הפעילה החברתית חנה בית הלחמי תפצה מנחה סדנאות מיניות בעשרות אלפי שקלים, כך פסק בית המשפט.
בתחילת שנת 2023 פרסמה בית הלחמי תצלום של מיכאל פינקל לצד דמויות אחרות בעלי עיצוב שיער דומה (שיער ארוך וזקן), וכתבה: "יקרות, כשאתן רואות מישהו עם לוק כזה, ממש הטייפקאסט של ישו, קחו את הרגליים ורוצו (לכיוון ההפוך ממנו). איכשהו, זה הלוק האהוב על הנVלות".
לצד פינקל שיבצה בית הלחמי בקולאז' בין היתר תצלומים של מנהיג הכת אושו, ועברייני המין גואל רצון ודניאל אמבש. בעקבות הפוסט הגיש פינקל תביעה בסך 140 אלף שקלים נגד בית הלחמי.
"התובע הינו המצולם היחיד בקולאז' שמעולם לא נחקר ו/או הואשם בעבריינות מין ו/או הנהגת כת", נכתב בתביעה שהגיש באמצעות עו"ד רינת קלי אלמקיס. לפי כתב התביעה, "כאשר הנתבעת מגדירה עצמה כ'מומחית לאסטרטגית תדמית ברשת', אי אפשר לטעון שלא היתה מודעת למשמעות הנגזרת מהשילוב הזה ומפרסום התמונה - שהתובע הינו עבריין מין/אנס מסוכן ויש לברוח ממנו".
פינקל הבהיר בתביעתו כי "אינו עבריין מין ומעולם לא נחקר או הואשם בתקיפה או בהנהגת כת. כל מעלליו של התובע הינו עיסוקו, מורה לתקשורת מקרבת ומיניות מודעת ותו לא".
בית הלחמי טענה להגנתה, באמצעות עו"ד נעמה כהן, כי התביעה שהוגשה נגדה היא תביעת השתקה וכי היא פעלה בתום לב מוחלט.
"התובע שייך לתחום המתקרא 'מיניות מקודשת' והוא נטוע היטב בתחום, הן כמשתתף פעיל, הן כ'תלמיד' והן כ'מורה', מנחה סדנאות וכ'מטפל'. התובע הוא אף מבין המנחים של ארגון בינלאומי בעל איפיונים של כת והמתקרא: 'איסטה'", טענה להגנתה. "במיניות המקודשת נעשה שימוש ציני במה שמכונה ל'רוחניות' או 'קדושה' כדי להכשיר מגע מיני במסגרת טיפול, הדרכה, סדנאות, כנסים ו'הרצאות', תוך ניצול מצוקה, יחסי מרות, יחסי כוח, וגרימת פגיעה רגשית ומינית".
היא עצמה, כך טענה, בסך הכל "הזהירה בפרסום מפני הסכנות הטמונות, פוטנציאלית או מעשית, במתן אמון או הליכה אחרי אנשים שמציגים מגוון של מצגים והתיימרות" והם "חסרי גבולות ואתיקה, מכשירים ו/או מאפשרים ניצול ופגיעה, רגשיים ואף מיניים - ועל כן מהווים פוטנציאל סכנה".
השופטת עינב נהרי-סנדלר (צילום: הרשות השופטת)
השופטת עינב נהרי סנדלר דחתה את טענות בית הלחמי וקיבלה את התביעה.
"במלל הקצר המופיע בפרסום המקורי אין שום אזכור לעיסוקו של התובע או לתחום 'המיניות המקודשת' או 'המיניות המודעת' ולא נעשתה בפרסום כל הבחנה בין עיסוקם של המצולמים או המעשים המיוחסים להם, בראייתה של הנתבעת. מה שעולה מהפרסום הוא למעשה סלידתה הברורה של הכותבת מהמצולמים בקולאז', בעלי אותו 'לוק', לדבריה, ואזהרה מפניהם ומשכמותם, ככאלה שמוטב לרוץ לכיוון ההפוך מהם ויש להיזהר מפניהם", כתב השופטת.
