מקום לספק
"ימים ספורים לפני מועד חידוש הבנייה בשטחים, הנשיא האמריקאי לא משאיר מקום לספק באשר לדרישותיו מישראל", נכתב בכותרת המשנה לראשית על שער "מעריב". הכותרת עצמה היא "ההקפאה צריכה להימשך", ציטוט מנאומו של ברק אובמה באו"ם. הדברים שאמר אובמה כובשים את כל הכותרות הראשיות: "אובמה באו"ם: שנה מהיום יכולה להיות מדינה פלסטינית עצמאית" ("הארץ"); "אובמה לישראל: תקפיאו; לפלסטינים: תמשיכו במו"מ" ("ישראל היום").
הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" היא "העימות שבדרך". בכותרת המשנה נכתב: "נתניהו מנסה לתמרן בין עימות עם האמריקאים והפלסטינים במקרה שהבנייה תתחדש לבין עימות עם שרי הימין והמתנחלים אם ההקפאה תימשך", ובכותרת הגג נכתב: "48 שעות לסיום הקפאת הבנייה בשטחים". זהו תִארוך מוטעה מצד "ידיעות אחרונות", שכן הצו המורה על סיום ההקפאה פוקע בסוף החודש, ולא ב-26 בו.
יש עימותים שכבר פרצו. תצלום של נערים רעולי פנים וחמושים באלות מקפצים על גג של מכונית מנותצת שמשות ומנוקבת צמיגים (AFP) מתפרסם היום על שער "הארץ" ו"ידיעות אחרונות". ב"הארץ" הכותרת לכיתוב היא "מהומות בירושלים", והכיתוב קורא: "מהומות אלימות פרצו בערב חג הסוכות במזרח ירושלים בעקבות מותו של תושב סילואן שנורה בידי מאבטח ישראלי בכפר", ומאמר המערכת קורא לגרש את היהודים הגרים בסילואן.
כותרת התמונה ב"ידיעות" היא "מיני-אינתיפאדה", והכיתוב קורא: "המשטרה נערכת היום בכוחות גדולים במזרח ירושלים כדי למנוע חידוש המהומות שהתחוללו בערב החג. מאות פלסטינים רגמו בסלעים אוטובוסים של אגד והציתו מכוניות ישראליות, לאחר שמאבטח שהותקף באבנים הרג מפגין פלסטיני".
בעמודים הפנימיים של העיתונים מובאים פרטים נוספים על האירועים: לפי המשטרה, המאבטח נקלע למארב של פלסטינים שאיימו לרוצחו וירה כדי להתגונן. הפלסטיני שנפגע בבטנו ומת מפצעיו היה עבריין רכוש מוכר למשטרה. ועוד קרה: יהודי נדקר בבטנו בהר הזיתים.
גלעד שליט והבעיה האירית
"ממדיניות החוץ הפרו-פלסטינית במופגן של אירלנד אין ישראל יכולה לצפות להוגנות ולאיזון. לבו של מרטין יוצא לילד הפלסטיני היושב בין הריסות בית-ספרו. הילד הישראלי שמצבו דומה נשכח מתודעתו, עד שהוא מופתע בשאלה בעניין זה ומנסה – מאוחר מדי – לתקן", כותב אמיר אורן במדור הדעות של "הארץ" על נאומו של שר החוץ האירי, מיכאל מרטין, שהתגאה בסיום הסכסוך באירלנד.
אורן מביא בטור את דבריו של ג'ונתן אוואנס, מנכ"ל שירות ה-MI5 הבריטי, בהרצאה בשבוע שעבר: "ובינתיים, בעיניים בריטיות, השונות מעיני מרטין, מזהיר אוואנס שהסיפור האירי טרם הסתיים. הציפיות לדעיכת הטרור התבדו. הפיגועים, 'סוררים' אך גוברים, חוזרים, כי תקופות מאסר מסתיימות ואסירים מתנגדי פשרות חוזרים הביתה ולפעילות (כך גם, בשיעור של אחד לשבעה, בקרב משוחררי אל-קעידה מגואנטנמו). מה זה אומר על אנשי החמאס הצפויים להשתחרר בעסקת שליט? את זה כבר משאיר ראש MI5 לדיסקין".
