ביום שלישי, ה-9.9.25, בשעות אחר הצהריים המוקדמות, הורה רה"מ הנאשם בפלילים בנימין נתניהו למטוסי חיל האוויר של ישראל לתקוף בדוחה, בירת קטאר. יעד התקיפה היו בכירי צמרת חמאס חו"ל, ששהו באותו זמן בקטאר, המתווכת במשא ומתן לעסקת שחרור החטופים הישראלים מטבח ה-7.10, על מנת לדון בהצעה האמריקאית לעסקה כוללת שהונחה על השולחן רק יומיים קודם לכן.

בניגוד לאירועים דומים קודמים, ממשלת ישראל מיהרה לקחת אחריות על ניסיון החיסול. נתניהו ונציגיו נתנו את ההסברים הבאים למהלך: ההחלטה לחסל את בכירי חמאס בקטאר התקבלה כבר לפני חודש עקב המבוי הסתום אליו נקלע המו"מ ותמיכת ארה"ב; אלו היו בכירים אשר היוו מכשול למו"מ וסיכלו עסקאות  - חיסולם יביא לעסקה ושחרור החטופים.

הסיבות לעיתוי התקיפה, הסבירו נתניהו ונציגיו, היו פיגוע ותקיפה קטלניים שאירעו יום קודם לכן בירושלים וברצועה, וגבו את חייהם של שישה אזרחים וארבעה חיילים, יחד עם הזדמנות פז מודיעינית חד פעמית.

המסר שהפרוקסי של נתניהו הדגישו היה על משמעות התקיפה בנוגע ליחסה של ישראל לקטאר: לא "מדינה מורכבת", כפי שהגדיר אותה נתניהו לאחר שנחשפו החשדות הפליליים בפרשת קטאר-נתניהו, אלא מדינת אויב תומכת טרור שאינה חסינה מידה הארוכה של ישראל.

מדובר, כמובן, באוסף של היגדים מגוחכים. גם תייר שוודי שנקלע לכאן במקרה בשנתיים האחרונות ועקב, ולו ברפרוף, אחרי האקטואליה המקומית, יכול היה לפרק את שורת הספינים הזו ברגע.

אוסף של תחקירים עיתונאיים בארץ ובעולם, עדויות מתוככי צוות המשא-ומתן והגורמים הבכירים ביותר במערכת הביטחונית והמדינית, הסבירו, העידו והוכיחו כי נתניהו הוא הגורם הראשי שתוקע את המשא ומתן להחזרת החטופים בשבי חמאס ומסכל את העסקאות להחזרתם, משיקולים פוליטיים ואישיים.

נתניהו הוא גם מי ששטרם השיב למתווה החלקי, וכעת חיסל את נציגי חמאס לפני שהספיקו להשיב להצעת העסקה הכוללת (לה התנגד בעבר בתוקף). מעבר לכך, גם מי שלא עבר קורס מקיף בניהול משא ומתן יודע כי חיסול האנשים שאתה נושא ונותן עימם אינה דרך לקדם את המשא ומתן אלא לחסל אותו. וכמובן, ראינו כבר כיצד כל ההתנקשויות הקודמות בראשי חמאס, שנתניהו ועוזריו הצהירו ש"הסירו את החסם" מעל הגעה לעסקה, לא החזירו אף חטוף הביתה.

ברור גם שאין כל קשר בין הפיגוע והתקרית בג'באליה להתנקשות בקטאר. מדובר במבצע שתוכנן במשך חודשים ויכול היה לצאת לפועל בכל עת: בכירי חמאס הסתובבו בקטאר באופן חופשי, ו"טריגרים" לתקיפה בדמות פיגועים קטלניים והיתקלויות מדממות יש, למרבה הצער, בשפע.

