בשעות הבוקר המוקדמות של ה-13 ביוני התמקם, בעיבורי טהרן, צוות קומנדו בהובלת איראני צעיר. המטרה הייתה סוללת נ"מ - חלק ממערך המכ"מים והטילים שנועד להגן על הבירה ועל מתקנים צבאיים מפני תקיפה אווירית. בכל רחבי המדינה התכוננו לפעולות דומות, צוותי קומנדו דומים שאומנו בידי ישראל, גויסו מתוך איראן וממדינות אחרות, במטרה לתקוף את מערכי ההגנה האיראניים.

הסכמתם לעבוד למען המוסד, שנוא נפשם של האייתולות, נבעה משילוב של מניעים אישיים ופוליטיים. חלקם ביקשו לפגוע במשטר הדתי השמרני והמדכא, שמטיל מגבלות חמורות על זכויות אזרחיות וחופש הביטוי והופך את חיי היום-יום לבלתי נסבלים. אחרים ביקשו לנקום על התאכזרות לבני משפחה. היו מי שנמשכו לפיתוי הכספי, להבטחות לקבלת טיפול רפואי לבני משפחה או הזדמנויות ללימודים גבוהים בחו"ל.

המתקפה תוכננה במשך למעלה משנה על ידי המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים בראשותו של דוד (דדי) ברנע, אם כי הכנת התשתיות, מיפוי השטח ואסוף המודיעין נמשכו שנים ארוכות. רק תשעה חודשים קודם לכן הדהים המוסד את העולם ביכולותיו המודיעיניות-מבצעיות-טכנולוגיות — כשהוציא אל הפועל את "מבצע הביפרים", שהחל להתרקם כבר ב-2014 על ידי ראש המוסד דאז, תמיר פרדו והוכן בידי א', ראש אגף מבצעים שפרש לפני כמה שנים.

ההצלחה מול החיזבאללה היתה מעין ניסוי כלים שחיזק את הביטחון של המוסד וצה"ל ביכולתם לפעול בנחישות וביעילות גם נגד איראן

מבצע הביפרים היה גם תוצאה של עבודה משולבת ומתואמת של המוסד עם אגף המבצעים בצה"ל. חברות חזית של המוסד רכשו את מכשירי הביפר עבור אנשי חיזבאללה, אנשי הטכנולוגיה הכניסו אליהם כמויות זעירות אך קטלניות של חומר נפץ, והמתינו עד שניתנה פקודת "פעל". כ-3,500 מאנשיהם נפצעו ו-30 בני אדם נהרגו. התדהמה והשיתוק שאחזו בחיזבאללה איפשרו כעבור כמה ימים, במבצע משותף למוסד, לאגף המודיעין בצה"ל (אמ"ן) ולחיל האוויר, לחסל את המנהיג הכריזמטי והכל-יכול של חיזבאללה, חסן נסראללה.

ההצלחה מול החיזבאללה היתה מעין ניסוי כלים שחיזק את הביטחון של המוסד וצה"ל ביכולתם לפעול בנחישות וביעילות גם נגד איראן. בשעה 3 לפנות בוקר ב-13 ביוני, פתחו לוחמי "לגיון הזרים" של המוסד, שמנה כ-70 לוחמי קומנדו מאומנים, ובהם האיראני הצעיר, במתקפה באמצעות רחפנים, ציוד אלקטרוני משבש, מלטי"ים וטילים — על יעדים שנבחרו בקפידה מראש. אלה היו בעיקר סוללות נ"מ ומשגרים של טילים בליסטיים. כל הלוחמים שבו בשלום מהמבצע הלילי לאחר שמולטו מחוץ לגבולות המדינה. למחרת יצאה לדרך מתקפה נוספת, נגד יעדים שנקבעו גם הם מראש, שבה השתתפה קבוצה אחרת של הלוחמים הזרים של המוסד.  גם לוחמים אלה שבו ממשימותיהם ללא פגע.

בראיונות עם יותר מעשרה בכירים בהווה ונושאי תפקידים לשעבר בקהילת המודיעין הישראלית, הם תיארו את פשיטות הקומנדו וחשפו פרטים שטרם פורסמו על מאמציה החשאיים של ישראל, זה כשני עשורים, למנוע מאיראן לפתח נשק גרעיני. המרואיינים ביקשו להישאר בעילום שם כדי שיוכלו לדבר בחופשיות.

לדבריהם, מתקפות הקומנדו היו גורם שסייע לחיל האוויר במלחמת 12 הימים ("עם כלביא") לבצע גל אחר גל של הפצצות, מבלי לאבד אף מטוס. בהתבסס על מודיעין שנאסף במשך שנים וגם על ידי מגויסי המוסד בשטח, במהלך המלחמה, הפציצו מטוסי קרב ישראליים מתקנים גרעיניים, השמידו כ-50% מתוך 3,000 הטילים הבליסטיים של איראן וכ-80% מהמשגרים. טייסי חיל האוויר גם שיגרו טילים מדויקים לחדרי השינה ולבונקרים של מדעני גרעין ומפקדים בכירים במשמרות המהפיכה ובצבא איראן.