הגועל נפש
שלשום קיבל דן חלוץ כתבת שער במוסף "מעריב", ושני שערים (שלשום וביום שלפניו) ראשיים, הכל בזכות הסכמתו להודיע כי הוא "נכנס לפוליטיקה" דווקא ב"מעריב". מדוע בחר חלוץ ב"מעריב" – המאמץ בשנה האחרונה קו ימני דווקא, ולא ב"ידיעות אחרונות", עיתון שבכירי מפלגת קדימה, שאליה מתעתד חלוץ "להיכנס", מרגישים בו הרבה יותר בבית?
מי יודע. בכל מקרה, היום מככב על שער המוסף של "ידיעות" מישהו אחר שרוצה להיכנס לפוליטיקה. לא מדובר ברמטכ"ל המלחמה הכושלת בתולדות ישראל, אלא בשר לשעבר שביום פתיחתה של אותה מלחמה ביצע מעשה מגונה בחיילת צעירה בתוככי הכנסת, נזרק ממנה וכעת מעוניין לחזור. "הרבה זמן חים רמון שותק. עכשיו הוא סוגר חשבונות", נכתב בכותרת המשנה. אם החודשים האחרונים נחשבו לרמון לתקופת שתיקה, מה קורה כשהוא בתקופה דברנית? לפי רמון, תיכף נגלה.
רמון מגלה לאמירה לם כי לא רק אולמרט עסוק בכתיבה. בפתח הכתבה מתפרסם קטע מתוך האוטוביוגרפיה שרמון "כותב בימים אלה": "את אי-הצלחותי ואת מעידותי המשלתי תמיד, ביני לבין עצמי, לצלילה עמוקה אל מתחת לפני המים. אני בטוח שתמיד היו מי שחששו, ואולי גם מי שקיוו, שטבעתי במעמקים. אבל תמיד צפתי ועליתי אל מעל פני המים, במוקדם או במאוחר".
מי עזר לרמון לצוף? לא עיתונאים, לדבריו. הוא קובל על "דה-מרקר" שרודף אותו ומלין כי האשימו את אשתו, ורד רמון-ריבלין, עורכת בכירה ב"גלובס", כי היטתה את הסיקור ב"גלובס", וזאת אף שהיא "ראתה את פישמן אולי פעמיים". מעניין, לא ידעתי שפישמן כותב את הכתבות ב"גלובס".
רמון גם מתנדב לעמוד מאחורי האשמותיו של אהוד אולמרט באוטוביוגרפיה שלו, בדבר הססנותו של שר הביטחון אהוד ברק ("בורח מקבלת החלטות"). בשער "ידיעות" מתפרסמת הפניה לידיעה המאששת האשמה אחרת שמטיח אולמרט בברק – כי היה מעוניין לעבור ממפלגת העבודה לקדימה. "ברק הציע: אביא איתי לקדימה שליש מהעבודה", לשון ההפניה, ציטוט של "איש עסקים" אלמוני שתיווך לכאורה בין אולמרט לברק. ברק מכחיש.
בטור ב"ישראל השבוע" מזכיר שלמה צזנה כיצד מיד אחרי שאהוד ברק הביא להתפטרותו של אולמרט בשל פרשת טלנסקי ומעטפות הכסף, אמר לתקשורת אחד מיועציו של אולמרט, טל זילברשטיין: "ברק יודע היטב שהוא אחד האחרונים שיכול לדבר על מעטפות או על מזומנים, או על תורמים או על כספים שלא הוחזרו. טלנסקי יש [צריך כנראה להיות "אין"] אחד, יש פוליטיקאים רבים בישראל שיש להם טלנסקים רבים". זילברשטיין היה צריך לכאורה לדעת על מה הוא מדבר: לפני שהיה ליועצו הקרוב של אולמרט (שמהלל אותו בספרו), היה יועצו הקרוב של ברק.
צזנה מזכיר גם את תגובתו של ברק אז: "אני לא מתקשקש על כל קשקוש שנשמע. אני אומר לטל, קח את כל מה שיש לך ולך איתו מיד למשטרה". ובאמת, אם זילברשטיין ידע שברק היה מעורב בפלילים, מדוע לא פצה את פיו שנים קודם לכן? ואחרי שפצה את פיו, מדוע לא המשיך לחשוף את המעשים הפליליים? ומדוע אולמרט חושף רק עכשיו את ההתנהלות השערורייתית, לכאורה, של ברק, כשר ביטחון, ולא בעת שאולמרט היה ראש ממשלה? ומדוע ברק חיכה עד להצטברותם של חשדות חמורים נגד אולמרט לפני שפעל להדחתו?