כאמור, תחקירים רבים ועדויות, כולל של שותפיו הפוליטיים הקרובים ביותר של נתניהו, הוכיחו כי שיקוליו של נתניהו נעוצים בשדה האישי והפוליטי ולא בזה הלאומי והביטחוני. כשבוחנים את אותו שדה ראשון, העיתוי לתקיפה נעשה ברור: חידוש החקירה הנגדית במשפטו הפלילי של נתניהו, וחשוב מכך - התפתחות החקירה בפרשת קטאר-נתניהו ומה שמסתמן כבקשת אישור לחקור את נתניהו עצמו ולא להסתפק בחשדות כלפיו יועצו הקרוב ביותר, יונתן אוריך.

מה שמוביל אותנו לפירוק הספין האחרון: טקטיקת התמודדות של נתניהו עם החשדות ההולכים וסוגרים עליו בפרשיות קטארגייט השונות היתה כאוטית בתחילה, והתגבשה לאיטה. אם ינסה לבדל עצמו מקטאר ולהפגין עוינות כלפיה, הוא ינכר את אוריך, יציג אותו כמי שקיבל מיליוני שקלים מאויבי ישראל וידרבן אותו להפוך לעד מדינה.

בתחילה ניסה נתניהו למעט בערך הפרשה, לא לתקוף את קטאר ולסמוך על כך שהמערכת לא תעז לפרק את רשת הקשרים של הנסיכות עם בכירים ישראלים. כך באה לעולם אמירתו המפורסמת באפריל לפיה קטאר אינה מדינת אויב אלא "מדינה מורכבת". לאחר שהובטחה נאמנותו של אוריך, שלקח לעצמו את עורך הדין של נתניהו, החל נתניהו במתקפה בניסיון לשקם את הנזק שנגרם לו ב"בייס" כתוצאה מהפרשה.

מאז מאי מוביל יעקב ברדוגו, יועצו הפוליטי הקרוב של נתניהו ו"פרשן בכיר" בפלטפורמות תעמולה מרכזיות (ערוץ 14, גלי ישראל), קמפיין אנטי-קטארי במטרה להרחיק את נתניהו מהפרשייה הפלילית. בערוץ 14, שעד אז נתן במה לקמפיין הקטארי נגד מצרים, החלו לקרוא להפצצות בדוחא. ניסיון ההתנקשות הכושל השבוע הוא התגלמותו במציאות של הקמפיין הזה: אתה הרי לא מפציץ את מי שאכלת ממנו שוחד.

מדבררים ספינים ומקריאים תדרוכים

ובכל זאת, למרות שמולם ניצב הסבר פשוט והגיוני, הנשען על תחקירים וחשיפות עיתונאיים שחלקם שודרו באותן מהדורות ממש, הכתבים והפרשנים במהדורות החדשות ביום ההתנקשות התעקשו להסתבך ברגליהם שלהם. מי בדברור ישיר, מי בהקראת תדרוכים ומי במחול ספקות וסימני שאלה.

בחדשות כאן 11, הכתב המדיני סולימאן מסוודה והכתב לענייני ביטחון איתי בלומנטל, דיווחו בפנים חתומות כי הטריגר להפצצה היה הפיגוע הקשה בשכונת רמות בירושלים, שלאחריו החליטו רה"מ נתניהו ושר הביטחון כ"ץ להוציא את המבצע לפועל. מי שהאזין לדברי נתניהו בטקס בשגרירות ארה"ב בירושלים, שמע כמעט את אותן המילים בדיוק.

רועי שרון, הפרשן לענייני צבא וביטחון של הערוץ הציבורי, הידהד מסר נוסף מדף המסרים של נתניהו: הסיבה למבצע היא הקיפאון במשא ומתן. לדבריו, "ההכנות למבצע החלו לפני יותר משנה, ההחלטה הסופית נפלה אתמול, היו הרבה הזדמנויות מבצעיות במהלך המלחמה. מה שהשתנה בחודשים האחרונים הוא האור הירקרק מארה"ב וההבנה בישראל שהמשא ומתן הגיע למבוי סתום".