המתקפה הישראלית המוצלחת שרטטה מחדש ובאופן דרמטי את מפת האסטרטגיה של המזרח התיכון, שעוצבה עד אז בעיקר על-ידי המחדל של ה-7.10

כפי שקרה בפרשת הביפרים, גם המתקפה על איראן התאפשרה בזכות החדירה המודיעינית המדהימה של  אנשי מוסד ואמ"ן למערכות התקשורת של האויב. בתחילת המתקפה האווירית, הונו לוחמי סייבר ישראליים מפקדים בכירים של הצבא האיראני כששלחו להם הודעה שנראתה משכנעת ואוטנטית, שזימנה אותם לפגישה בבונקר תת-קרקעי. המקום הופצץ בתקיפה מדויקת. 20 קצינים ומפקדים בכירים, בהם שלושה רמטכ"לים, נהרגו.

המתקפה הישראלית המוצלחת שרטטה מחדש ובאופן דרמטי את מפת האסטרטגיה של המזרח התיכון, שעוצבה עד אז בעיקר על-ידי המחדל של מתקפת ה-7 באוקטובר 2023, שבה רצח חמאס למעלה מ-1,200 ישראלים וחטף לעזה 251 בני אדם.

ייחודה של המערכה הנוכחית מול איראן לא היה רק בגלל הצלחתה, אלא גם משום שהמלחמה החשאית בין ישראל לאיראן, המתנהלת זה כ-30 שנים בלי שאף צד קיבל עליה אחריות, הפכה לפתע לפומבית וגלויה. היא החלה כבר ב-1992 עם פיצוץ שגרירות ישראל בבואנוס-איירס. קציני ביון איראניים שקיבלו אישור מהמנהיג העליון עלי חמינאי תכננו וסייעו לחיזבאללה להוציא אל הפועל את הפעולה בבירת ארגנטינה, שבה נהרגו 29 בני אדם, בהם שלושה שליחים של משרד החוץ, איש ביטחון ישראלי, כמה עובדות מקומיות של השגרירות, פועלים ארגנטינאיים בשגרירות ועוברי אורח.

איראן ניהלה את המלחמה החשאית לרוב בזהירות, כדי שלא להותיר טביעת אצבעות. חמינאי ועוזריו אישרו מבצעים וקציני ביון איראניים תכננו אותם וסיפקו מודיעין, תיעוד, נשק ואמצעי לחימה, אך את הביצוע הטילו על שלוחיה של איראן. לרוב, אך לא תמיד, מהחיזבאללה, כמו בפיגוע בשגרירות ישראל וב"אמיה", מרכז הקהילה היהודית בואנוס איירס, בשנים 1992 ו-1994.

מערכת הביטחון  של ישראל התקשתה בתחילה למצוא מענה לפיגועי הטרור ברחבי העולם נגד יעדים יהודיים וישראליים. בניגוד לאיראן, ישראל לא היתה יכולה להרשות לעצמה לפוצץ שגרירות איראנית או לבצע פיגועים במדינות אירופאיות או ידידותיות באסיה. לפיכך, לפני כ-20 שנה החליט ראש המוסד מאיר דגן לשנות את האסטרטגיה, ליטול יוזמה ולהעתיק את שדה הקרב החשאי לאדמת איראן. אך גם אז היעדים היו כאלה שקשורים לתוכנית הגרעין של טהרן ובעיקר מתקני גרעין ומדעני גרעין איראניים, ומעת לעת גם מתקני תשתית ותוכנית הטילים.

החוליות שנשלחו להתנקש במדעני גרעין קיבלו הכשרה מקיפה ממפעילי מוסד, והמבצעים נוהלו בידי אנשי המוסד עד לפרטים הקטנים ביותר

בדרך זו, בין השאר, בשנים 2010-2012 התנקשו סוכני המוסד בארבעה מדעני גרעין איראניים ופצעו את ד"ר פירדון עבאסי דוואני, שהצליח לשרוד בשנייה האחרונה את הפצצה ששני מתנקשים, רכובים על אופנוע, הצמידו למכוניתו. כעבור 15 שנה, במבצע "עם כלביא", המוסד ואמ"ן הרגו אותו בתקיפה של חיל האוויר.

במבצעים אלה השתתפו כבר גם לוחמים זרים, שהפעלתם הלכה וגדלה. החוליות שנשלחו להתנקש במדעני גרעין ברחוב קיבלו הכשרה מקיפה ממפעילי מוסד. הן למדו לרכוב על אופנועים ולבצע ירי מטווח קרוב או להצמיד מטעני חבלה לרכב המטרה. המבצעים נוהלו בידי אנשי המוסד עד לפרטים הקטנים ביותר, לעיתים ממדינות סמוכות או ישירות ממטה המוסד בישראל, ולעיתים על ידי לוחמי מוסד ישראליים שחדרו לזמן קצר לאיראן.

המטרה הייתה כפולה – לשלול מתוכנית הגרעין האיראנית את המומחיות הנדרשת ולהרתיע מדענים מבטיחים מלהצטרף אליה.

ב-2018, לאחר הכנות ממושכות, כולל אימון על מודל, סוכנים שאומנו על ידי ישראל פרצו למחסן בשכונה בטהראן. הם השתמשו ברתכות שהתיכו בטמפרטורה גבוהה כספות שהכילו שרטוטים, נתונים, דיסקים ממוחשבים וספרי תכנון. החומר, שמשקלו היה מעל כחצי טון, נטען על שתי משאיות והוסע לשטח אזרבייג'ן השכנה.

את המבצע ניהלו ראש המוסד דאז יוסי כהן וסגנו אודי לביא. איש מוסד לשעבר שבקיא בפרטים, ציין עם זאת כי בניגוד לדיווחים קודמים, המוסד לא ידע מראש מה הכילו כל הכספות "ולכן אולי לא שמנו ידינו על כל החומרים החשובים".

