עליונות הגזע היהודי

כל עיתוני הבוקר, למעט "הארץ", מקדישים את כותרתם הראשית ועמודיהם הראשונים לסיקור רצח חמשת בני משפחת פוגל בהתנחלות איתמר. הסיקור בוטה וצבוע צבעים עזים. "הטבח", קוראת הכותרת הראשית של "מעריב", המתמקדת במעשה הרצח. "חיות אדם", קוראת הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", המתמקדת במבצעי הרצח. גם כותרתו הראשית של "ישראל היום", שבעבר השתדל לשמור על טון מתון יחסית גם ברגעי משבר, מנוסחת כאגרוף לבטן – "הילדים נשחטו". בתחתית שער "הארץ", להבדיל, מתפרסמת הכותרת האינפורמטיבית "פלסטינים חדרו לאיתמר ורצחו חמישה בני משפחה אחת בשנתם". אבל זו, כאמור, היוצאת מן הכלל.

הכלל, הבוקר, מורה על זעזוע מחד גיסא ופריקת עול מאידך גיסא. הנה כותרת המשנה לראשית של "ידיעות אחרונות": "בזה אחר זה שחטו המחבלים את בני משפחת פוגל. את אלעד בן ה-4, שנדקר בעודו ישן. את יואב בן ה-11, שגרונו שוסף. את התינוקת הדס, חבוקה בזרועות אביה. את ההורים אודי ורות, שנלחמו בגבורה".

דני אדינו אבבה, ירון דורון ורוני שקד פותחים את הידיעה המרכזית בעיתון זה על מעשה הרצח במשפטים: "אלעד הקטן, שרק מלאו לו ארבע, נדקר למוות בעודו ישן במיטתו החמה. גרונו של אחיו הגדול יואב (11) שוסף באכזריות שאין לה גבול. הדס התינוקת, רק בת שלושה חודשים, נמצאה לצד אביה אודי, שניסה להגן עליה בגופו ונרצח יחד איתה. לידם, על הרצפה, היתה מוטלת גופת האם רותי בתוך שלולית דם גדולה". לרוחב הכפולה הפותחת של "ישראל היום" מודפסת הכותרת "סכין מול תינוקות".

המעשה אכזרי עד שקשה לתפוס אותו. בכל זאת הסבר כלשהו הרי נדרש, והעיתונים משתדלים לספקו לקוראיהם. אפשר, למשל, למקם את הרצח המחריד בהקשר של הסכסוך הישראלי-ערבי הכללי. אפשר, לעומת זאת, להסביר את האכזריות הבלתי נתפסת של הרוצחים בהבדל עקרוני בינם ובין קהל היעד של העיתונים. הבוקר נבחרת בעיקר האפשרות השנייה.

הדיווחים על רצח בני משפחת פוגל אינם כוללים, או שאינם מתמקדים, בעובדת התרחשות הרצח דווקא בהתנחלות. ב"ישראל היום" וב"מעריב" מכונה איתמר "יישוב". בידיעה הפותחת את "ידיעות אחרונות" נמנעים מלהגדיר את המקום, כך או אחרת. רק בידיעה בכפולה השנייה מתייחס העיתון לאיתמר כ"התנחלות".

"הרצח באיתמר כל-כך מזעזע, כל-כך נורא, שהוא הופך את הוויכוח על ההתנחלויות ללא רלבנטי", כותב נחום ברנע בעמ' 3 של "ידיעות אחרונות". "מול רוצח ששולף סכין ושוחט בדם קר שלושה ילדים בשנתם נמחק ההבדל בין תל-אביב לאיתמר. טבח הוא טבח הוא טבח. אין נסיבות שיכולות להסביר אותו, אין מלים שיכולות להכניס אותו לפרופורציה. מי שמעורב במעשה הזה הוא חיית אדם".

בהמשך רשימתו מצטט ברנע משיריו של חיים נחמן ביאליק ומתנגד, על סמך כתבי המשורר הלאומי, לקריאות הנקם בפלסטינים ולקריאות לתגובה בדמות תנופת בנייה בהתנחלויות, אך את ההקשר החדש של חייתיות הרוצחים כבר ניסח, והוא זה שמתקבע בתודעת הקוראים ואשר מתוכו מסקר "ידיעות אחרונות" את מעשה הרצח הנורא. לא מפעל ההתנחלויות, כי אם תת-האנושיות של הפלסטינים.

עמדת ראש ממשלת ישראל, המקבלת ביטוי נרחב ב"ישראל היום" ו"הארץ", היא שהסתה מתמשכת באמצעי התקשורת הפלסטיניים עודדה את המעשה הנתעב. ב"ישראל היום" אף מתפרסמת קריקטורה אנטי-יהודית שהופיעה בעיתון פלסטיני. דוגמאות יש בשפע, אך לאור הביקורת על ההסתה בתקשורת הפלסטינית, בולטת בעייתיות הסיקור שמעניקים כמה מעיתוני ישראל למעשה הרצח ומניעיו.

