"אז נכנסנו פנימה, והיו כאילו 20 לובשי חליפות שם, החלל כבר היה מסודר, כאילו שני הדגלים, אסור היה לנו לגעת או להזיז שום דבר", תיאר קייל פורגארד את מאחורי הקלעים של הריאיון שהוא ואהרון "סטייני" סטיינברג קיימו עם רה"מ הנאשם בנימין נתניהו בעת ביקורו בוושינגטון ב-8 בפברואר.
השיחה התנהלה בנסיעה ברכב בספרד, מקום מגוריו של מתאגרף ה-MMA איליה טופוריה, בן-שיחו של פורגארד. בתשובה לשאלה האם הונחתו עליהם עוד הנחיות לפני הראיון עם נתניהו, השיב פורגארד: "אני אהיה כן, הם נתנו לנו דף עם שאלות לשאול. הם נתנו לנו תסריט לשאול", לאחר שחכך בדעתו הוסיף: "אבל אנחנו לא בדיוק פעלנו על פי זה".
פורגארד הוא מייסד ערוץ היוטיוב הפופולרי "נלק" (או "נלק בויז"), ערוץ מתיחות הפונה לקהל צעיר, משווק מותג סודה אלכוהולית, ליין אופנה ואת דונלד טראמפ, צבר 8 מיליון מנויים ומגלגל עשרות מיליוני דולרים. לצד הערוץ פועל גם הפודקאסט, פול-סנד, שבשבוע שעבר שידר את הראיון יוצא הדופן עם נתניהו (המרואיינים הקודמים היו מתאגרף, מנכ"ל מעולם הספורט וביל מאהר).
למעשה, ספק אם המילה "ראיון" מתאימה לשיחה שניהלו השלושה: שני המראיינים פתחו את ההופעה בהצהרה שהם "בהלם" שהראיון מתקיים בכלל ושאין להם את הכישורים המתאימים לבצע אותו ( "It's Fucking Insane", סיכמו). השניים גם הבהירו לפני ואחרי הראיון כי הם אינם יודעים כלום על הנושאים הפוליטיים והאקטואליים הרלוונטיים וכי הם ניזונים רק מפיסות מידע שהם קולטים מהרשתות החברתיות, "שאי אפשר לדעת אם הם אמת או שקר".
בסרטון פורגראד לא מבהיר עד כמה הראיון, שנמשך לאורך 70 דקות, נצמד לדף השאלות שהוכתבו על-ידי לשכת נתניהו, אולם גילוי הלב שלו חושף טפח מהתנהלות לשכת ראש הממשלה מול אנשי תקשורת אליהם הוא מסכים להתראיין - זאת אחרי שבמשך חמש השנים האחרונות הוא מחרים את התקשורת הישראלית וממאי השנה גם כלי תקשורת עיתונאיים בארצות הברית, ומסכים להתראיין רק בבימות תעמולה טראמפיסטיות בארה"ב ובבימות תעמולה של תומכיו בישראל.
עדותו של מייסד ה"נלק בויז" על האופן בו תיזמרה לשכת נתניהו את הראיון, מעיצוב החדר ועד לרשימת השאלות, מעלה את השאלה האם מדובר בדפוס פעולה קבוע של לשכת ראש הממשלה, והאם דפים כאלה נמסרים גם למראיינים אחרים כתנאי לקיום הראיונות. למשל, למארק לוין ושון האניטי מפוקס-ניוז, המרבים לראיין את נתניהו ולשאול אותו שאלות שאכן נשמעות כאילו נכתבו בלשכת נתניהו.
"הייתי שיכור כשקיבלתי את השיחה"
פורגארד הוסיף וסיפר כי הפנייה לקיום הראיון הגיעה רק 12 שעות לפני שהתקיים, "אני הייתי שיכור כשקיבלתי את שיחת הטלפון. הייתי בדיוק בשידור (סטרים) ואפשר לראות שאני שיכור. הם שאלו אם אנחנו רוצים לעשות את זה. אני מתכוון. אז אמרנו פאק-איט, בוא נעשה את זה".