צזנה מצטט גם ראיון אחר, שנתן אביגדור יצחקי, לשעבר מנכ"ל משרד ראש הממשלה וחבר-כנסת של קדימה, ובו פנה לאולמרט וביקש: "תפסיק עם כל הגועל נפש הזה". זה ציטוט חשוב משום שהוא שגוי מעיקרו. לא חילופי ההאשמות בין אולמרט לברק הם גועל נפש, אלא תוכן ההאשמות. ומה שמאפשר לגועל נפש להתבסס ולהתרבות הוא ההרגל להפסיק "עם כל הגועל נפש הזה", לקבור את הכביסה המלוכלכת עמוק באדמה ולהיעזר בעיתונים ידידותיים ועיתונאים מוחלשים. לכן מגיחים ממעמקי הים שוב ושוב אותם חומרים אנושיים.
מה לא בחדשות
הצעת חוק "גשר לשלום ולפיוס", המוציאה לחופשה כפויה את עובדי העיתונים במקרה של "גשר" בתקופת החגים, לא הונחה גם השנה על שולחנה של הכנסת. זאת, למרות התועלת שהיא יכולה להביא עימה למשק הישראלי ולעליית המורל הלאומי, כתוצאה מהשיפור הצפוי במצב רוחם ורווחתם הנפשית של העיתונאים.
חומרים לשיער
בגרף המצורף לפינה הקבועה "המדד" של אלון עידן במוסף "הארץ", הבוחן במבט ביקורתי תופעות בחברה הישראלית (השבוע: ערוץ המוזיקה), נכתבה המלה "שייכים" במשפט "במהלך השידור התארחו סלבס, רבים מהם שייכים לקשת".
במדור "תוצרת הארץ", שבו מופיע הטור הביקורתי של עידן על ערוץ 24, המאשים את מנהל הערוץ בכך שהוא מציג רק כוכבי מוזיקה מזרחית פופולרית ועושה זאת משיקולים מסחריים בלבד ("לוקח את הדבר הנעלה הזה [מוזיקה] ומכפיף אותו באופן אלים לצרכים מסחריים"), מתפרסמת גם הפינה הקבועה "ענייני פנים". והשבוע: טל מוסרי, כוכב ערוץ הילדים, שמופיע במוסף לצרכים מחקריים בלבד. ציטוט מייצג: "אני ממש מכור לשיער, גם לחומרים לשיער, ועושה פנים אצל הספר. סיפרו לי שיש ילדים שמבקשים תספורת טל מוסרי. זה כנראה הפך למשהו שמזוהה עם דמותי בערוץ".
השבוע לא מופיע צמד המלים "ליאור שליין" בפינה הקבועה "7 דברים ש". המלים "ליאור שליין" שהופיעו שבוע אחרי שבוע אחרי שבוע במדור "תוצרת הארץ" התפרסמו בהקשר שבא להגחיך את שליין ולהלעיג עליו, ללא שום הקשר, סיבה או מובן. שליין לא הופיע במדור כבר בשבוע שעבר, מיד אחרי כתבה בעניין שפורסמה ב"העין השביעית".
חסרת הסבר כלשהו היא גם הפינה הקבועה "ועדת המדרוג". במסגרת השינוי במדור "תוצרת הארץ" לפני כמה שבועות, התרחבה הפינה והיא תופסת עכשיו עמוד שלם. הקונספט (המועתק מה"ניו-יורק מגזין"): כתבים אנונימיים מדרגים מה היה השבוע "גבוה", "נמוך", "טוב" ו"רע" ללא נימוק כלשהו, כשבצירוף העיצוב הוויזואלי נוצרת קריקטורה מושלמת של צתש"מ (צעיר תל-אביבי שמאלני מצוי): היה רע השבוע – מאיר אברג'יל, טילי שיוט לרוסיה ואביגדור ליברמן. גם פיצ'ר חדש בפייסבוק היה רע השבוע. יותר רע מליברמן, פחות רע מאברג'ל. למה? ככה. מעניין מה אלון עידן היה כותב על המדור "תוצרת הארץ" בטור שלו במדור "תוצרת הארץ".