כמה קילומטרים משם, באולפנים בנווה אילן, ניר דבורי, הכתב הצבאי של חדשות 12, משתמש באותן מילים: "צריך להגיד, היה כאן הכרח לזעזע את המערכת. הכל תקוע ויכול להיות שצמרת חמאס שמונעת כל הזמן עסקאות, הדבר הזה יכול עכשיו להניע קדימה את העסקה". ירון אברהם, הכתב המדיני של הערוץ, מסביר אף הוא כי "זה היה מבצע שתוכנן חודשים ארוכים, אבל הקיפאון במו"מ היה זה שנתן לו את האות הסופי".

בכאן 11 מסוודה משלים את דף המסרים, לפיו יעדי החיסול הספציפיים היו המכשול לעסקת חטופים: "מה שאני שומע מגורמי הביטחון הוא שמי שנשאר [בצמרת חמאס אחרי ההתנקשות] וידו על העליונה וקשור למו"מ הוא חאלד משעל, ולפי אותם גורמים ישראלים משעל הביע בסבבי המו"מ האחרונים יותר פרגמטיות ורצון להגיע לעסקה לסיים את המלחמה. בישראל בטוחים היום שמשעל ידחוף לעסקה".

עמית סגל, הפרשן לענייני כל של חדשות 12 ונציגו המובהק של נתניהו במערכת, מסכם: "אותם אנשים שאנחנו מקווים שחוסלו היו מהזרם היותר מיליטריסטי. לפי מה שאני מבין, העסקה לא הייתה העילה אבל המחשבה בישראל היא שזה יקדם. רק דבר אחד מהותי - זה לא יקרה יותר בקטאר".

פרשן נוסף שישב באולפן המהדורה המרכזית של חדשות 12 הוא שלום בן חנן, לשעבר בכיר בשב"כ - הגוף שנתניהו בחר שיוביל את המבצע הכושל (ועל כך, בהמשך). דני קושמרו, מגיש המהדורה, ממסגר עבורו את השיחה, בדיוק בהתאם לנרטיב של נתניהו, כשהוא לכאורה "מקשה עליו" בשאלה על נחיצות המבצע: "האם המבצע הזה יקדם או ירחיק עסקת חטופים?".

בן חנן ממלא את תפקידו ומשיב בחיוב: "יש לפחות כמה גורמים שיכולים באמת לעבוד לטובת קידום של עסקה", הראשון שבהם הוא ההתנקשות ב"גורמים ניציים יותר כמו חליל חאיה ואחרים, שהוא בעצם ממשיך קו המדיניות של סינוואר".

אם חיסול סינוואר לא הועיל - מדוע שחיסול ממשיכו יועיל? כך או כך, בן חנן ממשיך, "הדבר השני שנשקל הוא המבוי הסתום במו"מ, יכול להיות למשל שהוצאה של קטאר והכנסה של מתווכות אחרות בדגש על מצרים יהיה הרבה יותר למו"מ מהשתתפות של קטאר עצמה, מדינת האחים המוסלמים ותומכת חמאס".

"לסיכום", מסיים נציג השב"כ הבלתי מוצהר, "אני חושב שלא הייתה ברירה, גם היתה הזדמנות אבל בעיקר כי המשא ומתן תקוע. אם אנחנו רוצים את החטופים כאן, קודם כל לפני כל מטרה אחרת, אנחנו היינו חייבים לעשות משהו שיהיה מהלך שובר שוויון. מי שחשב שאפשר להסתפק בהפלת בניינים ריקים או בכל מיני איומי סרק, חייב להבין שהיינו חייבים לנקוט בפעולה".

וזה, גבירותיי ורבותיי, כל דף המסרים של נתניהו סביב ההפצצה בקטאר באמירה אחת.

את אותן זמירות ניתן היה לשמוע באותו ערב גם בחדשות 13. מוריה אסרף, הכתבת המדינית, מדווחת כי "בכיר ישראלי אומר לנו הערב: 'זה צעד דרמטי לעבר סיום המלחמה'", ובהמשך מוסיפה כי "גם גורמי מקצוע, שאינם חשודים כמובן לא באהבת קטאר אבל גם לא בתמיכה בכל צעד של נתניהו, אומרים שיש פה הזדמנות להפיל או להעביר את כובד המשקל בתיווך למצרים ולא לקטארים, וזו יכולה להיות הזדמנות אולי להוביל איזשהו מהלך, כי היינו בחודשים האחרונים במצב סטטי של הלחימה, ואין ספק שהאירוע הזה יוציא אותנו מהסטטיות הזאת, השאלה לאן הוא יוביל אותנו?".