לדבריו, רוב החומר היה מבוסס על תוכנית סודית לבניית נשק גרעיני, שאיראן כינתה אותה "אמאד". אך מחשש לתקיפה אמריקאית נגדה, התוכנית נגנזה ב-2003. הסיבה שאיראן הקימה את הארכיון היתה כדי לשמר את הזיכרון הארגוני של התוכנית וגם לאפשר עבודה על החומר התיאורטי. כך שרוב החומר שהגיע לישראל מהארכיון היה כבר ידוע ומוכר.

בין המסמכים החשובים שנחשפו היה אלה שתיארו את תוכניות איראן למפות ולבדוק חמישה אתרים שבהם תוכל לבצע ניסויים גרעיניים תת קרקעיים

עם זאת, בין המסמכים החשובים שנחשפו היה אלה שתיארו את תוכניות איראן למפות ולבדוק חמישה אתרים שבהם תוכל לבצע ניסויים גרעיניים תת קרקעיים. תרומה חשובה למבצע הגניבה, שיוסי כהן השווה אותו לסרט ההוליוודי "ה-11 של דני אושן", היתה פסיכולוגית ומוראלית . המסר היה: אתם חשופים. אנו יודעים עליכם הכל.

שנתיים לאחר מכן חיסלו הלוחמים הזרים של המוסד את מוחסן פחרזאדה, מי שעמד בראש קבוצת הנשק, השלב הסופי והחיוני בהרכבת פצצה גרעינית. ככל הידוע, זה היה מבצע החיסול הראשון בעולם שבו נעשה שימוש בבינה מלאכותית. היא הכווינה כבשלט רחוק מקלע שהותקן מבעוד מועד על טנדר, שחנה בצד הדרך בעת נסיעתו של פחרזאדה ביום שישי לבית הנופש שלו.

פחרזאדה היה גנרל במשמרות המהפיכה, פיזיקאי ומהנדס גרעין מוכשר ומי שפיתח את תוכנית אמאד. גם חיסולו, לאחר שהיה במשך שנים מבוקש והמוסד יזם כמה תוכניות שלא צלחו להתנקש בו, פגע בביטחון העצמי של המשטר.

יתרונות השימוש בבינה מלאכותית הן שהיא מאפשרת שליטה מרחוק מדויקת בלי צורך בנוכחות פיזית בשטח. היא גם איפשרה זיהוי פנים, קול ותנועה של פחרזאדה בתוך רכבו, גם כשהיה מוקף באנשים, כדי שיהיה אפשר לנטרל רק אותו, בלי לפגוע באשתו שישבה לצידו. הבינה המלאכותית גם איפשרה תגובה בזמן אמת לתנועות הבלתי צפויות של השיירה, כולל עצירה ותזמון הירי, בדיוק ברגע שבו הרכב של פחרזאדה היה חשוף. בניגוד למטען חבלה "עיוור" או מתנקש אנושי שעלול לטעות, מערכת חכמה עם למידת מכונה מסוגלת להבחין בין מטרה ללא-מטרה, ולבצע ירי נקי, ממוקד ומבוקר.

פעולות אלו, ואחרות שלא פורסמו, משקפות שינוי יסודי בגישת המוסד בשני העשורים האחרונים

יודגש כי כחלק מבניית התשתיות, שנמשכה שנים רבות, דאגו אנשי המוסד להבריח לתוך איראן טונות של "ציוד מתכתי" — החלקים ששימשו לאמצעי הלחימה של צוותי הקומנדו.

הבכירים שרואיינו לכתבה זו אומרים כי פעולות אלו, ואחרות שלא פורסמו, משקפות שינוי יסודי בגישת המוסד בשני העשורים האחרונים. רוב הסוכנים שפעלו באיראן – אלה שחיסלו מדענים, פרצו לכספות, הציבו את המקלע ופגעו במערכות ההגנה האווירית ועקבו אחרי דירות המדענים – לא היו ישראלים. רובם היו או איראנים או אזרחים של מדינות אחרות.

הישראלים שהמשיכו לחדור לאיראן, כמובן בזהויות בדויות, היו במיעוט ונבחרו למשימות הרגישות ביותר, שמשיקולי ביטחון מידע הוחלט שלא לשתף בו זרים, גם אם עברו הכשרה ובדיקות של המוסד.

במשך שנים, משימות כאלו באיראן בוצעו בלעדית על ידי ישראלים בזהויות בדויות או שאולות של מדינות אחרות, מה שנקרא "מבצעי כחול לבן". אך לדברי הבכירים, החשש שהלך וגבר שהם עלולים להיתפס ולהיתלות, בצרוף חוסר הפופולריות הגובר של המשטר האיראני שהקל על גיוס סוכנים זרים, הובילו את המוסד לשנות את תורת הלחימה ולהגביר את השימוש בסוכנים מקומיים וזרים אחרים.

הצעיר האיראני, שהנהיג את החולייה שהשביתה את אחת מסוללות הנ"מ, גדל במשפחה ממעמד הפועלים בעיירה קטנה סמוך לטהראן. הוא נרשם ללימודים באוניברסיטה וחי חיים סטודנטיאליים רגילים עד שיום אחד נעצר עם כמה מחבריו בידי מיליציית הבסיג' הידועה לשמצה ונלקח למרכז מעצר, שם עונה במכות חשמל והוכה באכזריות.

