רה"מ הנאשם בנימין נתניהו ממשיך להתחמק מראיונות עיתונאיים בישראל, ומקפיד להופיע רק בפלטפורמות תעמולה או אצל מראיינים זרים שלא יוכלו לאתגר אותו. בשבוע שעבר הופיע נתניהו בסקיי-ניוז אוסטרליה אצל מראיינת שהחניפה לו בעבר והתארח בפודקאסט של אנשי ימין בריטים.
ההופעה הראשונה, בפודקאסט "טריגרנומטרי", שודרה ביום שלישי ה-19.8 וארכה כ-35 דקות. נתניהו חזר על אמירות כלליות המכוונות לקהל בינלאומי, לפיהן הפלסטינים ואיראן הם ברברים המעוניינים להשמיד את אירופה והמערב כולו, והשווה את עצמו לצ'רצ'יל.
נתניהו, הנמנע מלבקר במדינות מסוימות בשל צו המעצר שהוציא נגדו בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג בחשד לביצוע פשעי מלחמה, אמר בין היתר כי "בימינו" צ'רצ'יל היה נחשב לפושע מלחמה.
בהתייחס להכרזת נשיא צרפת וראש ממשלת אנגליה על הכרה במדינה פלסטינית, שאל את המגישים אם היו נותנים "מדינה ליד לונדון" למי שהיו "רוצחים ביום אחד 50 אלף אנשים והיו לוקחים בשבי 25 אלף שבויים מכם".
מגישי הפודקאסט, קונסטנטין קיסין ופרנסיס פוסטר, עשו מאמץ מסוים לאתגר את נתניהו, אולם המאמץ היה חסר סיכוי בשל חוסר ההיכרות שלהם עם הפוליטיקה והאקטואליה בישראל.
השניים שאלו את נתניהו על ההרכב הגזעני והפאשיסטי של ממשלתו, וכיצד ניתן להאמין להצהרותיו כי עזה לא תסופח ולא יוקמו בה התנחלויות כשחברים בממשלתו מצהירים הצהרות הפוכות.
נתניהו השיב כי הוא הפוסק האחרון בממשלתו ועל פיו יקום דבר, אולם כשנשאל מדוע לא פיטר את סמוטריץ' בעקבות קריאותיו לביצוע פשעי מלחמה השיב כי לא ככה עובדת "דמוקרטיה פרלמנטרית".
בהופעה הבאה של נתניהו, ב-21.8 מול שרי מרקסון מסקיי-ניוז אוסטרליה, לא נעשה אפילו ניסיון רפה להקשות על נתניהו או לבצע עבודה עיתונאית. הריאיון עם מרקסון היה הריאיון ה-43 של נתניהו בתקשורת הזרה מאז טבח ה-7 באוקטובר. הזמן הכולל של הראיונות עומד על 16 שעות שידור.
ההופעה ארכה 16 דקות, שהוקדשו בין היתר להמשך המתקפה של נתניהו על הממשלה האוסטרלית, בעקבות הכוונה להכיר במדינה פלסטינית וביטול הוויזה לחבר הכנסת הישראלי מהימין הקיצוני, שמחה רוטמן, כדי שלא יפיץ באוסטרליה "מסר של שנאה ופילוג".
מרקסון הצהירה בעבר על הערצתה לנתניהו, ובעבר הקדישה אייטם לכך שניאות לשבת עימה לשיחת תדרוך כשביקרה בישראל. "זה היה יוצא דופן שניתנה לי הזכות לפגישת עומק עם מנהיג ומצביא כשהוא מוביל את האומה. בשבילי אישית ובמיוחד כעיתונאית, זו היתה פגישה של פעם בחיים. זה היה כמו לשבת עם צ'רצ'יל", כתבה לאחר המפגש.
"האם הפיוס העולמי כלפי חמאס מזכיר לך כיצד אירופה התמודדה עם היטלר בשנות ה-30 והאם אתה חושב שמה שאנחנו רואים ממנהיגים כמו [ראש ממשלת אוסטרליה] אלבניזי זו שאננות דומה?", היתה שאלה לדוגמה ב"ראיון" בשבוע שעבר, שאלה שבסופה לנתניהו לא נותר אלא להסכים עם מרקסון ועם עצמו ולחזור על הדברים.
בהופעה בפודקאסט הבריטי, נתניהו דווקא ביטא עמדה אידיאולוגית המזוהה יותר עם זו של היטלר והפאשיזם הנאצי מאשר עם זו של צ'רציל והמערב הדמוקרטי: "אנשים מכבדים את החזק, והחזק חייב לנצח. החזקים יכולים להיות רעים או יכולים להיות טובים, אבל אסור לך להפסיד. אם תפסיד, אף אחד לא יכרות איתך בחירות", אמר נתניהו והמשיך: "אף אחד לא יעשה איתך...", תוך שהוא מחפש את המילה שחמקה ממנו, "אהה.. שלום".
"נתניהו, ללא הפרעות", היתה כותרת טור הביקורת של העיתונאית האוסטרלית טורי שפרד שהתפרסם לאחר ההופעה ב"גרדיאן", "הראיון בסקיי ניוז אוסטרליה סיכם את כל דף המסרים של ראש ממשלת ישראל". "נתניהו הצהיר שישראל 'תנצח גם במלחמת התעמולה וגם במלחמה בשטח'", סיכמה שפרד, "החלק הראשון היה נכון, לפחות בסקיי ניוז".
כשמאחוריו 18 שנות שלטון במצטבר, נתניהו תופס את תפקידה של התקשורת במדינה דמוקרטית באופן מעוות ומסוכן. בהתנהלותו, כמו גם בהתבטאויותיו הפומביות ובעדותו במשפט הפלילי נגדו, נתניהו חושף כי מבחינתו תקשורת אמורה להיות זרוע שלטונית, לשרת את מדיניות הממשלה והעומד בראשה ובוודאי שלא לצאת נגדם.
התפיסה הזו באה לידי ביטוי בחרם הראיונות שהוא מנהל למעלה מארבע שנים נגד מהדורות החדשות בארצו, שמעל 80% מאזרחיו צופים בהן. חרם שבא, גם לפי עדותו שלו, רק משום שערוצי החדשות הישראלים (11, 12 ו-13), מעזים לבקר אותו ולשאול אותו שאלות שאינן נושאות חן בעיניו.

