מדינה נורמלית

"המבקר: הצבא מחזיק בסיסים ריקים, המוסד ביזבז מיליונים", קוראת הבוקר הכותרת הראשית של "הארץ", היחידה מבין הכותרות הראשיות בעיתונים שמתייחסת לדו"ח המבקר שפורסם אתמול. למען האמת, בשערי העיתונים האחרים אין כלל כותרת על הדו"ח, לא ראשית ולא משנית, על אף ראשוניותו וממצאיו המדאיגים (ב"ישראל היום" יש הפניה פצפונת).

"יש כאן צבא שיש לו מדינה, והוא עושה בכספיה ובנכסיה ככל העולה על רוחו", מסכם את ממצאי הדו"ח אלכס פישמן ב"ידיעות אחרונות". "מי שמע, למשל, על מדינה ש-80% מאדמותיה – לא כולל איו"ש – נתונים באופן ישיר ועקיף בידי מערכת הביטחון? [...] איזו מדינה נורמלית, עם כזה מחסור במשאב הלאומי הנקרא קרקע, יכולה להרשות מצב כזה?".

"מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס מצא ליקויים רבים, חלקם חמורים ביותר, בתחום הבנייה במתחם המוסד, אשר נמצא בשנים האחרונות בתנופה בעלות של מאות מיליונים", מדווחת לילך שובל ב"ישראל היום".

"המוסד התרחב וגדל מאוד בשנים האחרונות", מסביר יוסי מלמן ב"הארץ". "[...] ההשבחה של מבצעיו מצריכה, מטבעה, גיבוי בעורף – במטה. אבל תנופת הבינוי הזאת, שעליה מצביע המבקר, הביאה גם לכל אותם ליקויים של פזרנות, התעלמות מכללי מינהל תקין ואף חשד להטיית מכרזים ומסירת עבודות למקורבים. המבקר אינו אומר כי יש חשד במעשים אלה לפלילים, אבל בכך הוא עושה חסד גדול למוסד. אפשר להניח כי אם היה מדובר בארגון אחר, נניח המוסד לביטוח לאומי, המבקר היה דורש להעביר אותם לחקירת משטרה".

נטרול זכות השביתה

"מעיין תמשיך למלצר", מבשרת כותרת לידיעה מאת יובל גורן ב"מעריב". מעיין היא מעיין קידר, עובדת סוציאלית, שנאלצת להשלים את הכנסתה מעבודה כמלצרית, ותיאלץ להמשיך כך גם לאחר הסכם השכר החדש. במקום 4,900 שקל לחודש, ברוטו, היא תשתכר 6,000 שקל לחודש, ברוטו, וגם זה רק בעוד כארבע שנים, עם תום ההעלאות שנקבעו בהסכם. "זה מאכזב", היא אומרת לגורן.

"נצחון ההיגיון", מגדיר את ההסכם יהודה שרוני בטור פרשנות נלווה. "את המהפכות הגדולות ביותר לא עושים ביום אחד", הוא מזכיר, "וזה נכון במיוחד כשמדובר בעניינים כלכליים [...] ההסכם על סעיפיו השונים הינו חסר תקדים בתנאיו במגזר הציבורי".

"עיני עשה לעובדים הסוציאליים זובור", כותבת ב"דה-מרקר" מירב ארלוזורוב. "עיני נתן לעובדים הסוציאליים להתבשל במיץ של עצמם – ובכך סייע להם להכשיל את עצמם".

"הרווח כולו של עיני ולוין", כותב מיקי פלד ב"כלכליסט", שמצהיר על אכילת כובעו שלו לאור הדעה שהביע רק לפני ימים אחדים, כי עיני הוא דווקא המפסיד הגדול של שביתת העובדים הסוציאליים. "מכיוון שגם הפעם מדובר במשחק סכום אפס", מוסיף פלד, "אז אם עיני המנצח – המפסידים הם אנחנו, הציבור, וכמובן גם העובדים הסוציאליים. שום שינוי מהותי לא יקרה, לא בקרב העובדים הסוציאליים ולא במגזר הציבורי בכללו. עובדים ימשיכו לקבל שכר באופן מובנה שלא נותן להם תמריץ לקידום, ובהתאם גם ייראה השירות שנקבל מהם".

