מסמך אחר

מאמר שפירסם השופט ריצ'רד גולדסטון בגליון יום שישי של ה"וושינגטון פוסט" מגיע לכותרות הראשיות וממלא את העמודים הפותחים של כל עיתוני הבוקר. "אילו ידעתי אז את מה שאני יודע כיום", כתב גולדסטון, "דו"ח גולדסטון היה מסמך אחר". עיקר השינוי שהיה מתבצע בדו"ח, על-פי מאמרו של גולדסטון, נוגע להאשמה כי ישראל תקפה אזרחים עזתים בכוונה תחילה.

גולדסטון כותב כי תחקירים שערך בשנתיים האחרונות צבא ההגנה לישראל "מעידים על כך שלא היתה מדיניות מכוונת של הצבת אזרחים כמטרה". גולדסטון מציין כי חוסר שיתוף הפעולה של מדינת ישראל עם הוועדה בראשותו מנע ממידע חשוב להיות מונח בפניו בזמן אמת, והוביל למסקנות שגויות. המאמר מתפרסם במלואו בכפולה הפותחת של "מעריב", בעל הזכויות לתרגום ופרסום טקסטים מה"וושינגטון פוסט".

על-פי התרגום שמציע "מעריב" למאמר של גולדסטון, השופט טוען כי לו ידע אז את שהוא יודע היום, הדו"ח היה "מסמך אחר לחלוטין", אף שהביטוי במקור מנוסח כך: "a different document". הכותרת למאמר ב"מעריב" היא "טעיתי", אף שהכותרת למאמר המקורי קוראת: "מחשבה מחדש על דו"ח גולדסטון על ישראל ופשעי מלחמה". על-פי כותרת הגג לראשית ב"ישראל היום", גולדסטון נסוג "מעיקרי הדו"ח שחיבר", אף שגולדסטון  נסוג בעיקר מהקביעה שישראל תקפה במכוון אזרחים.

"גולדסטון חוזר בו: 'היום הייתי כותב דו"ח אחר'; נתניהו: לגנוז את המסקנות", קוראת הכותרת הראשית של "הארץ". "טעיתי", מסכמת הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" את המאמר של גולדסטון. "עכשיו הוא מתחרט", רוטנת הכותרת הראשית של "מעריב". "גולדסטון, תתנצל!", דורשת הכותרת הראשית של "ישראל היום".

הפרשנים חלוקים בדעותיהם לגבי היחס הראוי לגולדסטון בעקבות מאמרו. כמעט אף אחד מהם אינו מתייחס לאפשרות שלולא הדו"ח הביקורתי ביותר שפירסם, ייתכן שלא היו נעשים התחקירים המקיפים שבעקבותיהם החליט לסגת מכמה מקביעותיו.

"החרם על ועדת גולדסטון היה משגה", כותב נחום ברנע בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות", וטוען כי בעקבות המאמר נכון לסלוח לגולדסטון. "גם אם החרטה שלו באה באיחור, גם אם היא ארוזה בתירוצים, היא עדיין ראויה לכבוד", הוא כותב.

"ריצ'רד גולדסטון לא ראוי למחילה, וגם לא לרחמים", טוען מנגד בן כספית ב"מעריב". "המעשה שעשה מתועב ושפל, מנוגד לערכי מוסר בסיסיים, לצדק טבעי, להיגיון צרוף, עד כדי פסילתו כמועמד לחנינה על הסף. כיהודי, הוא נהג בדרך הכי לא יהודית שאפשר".

"ישראל זכתה אתמול להישג הסברתי מרשים, שמשתווה לביטול הכרזת האו"ם שהציונות היא גזענות", כותב אלוף בן ב"הארץ". בן טוען כי הלקח מדו"ח גולדסטון, ומאמר החרטה שפירסם, הוא ש"אסור להטיל חרמות, או לחשוב שהשופטים והחוקרים מוטים מראש נגדנו. אפילו אם זה המצב, מוטב להיאבק על צדקת ישראל בזמן החקירה במקום להיאבק נגד המסקנות שכבר קיבלו תוקף רשמי של האו"ם". בן אף מציין כי המאמר הוא "הזדמנות לטורקיה וישראל לשקם את המשבר ביחסיהן".