כאמור, המסר הנוסף שלנתניהו היה חשוב להנחיל סביב ההפצצה בדוחא היה כי זו "הוכחה" לכך שלא קיבל שוחד מקטאר. בהתאמה, בחדשות 12 הפרשן אהוד יערי מסביר כי "ישראל עכשיו הפכה את קטאר ממתווכת הגונה ומכובדת - למארחת של טרור", מחווה למי מהצופים שלא מבינים רמזים.

ואם מישהו עדיין בכל זאת לא הבין, עמית סגל נמצא שם כדי לתקוע את המסר בפטיש. סגל, אמן המניפולציות והניסוחים הפתלתלים, שני אולי רק ליעקב ברדוגו בערוץ 14, משתמש ב"מחלוקת" בין גופי הביטחון על מנת לקבע את המסר של "קטאר מדינת אויב", רק כדי לעמעם אותה מיד:

"זה דבר מאוד מאוד חריג, בהודעת מערכת הביטחון, בהודעת רה"מ, בהודעת שר הביטחון ובהודעת צה"ל, לא מוזכר השם של המוסד. מדובר על זה שצה"ל והשב"כ ביצעו חיסול, משל דוחה הייתה איזה מין דירת מסתור בשכם או מנהרה בג'באליה, שזה הת.פ של השב"כ. זה נראה כמעט לא הגיוני, הרי המוסד הוא זה שאוחז בין היתר בחמאס חו"ל, בוודאי שלא הגיוני שהמוסד לא יהיה מעורב בדבר הזה".

אבל לסגל יש כמובן פתרון והיגיון, "כאן אני אציג לך את שתי הגרסאות: גרסא אחת אומרת שהמוסד התנגד למהלך הזה. באופן עקרוני המוסד מאוד דוגל, תומך, מקדם את שיתוף הפעולה עם קטאר, עוד הרבה לפני הקדנציה של דדי ברנע. הוא הרי מחזיק תיק קטאר והוא לא רצה להיות חלק מהעניין. הגרסא השנייה אומרת: בכוונה לא רצו להכניס את המוסד לדבר הזה, הרי אנשי המוסד הם שהיו שם, הם שנשאו ונתנו, לא לפגוע במעמד המעורער גם כך של המוסד הישראלי האחרון תרתי משמע שעוד יהיה מקובל על הקטארים אולי אחרי הערב הזה. כך או כך זאת פעולה ישראלית, הרמטכ"ל אגב ואחרים הסתייגו מהעיתוי, הם העדיפו לחכות עד פקיעת האולטימטום האמריקאי".

המוסד מתנגד - או אולי תומך, האמריקאים מסכימים - ואולי לא, מי שינסה להוציא מהשטף הפטפטני הזה אמירה פוזיטיבית אחת, יעלה חרס בידו, לבד מקביעה אחת: ישראל של נתניהו רואה בקטאר מדינה עוינת ואינה מהססת להפציץ את בירתה.

אפשר גם אחרת

בינתיים, באולפן במודיעין, ב"מהדורת החדשות" של ערוץ התעמולה 14, החיים פשוטים הרבה יותר: המילה חטופים בקושי הוזכרה, ודאי שלא דנו בשאלה כיצד ההתנקשות תשפיע על עסקת חטופים. תמיר מורג, "הכתב המדיני", פשוט דיווח שמדובר במנוף לחץ משמעותי מאוד לעסקה. ה"כתבים" הציגו את הישגי החיסול, השלכותיו החיוביות עלינו ועל כל העולם, והודיעו כי זה הזמן להשלים את כיבוש העיר עזה ולנצח את חמאס (אירוע שנמצא תמיד "כפסע", מאחורי הווילון).

