הראיון

"היא היתה דיילת אוויר באל-על, בתחילת שנות ה-30 לחייה", כותב אמיר אורן בכפולה הפותחת של "הארץ". "הוא – פוליטיקאי מתחיל אך מבטיח, מבוגר ממנה בעשור, גרוש בשנית, באחד ממסעותיו התכופים לחו"ל. אגדת העם מספרת שהאהבה ביניהם ניצתה בשחקים. מאז אותו רגע מכונן בזוגיותם, הם מתאמצים לשחזר אותו שוב ושוב – בטיסות במחלקות העילית, ובאחרונה אף כמי שבאדיבות הממלכה חולקים מיטה מעופפת, וברגע הנחיתה – במלונות המשובחים ביותר, יעלו כמה שיעלו (לזולת)".

בני הזוג בנימין ושרה נתניהו, ראש ממשלת ישראל ורעייתו, אינם מותירים אפשרות גם הבוקר לאף סיפור אחר לדחוק את מקומם מהכותרות הראשיות של כל העיתונים. תורמת לכך העובדה שהרעיה העניקה אתמול ראיון לעיתונאית סיון רהב-מאיר, מחברת החדשות של ערוץ 2. דבריה מצוטטים בהבלטה בכל העיתונים.

"יש אינטרס להפיל את בעלי", מצוטטת שרה נתניהו בכותרת הראשית של כל 350 אלף גליונות "ישראל היום", המחולקים הבוקר חינם לכל דורש. העובדה כי מבקר המדינה הצהיר פומבית (סוף-סוף, כשבוע אחרי שהעיתונאים הצהירו בשמו) כי יחקור את מה שמכונה פרשת "ביבי-טורס" מוזכרת בקצרה בכותרת הגג לראשית.

מבט בשער העיתון מעלה את התחושה ששלוש וחצי שנות קיומו של העיתון היו רק הכנה לבוקר הזה, שבו ציטוט מפי רעיית ראש הממשלה, המגוננת על בן זוגה וטוענת כי הביקורת המופנית כלפיו נובעת ממניעים זרים, יהפוך לכותרת הראשית.

נתניהו מצוטטת בהרחבה בכפולה הפותחת של כל העיתונים. ב"ישראל היום" מוענק הקרדיט על הציטוט לכתב המדיני של העיתון, שלמה צזנה. "יש כאן כוונת מכוון לפגוע בראש הממשלה ולפגוע בו דרכי, כי זה הכי קל לפגוע דרכי. אני החוליה החלשה", אמרה נתניהו. "זאת רכילות מרושעת שהופכת לטקס קבוע", הוסיפה. "החלטתי לדבר כי אני מרגישה שאין לי כבר כוח לעוד מתקפה", הסבירה. "אשת ראש הממשלה היא בן-אדם אמיתי", הצהירה ("בהתרגשות", מציין צזנה). "לא היתה שום עבירה על החוק", טענה. "בעיתון הזה ובערוץ הזה רצו שיראו משהו מסוים. יש דברים שהם לא רוצים שהאזרח יראה, אז הוא לא רואה, ומבחינתו זה לא קיים", מחתה, ובהקשר זה האשימה כי "יש אנשים שלא רוצים שבעלי יהיה ראש ממשלה. זה אינטרסים ברורים, ולא רק של שמאל או ימין, אלא גם של כסף וכוח, אינטרסים כלכליים". כמה מהציטוטים הבולטים של הגברת נתניהו מודגשים בטור נפרד בצד כפולת העמודים הפותחת.

ציטוטים דומים מופיעים בכפולה הפותחת של "מעריב", עם קרדיט ל"כתב 'מעריב'". בעיתון זה כמה מהם מודגשים ברקע צהוב, והקורא מוזמן לעיין בהרחבות שהעיתון מספק למושגים שונים שבהם עשתה רעיית ראש הממשלה שימוש. כמה מההרחבות שמספק העיתון מציינות כי דברי נתניהו הרעיה הם חזרה מדויקת על טענות נתניהו הבעל יום קודם לכן.

גם בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" ציטוטים נרחבים מדברי נתניהו הרעיה [איתמר אייכנר]. גם בעיתון זה כמה מהם מודגשים ברקע צהוב. אך במקום להסתפק בהרחבות לדבריה, העיתון מסמן תשע טענות של שרה נתניהו ומסב את תשומת לב הקוראים לעובדות המפריכות אותן.