"בכיר במשרד החוץ", נכתב בעמ' 4 של "ידיעות אחרונות", "טען אתמול כי ישראל לא טעתה בעשותה כן [החרמת ועדת גולדסטון]. לטענתו, באותה תקופה איש ממילא לא היה מקשיב לטענות הישראליות – אך שיתוף הפעולה היה מעניק למסקנות גושפנקה. לעומת זאת, הוא מסביר, עצם ההחרמה עשתה דה-לגיטימציה לדו"ח – ובסופו של דבר גרמה לשופט להתחרט".

בידיעה מאת נטשה מוזגוביה, ברק רביד, אנשיל פפר ושלמה שמיר, המתפרסמת ב"הארץ", מצוטט שר החוץ אביגדור ליברמן כאומר ביחס להחלטה להחרים את הוועדה: "זה היה סיכון שלקחנו, היינו יוצרים תקדים ולפיו צריך לתת לכל משקיף בינלאומי להיכנס לשיקולים של מערכת הביטחון, וזה בלתי אפשרי. אני לא בטוח שהדו"ח לא היה נראה ככה בכל מקרה".

"עכשיו הוא חזר בו, אבל הנזק כבר נעשה", כותב דן מרגלית בכפולה הפותחת של "ישראל היום". "כמו במקרה של חף מפשע שהאמת התגלתה אחרי שכבר הוצא להורג". מרגלית תוהה מעל דפי העיתון, "מה יאמרו עכשיו שונאי ישראל הגלויים והסמויים, ואפילו מי שמבקרים אותה ללא רחם מתוכה? כל מי שכיערו אותה והמאיסו אותה בעיני עצמה ובפני הנוער הגדל על אדמתה? רשות הדיבור לאמירה הס [כך במקור] וגדעון לוי, זהבה גלאון וחיים אורון. סליחה אינה מלה אסורה".

"ראוי לשאול את השופט מה הוא יודע כיום ששינה את עמדותיו", כותב גדעון לוי ב"הארץ". לדבריו, "האמת טרם התבררה עד תום, ומה שחשוב לא פחות, אם אכן בוצעו פשעי מלחמה בעופרת-יצוקה, מרבית האחראים להם טרם הועמדו לדין, למרות שבחי גולדסטון על עצם החקירות".

בהמשך תוהה לוי: "האם אמנם הפיקה ישראל את לקחיה מעופרת-יצוקה, לא כדי לרצות את הגולדסטון – הזה או הבא, אלא כדי להיות בטוחה שלא תהיה עוד עופרת-יצוקה, במתכונתה הברוטלית, חסרת הפרופורציה?".

הדרך ל"עופרת יצוקה 2"

"בקצב הנוכחי", כותבים עמוס הראל ואבי יששכרוף ב"הארץ", נראה שתהיה לגולדסטון בקרוב הזדמנות נוספת לבחון בדקדקנות את התקפות החמאס על אוכלוסייה אזרחית".

העילה לקביעה זו היא פעולה שביצע צה"ל במהלך סוף-השבוע – הרג שלושה פעילי חמאס בעזה על-ידי תקיפה מהאוויר. "טיל ישראלי פגע במכוניתם והרס אותה", מדווחים ב"הארץ" אנשיל פפר, אבי יששכרוף וברק רביד. "במערכת הביטחון אומרים שהשלושה הם חלק מחוליה שתיכננה לחטוף ישראלים בסיני", נכתב בידיעה, ומצוין כי חמאס מכחיש זאת.

