אצל אביגדור

בתחילת השבוע, למשמע התחזיות (בפעם המאה) כי היועץ המשפטי לממשלה עומד להכריז על הגשת כתב אישום נגדו, התבדח אביגדור ליברמן ואמר כי הוא מוכן להמתנה של עוד 15 שנה (שעברו מאז שנפתחו החקירות נגדו, לדבריו). ומה אתם יודעים, הנה זה בא.

"וינשטיין הכריע: ליברמן יואשם במרמה, הפרת אמונים והלבנת מיליוני דולרים", לשון הכותרת הראשית של "הארץ". "מרמה, הפרת אמונים, הלבנת הון והטרדת עד", לשון זו של "מעריב", "מירמה, הלבנת הון, הפרת אמונים" של "ישראל היום". על שער "מעריב" תצלום של ליברמן במבט ספק מהורהר, ספק מודאג. "הפנים אומרות הכל", נכתב מעל לתצלום (רויטרס).

"לאחר שנים של חקירות יועמד שר החוץ לדין כפוף לשימוע", נכתב בכותרת המשנה לראשית של "הארץ", "לפי האישום קיבל סכומי עתק מבעלי הון בחו"ל שלהם אינטרסים בישראל, בעודו שר וח"כ. היועץ המשפטי: במעשיו רימה את הציבור בשיטתיות כדי להסתיר את פעילותו. ליברמן: פעלתי לפי החוק".

"העבירות בוצעו לכאורה בשנים 2001–2008, כאשר ליברמן כיהן כח"כ וכשר בממשלה", כותב נועם שרביט ב"מעריב". "הפרקליטות טוענת כי בידיה ראיות לכך שליברמן הקים מערך חברות קש כדי לקבל דרכן מיליוני דולרים ממקורביו, אנשי העסקים מרטין שלאף האוסטרי, מיכאל צ'רנוי, היהלומן דן גרטלר ודניאל גיטנשטיין, שלכולם אינטרסים עסקיים בישראל".

הפרקליטות הודיעה כי תעמיד לדין גם את בתו של ליברמן, מיכל ליברמן-גלון, את עוזרו לשעבר שרון שלום (הלבנת הון, סיוע למרמה והפרת אמונים) ואת עורך-דינו יואב מני (שותפות למרמה והפרת אמונים, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות). לפי שרביט, ייתכן כי ליברמן ינסה לדחות את מועד השימוע כדי להרוויח "חמצן פוליטי" (שלהערכתו של שרביט יספיק לחצי שנה), אולם לדעתו הסיכוי לכך שהשימוע "יחולל מהפך דרמטי" – קטן.

יש עיתון שלא מתרגש מהחדשות, כלומר, לא מודאג. "אני לא מודאג", לשון הכותרת השנייה בגודלה על שער "ידיעות אחרונות", העיתון היחיד שההכרזה על כתב אישום פלילי נגד שר החוץ של המדינה שבה יוצא העיתון אינה מגיעה לכותרתו הראשית. הכותרת בעניין זה, שאמנם מודפסת על השער, היא ציטוט של שר החוץ. המלים "כתב אישום נגד ליברמן, כפוף לשימוע" מופיעות רק ברצועה מעליה. כותרות טורי הפרשנות המודפסות על השער הן "תיק בעייתי" (טובה צימוקי) ו"לא ממהר" (להתפטר; סימה קדמון).

המסגור הזה בכתב אישום נגד פוליטיקאי בכיר מכהן – הבלטת גרסתו של המואשם (כפוף לשימוע) ויחס לא אוהד למערכת המשפט, באופן שונה במובהק משאר התקשורת הישראלית – מזכיר את הטיפול שהעניק העיתון, במקרים רבים, לאהוד אולמרט כשסוקרו הסתבכויותיו הפליליות. האם מדובר בהעדפה פסולה, אינטרסנטית, או בעמדה עקרונית של העיתון? האופן השונה מאוד שבו מסקר "ידיעות אחרונות" את ההסתבכויות של ביבי (שנכון לעכשיו לא מזכירות אפילו את הפליליות הכבדה של תיקי אולמרט וליברמן) מצביע על האפשרות הראשונה.