ואכן, בסרטון שפרסם פוגארד לפני הראיון עם נתניהו הוא אומר שמחר כנראה יגיעו לוושינגטון להקלטת פודקאסט. מאוחר יותר מראים לו הודעה שהגיעה לטלפון של אחד אנשי הצוות ובה ככל הנראה ההצעה לראיון. הוא חוכך בדעתו ושואל מי יהיו המפרסמים שיתלוו להצעה או לפחות האם היא כוללת את כיסוי עלויות המסע. הוא מסכם ואומר לצוות שהוא "חיובי" לגבי ההצעה, שיבדקו אותה ושיקיימו ישיבה בעניין.
פורגראד מעיד על עצמו גם בזמן אמת שצרך הרבה אלכוהול ואכן נראה שתוי, מצב רגיל למדי עבורו ואך טבעי בהתחשב באופי הסרטון: שידור חי ממסיבה פרטית שהאטרקציה העיקרית בה הייתה אישה עם ישבן ענק, הוויכוחים בין הנוכחים אם הוא טבעי או לא ונסיונותיה להוכיח זאת באמצעות ריקוד.
קייל פורגראד במסיבה בה קיבל את ההצעה לראיין את נתניהו (צילומי מסך)
12 שעות לאחר מכן, פורגראד ושותפו להנחיית הראיון עם נתניהו, סטייני סטיינברג, כבר ישבו מול ראש ממשלת ישראל וראיינו אותו עבור הפודקאסט שלהם.
הראיון עצמו זכה לתשומת לב לא גדולה בישראל, בעיקר בשל אמירתו של נתניהו, האחראי למחדל הביטחוני החמור בתולדות המדינה, מוביל ההפיכה המשטרית ומי שקלע את ישראל למלחמה הארוכה בתולדותיה, כי הדבר היחיד שהוא מצטער עליו בחייו הוא שבני משפחתו סופגים השמצות בגינו.
אולם מיד אחרי שידור הראיון החל גל ביקורת חסר תקדים ברשתות החברתיות בקרב הקהל האמריקאי של הנלק-בויז, על עצם קיום הראיון עם נתניהו, אדם המבוקש בבית הדין בהאג בגין חשד לביצוע פשעי מלחמה. לא מדובר בהפתעה גדולה: כבר בפתיח שעשו לראיון אמרו שני המראיינים, שנראו כסובלים מהנגאובר, כי יהיה מדובר בראיון השנוי במחלוקת ביותר שיופיע בפודקאסט (מיד אחר-כך הוסיפו כי ישמחו לראיין אחרי נתניהו גם את הרודנים קים ג'ונג-און ופוטין).
אם האסטרטגיה של נתניהו הייתה לנסות ולהגיע לצעירי הימין האמריקאי כדי לשכנע אותם בצדקתה של ישראל, הרי שהיא נחלה כישלון חרוץ, חזרה אל נתניהו כבומרנג ורק הוכיחה את עוצמת התיעוב שחשים צעירים אמריקאים, מימין ומשמאל, לישראל או לפחות לראש ממשלתה.
ביממות שלאחר שידור הראיון הלכה והתגברה המתקפה על הנלק-בויז, בקרב משפיענים צעירים מימין ושמאל, בארה"ב ובמדינות אחרות, כשהמוטיב המוביל הוא השוואה של נתניהו להיטלר. המראיינים עצמם, כשנשאלו על כך בשידור שקיימו מיד לאחר שידור הראיון, הגיבו לטענה כי נתניהו הוא "היטלר בן זמננו" באמירה כי זו אכן "נקודה טובה".
ביום שישי (25.7) התפרסם ב"דיעות אחרונות" סקר לגבי עמדות הצעירים בארה"ב (גילאי 18-29) ביחס לישראל ולפלסטינים. לפי הסקר, 44% מהצעירים מזדהים עם הפלסטינים ורק 14% עם ישראל. 19% מזדהים עם שניהם ו-23% לא בטוחים. מדובר בתוצאה שאמורה להדיר שינה מעיני כל הנהגה ישראלית, ושעשויה לשפוך אור על עוצמת התגובות נגד זוג המשפיענים הטראמפיסטי.
נתניהו יכול להמשיך ולהחרים את העיתונות בארץ ובעולם, ולדבוק באסטרטגיה של פנייה ל"בייס" בלבד, בבימות תעמולה מגוייסות. הבעיה שלו, ושלנו, היא שמחוץ לבועת התהודה שלו העולם ממשיך להתקיים, ושם מותר לשאול שאלות גם אם אינן מופיעות בדף שהוכן בלשכה.