בהמשך מדווח כי "במערכת הביטחון מעריכים שחמאס לא יעבור בשתיקה על תקיפת אנשיו בליל שבת, אך ככל הנראה הדבר לא יוביל להסלמה משמעותית ברצועה". כמו כן מצוין כי "בשבוע האחרון היתה רגיעה כמעט מוחלטת בגבול רצועת עזה, והסוללה הראשונה של מערכת כיפת-ברזל טרם נאלצה להתמודד עם ירי רקטות".

על התקיפה בעזה, וההשלכות הצפויות, מדווח בראש עמ' 8 של "ידיעות אחרונות", על פני מרבית עמ' 5 של "ישראל היום", ובתיבה קטנה בתחתית עמ' 6 של "מעריב" תחת הכותרת "רגע לפני פסח: אזהרת מסע חמורה לסיני".

"זה סבב האלימות השלישי בין הצדדים מאז אמצע פברואר", מציינים הראל ויששכרוף. "[...] המתיחות גואה. [...] המסקנה היא שמנגנון האיזונים והבלמים שפעל על הצדדים באפקטיביות (יחסית, הכל יחסי בעזה) מתרופף והולך. בנסיבות החדשות, קל יותר להצית עימות מבעבר וקשה יותר לכבותו. הדרך מכאן ל'עופרת יצוקה 2' מתקצרת והולכת, אף שהן ישראל והן החמאס מכריזים בכל הזדמנות שאין להם עניין להגיע לשם".

ארכיפלג גולאג

בניגוד למקובל בימים האחרונים, בנימין נתניהו מוצג הבוקר בעיתונים "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" באור ממלכתי ומכובד. ביתר דיוק – גם באור ממלכתי ומכובד, כל עוד ההקשר הוא תגובתו לפרסום מאמרו של השופט גולדסטון.

"צריך לזרוק את הדו"ח לפח", מצוטט נתניהו בראש עמ' 6 של "מעריב", ומתחת לציטוט תצלום [יובל חן] של ראש ממשלת ישראל צועד בביטחון, ראשו מעט מוטה מטה, אך מבטו שלוח קדימה. "נתניהו: לבטל את דו"ח גולדסטון", קוראת הכותרת בראש עמ' 6 של "ידיעות אחרונות", מעל תצלום [יובל חן] של נתניהו בעת שהגיב פומבית למאמרו של גולדסטון. לא התצלום המוצלח ביותר של ראש ממשלת ישראל אי-פעם, אבל סביר יחסית.

לצד זאת מתפרסמים דיווחים נוספים על הפרשה שמכונה "ביבי-טורס". "היום: הבדיקה מתחילה", מכריזה כותרת בראש עמ' 9 של "מעריב", דוגמה אופיינית לליווי הצמוד מאוד שמעניק עיתון זה לפרשה. נועם שרביט מדווח כי "הצוות המיוחד שמינה מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס יחל היום לבדוק את פרשת הנסיעות לחו"ל של ראש הממשלה בנימין נתניהו ובני משפחתו".

עוד בכפולת העמודים שמעניק עיתון זה לסיקור הפרשה, ידיעה מאת אריק בנדר על חברי-כנסת רבים שיוצאים בימים אלה לחו"ל, ידיעה מאת נתיב נחמני על קליפ שיצר המוזיקאי נוי אלוש על בסיס הראיון שהעניקה שרה נתניהו לחברת החדשות של ערוץ 2, וידיעה מאת ערן סויסה, המדווח כי הממשלה אמורה לאשר היום תקופת כהונה נוספת ליו"ר רשות השידור אמיר גילת, אותו גילת שנחשף בערוץ 10 כמי שטס ביחד עם בני הזוג נתניהו לארצות-הברית במימון הבונדס.

ב"ידיעות אחרונות" מוקדש עמ' 10 לפרשה וספיחיה. טובה צימוקי ואיתמר אייכנר מדווחים כי הממשלה מבצעת "ניסיון חשאי לשנות את החוק, כך שהאחריות על הוועדה למניעת ניגוד עניינים של שרים וסגני שרים [...] תועבר למזכירות הממשלה". בדיווח מצוטט "מקור משפטי בכיר" שטוען כי "פירושו של דבר הפסקת עצמאותה [של הוועדה] ופגיעה בפיקוח".