המנצח השני, על-פי פלד, הוא הממונה על השכר במשרד האוצר, אילן לוין. "לוין התעקש לא לסגת לאחור גם לאחר שההסכם נדחה, ולבסוף יצא כשידו על העליונה", כותב פלד ומציין כי "מחר ייפגש לוין עם נציגי ההסתדרות הרפואית למו"מ אחרון, לפני שמסתיימים 14 ימי הצינון מאז שהכריזו על סכסוך עבודה. מיום ראשון הם יכולים לשבות, בפעם הראשונה במאה ה-21. כוחה של כל התעקשות של לוין מולם יהיה עכשיו חזק שבעתיים, וכל פשרה שיהיה מוכן לה תהיה מגובה יותר".

לקראת השביתה האפשרית של הרופאים, מתראיין לוין לעיתונאי אדריאן פילוט ב"גלובס" ואומר, בין היתר: "הממשלה תידרש לשקול חקיקה באשר לבוררות חובה בשירותים חיוניים. שביתה בכור בדימונה, בנמלים, ברשות שדות התעופה, ובעתיד גם ברכבת ובמערכת הבריאות (הרופאים); והתחרות בין 'ההסתדרות' ל'כוח לעובדים', תחייב את הממשלה לשקול פתרון אחר שמצד אחד ינטרל את זכות השביתה של אותם ארגוני עובדים, ומאידך יקבע מנגנון אובייקטיבי לעדכון רמת השכר של אותן קבוצות".

קו שבר עצום

"מועד סיום תפקידו של דיסקין נקבע לפני יותר משנה ולא בא בהפתעה", נכתב במאמר המערכת של עיתון "הארץ". "אף על פי כן התמהמה ראש הממשלה בנימין נתניהו בהחלטה על בחירת ראש השב"כ הבא עד קרוב לרגע האחרון, כשנותרו שישה שבועות בלבד – כולל חג הפסח והמועד הנחוץ לדיוני ועדת טירקל – לכניסת יורשו של דיסקין לתפקידו. זאת עובדה מצערת, במיוחד בשים לב לתקלות שליוו את המינויים המבוטלים של אלוף יואב גלנט לרמטכ"ל ושל גונדר אלי גביזון לנציב שירות בתי-הסוהר".

אתמול כתב בן כספית ב"מעריב" כך: "הבחירה בכהן היא החלטה ראויה של נתניהו, שהתקבלה בניגוד להמלצת ראש השב"כ המכהן, וגם באה בזמן הנכון. לא עשרה חודשים לפני תום הכהונה, מה שהיה הופך את יובל דיסקין לברווז צולע, בסגנון מפעלי ברק-קורן עם גבי אשכנזי, אלא כמה שבועות לפני תום הכהונה, בצורה מסודרת ואחרי תהליך קבלת החלטות יסודי".

בהמשך מאמר המערכת של "הארץ" יש התייחסות גם לתהליך קבלת ההחלטות: "הפקפוק שמעורר המינוי אינו נובע מתכונותיו של כהן, אלא ממניעיו של נתניהו לבחור בו. בהקשר זה, מדאיגה התנגדותם של גורמים בהתנחלויות לסגנו הנוכחי של דיסקין. ועדת טירקל תיטיב לעשות אם תחקור את נתניהו בעניין זה, שתי וערב, ותאשר את מינוי כהן רק אם תנוח דעתה שלא עמדו ביסוד המינוי שיקולים – וגורמים – זרים".