הוא וחבריו שוחררו בסופו של דבר, אך החוויה הותירה אותו מצולק, זועם וצמא לנקמה. זמן קצר לאחר מכן, קרוב משפחה שחי מחוץ לאיראן ושהיה בקשרים עם המוסד, מסר את שמו. גייסים של המוסד שתפקידם היה לאתר איראנים מתוסכלים מן המשטר יצרו עמו קשר באמצעות אפליקציה של הודעות מוצפנות, והצעיר קיבל הצעה להיפגש במדינה שכנה, שאליה יכול היה לצאת בסיכון מינימלי.

המודיעין הישראלי קידם את איראן למקום גבוה בצי"ח, כלומר קביעת סדרי עדיפויות, לאחר שישראל ואש"ף חתמו ב-1994 על הסכמי אוסלו במדשאת הבית הלבן

במהלך השיחה ולאחר בדיקות נוספות הציע לו קצין איסוף של המוסד לעבוד כסוכן חשאי באיראן. הוא הסכים, וביקש רק שישראל תתחייב לדאוג למשפחתו אם משהו ישתבש והוא ייתפס ויוצא להורג. המוסד הבטיח לדאוג לו ולמשפחתו.

לאחר שגובש עבורו סיפור כיסוי הולם הוא עבר לסירוגין ובהפוגות בדיקות מקיפות, שכללו כמה בדיקות פוליגרף, מבדקים פסיכולוגיים ואבחונים של אנשי מקצוע נוספים. אחר כך, ובמשך כמה חודשים, הוא עבר אימונים מחוץ לאיראן על ידי מומחי הצפנה וקשר, הסתוות, נשק וחבלה, של המוסד. זמן קצר לפני תחילת ההתקפה ביוני, הוא וצוותו הקטן הוחדרו בחשאי לאיראן כדי למלא את חלקם באחת מהפעולות הצבאיות הגדולות והמורכבות ביותר בתולדות ישראל.

המודיעין הישראלי – אמ"ן והמוסד – קידם את איראן למקום גבוה בצי"ח (ציון ידיעות חיוניות), כלומר קביעת סדרי עדיפויות, לאחר שישראל ואש"ף חתמו ב-1994 על הסכמי אוסלו במדשאת הבית הלבן, מהלך שקיוו כי יובילו לקץ הסכסוך.

מקום המדינה היו לישראל במשך כשלושה עשורים יחסים הדוקים עם איראן, בתקופת המלוכה של השאה, שהתפתחו לברית אסטרטגית שכללה עסקי נפט משותפים, מכירות נשק, קשרים מודיעיניים ולפי פרסומים זרים גם שיתוף פעולה גרעיני. קשרים אלה הופסקו כשכוהן הדת, האייתוללה רוחאללה חומייני, עלה לשלטון בטהרן וכונן את הרפובליקה האסלאמית, שרואה מאז ועד היום בישראל את "השטן הקטן", שיש להשמיד.

אסטרטגיית העל של ישראל, שניתן לכנותה "דוקטרינת בגין", מוכוונת לשתי מטרות: לשמר את הפוטנציאל הגרעיני שלה ולמנוע מכל מדינה באזור להשיג נשק גרעיני. דוקטרינה זו התממשה פעמיים כאשר חיל האוויר הישראלי השמיד את הכור הגרעיני העיראקי בשנת 1981 ואת הכור הסורי ב-2007.

לאיראן היו שאיפות להיות מעצמה גרעינית עוד בשנות השישים, בתקופת שלטונו של השאה. לאחר חיסול המונרכיה, וכלקח ממלחמת שמונה השנים של איראן-עיראק שהסתיימה ב-1988, חידשה הרפובליקה האסלאמית את עניינה בתוכנית הגרעין ובפיתוח תוכנית טילים לטווח ארוך.

ישראל הייתה מודעת לנסיעותיו של חאן באיזור אך לא זיהתה את התפקיד הקריטי שמילא בפיתוח תוכנית הגרעין של איראן

לעזרתה, תמורת מיליוני דולרים, נחלץ עבדול קאדר חאן, פיסיקאי ומהנדס מטלורגי פקיסטני שעבד בעבר בחברה הולנדית שייצרה אורניום מועשר עבור כורים גרעיניים באירופה. חאן נחשב ל"אבי פצצת האטום של פקיסטאן". לאחר שפרש מעבודתו הקים חברה פרטית עם שלוחות במלזיה, בדובאי ובשווייץ, שסחרה, מכרה והפיצה ציוד וידע גרעיניים לכל דורש, במיוחד במזרח התיכון.

שבתאי שביט, ראש המוסד, אמר לי כעשור לאחר שסיים את תפקידו ב-1996, שישראל הייתה מודעת לנסיעותיו של חאן באיזור אך לא זיהתה את התפקיד הקריטי שמילא בפיתוח תוכנית הגרעין של איראן. "לא הבנו לגמרי את כוונותיו. אם היינו יודעים, הייתי מורה ללוחמים שלי להרוג אותו. אני מאמין שזה היה יכול לשנות את מהלך ההיסטוריה".

האיראנים השתמשו בתוכניות שסיפק חאן כדי להתחיל בבניית הצנטריפוגות  (סרכזות) הדרושות להעשרת אורניום שרכשו מהרשת שלו, שבה הועסקו גם מהנדסים שוויצרים ומלזיים.