עוד בעמוד זה, ידיעה מאת טובה צימוקי תחת הכותרת "חקירת המבקר מתחילה היום", ובה מוזכר כי עלילות הזוג נתניהו בחופשה בסוכות 2004 פורסמו בהרחבה ב"ידיעות אחרונות" על-ידי שמעון שיפר. לא מצוין כי בן כספית הקדיש חלק ניכר ממאמרו ביום שישי האחרון ב"מעריב" לנסיעה זו, כך שקוראי העיתון שלא נחשפו לגליון "מעריב" בסוף-השבוע עשויים להישאר מעט מבולבלים. בתחתית העמוד מדווח איתן גליקמן על התפתחויות במשפט שמנהלת עוזרת הבית ליליאן פרץ מול בני הזוג נתניהו. "ייתכן שנתניהו תוזמן להעיד", נכתב.

ב"הארץ" מצליחים להמשיך לעסוק בבני הזוג נתניהו בלי להקדיש שטח נרחב לעצם התחלת החקירה של המבקר או למחזור סיפורים ישנים. מזל מועלם מדווחת על אירוע לציון יום האשה הבינלאומי שהתקיים בשבוע שעבר מטעם רעיית ראש הממשלה, והפך, לטענת כמה מהמשתתפות בו, "למפגן תמיכה בשרה נתניהו".

ב"ישראל היום" משיבים מלחמה שערה. חמישה מעמודי קונטרס החדשות מוקדשים לביקורת על הביקורת על ראש הממשלה ורעייתו (בפועל מדובר בכל התוכן המערכתי בעיתון מעמ' 6 עד עמ' 13, כולל). מתי טוכפלד מדווח על פני כפולת עמודים על נסיעותיהם הרבות של בכירי סיעת קדימה, ועמוד שלם בעיתון מוקדש לסיכום מספרי של נסיעות חברי הסיעה.

"החלטתו האחרונה של המבקר היתה עשויה להתקבל בברכה אילו היתה נעשית בצנעה, כחלק מביקורת כוללת על מימון נסיעותיהם של אישי ציבור. התמקדותה באדם אחד, בעיתוי בעייתי, תוך כדי התעלמות מהתופעה הכוללת – עלולה לפגוע בעקרון השוויון בפני החוק ולהטיל צל כבד על הביקורת", כותב אביעד הכהן בטור נלווה.

על פני עמוד שלם נוסף מבקר דרור אידר את סיקור כלי התקשורת האחרים את הפרשה הנוכחית. "העיתונות הישראלית הוכיחה בסוף-השבוע בפעם האלף את היותה מונוליתית, בעלת קו מחשבה אחד, עדר סטליניסטי שמטרתו להביא לפוטש, הפלת השלטון הנבחר שרוב מוחלט של אזרחי ישראל רוצים בו, וזאת באמצעות שקרים והפחדות", כותב אידר. בהמשך מתייחס הכותב לאימפריה התקשורתית של ארנון (נוני) מוזס כאל "אימפריה סובייטית", אשר "הולכת ומצטמקת, תודה לאל, לטובת דמוקרטיזציה מאוחרת של שוק הדעות בישראל".

את כלל התקשרות שאינה "ישראל היום" משווה אידר לרודן לוב, הקולונל מועמר קדאפי, וטוען כי היא "יורה בציבור שבז לה בליסטראות של מניפולציות, שקרים והפחדות, כדי להוסיף ולהשליט את הדעה האחת הנכונה לשיטתה, זאת שהביאה אותנו לעברי פי פחת מדיניים וכלכליים".