במהדורות החדשות, לעומת זאת, האירוע מורכב. לצד מי שפולטים את דף המסרים הממשלתי, ניתן למצוא גם דיווחים ופרשנויות אחרות. אלא שמטבע הדברים, הם נבלעים בים המלל והופכים ל"נרטיבים". מבחינת נתניהו, הניצחון מוחלט: ערוץ 14 מספק את התעמולה הישירה ל"בייס", ומהדורות החדשות מפוררים את האמת לכל שאר הצופים.

גילי כהן, הכתבת המדינית של כאן 11, הסבירה בשידור את ספין העיתוי: "הכריכה המאוד מפורשת של נתניהו וכ"ץ בין הפיגוע הקשה לחיסול אינה נכונה ואף בעייתית. היו כבר מספר הזדמנויות לתקוף אותם וישראל בחרה שלא". כהן מסבירה לא רק כי נתניהו שיקר, אלא גם למה באמת נבחר העיתוי הנוכחי: החשש של נתניהו כי חמאס יסכים, שוב, לעסקה.

אלא שמרוב זהירות, הצופים מקבלים כתב חידה: "יכול להיות שזו גם התשובה לדיווח איתו פתחנו את המהדורה, כאשר גורמי המו"מ אומרים 'זו לא העת', נדמה לי שזה יכול להיות הנימוק של רה"מ נתניהו ושר הביטחון כ"ץ מדוע דווקא זו הייתה העת לשיטתם ולהבנתם. גם את זה אולי צריך לשים בקונטקסט".

מואב ורדי, ראש תחום החוץ בכאן 11, מנסה לחסל ספין אחר: "לגבי ההשלכות, אנחנו לא נביאים, אני רק אגיד ככה, חמאס הסכימה לקבל מתווה חלקי ומוכנה בגדול גם להסכם מלא וישראל כרגע בעצם מחסלת את כל נציגי חמאס במו"מ. לא מן הנמנע שניתן להסתכל על הפעולה הזאת כהוכחה לזה שישראל לא רוצה משא ומתן. אם ישראל מחסלת את כל מי שצריך לדבר איתו אז המסקנה היא שישראל לא רוצה מו"מ ומעדיפה מלחמה. ומחזק את דברי רועי שרון שהחיסולים הקודמים לא הגמישו את עמדות חמאס".

בחדשות 12, אוהד חמו, הפרשן לענייני פלסטינים, הציג עמדה שונה מהקולגות שלו לאולפן כשאמר ללא כחל ושרק: "אם החיסול מוצלח, ישראל מחסלת את מנגנון המשא ומתן של חמאס, או כפי שאומר אחד הפרשנים הפלסטינים היום: 'היא מחסלת את השולחן עצמו שעליו נמצא המו"מ'. להבנתי, זה עשוי לקחת את המו"מ מבחינת חמאס דווקא אחורה. זה לא מוסיף לביטחון שלהם בישראל שהיא תקיים את מה שהיא מתחייבת אליו, ויותר מזה, אולי עכשיו יהיה להם יותר קשה להיפטר מהקלף היחיד שמחזיק אותם בחיים: החטופים". אבל גם חמו מרכך מיד וחותם בציטוט דף המסרים: "דווקא מבחינת נתניהו זה עשוי להיות אקורד מוצלח לסיום המלחמה והגעה לעסקה".

שלוש מהדורות חדשות, עשרות כתבים ופרשנים. היחיד מביניהם שהלך על כל הקופה, לא פסח על אף ספין והתמודד עם סיקור האירוע באופן הראוי, היה רביב דרוקר בחדשות 13.

"לדעתי, המתקפה רק יכולה להאריך את המלחמה ולסבך אותנו יותר", אמר, "בסייג אחד: מי שרוצה להאריך את המלחמה זה נתניהו, אם נתניהו ישנה הילוך - הכל ישתנה. מבחינת הצד השני, רק סיבכנו את עצמנו".

דרוקר מספק גם את ההקשר, המבהיר עד כמה ההתפלפלויות באולפן הן קריקטורה של עיתונות: "נתחיל מההתחלה: בכירי חמאס חו"ל שוהים בקטאר כי ישראל וארה"ב ביקשו שהם ישהו בקטאר, ישראל יכלה לחסל את בכירי חמאס בקטאר בכל השנה ועשרה חודשים הללו ובחרה לא לעשות זאת, למה בחרנו עכשיו?