פירוק טענותיו של איש ציבור והעמדתן לבחינת מחלקת בידוק עובדות חרוצה הם פעולות מבורכות, וכך ראוי שיתייחס עיתון לכל ראיון מרכזי שמעניק בכיר. חבל ש"ידיעות אחרונות" (כמו יתר העיתונים) נוהג כך רק לעתים רחוקות.

הביקורות

בשער "ידיעות אחרונות" מופיעה תמצית משני טקסטים המתפרסמים ב"מוסף לשבת" של העיתון. "מדהים לחשוב איך אשה שגדלה בבית רגיל מתנהגת כאילו הכל מגיע לה", כותבת סימה קדמון, תחת הכותרת "מגיע לי". "אם הוא חושב שהוא מנהיג – שינהיג, שייקח אחריות על מעשיו, שלא יתבכיין כמו ילד שלקחו לו צעצוע", כותב נחום ברנע על ראש ממשלת ישראל תחת הכותרת "נגמר בבכי". בשער "המוסף לשבת" איור [איתמר דאובה] המציג את ראש ממשלת ישראל ורעייתו כקיסר רומא ורעייתו.

כותרת נוספת בשער "ידיעות אחרונות" ("מופע הדמעות של שרה") מפנה את הקוראים לטור מאת רענן שקד, המתפרסם בכפולה הפותחת של העיתון. "אמש ראינו אשה מדושנת, ילדותית, מלאכותית, המדברת בטון בכייני ומלא פתוס. בלטה בהעדרה: מודעות עצמית", כותב שקד. "היא הותירה רושם של אדם מעט רדוף, שזקוק להרבה תשומת לב", כותב אביעד פוהורילס בטור ביקורת טלוויזיה של "מעריב", המתפרסם אף הוא בכפולה הפותחת של העיתון.

"לא ברור מי קיבל את ההחלטה, אבל הוא צריך ללכת הביתה", טוען מורן שריר, מבקר הטלוויזיה של "הארץ". "מי ששלח את שרה נתניהו אל המצלמות לא צייד אותה בתיעוד סניגורי, אלא רק בנימה מתגוננת. [...] הסגנון שלה, טון הדיבור ושפת הגוף זעקו מתח, לחץ עצום ונוירוטיות מהסוג שמשעשע לראות בסיטקומים, לא במעון ראש הממשלה. תהיתי אם הגברת נתניהו, קרייריסטית מסורה שתפקידה להשרות יציבות ורוגע על מטופליה, אולי נמצאת בצד הלא נכון של הספה".

אתמול עסקו כל טורי ביקורת הטלוויזיה בעיתונות, למעט הטור ב"ישראל היום", בראיון המיוחד שהעניק ראש הממשלה לחברת החדשות של ערוץ 2. הבוקר, למזלו של מבקר הטלוויזיה של "ישראל היום", לא מתפרסם טור ביקורת.

יחד עם זאת, בסיום טור פרשנות מאת דן מרגלית על החלטת המבקר ("הזדמנות לקבוע סטנדרטים חדשים"), מעיר הפרשן הבכיר של העיתון כך: "אף שמהראיון שהעניקה שרה נתניהו אתמול לא נעדרו כמה רכיבים רגשניים, עלה בידה לקלוע למטרה ולהגיע לקהל הרחב שאליו כיוונה את דבריה. לא פחות, ואולי אפילו יותר, מבעלה שהתראיין יממה לפניה אצל דנה וייס".

הפרשנויות

"בחוגיו של נתניהו מבינים שמדובר ביותר מאדם אחד. שבפרשה הזאת מעורבים כמה וכמה מקורבים בדימוס, שתרמו מידע קטלני", כותב יוסי ורטר במדורו שבמוסף "השבוע" של "הארץ", ביחס למדליפי הנתונים על נסיעותיהם של נתניהו ורעייתו. "זה מחייב את נתניהו לחשבון נפש: מדוע אנשים שהיו חלק מסביבתו האינטימית במשך שנים הופכים עם עזיבתם למרי לב, לנוטרי טינה, לנקמנים. מדוע קשה לאתר עוזרים לשעבר של נתניהו שמוכנים לפרגן לו ולהגן עליו?