פחחחח

"איתן כבל, דברי הרצוג מחייבים את התפטרותו?", נכתב בכותרת המדור "שיחת היום" ב"הארץ", שבמסגרתו מתפרסם היום ראיון שערכה מרב מיכאלי עם ח"כ איתן כבל מהעבודה. "דברי הרצוג" הם דברים שאמר יצחק (בוז'י) הרצוג מהעבודה לבכיר אמריקאי על עמיר פרץ, חברו למפלגה, ולפיהם הוא נתפס בציבור כ"חסר ניסיון, אגרסיבי ומרוקאי". "הארץ" הקדיש אתמול להתבטאות הפחות משולית הזו לא פחות מכותרת ראשית, במסגרת האובססיה החדשה שלו: חפירה אינטנסיבית במסמכי ויקיליקס.

ח"כ יצחק הרצוג, אתמול בירושלים (צילום: דוד ועקנין)

ח"כ יצחק הרצוג, אתמול בירושלים (צילום: דוד ועקנין)

יש היום עוד תגובות: "הבכיר האמריקאי: 'דברי בוז'י סולפו'", לשון כותרת על שער "מעריב". אלי ברדנשטיין ומיה בנגל מראיינים את רוברט דנין, הפקיד הבכיר האמריקאי שאיתו שוחח הרצוג, שמכחיש את הדברים שיוחסו לו ב"הארץ". כתבי "מעריב" מדווחים כי הרצוג ופרץ ייפגשו היום כדי "ליישר את ההדורים".

מה היה לנו? שימוש ציני של עיתון בשד העדתי (תוציאו את ה"מרוקאי" מהמשפט שאמר הרצוג והנה הלכה הכותרת) וניפוח נושא באופן מוגזם ומניפולטיבי (שהוא עצמו בגדר "הוצאת דברים מהקשרם", שבה מאשים הרצוג את "הארץ"), ניגוחים פוליטיים, הכחשות בחצי פה, הזדמנות לכתוב "סערה במערכת הפוליטית" וים של צביעות. מה לא היה לנו כאן? עיתונות הגונה.

בדרום

להיכן נעלמה המלחמה? ליברמן כובש את שערי העיתונים כאילו היה שם מאז ומעולם, הרצוג מגיע אליהם מתנשף, ואפילו גלעד שליט חזר לכותרות. המתיחות בדרום, שהפרשנים חזו כי היא עלולה להתפתח ל"עופרת יצוקה 2", נעלמה כלא היתה, או כמו שמנסח זאת ישראל הראל במדור הדעות של "הארץ": "בעיצומה של מתקפת הנגד שפגעה באנשי החמאס ובתשתיותיו, מיצמצה ישראל והסכימה להפסקת אש. הממשלה, המשופעת באנשי ביטחון, התעלמה מאחד הכללים הבסיסיים ביותר בניהול מערכה: ניצול ההצלחה (שאם לא כן, החמאס לא היה להוט להפסקת אש) עד להשגת הכרעה".

באותו עמוד כותב אורי אבנרי: "אין ערך לעוד 'תהדיאה' עמומה, שתושג שוב באמצעות צד שלישי מעורפל, בלי פרטים ובלי הסכם רשמי", וקורא להכיר בשלטון חמאס בעזה "דה-פקטו" כדי להפסיק את "משחקי היוקרה המטופשים ברמת הגנון" של חילופי האש והתגובות הקטלניות והבלתי נגמרות.

גלעדיזציה

כן, גם גלעד שליט חוזר לכותרות. אחרי שהתבשרנו השבוע כי צפויה קלטת וידיאו חדשה המתעתדת אותו, שחמאס מבטיח לספק תמורת גמול נכבד (שלא פורט) מישראל, מבשרות עכשיו הכותרות על התפטרותו של הממונה על המגעים להחזרתו מטעם ראש הממשלה, איש המוסד לשעבר חגי הדס, שיתפנה לכנראה לקריירה כאיש עסקים.

"המתווך התייאש" היא הכותרת הראשית על שער "ידיעות אחרונות". כותרות המשנה ממצבות את ההתפטרות כמתקפה על נתניהו וחותמות את תהליך הגלעדיזציה של הסיקור: "האחראי הישראלי למו"מ על גלעד פורש בתסכול" ו"חגי הדס התפטר לאחר שהעריך כי אין סיכוי לפריצת דרך בגלל עמדת נתניהו. סבא של גלעד: הוא הבין שלא יצליח להשיב אותו".

וכמו שכותב ישראל הראל: "לכבוד חג הפסח קיבל החמאס, נוסף להפסקת האש, זריקת עידוד בלתי צפויה: מספר 'לשעברים' במערכת הביטחון חברו ודרשו מהממשלה להיכנע לדרישותיו ולשחרר כאלף מחבלים תמורת גלעד שליט".

זו היד שלך בכיס שלי או שאתה שמח לראות אותי?