"הטענה של נתניהו היא שהכל היה תקוע. מה זאת אומרת היה תקוע? יש מתווה לעסקה חלקית לשחרור 10 חטופים שחמאס הסכים לו וישראל לא השיבה להצעה. שום דבר לא תקוע. מי שתקע את זה זה נתניהו שהחליט שהוא רוצה להמשיך את המלחמה".

דרוקר ממשיך לפירוק הספין הבא ואף מכה על חטא דברור אותם "גורמים מדיניים" בעבר: "ניקח את הסבירויות, פעמיים חיסלנו גורמים משמעותיים מתוך צוות המו"מ, פעם אחת את הנייה, וזה גרם לעיכוב במו"מ, פעם שנייה יחיא סינוואר, שבכל אולפן, גם באולפן הזה, ציטטנו את ראשי הדרג המדיני אומרים שעכשיו יש התפתחות דרמטית שיכולה להביא לעסקה במחירים נמוכים - לא קרה שום דבר מהדברים האלה. ישראל הקשיחה את התנאים וזה לקח עוד שלושה חודשים עד שהייתה עסקה, וגם זה קרה רק כי נתניהו הגמיש את תנאיו".

דרוקר לא הסתפק בכך. באופן ראוי לציון, שמעניין אם יהיה לו המשך, פרשן חדשות 13 ניסה לפרק גם את הסרטן ה"נרטיבי" שהשתלט על מהדורות החדשות, המחקות יותר ויותר את תוכניות האירוח ומציעות לצופים בופה של "דעות" ו"עמדות" במקום לשאוף לחפש ולהציג את האמת העובדתית.

אסרף, הכתבת המדינית, סיפקה מונולוג ממנו עולה כי בצמרת הביטחונית של ישראל היו חילוקי דעות באשר להפצצה בדוחא, אולם "לא מהמהות של הפעולה אלא מהעיתוי של הפעולה בעת הזו כאשר יש לכאורה אפשרות להגיע למשא ומתן". במילים אחרות, כלל הגופים הביטחוניים תמכו באופן עקרוני בהפצצה.

בהמשך המהדורה, התייחס לכך דרוקר: "חייבים לחזור למה שמוריה פה מדווחת קצת בנונשאלאנטיות, וגם מקבל אישוש מעמיתינו בערוצים אחרים", לפיו "העיתוי זה כל העניין". "אנחנו התחלנו את היום הזה בכך שכל מערכת הביטחון עמדה מאחורי החיסול, עכשיו מתברר לנו שראש המוסד היה מסויג. הרמטכ"ל מסויג, גל הירש כנראה מסויג וניצן אלון מסויג. וראש המל"ל מסויג. עם מי נשארנו?", שואל דרוקר ומשיב: נתניהו. "אז זה מצב שונה לחלוטין ממה שמענו עד עכשיו שכולם רצו לטלטל את הספינה".

הטיית המקורות פועלת לכיוון אחד

סיקור ההתנקשות הכושלת בדוחא במהדורות החדשות מלמד על האופן בו הן משרתות את נתניהו, מדבררות את דף המסרים שלו והתדרוכים שקיבלו משלוחיו השונים. ישנם רק עיתונאים ספורים, יוצאי דופן, שלא מסתפקים בפליטת תדרוכים ומדווחים את המציאות כפי שהיא, כאשר אין ספק שהמשמעותי מביניהם הוא רביב דרוקר בחדשות 13.

חשוב להבין כי האופן בו משתלט הנרטיב של נתניהו על מהדורות החדשות שונה מההתנהלות בערוץ 14. יש אמנם במהדורות החדשות דמויות כמו עמית סגל ואילה חסון שמדבררים באופן ישיר את דף המסרים המשתנה של הלשכה, אולם הנרטיב הנתניהואי מגיע גם דרך לשכות אחרות, פוליטיות וביטחוניות, כל אימת שהאינטרסים שלהם משתלבים.