לאחר פרישתו של שביט ומינויו של אפרים הלוי גיבשו באגף המבצעים במוסד תוכניות להתנקש בחאן, בזמן שביקר באחת ממדינות דרום מזרח אסיה. גורמים ישראליים נפגשו כמה פעמים עם גנרל פרבז מושראף, נשיא פקיסטאן, שהבטיח כי ידאג לריסונו של חאן. הבטחה דומה לבלימת פעילותו של חאן בהפצת טכנולוגיות וציוד גרעיני באיראן, בלוב ובצפון קוריאה, מסר מושראף לנשיא ארצות ביל קלינטון. מושארף לא קיים את הבטחתו. חאן המשיך למכור את מרכולתו הגרעינית. ההזדמנות להתנקש בחאן הוחמצה.

בסמוך לאירועים אלה גילה המוסד שהאיראנים בונים מתקן סודי ליד העיר נתנז, כ-300 ק"מ דרומית לטהרן. הם התקינו שם סרכזות להעשרת אורניום, על סמך תרשימי חאן. לימים, פורסם כי המודיעין הישראלי חשף את האתר בנתנז והעביר את המידע, כדי ל"הלבינו", לקבוצת אופוזיציה איראנית שחשפה זאת בפומבי. האתר היה אז בשלבים הראשונים ומספר הסרכזות בו היה קטן.

מומחי המוסד העריכו כי החבלה תאלץ את איראן להקפיא לזמן ארוך את בניית הסרכזות, עד שילמדו ויבינו את מקור התקלה. אבל ההיגיון האיראני היה שונה

זמן מה לאחר מכן לוחמי המוסד גייסו סוכן איראני שהצליח לחבל בסרכזות. מומחי המוסד העריכו כי החבלה תאלץ את איראן להקפיא לזמן ארוך את בניית הסרכזות, עד שילמדו ויבינו את מקור התקלה. אבל ההיגיון האיראני היה שונה. הם מיהרו לייצר אלפי סרכזות כדי להפוך את נתנז לאתר ייצור תעשייתי.

במקביל, לוחמים של "כידון", יחידת החוד של המוסד שמתמחה במבצעים מיוחדים ביותר, שכוללים חבלה וחיסולים, ושמשתייכת לאגף המבצעים "קיסריה", פעלו באתר להמרת אורניום באיספהן, ששהו בו מומחים סיניים. הלוחמים נעלו נעליים מיוחדות עם סוליות כפולות שאיפשרו להם לאסוף דגימות קרקע. הבדיקות העלו ממצאים על פעילות גרעינית.

כידון הוקמה כדי שלמוסד תהיה יחידה מקצועית וייעודית למשימות כאלה, וזאת כלקח מהכישלון בהנהגת מייק הררי, מפקד "קיסריה", בניסיון ההתנקשות בעלי חסאן סלאמה, ממנהיגי הטרור של אש"ף, ביולי 1973 בלילהאמר שבנורווגיה.

בשנת 2001 נבחר אריאל שרון לראש הממשלה. שנה שלאחר מכן הוא מינה את מאיר דגן, חברו לנשק ולהשקפת עולמו הביטחוניסטית, לראש המוסד. שרון האציל על דגן את כל הסמכויות של כל גורמי הממשלה – אמ"ן, משרד החוץ, הוועדה לאנרגיה אטומית -  במאבק נגד תוכנית הגרעין של איראן, והפך את הנושא ליעד המרכזי של המוסד ושל מדינת ישראל.

תחת הנהגתו של דגן, המוסד אירגן שורה של מבצעים חשאיים לסיכול, שיבוש והאטה של תוכנית הגרעין האיראנית. לוחמי מוסד "כחול לבן" וזרים, רכובים על אופנועים ומצוידים בפצצות מגנטיות, חדרו לאיראן, התנקשו במדעני גרעין איראנים ופתחו במבצעי חבלה נגד ציוד ואתרים שם.

אף שלוחמים "כחול לבן" המשיכו לפעול באיראן, דגן הבין בשלב די מוקדם לכהונתו שהסכנות האורבות להם הולכות ומתעצמות. הוא החל להסיט את נקודת הכובד במבצעיים החשאיים באיראן למגויסים איראנים ואחרים. אחד המפתחות להצלחת המוסד באותם מבצעים, מאז ועד היום, הוא ההרכב האתני של אוכלוסיית איראן – כ-40% מתוך כ-90 מיליון התושבים הם בני מיעוטים אתניים: אזרים, ערבים, כורדים, טורקמנים ובלוצ’ים.

זמן מה לפני מותו בשנת 2016 אמר לי דגן: "מאגר הגיוס הטוב ביותר של סוכנים בתוך איראן נמצא בפסיפס האתני והאנושי של המדינה. רבים מהם מתנגדים למשטר ושונאים אותו".

"זה תהליך של דרדור הדרגתי. מתחילים בבקשה קטנה, משימה שולית. אחר כך עוד אחת. אלה הן 'הרצות מבחן'. אם הם מבצעים היטב, נותנים להם משימה גדולה יותר"

לפי פרסומים בעולם, המגויסים הזרים נחלקו לשתי קטגוריות: כאלה שהופעלו במשימות של ריגול מסורתי – איסוף מודיעין והעברתו למפעיליהם – וכאלה שהביעו נכונות לבצע פעולות אלימות, כולל חבלה והתנקשות במדעני גרעין.