ענייני תקשורת
"שנים אני נוהגת לקרוא את עיתונכם ביום שישי. את רוב הכתבות אני קוראת בשקיקה רבה ולא אחליף אתכם בשום עיתון חינם" (מכתב למערכת המתפרסם במדור המכתבים למערכת בפתח המוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות". גם הפרטים שמורים במערכת).
רענן שקד כותב בטורו השבועי במוסף "7 לילות" על ירידתן מהמסך של התוכניות המביכות "מה קורה" ו"אנשי היום": "די בשקט, כראוי לבריכת המים הרדודים, הוכרזו לאחרונה שתי תזוזות שהיכו גלים קטנים: לינוי בר-גפן, מגישת ה – מה זה בעצם הדבר הזה, 'מה קורה'? חדשות הטוקבקיסט? מגבון לח למצחם המיוזע של זוכי ריאליטי טריים? לא חשוב – עוזבת את כלוב הבלונד ועוברת לתוכנית התחקירים של רינו צרור ברשת. מהצד השני, תוכניתו הבעייתית לא פחות, אם להיות עדינים, של גדי סוקניק, 'אנשי היום', יורדת מהמסך. אלה בשורות שנאס"א היתה מפרשת כגילוי סימני חיים, שלא לומר אינטליגנציה, על כוכב הלכת אין-צדק.
"[...] כאשר בר-גפן וסוקניק נוטשים את סירות הקלקר האלה, זה נראה כאילו המטוטלת מתחילה לנוע לצד השני, ועיתונאים בעלי מודעות עצמית מבינים כי זה אינו מקומם הטבעי. כל דצית ואמדורסקית סבירה הרי יכולה לאייש בהצלחה את 'מה קורה', ואני משוכנע גם שיקי מחדרה אפילו יראה בזה הטבה. אבל לפחות שני עיתונאים סיימו השבוע את הפלירט הנוכחי שלהם עם אופציית הפיכתם לבדרנים. הקו הדק המפריד בין שני מצבי הצבירה התעבה במקצת. וזה לא קורה כל יום".
נחום ברנע כותב בטורו השבועי במוסף לשבת של "ידיעות אחרונות" על פרשת דן מרגלית והמכרז, ומצליח לנקוט עמדה לעומתית כלפי כל הגורמים הניצים, לתמוך בעמדתו של מרגלית ולעלוב בו ולקרוא לביטול תוכניתו בעת ובעונה אחת, ולקנח בסיומת דמגוגית:
"יש משהו מקומם בהתערבות של משרד האוצר בשאלה מי ינחה את התוכנית 'ערב חדש' בטלוויזיה החינוכית. האוצר לא צריך להתערב בבחירת מגישי טלוויזיה. העיוות מקורו בעצם קיומו של ערוץ תקשורת ממשלתי, שמתיימר לעסוק בחדשות. אין חיה כזאת: לא במדינה פתוחה, דמוקרטית. לכן לא צריך להתפלא שהרייטינג של התוכנית ירד אל מתחת לטעות הסטטיסטית. אנשים לא טיפשים.
"לא עכברא גנב, חורא גנב. אשמה התחנה, שמתעקשת להמשיך לגזול מתקציב החינוך 100 מיליון שקל לשנה בלי לתת למשלמי המסים דבר. דן מרגלית, המגיש הוותיק של התוכנית, פנה לבית-משפט מינהלי בתקווה שזה יחזיר אותו אל מקום עבודתו. זוהי פנייה לגיטימית. כל עובד שאיבד מקום עבודה ראוי לעידוד. מה שלא הוגן הוא קמפיין יחסי-הציבור שמלווה את קובלנתו. אלפי פועלים פוטרו בשנים האחרונות במפעלים בפריפריה. הם נוגעים ללב הרבה יותר ממגישי הטלוויזיה החינוכית".
ואגב הטיעון של ברנע נגד קיום החינוכית (שהוא משמיע כבר שנים רבות), הנה מה שכותבים השבוע באותו מוסף במדור הסאטירי "אפעס" על החלטת בג"ץ בעניין גלגל"צ: "בג"ץ דחה את העתירה נגד הפלייליסט של גלגל"צ: 'במדינה מתוקנת בחירת שירים אינה מתפקידו של בג"ץ, ויש להשאירה באופן בלעדי בידי הצבא'".