"[...] יותר משנחשפה הנהנתנות של נתניהו, שאינה חדשה לכל מי שחי כאן בשנים האחרונות, נחשפה בדידותו של ראש הממשלה. זהו האיש שאין לו חברים. זהו האיש שמשתמש וזורק, שמשאיר מאחוריו בכל תחנות חייו גשרים אנושיים שרופים, עלבונות צורבים והמון רגשות נקם. בסוף, זה נגמר בתחקיר".

"נתניהו צודק בעניין אחד לפחות", כותב נחום ברנע ב"ידיעות אחרונות", "הוא עשה את מה שעשו אחרים".

"מי שמכיר את הפרטים, יודע שפרשת 'ביביטורס' קשה וחמורה בהרבה מפרשת 'ראשונטורס'", קובע בן כספית, בכיר פרשני "מעריב", במדורו הקבוע בכפולה הפותחת של "מוספשבת". "בהשוואה לעלילות נתניהו ורעייתו במחלקות הראשונות, בטירות ובווילות, עם מזוודות הניקוי היבש ועם מסעדות הפאר, אהוד אולמרט נראה כמו צליין איטלקי קשיש שנדחק לטיסת שכר זולה מנאפולי לארץ הקודש, שבה יתגורר במלון פשפשים זול באלנבי, בטרם הטיפוס לנצרת באוטובוס נושן ומקרקש. כן, עד כדי כך".

בהמשך טורו מסביר כספית כי פרשת "ביבי-טורס" חמורה פי כמה מ"ראשונטורס" משום ש"אהוד אולמרט מעולם לא ביקש להופיע או להרצות [...] הוא מעולם לא פנה ביוזמתו". סיבה נוספת, על-פי כספית, היא ש"אצל אולמרט זה בדרך כלל לא היה בחופשות באתרי נופש יוקרתיים [...] אולמרט לא היה בא עם עוזר [...] הוא לא נשאר לנפוש, הוא לא קיבל לימוזינות ונהג פרטי צמוד".

כספית, בעבר מבקר חריף ביותר של אולמרט על אותן נסיעות ממש, כותב הבוקר: "יכול להיות שאולמרט הוא עבריין, בית-המשפט יקבע, אבל היה לו מנהג מוזר והוא מדי פעם שלף ארנק ושילם משהו. כשיצא להרצות בשליחות ארגונים שונים, הוא יצא לעבודה. לא לחופשה".

כן, עד כדי כך.

התקשורת

"מכיוון שהכל מסביב שקט, ואף אחד לא שומע, תנו לי לשאול משהו שאולי בסיטואציה אחרת לא היה נעים כל-כך לשאול: האם ייתכן שהתקשורת אוהבת 'לחפש' את ביבי?", תוהה לילך סיגן בפתח טורה השבועי ב"גלובס", וכרגיל מצליחה לנסח בשפה המובנת לכל תלמיד כיתה א' את הסוגיה התקשורתית המרכזית שעומדת על סדר היום.

בכפולה הפותחת של "ישראל היום", לצד הציטוטים של רעיית ראש הממשלה, מתפרסם טור דעה מאת דרור אידר. לדעת אידר, המידע שחשף דרוקר זכה בכלי התקשורת לתהודה "בלתי פרופורציונלית בעליל". אידר טוען כי "מי שצרך השבוע רק את 'ידיעות אחרונות' עלול היה לחשוב שפוקושימה זה פה ושלא המזרח התיכון בוער, אלא ישראל", ומחרה מחזיק אחר דברי רעיית ראש הממשלה כשהוא מוסיף כי בקדנציה הנוכחית של נתניהו כראש ממשלה "נוספו לאויבים הישנים גם הטייקונים, אוליגרכיית ההון, שנתניהו הוא היחיד שמעז לעמוד מולם, לשבור מונופולים, לבזר את ההון ולהעביר כמה שיותר רווחים לאזרחי ישראל".

"מי שמספר שאין בעיתונות הישראלית אג'נדה נגד נתניהו – אינו אומר את האמת", נכתב בכותרת המשנה למדורו של גונן גינת במוסף "ישראל השבוע" של "ישראל היום". "הייתי שם, ואני זוכר את הבכי של עורכי החדשות והכתבים כאשר הודיעו שנתניהו ניצח בבחירות". בטור עצמו מוסיף גינת: "לחלק ניכר מהעיתונאים בישראל יש אג'נדה ברורה נגד נתניהו. תמצאו סיבה אחרת לכך שסיפורים עבשים מהעבר ממוחזרים שוב ושוב".