כצפוי, בהתחשב בסכנת הוצאה להורג מיידית, לרבים היו ספקות בתחילה. "לשכנע מישהו לבגוד במדינתו זו לא משימה פשוטה", אמר לי בכיר לשעבר במוסד, שניהל יחידות המטפלות בגיוס והפעלת סוכנים זרים. "זה תהליך של דרדור הדרגתי. מתחילים בבקשה קטנה, משימה שולית. אחר כך עוד אחת. אלה הן 'הרצות מבחן'. אם הם מבצעים היטב, נותנים להם משימה גדולה יותר, משמעותית יותר. ואם הם מסרבים – אז כבר יש לך מנוף לחץ עליהם: איומים ואף סחיטה".

עם זאת, לדבריו, במוסד מנסים להימנע מאיומים או כפייה: "מוטב להוביל אותם למצב שבו הם פועלים מרצונם – ואף עדיף שהם יעשו בעצמם את הצעד הראשון".

בכל מקרה, המרכיב הקריטי ביותר הוא אמון. "הסוכן שלך חייב להיות נאמן וקשור אליך רגשית. כמו חייל שרץ קדימה חרף הסכנה, מתוך אמון בחבריו לנשק – כך גם סוכן. הוא יוצא למשימה כי הוא בוטח במפעיל שלו ומרגיש מחויבות עמוקה כלפיו".

רוב האנשים שהסכימו לעבוד עבור ישראל ציפו לתגמול כספי עבור הסיכון שלקחו, אך לדברי בכירים במוסד, המניע המרכזי של מי שמסכים לרגל נגד מדינתו הוא לעיתים קרובות רגשי יותר.

"כסף חשוב, כמובן", הוסיף איש המוסד לשעבר, "אבל אנשים מונעים גם משנאה, אהבה, תלות, נקמה. ותמיד עוזר כשהמניעים הללו מגובים גם בתועלת מוחשית כלשהי – לא בהכרח תשלום ישיר, אלא סוג כלשהו של עזרה עקיפה".

כך גויס האיראני הצעיר. הוא בער משנאה למשטר ולמה שעוללה לו מיליציית הבסיג'. מה שבסופו של דבר דחף אותו לשתף פעולה היה הצעת המוסד לסדר טיפול רפואי לקרוב משפחה – טיפול שלא היה בהישג ידו באיראן.

במשך עשרות שנים, טיפול רפואי היה אחת משיטות הגיוס המזוהות ביותר עם המוסד

במשך עשרות שנים, טיפול רפואי היה אחת משיטות הגיוס המזוהות ביותר עם המוסד. למודיעין הישראלי יש קשרים עם רופאים ומרפאות במדינות מערביות, שבהן הרפואה מתקדמת במיוחד. סיוע בניתוחים ובטיפולים שימש זה עשרות שנים את המוסד ושירות הביטחון הכללי (שב"כ) לחדור לארגוני טרור פלסטיניים. דפוס פעולה זה אומץ גם  בגיוס איראנים.

עליית האינטרנט והרשתות החברתיות הקלה מאוד על עבודת הגיוס של המוסד. אמנם המגע הראשון נעדר קשר בלתי אמצעי שכה חיוני לבניית אמון, אבל הוא גם מצמצם את סכנת ההיחשפות והכישלון. בשנים האחרונות הקים המוסד אתרים של מודעות דרושים שבהם מוצעות עבודות מפתות, והוא מפרסם ברשתות החברתיות פוסטים ייעודיים המיועדים לאיראנים, ושבהם מציעים סיוע לאנשים הסובלים ממחלות מסכנות חיים כמו סרטן. בפוסטים אלה נכללים מספרי טלפון או אפשרויות יצירת קשר מוצפנות.

המודיעין הישראלי יודע גם להפעיל ולמקסם את רשת הקשרים הבינלאומית שלו כדי למצוא רופאים או מרפאות – שבהן לא ישאלו יותר מדי שאלות.

תמריץ נוסף שנועד לפתות מרגלים פוטנציאליים הוא השכלה גבוהה במדינה זרה. על בסיס מחקר וניסיון של שנים, מגייסי המוסד יודעים שאיראנים כמהים להשכלה איכותית. למרות שהאייתוללה חמינאי, מעודד לימודים אקדמיים, במיוחד במקצועות טכנולוגיים-מדעיים, הצעות ללימודים באוניברסיטאות מערביות או בפנימיות לבני נוער הן כלי שכנוע חזק במיוחד.

לאחר זיהוי מועמד, המוסד קובע פגישה ראשונית במקום נגיש – לעיתים במדינות שכנות כמו טורקיה, ארמניה או אזרבייג'ן, שקל יחסית לאיראנים להיכנס אליהן. אפשרויות נוספות כוללות יעדים בדרום-מזרח אסיה כמו תאילנד והודו, המאפשרות לאזרחים איראנים להגיש בקשה מקוונת לאשרת עסקים, רפואה או תיירות.

הם מקבלים הנחיות מה ללבוש, היכן לרכוש את הבגדים, באילו מכוניות לנהוג, ואפילו כיצד, מתי והיכן להפקיד את הכסף שהם מקבלים

המועמדים עוברים סדרת פגישות והערכות פסיכולוגיות. פסיכולוגים צופים בהתנהגותם, לעיתים מאחורי מראה חד-כיוונית. הם ממלאים שאלונים מפורטים על עברם האישי, כולל פרטים אינטימיים על חייהם המשפחתיים, ונבדקים בפוליגרף.

לאחר תחילת עבודתם, הסוכנים נבדקים שוב ושוב. כל פעולה, קטנה כגדולה, מלווה בבדיקת פוליגרף נוספת לאישור נאמנותם. הם מקבלים הכשרה מקיפה ופיקוח צמוד. כדי לא לעורר חשד, הם מקבלים הנחיות מה ללבוש, היכן לרכוש את הבגדים, באילו מכוניות לנהוג, ואפילו כיצד, מתי והיכן להפקיד את הכסף שהם מקבלים.