כך למשל לאורך המלחמה תדרוכי המוסד תאמו את האינטרס של נתניהו, והפרשנים המדבררים את המוסד שירתו כך גם את ראש הממשלה. סיקור ההתנקשות בדוחא הדגים זאת באופן מושלם, כשאת מושכות דברור הנרטיב לקחו כתבים המתודרכים על-ידי הצבא והשב"כ. באולפן המהדורה המרכזית של חדשות 12 הדבר בא לידי ביטוי באופן פיזי ממש, כשבשולחן הפאנליסטים החליף בכיר השב"כ לשעבר בן חנן את איילת פריש, שמסריה מתיישרים תמיד עם אלו של ראש המוסד.

חילופי המשמרות של המתדרכים, מי שהעיתונאים "שואלים אותם", באו לידי ביטוי לאורך המהדורות כולן. למשל באמירתו של מסוודה בכאן 11: "כששאלתי מה קורה עכשיו בקטאר שמעתי: זה בסדר, יש לנו את מצרים והיא עדיפה כמתווכת". כידוע, השב"כ פועל מול מצרים ומעדיף אותה כמתווכת והוא מי שניהל את המבצע הכושל בדוחא.

הטיית מקורות אינה דבר חדש ולא הומצאה על-ידי נתניהו, אולם כשהיא משולבת בעצלנות ובקהות מחשבתית, היא אחד הכלים המשמעותיים באמצעותם נרתמת התקשורת הישראלית להמשך שימור שלטונו. כולם מרוויחים כך: נתניהו מקבל שירותי דיברור, העיתונאים מציגים עצמם כ"אובייקטיבים" ואפילו "ביקורתיים". רק הציבור מפסיד.

הפארסה של העיתונות הישראלית

אבל מה שחשוב עוד יותר ומשותף לכל הפרשנים, מה מאפשר לנתניהו להמשיך להתל בציבור, הוא שהעיתונאים הישראלים ממשיכים לסקר את הזירה הפוליטית ב-2025 כאילו מדובר עדיין בקרבות בין רבין לפרס או בוויכוחים בין אשכול לבן גוריון. אף אחד מהם לא מפרש את המציאות על בסיס המובן מאליו: השיקול העליון המנחה את נתניהו הוא המשך הישרדותו הפוליטית, על מנת שלא לסיים את הקריירה שלו במעשיהו.

ברגע שמקבלים את הנחת היסוד הזו, שהוכחה באינספור הזדמנויות, בתחקירים עיתונאיים ועל-ידי קשת רחבה של מקורבים מכל הזירות הרלוונטיות, צפה אפשרות אחרת, סבירה הרבה יותר: מה שהניע את ההתנקשות בקטאר הוא הצורך של נתניהו להאריך את המלחמה, המשמשת לו כמגן מפני נפילת הקואליציה שלו, וההתמודדות עם פרשת קטארגייט, המאיימת להגיע אליו עצמו.

ממילא ברור מדוע נתניהו הפך את עמדתו, ומהברית עם ברנע וההעדפה של קטאר, עבר לשב"כ (אחרי שהעיף את רונן בר) ולהעדפה של המצרים. לכן הדיר מהדיונים את המוסד ומי שחרד לחיי החטופים ויצא למבצע התנקשות רגע לפני שחמאס עשוי להסכים לעסקה. כדי שיוכל להיכנס לכבוש את עזה, וחשוב לא פחות, כדי לייצר מראית עין לפיה הוא אינו חושש לתקוף בקטאר ולכן כל פרשיות קטארגייט הן פייק אחד גדול.

העיתונאים הישראלים יודעים כי אין טעם לחפש היגיון "ביטחוני" או "מדיני" בצעדיו של ראש הממשלה, וכי כל מטרתו היא שמירה על כסאו והימלטות מגזר דין במשפטו הפלילי. הם עצמם סיפקו לכך ראיות למכביר. ובכל זאת, ערב ערב, הם ממשיכים לשחק בפארסה שנתניהו מביים.