 הלוחמים נפלו כולם בקרב, אך מילאו את משימתם לעכב במשך זמן לא מבוטל את הצבא הפרסי שהגיע כדי לכבוש את ערי יוון כולן.
וזהו ההבדל בין מנהיג ספרטני, המוכן להקריב את עצמו למען הכלל, ובין נתניהו, המוכן להקריב רק אחרים לשם שמירת השלטון שלו, של משפחתו ושל מקורביו.