"בחינת המשמעות העולה מהפרסום, אצל האדם הסביר, מביאה למסקנה כי הנתבעת מייחסת לתובע מכנה משותף עם עברייני מין, חלקם עבריינים מורשעים המרצים עונשי מאסר ממושכים ומזהירה את הציבור מפני סכנה הנשקפת מהתובע".
לדברי השופטת, "לא מדובר בהבעת דעה אלא במאפיינים עובדתיים שליליים המיוחסים לתובע. [...] עצם העובדה שהתובע, בין יתר עיסוקיו, מעביר סדנאות בתחום 'המיניות המודעת' (או 'המיניות המקודשת') בוודאי איננה מלמדת, כשלעצמה, כי ניתן להעמיד את התובע בשורה אחת עם עברייני מין מורשעים או מי שנטען כלפיהם כי פגעו פגיעות מיניות במטופלים או באחרים. גם לא ניתן להשמיע את הטענה כי בהכרח מי שמצטרף לסדנה שמעביר התובע, בעצמו או ביחד עם אחרים, הוא מטופל העלול לעבור פגיעה מינית או אחרת. טענה זו לא הוכחה על ידי הנתבעת ואין לקבלה".
השופטת נהרי סנלדר קבעה עוד כי בית הלחמי לא הוכיחה את טענתה כי פינקל "עסק ועוסק בטיפול מיני או במגע מיני במטופלות או במשתתפות". לדבריה, "טענה זו איננה נתמכת בכל מסמך או ראיה" והיא מקבלת את עדות פינקל כי הוא איננו עוסק בטיפול מיני או בטיפול במגע. עוד נקבע בפסק הדין כי לא הוכח ואין כל ראיה לכך שפינקל מיייחס לעצמו "קדושה" או מציג את עצמו כ"גורו".
"באשר לטענת הנתבעת כי התובע חבר בארגון הבינלאומי איסטה - מבלי שאתייחס לגוף טענותיה של הנתבעת באשר למאפיינים המיוחסים על ידה לאירגון איסטה - לא הוכחה טענת הנתבעת כי התובע חבר בארגון זה או נמנה על צוות המורים המועסקים על ידי הארגון", הוסיפה השופטת. לפי פסק הדין, פינקל אמנם השתתף בעבר בסמינרים של הארגון, אולם גם העביר ביקורת על איסטה והוקיע כל תופעה של פגיעה מינית מצד העוסקים בתחום.
העובדה שפינקל הודיע בעבר כי הוא לוקח "פסק זמן" מהתחום, קבעה השופטת, "לא יכולה להצביע על התובע כעל כזה הפוגע באחרים. דווקא ההיפך הוא הנכון".
"במקרה הנדון שלפני, התרשמותי היא שהנתבעת לא ערכה בירור יסודי ומספק לגבי התובע, עיסוקיו ופועלו, באופן ספציפי, לרבות לעניין פעילותו בתחום 'המיניות המקודשת' או 'המיניות המודעת', זאת בטרם הפרסום ובטרם 'הדביקה' לתובע כמשתמע מהפרסום, הלכה למעשה, 'תווית' של מי שפוגע פגיעות מיניות ומי שיש להיזהר מפניו, כך מעצם העובדה שהעמידה אותו בשורה אחת עם המצולמים האחרים בקולאז'. כל זאת דווקא ובפרט על רקע היותה של הנתבעת מובילת דעה, לרבות בתחום זכויות נשים ופגיעות מיניות ופעילה מוכרת בקרב קהל רחב".
בית הלחמי חויבה לפצות את פינקל ב-50 אלף שקלים, ובנוסף לשלם לו הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 13,750 שקלים נוספים.
לאחר קבלת פסק הדין פרסמה בית הלחמי פוסט שנפתח במילים: "כשועלת קרבות וותיקה בתחום האקטיביסטי פמיניסטי, אני בוודאי יודעת ש - You win some, you lose some, ואני לא מתרגשת מהחלק של ה-lose some".
בית הלחמי טענה לשגגות בפסק הדין וטענה כי "צריך עקרונית לערער עליו", אולם היא חוששת ממהלך כזה בשל העלות הכספית.
24765-02-23