כתבה מתורגמת מ"הניו-יורק טיימס" מבשרת במוסף "גלריה" של "הארץ" על חזרתן של חצאיות המקסי לאופנה (לא סתם חזרתן לאופנה, אלא לאופנת ההמונים: בשנה שעברה לבשו אותן רק הנערות הטרנדיות בניו-יורק. השנה הן כבר מככבות בחלונות הראווה של בתי הכלבו הגדולים). המשפט המודגש בכתבה חושף בתמצית את הרציונל הכלכלי מאחורי המצאת האופנה:

"כשהמכפלת ארוכה יותר, פתאום מתברר שהמעיל קצר מדי, וצריך לקנות מעיל חדש; העקבים גבוהים מדי, אז צריך למצוא נעליים שטוחות או עם עקבי טריז".

ענייני תקשורת

אנשי "מעריב" מפרגנים לשר לפיתוח הנגב והגליל (כן, יש שר כזה) סילבן שלום, כתבה בת שישה עמודים במוסף "סופשבוע" תחת הכותרת הניטרלית "אני אהיה ראש ממשלה, ברור" ("הוא מקדם שבוע עבודה מקוצר, פועל במרץ לשינוי שיטת הממשל, מתגאה בכיתות חכמות באזור חיוג 08, אבל אל תיתנו לכל זה להטעות אתכם. סילבן שלום, השר לפיתוח הנגב והגליל, מחכה לנתניהו בפינה ולא נוטש לרגע את החלום האמיתי שלו: 'העובדה שעד היום לא היה כאן ראש ממשלה מעדות המזרח פשוט בלתי נתפסת'", לשון כותרת המשנה, הניטרלית לא פחות).

האם הפרגון התמוה הזה (ציטוט מהכתבה: "קשה לי להעיד על עצמי כי אני סיפור הצלחה ישראלי") הוא התגשמות של התיאוריות למיניהן על השפעתה של רעיית השר, ג'ודי ניר-שלום-מוזס, על המשקיע החדש (שבינתיים הפך לישן, אבל עדיין מנהל בפועל את העיתון) ב"מעריב", זקי רכיב (חן שליטא חשפה ב"גלובס" כיצד רכיב נועץ בחוזים בכוכבים סמוך לקניית השליטה ב"מעריב", בהשראתה של ניר-שלום-מוזס), או סתם תוצאה מפוהקת של עודף עמודים לקראת החג?

"'גרון עמוק' הוא סתם פורנו. [...] הוא פורנו כי זה מה שהוא – סרט זול שפונה נמוך, למרות כל המאמצים לתלות בו משמעות גדולה יותר", כותב עפר שלח בטור אורח במגזין הטלוויזיה "רייטינג", המצורף ל"מעריב", על הסרט הפורנוגרפי משנות ה-70 שעורר בזמנו עניין בקרב מבקרים ("אין לי שום דבר נגד פורנו", כותב שלח, "צרכתי לא פעם, כמו גברים ונשים לא מעטים בגילי. אבל אף פעם לא קראתי לזה משהו אחר").

"יבוא יום", חוזה שלח, "בעוד הרבה פחות מ-40 שנה, שככה יתייחסו ל'מחוברות/ים': כאל פורנו רגשי. מה זה פורנו? כשמפשיטים אקט אנושי מכל הקשר ועידון; כשמקרבים את העדשה לזום כזה, שכל מה שרואים הוא בוכנות עולות ויורדות, של מין או של רגש או של 'אמת'".

אליבא דשלח, דורון צברי, רם לנדס וג'ולי שלז, האנשים מאחורי הדוקו-ריאליטי "מחוברים" ו"מחוברות", הם מלצרים של "קהל שבע ריגושים, פסבדו-מתוחכם, שרוצה את הפורנו שלו הארד-קור, אבל עטוף באריזה שאפשר להתפלסף עליה בגרוש בפינת הקפה", שמגישים את מה שהוא משווה ל"ריגוש זול בשביל מאוננים". "אמנות אינה מצויה בחשיפה מוחלטת של החיים, אלא דווקא בעיבוד שלהם", הוא מסכם (יובל דרור כתב כאן אתמול על התפתחות אבולוציונית אחרת בז'אנר, שטרם הגיעה לישראל).

ובטור הפותח של "רייטינג" כותבת נטע חוטר על סרטון פרסומת נגד אנורקסיה, בכיכובה של דוגמנית דקיקה. "לזלול מלא בלי להשמין זה לא קמפיין נגד אנורקסיה. אם כבר אז בעד בולימיה".