"אנו מביעים סולידריות מלאה עם הקולגות שלנו בעזה, דורשים שממשלתנו תפסיק באופן מיידי את הפגיעה בהם, ושתיפתח חקירה עצמאית של מקרי הרג העיתונאים", כך מצהירים 131 עיתונאים מישראל שחתמו על עצומה לעצירת המלחמה בעזה.
כמאתיים עיתונאים פלסטינים נהרגו בעזה מאז תחילת המלחמה ב-7.10.2023, כך לפי נתוני הוועד להגנה על עיתונאים (CPJ). מיעוטם הוגדרו "מחבלים" על ידי צה"ל, שלא סיפק ראיות אשר ניתן לאמת באופן עצמאי. אחרים נהרגו בשוגג גם לגרסת הצבא, או כ"נזק אגבי".
בעוד התקשורת הבינלאומית אינה מורשית להיכנס לרצועת עזה כדי לדווח על הנעשה בה והעיתונאים הפלסטינים משלמים בחייהם על עבודתם, העיתונאים הישראלים, ברובם, מתעלמים מהנעשה עם תושבי הרצועה הפלסטינים. גם מעשרות אלפי האזרחים, רובם ילדים ונשים, שנהרגו במהלך המלחמה; גם מהמשבר ההומניטרי והרעב בחלקים מהרצועה; גם מההרס המכוון הנרחב למטרות "עידוד הגירה" וגם מהרג העיתונאים.
כחלק משיח הנקמה שמעודדת ממשלת נתניהו ובמסגרת קמפיין הדה-הומניזציה המתנהל ברשתות החברתיות ובפלטפורמות תעמולה ימניות, ישנם גם עיתונאים ואנשי תקשורת שכן מתייחסים לסוגיות הללו, משבחים ומעודדים אותם.
כך למשל צבי יחזקאלי, הפרשן הבכיר לענייני ערבים בערוץ i24news ומרצה פופולרי, הילל את הרג חמשת העיתונאים על-ידי צה"ל בשבוע שעבר (למרות שצה"ל הביע צער על התקרית ואמר שיתחקר אותה), וקרא לרצוח את כל העיתונאים ברצועת עזה.
וישנם גם עיתונאים אחרים.
במקביל לקמפיין תקשורתי בינלאומי לסולידריות עם עיתונאי עזה, מתפרסמת גם עצומה של עיתונאים מישראל הקוראים למדינת ישראל לחדול מהרג עמיתיהם ברצועה, ולעמיתיהם בתקשורת הישראלית לחדול מההתעלמות מכך.
"כמי שנמצאים בלב העשייה העיתונאית בארץ, אנחנו מאוכזבים מכך שרבות ממערכות התקשורת בישראל מועלות בתפקידן", נכתב בעצומה. "המחיר האנושי של המלחמה בעזה מושתק בכלי התקשורת, והקהל הישראלי לא זוכה לקבל את הכלים והידע שלהם הוא זקוק כדי לנתח את המציאות. התנהלות תקשורתית מגויסת זו, שנובעת מתפיסה שגויה בנוגע לטובת הכלל, מסתירה עובדות חיוניות על פעולות הצבא בעזה ובגדה המערבית, על השלכותיהן על התושבים הפלסטינים, על החטופים, על החיילים ועל כולנו.
הפגנת עיתונאים נגד המלחמה בעזה והרג עיתונאים ע"י צה"ל, תל-אביב, 13.8.2025 (צילום: אורן זיו)
"לאורך המלחמה נוצר מצב אבסורדי שבמסגרתו בכל מקום בעולם יודעים יותר על מעשינו בעזה ובגדה מאשר מה שאנחנו עצמנו יודעים. ונדגיש: הצנזורה הצבאית מכבידה את ידה בימים אלה, ופוגעת קשות בחופש העיתונאי, אבל הבעיה הגדולה ביותר של העיתונות בישראל היא הצנזורה העצמית.
"כדי להוסיף חטא על פשע, כמה מגופי התקשורת נותנים במה לקריאות מפורשות לביצוע פשעי מלחמה ואף לביצוע רצח עם, לצד הסתה גזענית מתמשכת. כלי התקשורת בארץ חייבים לדווח על פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות ולחקור מידע המגיע לפתחם בנוגע ללחימה בעזה. דווקא בתור עיתונאים ישראלים יש ביכולתנו לתרום תרומה קריטית לחקר האמת".
הפגנת עיתונאים נגד המלחמה בעזה, נצרת, 29.8.2025 (צילום: מוחמד חלאילה)
מבין החותמים על העצומה עיתונאים מ"הארץ", לצד כלי תקשורת עצמאיים כגון "שיחה מקומית" ו"המקום הכי חם בגיהינום" (השותף עם "העין השביעית" באיחוד העיתונות העצמאית). נדירים יותר העיתונאים מכלי התקשורת המרכזיים בישראל, ובכל זאת אפשר למצוא בין רשימת החותמים גם עיתונאים בודדים מתאגיד השידור הישראלי, "כלכליסט", ynet וחדשות 13.
לצד עשרות עיתונאים יהודים, על העצומה חתומים גם עיתונאים פלסטינים, בעלי אזרחות ישראלית ותושבי מזרח ירושלים, העובדים בישראל עבור כלי תקשורת ישראלים ובינלאומיים כאחד.
"אנחנו מאמינים שחובתנו האנושית הבסיסית היא לזעוק ולדרוש את סיום המלחמה באופן מיידי, את החתימה על עסקה לשחרור כל החטופים, ואת התחלת השיקום של רצועת עזה ושלנו, לצד פנייה למשא ומתן ולפתרונות ארוכי טווח
שיתבססו של שלום, שוויון, ביטחון וחירות לכל יושבי הארץ", מצהירים העיתונאים לקראת סוף העצומה.
"אנחנו קוראים לעיתונאיות ולעיתונאים להצטרף אלינו לקריאה הזו, וכן למערכות תקשורת, לארגון העיתונאיות והעיתונאים בישראל ולמועצת העיתונות לאמץ את דרישותינו".