הקשר בין הסוכן למפעיל הוא קריטי, כפי שהסביר איש מוסד לשעבר שניהל סוכנים. במקרים רבים, המפעיל הוא בו-זמנית מוודה, מטפל, פסיכולוג, מורה רוחני ואף בן משפחה חלופי.

המטרה היא ליצור קשר כה חזק, עד שהסוכן ירגיש בטוח ומוגן – נינוח מספיק כדי לחלוק אפילו את סודותיו האישיים ביותר, כולל קשרים אינטימיים. כל מידע על הסוכן יכול להיות בעל ערך למוסד – בין אם כדי לצמצם את הסכנה שהוא עלול להיחשף בידי משטרת הביטחון של איראן, ובין אם כנקודת תורפה שניתן לנצל.

במשך השנים, המוסד וצה"ל גיבשו שוב ושוב תוכניות לעצור את תוכנית הגרעין האיראנית באמצעות הפצצת מתקניה המרכזיים. אך ראשי ממשלות בישראל – אהוד אולמרט, אהוד ברק ובנימין נתניהו – חששו להורות על הפעולה מחשש לתגובת נגד של איראן וחיזבאללה שתביא לפגיעה קשה בעורף הישראלי, או שנסוגו תחת לחץ של נשיאי ארה"ב, שחששו כי תקיפה תצית מלחמה אזורית ותערער את יציבות המזרח התיכון. אבל השיקולים הללו השתנו באופן דרמטי בשנה האחרונה.

באפריל ובאוקטובר 2024, איראן שיגרה בפעם הראשונה משטחה טילים וכטבמי"ם לישראל. כמעט כולם יורטו בידי מערכות ההגנה האווירית של ישראל בסיוע גדול מאוד של המערכות של ארה"ב ובעלות בריתה. חיל האוויר הישראלי הגיב בתקיפות שהשמידו חלק גדול ממערכי ההגנה האווירית של איראן, ששמיה הפכו לחשופים כמעט לחלוטין.

צה"ל והמוסד החלו לתכנן את תוכנית התקיפה באמצע 2024, בתקווה שתהיה מוכנה בתוך שנה. עם ניצחונו של דונלד טראמפ בבחירות נובמבר, ועם נטרול חיזבאללה בספטמבר 2024, נבנה חלון ההזדמנויות. הוא היה מבוסס על המידע המודיעיני שנאסף במשך שנים ועל הגיחות החשאיות של טייסי חיל האוויר הישראלי, שטסו מעל איראן מאז 2016 — למדו את השטח ובחנו את הנתיבים שימזערו את סיכויי הגילוי.

כדי להתכונן למבצע "עם כלביא", המוסד ואמ"ן הגבירו את המעקב אחרי מפקדי משמרות המהפיכה, הצבא והמדענים. על כל אחד מהם היה למודיעין הישראלי תיק מפורט. בתקופתו כראש המוסד, הרחיב ברנע משמעותית את אגף "צומת", שאחראי על גיוס והפעלת סוכנים והעניק להם את הציוד המתקדם ביותר שנדרש לפעולה באיראן.

גם הגיאוגרפיה שיחקה לטובת המוסד: איראן גובלת בשבע מדינות — עיראק, טורקיה, אזרבייג'ן, ארמניה, פקיסטן, טורקמניסטן ואפגניסטן — ובאזור זה הברחות הן אורח חיים. המוסד פיתח קשרים עם מבריחים, ולעיתים גם עם סוכנויות מודיעין של המדינות הללו.

הציוד הוברח והוסתר בידי "סוכני תשתית" של המוסד בתוך איראן. מבצעי ההברחות ותחזוקת הציוד וההגנה עליו, תוך עדכון הטכנולוגיה והשבחתם, ארכו  שנים.

הסוכנים האיראניים והאחרים שיועדו למשימות המבצע באיראן, עברו הכשרה של כחמישה חודשים. חלקם הובאו לישראל, כאן אומנו על מודלים של היעדים לתקיפה לאימונים; אחרים תרגלו את חלקם בתקיפה במדינות אחרות. הורכבו שתי קבוצות של לוחמים ובסך הכל יותר ממאה— כל אחת עם 14 צוותים של 4–6 לוחמים. חלק חיו כבר באיראן, אחרים נכנסו אליה ערב התקיפה.

בליל 12 ביוני, הצוותים הגיעו לעמדותיהם. כל סוללות הנ"מ שסומנו הושמדו — רובן ליד טהראן, באזורים שחיל האוויר לא פעל בהם קודם. בשעות הראשונות של המלחמה, צוות קומנדו השמיד גם משגר טילים בליסטי איראני שכוון לישראל. הפגיעה בו זרעה מבוכה בפיקוד הטילים של משמרות המהפיכה, שלא הבינו את המתרחש. הדבר גרם לעיכוב בירי התגמול של איראן מחשש לחשיפת משגרים נוספים ואיפשר להכין את העורף הישראלי טוב יותר לשיגורי הנקם של איראן.

המוסד יחד עם אמ"ן, אגף המבצעים (אמ"ץ) וחיל האוויר ניהלו את המערכה על מרכיביה הלוגיסטיים והטכנולוגיים. היו לה ארבעה מאמצי התקפה: יצירת עליונות אווירית, יעדים של תוכנית הנשק הגרעיני, יכולות ייצור הטילים, המשגרים וטילי קרקע-קרקע וחיסול שרשרת הפיקוד הביטחונית של המשטר האיראני.