"האם לדעתך נתניהו הושפע, כפי שפורסם, מלחץ הימין והרבנים, ומינה את חובש הכיפה מטעמים פוליטיים?", שואלת מזל מועלם את ראש השב"כ לשעבר ח"כ אבי דיכטר, בראיון המתפרסם בחלק ב' של "הארץ". "להגיד את זה", משיב דיכטר, "זה לעשות עוול לאנשים דתיים. לכיפה אין משמעות בהקשר של מינוי ראש שב"כ. אנשי ימין קיצוני אף פעם לא ראו בחובש כיפה מישהו משלהם, כי מבחינתם מה שקובע זה איך הוא פועל או לא פועל מולם. זה מה שהופך לשנוא או אהוב".

בכפולה הפותחת של "מעריב" מתאר עמיחי אתאלי את הקמפיין שניהלו "בכירי הציונות הדתית" נגד סגנו של דיסקין, קמפיין שהוביל בסופו של דבר לפסילתו ולבחירת יורם כהן. מהדיווח עולה כי דיכטר צודק. מעשיו של י' האחד ולא כיפתו של י' האחר הם שהניעו את "בכירי הציונות הדתית" לפעולה.

על-פי אתאלי, הקמפיין כלל "לובי חזק ושליחת שליחים לראש הממשלה" והחל בעקבות חקירת חיילים שהניפו שלטי סרבנות בטקס השבעה שנערך בכותל המערבי. "זה היה קו שבר עצום מבחינתנו", אומר לאתאלי "האיש שפעל מאחורי הקלעים למניעת בחירתו של י'", אדם המתואר כ"חובש כיפה, ונחשב ליועץ בכיר בציונות הדתית ומקורב לרבנים המובילים".

יועץ הסתרים מוסיף כך: "הבנו שי' עלול להשפיע על מארג היחסים הרגיש והחיובי שבין הציונות הדתית למדינת ישראל". לדברי היועץ, הקמפיין כלל "חודשים של עבודה. אתה שולח חברי-כנסת לראש הממשלה ואז עובר לשרים. אתה שולח שר ועוד שר ולא יודע מה יהיו התוצאות [...] המינוי של י' לאחד התפקידים הכי רגישים במדינה הדאיג אותנו, ופעלנו למנוע אותו. לא היו פה שום מניעים אישיים".

ב"ידיעות אחרונות" מדווח רוני שקד כי בשב"כ הגיבו ב"הלם" להחלטה על מינויו של כהן לתפקיד ראש הארגון. על-פי הדיווח, בשל הבחירה בכהן החליט אדם המכונה ד', שהיה מועמד לתפקיד, לפרוש מהארגון. י', שהיה אף הוא מועמד, "שוקל לסיים את עבודתו בשירות". עוד מדווח שקד כי "יותר מכל, ההתרעמות בשירות נבעה מכך שראש הממשלה הודיע לשב"כ על החלטתו למנות את יורם כהן לתפקיד רק כשלוש שעות וחצי לפני שהודיע בשידור חי בטלוויזיה על המינוי".

שקד מביא את תגובת משרד ראש הממשלה לטענה זו: "זה לא היה שלוש שעות אלא ארבע שעות".

המהנדס השבוי

"נחטף למען גלעד", מכריזה הבוקר הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". אלדד בק, כתב העיתון בברלין, מדווח כי אתמול פירסם אתר "דר שפיגל" ידיעה שבה נטען כי המהנדס הפלסטיני דיראר אבו-סיסי נחטף באוקראינה על-ידי שירות הביון המקומי והמוסד הישראלי משום שבידיו מידע על גלעד שליט.

על-פי דיווחו של בק, מקור בלתי מזוהה מצוטט בכתבה כמי שטוען כי לדעת ישראל אבו-סיסי הוא בעל עמדה בכירה בחמאס, ועל כן ייתכן שבידיו מידע על מקום החזקתו של שליט. זהו ההסבר, טוען אותו גורם אלמוני, לכך שאבו-סיסי לא חוסל, אלא נחטף והובא לחקירה בישראל.