"על איזו רדיפה הוא מדבר, למען השם", שואל בן כספית את קוראיו, ביחס לטענת ראש ממשלת ישראל כי הוא סובל מתקשורת עוינת. כספית משווה בטורו את רביב דרוקר, חושף הפרשה הנוכחית, לכלב ש"כל מה שרץ הוא רודף אחריו", ומסביר כך: "זהו, חברים יקרים ב'ישראל היום', בדיוק התפקיד של עיתונאי במדינה דמוקרטית. כלב שמירה מול השלטון" (אגב הערתו של גינת על מחזור חומרים, חלק מרכזי בטורו של כספית מוקדש לתיאור נסיעה אחת של בני הזוג נתניהו בסוכות 2004. מלשכת ראש הממשלה נמסר בתגובה כי "הדברים הם מחזור של פרטים שפורסמו כבר לפני מספר שנים בעיתון 'ידיעות אחרונות'").

"תשעה ימים חלפו מאז ששודר התחקיר על נסיעותיהם של ביבי ושרה נתניהו בתוכנית 'המקור' בערוץ 10", מזכיר יוסי ורטר בטורו שבמוסף "השבוע" של "הארץ". "מאז לא חלף יום בלי שאיזשהו כלי תקשורת, לרוב יותר מאחד, עסק בפרשה במגוון דרכים [...] בערב שידור התחקיר, ביום רביעי שעבר, המריאו בני הזוג נתניהו לביקור קצרצר ברוסיה. לקראת צאתו העריך נתניהו שהסיפור לא יתרומם. היו לו סיבות טובות לחשוב כך: באותו יום אירע הפיגוע בירושלים. על אשקלון ובאר-שבע נפלו טילים.

"[...] אבל ההערכות האחרות התבדו והתקוות התנפצו. הסיפור חי ונושם ומייצר עוד ועוד התפתחויות. אומרים שלכל סיפור עיתונאי יש תוחלת חיים מוגבלת, שימיו על המדף ספורים, עד שיוחלף בפרשה חדשה. נראה שפרשת 'ביבי-טורס' תישאר עימנו תקופה ארוכה. מבקר המדינה כבר בתמונה, ולא איש כמיכה לינדנשטראוס ישמוט מידיו סוכרייה כזאת".

"לא יזיק גם לתקשורת להיכנס לפרופורציות", כותב נחום ברנע במדורו שב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות". "בקדנציה הראשונה של נתניהו הוא הסתבך בשורה של האשמות על לקיחת מתנות ותשלומים בגין העברת דירה. הקמפיין נוהל ביד רמה על-ידי מרדכי גילת ומיכל גרייבסקי, אז ב'ידיעות אחרונות' (גרייבסקי עובדת עכשיו אצל לאודר, ידידו של נתניהו, וגילת עובד אצל אדלסון, ידיד אחר). אני חשבתי אז, ואני חושב גם היום, שבמדינה בריאה בנפשה לא מדיחים ראש ממשלה בגלל תשלום לחברת הובלה".

היכן גילת השבוע? מדורו הקבוע ב"ישראל השבוע" יצא לחופשה בת כמה שבועות, כך צוין בשבוע שעבר. עובדה זו מונעת ממנו ומעיתון "ישראל היום" את האפשרות להוכיח כי טענותיהם בדבר חופש עיתונאי מלא אינן מן השפה ולחוץ.

משום שהיינו שם

"האם המלחמה הזו מוצדקת", שואל ברנאר אנרי-לוי לגבי המלחמה בלוב, בפתח רשימה המתפרסמת במוסף "השבוע" של "הארץ". אנרי-לוי משיב: "המלחמה בלתי נמנעת [...] לנוכח רודן חסר שליטה, שהחליף את זכות העמים לריבונות על עצמם בזכות הרודן לריבונות על עמו; רודן הטוען לעקרון הריבונות הכפולה (בעלים ושליט בביתו – מה שקורה בתחומי הוא ענייני וענייני בלבד), ולשוויון המדינות מול החוק (מהפכן מטורף, פושע במקצוע, שווה לדמוקרט, ודבר לא יוכל לעצור את הדחף הרגעי-הרצחני) – לנוכח רודן כזה, חוק המוסר קובע, אכן, שיש לפעול לעוצרו. זה מה שקרה בלוב. זה מה שהוסכם, פה אחד, בהחלטה 1973 של מועצת הביטחון. הקהילה הבינלאומית דורבנה בידי הליגה-הערבית וצרפת".