במערכה שנמשכה כמעט 12 ימים, הותקפו כמעט אלף מטרות ובהם האתר להעשרת אורנים בנתנז והמפעל להמרת אורניום באיספהן. המידע היה כה מעודכן ועדכני כך שאיפשר לחסל, לפי המודיעין הישראלי, 11 מדעני גרעין של "קבוצת הנשק" בדירותיהם, במשרדים או במקומות המסתור שאליהם נמלטו.

לאחר המלחמה נפתחה מערכה סמויה מן העין, מלווה בהדלפות לתקשורת, בין המוסד לאמ"ן ולאמ"ץ: קרב על הקרדיט. לכל אחד מארגוני הביון היה חשוב שתרומתו להצלחת המערכה תיחשב לגדולה יותר.

אולם העוסקים במלאכה ידעו שיתקשו להשמיד יעד גרעיני אחד, אולי החשוב ביותר. המתקן להעשרת אורניום בפורדו, שהוקם על בסיס לשיגור טילים חפור עמוק ומבוצר ברכס הרים בעומק שבין 70 ל-90 מטרים מתחת לפני הקרקע.

איראן ניסתה לשמור בסוד על המתקן אך המודיעין הבריטי גילה את דבר קיומו והעביר את המידע לארצות-הברית ולישראל. הנשיא ברק אובמה חשף את קיומו ב-2009, ומפקחי האו"ם שביקרו במקום מצאו כי איראן תכננה להתקין בו בחשאי עד 3,000 צנטריפוגות מתקדמות להעשרת אורניום. מאז, מספרן גדל ל-5,000.

רק לארה"ב היו פצצות הענק "מפצחות הבונקרים" GBU-57, כל אחת במשקל 14 טונות, שיכלו לחדור לעומקים כאלה. לפי פרסום באתר החדשות "פרופבליקה" האמריקאי, במודיעין הישראלי שקלו מבצע קרקעי עתיר סיכון, במסגרתו לוחמים "כחול לבן" של יחידות מיוחדות יגיעו בהפתעה לפורדו וישמידו את הסרכזות ואת האורניום המועשר שאוחסן שם. בסופו של דבר, ולאכזבתם של מי שתכננו את הפעולה, הוחלט שלא לסכן את הלוחמים.

מה שסייע להחלטה היתה בעיקר העובדה שדונלד טראמפ נבחר לנשיא ארה"ב בנובמבר 2024 והצהיר שלאיראן לא יהיה נשק גרעיני. לאחר שמאמציו להגיע להסכם גרעין חדש עם איראן נכשלו, הוא הורה לצבא ארצות-הברית להצטרף למערכה לצד ישראל. מטוסי חיל האוויר האמריקאי תקפו את נתנז ואיספהן כדי לוודא ולהשלים את משימת חיל האוויר הישראלי - ואת המתקן בפורדו.

אך לצד ההצלחה המדהימה של מערכת הביטחון הישראלית, אסור לשכוח  גם את הנזק הכבד שנגרם לעורף הישראלי. איראן ירתה יותר מ-400 טילים בליסטיים לעבר ישראל. רק כשמונה אחוז הצליחו לחדור מבעד למערכות ההגנה האווירית של ישראל וארצות-הברית, אך זה הספיק לגרום לנזקים כבדים לאלפי דירות, מבני ציבור ובסיסי צה"ל ברחבי המדינה, למאות פצועים ו-31 הרוגים. עלות השיקום מוערכת בכ-40 מיליארד שקלים. אם לוקחים בחשבון את עקומת הלימוד האיראנית, הרי במקרה של מערכה חדשה הנזק לישראל יהיה לא פחות קשה.

וכמובן, התשובה לשאלה החשובה ביותר נותרה שנויה במחלוקת. אין מי שיסתכן במתן תשובה ודאית לשאלה האם 408 הקילוגרמים של אורניום מועשר ברמה הגבוהה של 60% הושמדו והם קבורים מתחת להריסות האתרים, או שאיראן הצליחה להבריחם מבעוד מועד. מכאן נגזרת גם התשובה לשאלה עד כמה תוכנית הגרעין האיראנית הוסגה לאחור. בעוד טראמפ טען שהתקיפות "החריבו" את התוכנית, ראש סוכנות המודיעין של הפנטגון, גנרל ג'פרי קרוס, העריך שאיראן מסוגלת לשקם את תוכניתה תוך כמה חודשים

האלוף (במיל') תמיר היימן, לשעבר ראש אמ"ן וכיום מנהל המכון למחקרי ביטחון לאומי, העריך במחקר שפרסם במסגרת המכון כי "המלחמה פגעה קשות בתוכנית הגרעין. איראן כבר לא מדינת סף כפי שהייתה ערב המלחמה. היא תוכל לחזור למעמד זה רק בעוד שנה-שנתיים, לכל המוקדם, אם המנהיג העליון יחליט לפרוץ לפצצה". עם זאת, לדבריו יתכן שדווקא המתקפה תגביר את רצונה של איראן להשיג נשק גרעיני כדי להרתיע תקיפות עתידיות.

דן רביב הוא עיתונאי אמריקאי ושותפו של יוסי מלמן לכתיבת מאמרים וספרים. המאמר פורסם במקור באנגלית באתר החדשות והתחקירים האמריקאי "פרופבליקה"