בעבר כינתה העיתונות הישראלית לא פעם את שליט "החייל החטוף". הבוקר, בידיעה על המהנדס הפלסטיני החטוף, שמו של שליט מוזכר בכתבה ללא תואר זה.

לעשות את הביבי נתניהו

"מה רוצים מביבי ושרה", תוהה אלוף בן במאמר המתפרסם במדור הדעות של "הארץ". "יש אנשים שאוספים בולים, יש ציידי פרפרים ומגדלי סחלבים, ויש מי שצונחים ממטוסים וגולשים על גלים. בנימין ושרה נתניהו אוהבים להתאכסן במלונות פאר על חשבון אחרים", כותב בן. "זה התחביב שלהם".

לפי בן, אין כל פגם רציני בנוהגם של ראש ממשלת ישראל ורעייתו לתייר ולהתארח על חשבון בעלי הון. "ביבי ושרה לא רצו לנקר עיניים", הוא כותב. "ההשלכות הפוליטיות של הסיפור אפסיות", הוא מוסיף.

לדעתו, הנהנתנות של ראש ממשלת ישראל מציקה משלוש סיבות: קנאה ("למה לשרה מגיע ולנו לא"), הצטדקות ("נהנית באחוזות פאר ומטוסים פרטיים? יופי, עכשיו תן לאחרים ליהנות מההצצה"), ויותר מכל חוסר מעש מדיני ("במקום להביס את איראן ולהביא שלום עם הפלסטינים, [נתניהו] ביזבז את זמנו על תגובות לערוץ 10").

על-פי בן, אגב, "בסלנג הישראלי, הביטוי 'לעשות את הביבי נתניהו' מתאר את מי שמזנק מהשולחן במסעדה עם בוא החשבון. זה כבר חלק מהפולקלור, יותר מאשר חדשות".

"לא ברור מדוע בחר 'הארץ' לפרסם דווקא עכשיו את המאמר הזחוח הזה, של המלצר לשעבר, העיתונאי גידי וייץ", כותב יצחק שקד, תושב תל-אביב, למדור המכתבים למערכת של עיתון "הארץ". "על מסעדה שמכבדת את עצמה, ועל עובדיה, חלה החובה – שהופרה כאן בגסות – לשמור על סוגיות בכל הנוגע ללקוחותיהם והמתרחש סביבם כאשר הם יושבים במסעדה", מוסיף שקד. "התשלום בעד הארוחה הוא עניינם של בעלי המסעדה, ולא של המלצר. קרוב לוודאי שנושא התשלום הוסדר עם הבעלים, כמקובל עם סועדים קבועים ומוכרים".

ב"מעריב" עושים הבוקר את הביבי נתניהו על פני מרבית עמ' 6. "כתב 'מעריב'" מדווח בעקבות ידיעה ששודרה אתמול במהדורת החדשות של ערוץ 2 כי מאיר חביב, סגן יו"ר ועד הקהילה היהודית בצרפת ואחד התורמים העשירים של ראש ממשלת ישראל, התלווה אליו לפגישות מצומצמות עם נשיא צרפת ניקולא סרקוזי.

ב"הארץ" עושים הבוקר את הביבי נתניהו על פני כמחצית עמ' 4. מזל מועלם, תומר זרחין וגילי איזיקוביץ מדווחים כי איש העסקים רוני מאנה, לשעבר מקורבם של בני הזוג נתניהו, התראיין לערוץ 2. כותרת הידיעה ("מקורבם של נתניהו ורעייתו זה עשור: 'שרה אשה דומיננטית שיש לה דעה'") מצביעה על מהותה – רכילות.

ב"ישראל היום" עושים את הביבי נתניהו בראש עמ' 15, שם מדווחת עדנה אדטו כי "ראש הממשלה בנימין נתניהו הגיש אתמול לבית-משפט השלום בירושלים שתי תביעות דיבה, בסך מיליון שקלים כל אחת, נגד ערוץ 10 והעיתון 'מעריב'". כזכור, כבר אתמול דיווח "ישראל היום" כי "[נתניהו] הגיש אתמול [...] תביעות דיבה בסך מיליון שקלים כל אחת נגד ערוץ 10 ו'מעריב'".