"שרה נתניהו צודקת בטענתה, שמחפשים אותה כדי לפגוע בבעלה", קובע אלוף בן בחלק ב' של "הארץ". "[...] הבעיה אינה בז'קט שלבשה לראיון ההצטדקות בערוץ 2, או בעיצוב השיער שלה, אלא בעצם הופעתה הציבורית: בהתייצבותה על המסך בפריים-טיים, שרה קיבלה על עצמה את האחריות. במקום שראש הממשלה יופיע ויגן על חגיגות הניקוי היבש והמטוסים הפרטיים, הוא מתדרך ב'שיחות סגורות' והיא, חסרת הניסיון בתקשורת, מושלכת לזירה להנאת ההמונים. זה לא הוגן. ביבי אחראי בפני הציבור, ולא שרה".

"לפרסם? ודאי. להפוך את זה למחול שדים שכזה? מוגזם ואפילו מזיק", טוען גדעון לוי בחלק ב' של "הארץ". "זה מסיט את תשומת הלב מהעיקר, והעיקר הוא שיש לנו ראש ממשלה רע, לא חשוב באיזה מלון הוא מתאכסן. לשרה צריך להניח לחלוטין ואת בנימין צריך לשפוט על מעשיו, לא על אורח חייו [...] כשלג תחוויר פרשיית ביבי-טורס מול הנזקים והקלון שהאיש וממשלתו ממיטים עלינו; נהנתניהו מפחיד אותי הרבה פחות ממחדליהו".

"עמיתי ואני היינו שמחים לעסוק בימים אלה בהיערכות האסטרטגית שמוביל ראש הממשלה אל מול אפקט הדומינו בארצות ערב, או לבחון לעומק את יוזמתו המדינית היצירתית והנועזת, שנועדה להקדים תרופה להכרזה החד-צדדית על מדינה פלסטינית בספטמבר", כותב אורי משגב במדור הדעות של "ידיעות אחרונות". "[...] הבעיה היא שאין לנו פרטנר. יש לנו רק ראש ממשלה שמנצל נאום חגיגי בקק"ל כדי להודיע בדרמטיות נלעגת של תוכניות ריאליטי על מינויו של ראש שב"כ חדש, ומתזמן את ההודעה כך ששידורה יקטע את דיווחי מהדורות החדשות על פרשת 'ביבי-טורס'".

הללויה

"נס משמים", מבשרת כותרת ידיעה מאת גדי גולן ב"ישראל היום". העיתון, שמתחייב "לומר את האמת, ישר ולעניין", לא מדווח הבוקר על המטרת לחם מן השמים לכל תושבי עם ישראל הרעבים, גם לא על חצייתו של ים גדול לשניים. מדובר בדיווח על תינוקת שנפלה מגובה חמש קומות ויצאה כמעט בלא פגע.

"נס בקריית-מלאכי", מדווח על אותו עניין שמעון איפרגן לקוראי "מעריב". על-פי דיווחו, הנס התרחש כאשר "האב חזר לביתו לאחר תפילה בבית-הכנסת". ב"ידיעות אחרונות" מדווח מתן צורי על המקרה הנדיר בלי להגדירו כ"נס". צורי מדווח כי "האירוע התרחש בקריית-מלאכי, בבניין דירות שבו גרים אנשי חב"ד". כמו כן מציין צורי כי "ייתכן ש[התינוקת] ניצלה מפגיעה קשה יותר משום שלבשה מעיל מרופד".

בלוף

שער "כלכליסט" והעמודים הראשונים בעיתון מוקדשים לביקורת על שכר הבכירים במשק. "יוצאים משליטה", קוראת הכותרת הראשית בשער, וכל התוכן המערכתי, עד עמ' 17 (כולל), מוקדש לסיקור התופעה. בולט במיוחד איור מרהיב המדגים את השינוי שחל בשכר הבכירים בשנת 2010 לעומת 2009.