כשאנרי-לוי תוהה עוד "מדוע לוב?" ולא, נניח, בחריין או סוריה או סעודיה, הוא כותב כי יחסוך מהקוראים את התשובה המתבקשת – "משום שהיינו שם, ולא במקום אחר". אך יכול להיות שיש בתשובה זו יותר אמת ממה שנדמה במבט ראשון.

אסף אוני כותב במוסף "G" של "גלובס" כי אנרי-לוי "סיפר בימים האחרונים כי היה זה שיזם את התמיכה החד-משמעית של צרפת במורדים נגד קדאפי" ומוסיף כי "מקורות בארמון האליזה אישרו את גרסתו".

על-פי גרסה זו, "הפילוסוף הצרפתי נכח בישיבות של המועצה העומדת בראש המורדים והתרגש כל-כך מדבריהם של הנוכחים, ומהאיום של קדאפי נגדם, שהחליט להרים טלפון לנשיא הרפובליקה ניקולא סרקוזי. הנשיא הצרפתי נמצא בצד הפוליטי ההפוך לזה של לוי, אבל הוא ידע היטב לזהות את ההזדמנות להעלות את קרנו בעיני הציבור. לוי ידע את זה וגייס את כל הכישרון הרטורי שלו כדי לספר לסרקוזי שדגלי צרפת מתנופפים בבנגאזי, וכי מרחץ הדמים הצפוי בעיר 'יכתים בדם את דגל הטריקולור'.

"זה היה מספיק בשביל הנשיא הצרפתי. הוא קיבל אליו משלחת מורדים שאורגנה בחופזה (בסיוע לוי בעצמו, שגם השתתף בטקס) ומיהר להכיר בהם כממשלה על מדרגות ארמון האליזה. בצעד זה הציב הנשיא הצרפתי את כל הז'יטונים על יכולת המורדים לנצח את כוחות קדאפי, ועל נכונותם לאמץ ערכים דמוקרטיים. תוך כדי, הוא גם סתם את הגולל על הסיכויים לדיאלוג עתידי בין המורדים לבין קדאפי".

"מתנגדיו של שליט לוב מועמר קדאפי נהדפו אתמול, זה היום השלישי ברציפות, על-ידי חיילי הממשלה", מדווח בפתח ידיעה המתפרסמת ב"הארץ" מאת דנה הרמן, נטשה מוזגוביה וסוכנויות הידיעות. "במערב גוברים החששות שבין המורדים, הזוכים לסיוע אדיר במאבקם, נמצאים גם פעילי טרור", נכתב בהמשך.

מצב המשק

"עלייה בפעילות המשק", קוראת הכותרת בראש מדור הכלכלה של "ישראל היום". תחתיה מתפרסם תצלום של שר האוצר יובל שטייניץ ומזכ"ל ה-OECD לוחצים ידיים ומחייכים. שלמה צזנה וזאב קליין מדווחים כי "שנתיים לכהונת הממשלה, והנתונים הכלכליים בחודשים דצמבר עד פברואר מצביעים על עלייה בכל פעילויות המשק [...] במשרד רה"מ הפיקו מצגת המבליטה לציבור את ההישגים בכל תחומי הפעילות, ובראש ההישגים: הכלכלה והצמיחה הכלכלית המרשימה, מהגבוהות בעולם המפותח".

גליון "דה-מרקר" מוקדש הבוקר לצבירת ההון ההולכת וגדלה של מיעוט קטן בישראל על חשבון ההמונים. "מנהל אחד מרוויח כמו 170 עובדים", לשון הכותרת הראשית של העיתון בבוקר זה. "עשרת שיאני השכר של 2010 השתכרו יחד 174 מיליון שקל בשנה – עלייה של 17% לעומת 2009".

פרט לטבלת 100 שיאני השכר המתפרסמת בעיתון, מגיש סמי פרץ לקוראיו "10 בעיות בשכר של 2 מיליון שקל בחודש". חגי עמית תוהה "מה יכולים העובדים הסוציאליים ללמוד מטבלאות השכר?", ואילו יורם גביזון מסביר כי "בעלי השליטה בחברות הגדולות במשק יודעים שהן מושכות אש, אז הם מעדיפים למשוף משכורות נמוכות יחסית – ולגרוף הון מעסקות בעלי עניין מסובכות שבהן הציבור פחות מתעמק, או לסדר תפקידי מפתח למקורבים".