תופעת לוואי

"ירידה חדה במכירות נורופן", לשון כותרת לידיעה מאת ליטל גרוסמן המוקדשת לתגובה הציבורית לפרסומים על הידרדרות מצבה של אשה צעירה שנטלה את התרופה. "לא היתה היסטריה או לחץ", מצוטטת איריס כהן, רוקחת מנתניה, אך על-פי גרוסמן, נתוני המכירות הרשמיים של רשת סופר-פארם "דווקא מצביעים על ירידה משמעותית במכירות": "ירידה של כ-20 עד 30 אחוז במכירות של תרופת הנורופן".

"אין היסטריה: מכירות נורופן ירדו ב-20% בלבד", דיווחה אתמול אילנית חיות ב"גלובס". "עם ישראל לא מגיב בהיסטריה לפרשת נורופן, ומכירות התרופה רושמות לפי שעה ירידות נמוכות יחסית".

תופעה מדאיגה

אפרת זמר-ברונפמן מדווחת ב"מעריב" על נתונים מדאיגים שעולים מניתוח תוצאות מבחני הבגרות בהבעה – תלמידים התקשו להבין את משמעות השאלות שנשאלו. "התלמידים לא הבינו מלים כמו 'מסר' ולכן לא ענו נכון על השאלה שביקשה לבדוק מהו המסר של הטקסט", מדווחת זמר-ברונפמן. עוד עולה כי תלמידים לא הבינו את משמעותם של ביטויים בסיסיים אחרים, דוגמת "מסקנה", "שינוי" ו"עמדה".

אי-הבנה של ביטוי אחר על-ידי התלמידים מעוררת בוודאי דאגה מיוחדת במערכות כלי התקשורת, שכן היא עלולה לשמוט את הקרקע תחת חלק נכבד מהדיווחים המתפרסמים בעיתונות. מניתוח תוצאות המבחן בהבעה עולה כי תלמידים רבים התקשו בהבנת הביטוי "תופעה". הנה פתרון החידה: מדובר באירוע שחזר על עצמו פעמיים ומעלה (במקרים מיוחדים ניתן להסתפק בפעם אחת בלבד).

ענייני תקשורת

גדעון אלון מדווח ב"ישראל היום" כי מליאת הכנסת אישרה שלשום את הצעת החוק האוסרת לחלוטין פרסומם של שירותי זנות.

אלי ברדנשטיין מדווח ב"מעריב" כי שר החוץ אביגדור ליברמן מינה את העיתונאי לשעבר יוסף שאגאל לשגריר במינסק.

"גזר הדין של השופטת שבח ראוי לציון, משום שהיא ביקשה לצאת להגנתו של אינטרס חשוב ביותר: טוהר ההליך השיפוטי", כותב בעז אוקון במאמר המתפרסם במדור הדעות של "ידיעות אחרונות". לדברי אוקון, "הצעד שנקטה השופטת שבח הוא ייחודי. במקום בכי ונהי על השפעת התקשורת, היא עשתה מעשה והמליצה להפחית בצורה ממשית את תקופת המאסר המוטלת על מי שהיה אנס. ודווקא משום שמדובר באונס הצעד הזה הוא בעל משמעות [...] השמירה על ההליך הראוי מוטלת על המדינה. זו נחשבת לזכות בסיסית, והיא הערובה העיקרית לשמירתן של יתר הזכויות. מי שמעלים עין מהשחיקה המתמדת של הזכות הזו, אפילו כאשר הנאשם 'התחיל', עלול לגלות ששיטת המשפט הופכת למגונה".

יעל געתון מדווחת ב"הארץ" כי העיתונאי אמיר בן-דוד והסופרת דורית רביניאן יגישו החל משבת הקרובה תוכנית תרבות חדשה בערוץ 2.