"עשרות עמודים של נימוקים והסברים לשאלה למה לשלם מיליוני שקלים למנכ"לים ולסמנכ"לים בחברות הציבוריות נשפכו בשבועות האחרונים", כותב גולן פרידנפלד. "[...] מוטיב אחד חוזר אצל רובם: הבונוס מוענק למנכ"ל מכיוון שזה תרם תרומה יוצאת דופן, מיוחדת, או כל מלה אחרת שמצדיקה בונוס, לביצועיה של החברה. בפועל המנכ"לים והסמנכ"לים אולי עשו באמת שנה מצוינת, אבל כל קשר בינה לביצועים יוצאי דופן הוא מקרי בהחלט. זהו הבלוף הגדול של שכר הבכירים".

"שכר הבכירים הוא דוגמה מצוינת למצב שבו היטפלות לסימפטום מונעת טיפול בבעיה: התרחבות הפערים הסוציו-אקונומיים וחלוקה לא שוויונית של העושר", טוענת אלה אלקלעי. "הבעיה היא לא התעשרות של יחידים, אלא העובדה שחלקים נרחבים מדי באוכלוסייה הם עניים".

הסיקור הנרחב שמעניק "כלכליסט" לשכר ההולך וגדל של מיעוט פצפון מבין המועסקים בישראל בא בהמשך לסיקור נרחב שהעניק "דה-מרקר" מיום שישי האחרון לאותה הסוגיה. במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מונה סבר פלוצקר את הסיבות לכך ש"העניין הציבורי בסוגיה כמה כסף לוקח הביתה המנהל הבכיר ירד לאפס". בין היתר מציין פלוצקר את צמיחת המשק, את הטון האמוציונלי של הביקורת על רמת השכר, את העובדה כי "אין כוח לעובדים" ואת עצם פרסום גובה השכר באמצעי התקשורת.

במוסף "עסקים" של "מעריב" אין הבוקר מאמר או ידיעה על שכר הבכירים, אם כי בראיון שמעניקה גליה מאור, מנכ"לית בנק לאומי, לעורך הכלכלי של העיתון, יהודה שרוני, היא נשאלת "מה דעתך על התופעה ועל רמת השכר שלך?". תשובתה נפתחת במלים: "הדירקטוריון קובע את השכר שלי, לא אני".

ענייני תקשורת

יורם גביזון מנתח ב"דה-מרקר" את מצבה של חברת מעריב-החזקות, לרגל רכישת דיסקונט-השקעות, שבשליטת נוחי דנקנר, 59% ממניותיה. "מעריב-החזקות אינה צופה מפנה דרמטי בתוצאותיה ב-2011", מציין גביזון, "ועובדה זו כבר צריכה להדאיג את בעלי מניותיה של דיסקונט-השקעות, לפחות את אלו שהאינטרס שלהם במניות החברה הוא כלכלי בלבד".

זאב קליין מדווח ב"ישראל היום" כי רשת ב' של קול-ישראל השמיעה שלשום ידיעה מפוברקת, לרגל ה-1 באפריל. על-פי הידיעה ששודרה, "שר האוצר יובל שטייניץ יוזם מהלך שלפיו כל משפחה בישראל תקבל עד חג הפסח 'מענק ששינסקי' בסך 2,000 עד 4,000 שקלים". קליין מדווח כי מאחורי הידיעה המפוברקת עמד כתב הרשת רן בנימיני, וכי היו אתרי אינטרנט שהעלו ידיעה עוקבת.

אבנר קשתן מדווח ב"כלכליסט" כי לארי קליימן, "עורך-דין ואקטיביסט", הגיש תביעה בסך מיליארד דולר נגד מארק צוקרברג וחברת פייסבוק, "בטענה כי נמנעו ביודעין מלהסיר את עמוד הפייסבוק הקורא לאינתיפאדה פלסטינית".

בניגוד לכמה מהדיווחים, "מעריב" טרם צומצם לכדי קונטרס אחד, והבוקר נלווים לו המוספים "עסקים" ו"המגזין". כתבת השער ב"המגזין" נכתבה על-ידי עדי חשמונאי, והיא מוקדשת לפעולות של יהודים נגד ערבים בצפת.