עושים לביתם

בעמ' 14 בקונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת ידיעה לא-חתומה שלפיה "היום מגיע לחנויות מגזין חד-פעמי של משחקי מחשב [...] ששייך לקבוצת 'ידיעות אחרונות'". עוד מדווח כי "מדובר במיזם ראשון מסוגו בארץ".

בעמ' 15 של אותו עיתון מדווח "כתב 'ידיעות אחרונות'" על "מבצע מיוחד של ספרייט". על-פי הידיעה, "חברת קוקה-קולה ישראל תרענן את 11 הסמלים הכי ישראלים. במסגרת 'מהפכת הרעננות של ספרייט' בחרו הגולשים בפייסבוק את עשרה מהסמלים [כך], קוראי 'ידיעות אחרונות מוזמנים לבחור את הסמל ה-11 [...] ההצעה המקורית והטובה ביותר תזכה קורא אחד בחופשה זוגית מרעננת באחד ממלונות רשת Club Med". הילה גור, מנהלת שיווק בחברת קוקה-קולה ישראל, מצוטטת בידיעה כאומרת כך: "אנחנו שמחים ש'ידיעות אחרונות' בחר לקחת חלק ב'מהפכת הרעננות של ספרייט' [...] ספרייט מאתגר את הציבור להשתחרר, לחשוב בצורה מרעננת ולצאת מהקיבעון".

בעמ' 16 של העיתון מתפרסמת מודעה גדולה על המבצע של חברת קוקה-קולה ישראל.

זוטות

בשער האחורי של "ידיעות אחרונות" מדווח איתמר אייכנר כי "אם לא יהיה שינוי של הרגע האחרון – הילד מוישי הולצברג (4), שניצל בפיגוע בבית חב"ד במומבאי לפני כשנתיים וחצי, ידליק עם סבו שמעון רוזנברג משואה בטקס הפותח את אירועי יום העצמאות".

בעמוד 4 של "מעריב" מדווח אחיקם משה דוד כי הרמטכ"ל בני גנץ נפגש אתמול עם חבריו למחזור ס"ח של בני המשקים. "אני באמת לא חושב שהייתי חייל טוב בטירונות", מצוטט גנץ.

חיים לוינסון מדווח ב"הארץ" כי "הכפר בית-אומר בסגר מאז ירה מתנחל בשני תושבים". על-פי הדיווח, המקרה היה ביום שני, לפני שבוע וחצי.

ענייני תקשורת

במוסף "G" של "גלובס" מתפרסמת כתבה מעניינת מאת חן שליטא ולי-אור אברבך על אחורי הקלעים של העסקה לרכישת "מעריב" על-ידי נוחי דנקנר, ועל העתיד הצפוי לעיתון זה. על-פי הכתבה, דנקנר "מעוניין בחיזוק המהדורה המודפסת ובהרחבתה". אין הכוונה רק במהדורת סוף-השבוע המוגדלת, שהיום רואה אור לראשונה, אלא גם ב"עיבוי של העיתון היומי". כמו כן נכתב כי "רכיב, יו"ר הדירקטוריון הנוכחי, שיפרוש מתפקידו עם כניסתו הסופית של דנקנר, העריך בשיחה עם בכיר בעיתון כי המנכ"ל והעורך הראשי יהיו הראשונים שיוחלפו".

אתמול דיווח אמיר אורן ב"הארץ" כי ראש ממשלת ישראל הפר לכאורה את צו איסור הפרסום בפרשת המהנדס הפלסטיני החטוף דיראר אבו-סיסי. הבוקר מדווח יוסי יהושוע ב"ידיעות אחרונות" כי שר הביטחון אהוד ברק ביצע לכאורה עבירה דומה כשהתייחס בראיון רדיופוני לקשר בין אבו-סיסי לגלעד שליט וטען כי "לא מדובר על קשר ישיר".

מדור הספרות של "מעריב", שאיבד את ביתו עם סגירת מוסף "תרבות" בעיתון, מתפרסם הבוקר ככפולת עמודים בסוף "מוספשבת" של העיתון. את מקומו של מבקר הספרות הקבוע, אריק גלסנר, תופסת השבוע נועה אסטרייכר.