הטענות לחייתיות הרוצחים (והעומדים מאחוריהם) מרובות. החל מהתיאורים הגרפיים של מעשה הרצח, עבור בדיווחים על החגיגות בעזה ("ללא צלם אנוש: בעזה חילקו ממתקים"), וכלה באזכורים לתגובת השמחה של נציגי חמאס הרשמיים. דוגמאות אלו הופכות למגמה בעיתון "ידיעות אחרונות".

הכותרת הראשית של עיתון זה, כאמור, קוראת "חיות אדם", ביטוי שנשאב מרשימתו של ברנע. בהמשך מתפרסמת רשימה קצרצרה מאת חנוך דאום תחת הכותרת "לא בני אנוש" ובה תוהה דאום, "האם הם בכלל בני משפחת העמים? האם לדקור תינוקת בת ארבעה חודשים בשנתה, להרוג ילד רך בן שלוש הישן שליו במיטתו בסמוך לחדר הוריו זו פעולה שמבצע בן אנוש?". דאום מגיע למסקנה שלילית, ומוסיף כי "יש בצד השני גורמים בלתי אנושיים. מחבלים שישראל חייבת לחסל, בטרם הם יחסלו את ילדינו".

הדה-הומניזציה הסלקטיבית של ברנע ודאום הופכת לגזענות כללית, דוחה ומסוכנת, ברשימתו של גלעד שרון, בנו של ראש ממשלת ישראל לשעבר, המתפרסמת בעמודי הדעות של "ידיעות אחרונות". שרון פונה ברשימתו, בוודאי הגזענית מכל הרשימות שפורסמו ב"ידיעות אחרונות" בשנים האחרונות, לרגשות האפלים ביותר של קוראיו.

"אל תשכחו עם מי יש לנו עסק", כותב שרון. "אפשר לקחת את חיית הטרף הפלסטינית ולהרכיב לה מסכה, בדמות איזה דובר אנגלית שוטפת. אפשר להלביש לה חליפת שלושה חלקים ועניבת משי. אבל פעם בכמה זמן – כשנולד הירח, כשעורב מפריש לשלשת על ראשו של תן מיילל או כשהפיתה עם הזעתר לא עלתה יפה – או אז חשה החיה שזהו הלילה שלה, ומתוך אינסטינקט קדום היא יוצאת לשחר לטרפה".

כך כותב גלעד שרון. כך מאשר לו לכתוב עורך עמודי הדעות. כך מאשר גם העורך הראשי של העיתון. נקודת שפל מצערת לעיתון, שיש לקוות שלא תחזור.

ומוסיף שרון: "חברה שמסוגלת לקדש כך את המוות ואשר תפארת בניה הם דוקרי תינוקות היא פשוט לא חברה כמו שלנו [...] הם מביטים בנו. אנחנו כל מה שהם לא היו אף פעם ולעולם לא יהיו. אנחנו בעלי היסטוריה ותרבות של אלפי שנים, חברה מתוקנת ומתפתחת – ואילו הם תוצר לוואי של הציונות שלנו. [...] הם מסתכלים על עצמם מבעד לדמותנו. וככל שאנחנו מצליחים ומתקדמים יותר, שנאתם גוברת".

לפני למעלה מ-50 שנה היה הרמטכ"ל משה דיין כן דיו כדי להזכיר בדברי ההספד על רועי רוטברג את הריב על האדמה כמניע לשנאה מבעבעת, המובילה להרג. גלעד שרון עוסק בלשלשת עורב, פיתה עם זעתר וקנאה בסיסית של פלסטינים בעליונות הגזע היהודי.

עוד שתי הערות על "ידיעות אחרונות"

1. "ובצל הזוועה הנוראית", מציינים כתבי העיתון, "מתרחש גם נס קטן: בדרכם מחדר הילדים לחדר ההורים פוסחים המחבלים על חדר שינה נוסף, שבו ישנים באותם רגעים שני ילדים נוספים". הילדים לא התעוררו, וניצלו ממוות. אין לכך קשר להתערבות אלוהית, והמלה "נס" כלל לא אמורה להימצא בתיבת הכלים של עיתונאים רציניים. בעיקר לא בעת דיווח על טרגדיה.

2. "ויכוח בישראל: האם לפרסם תמונות הגופות", לשון כותרת המתפרסמת בתחתית עמ' 8 של "ידיעות אחרונות". צבי זינגר מדווח כי "במשרד ראש הממשלה ובמשרד החוץ התחולל אתמול ויכוח קשה בין המצדדים לבין המתנגדים לשימוש בתמונות הזוועה של הנרצחים באיתמר לצרכים הסברתיים". עוד מדווח זינגר כי "התמונות הגיעו גם למערכת 'ידיעות אחרונות', אך העיתון החליט שלא לפרסם אותן בגלל המראה הקשה".

אחרי ש"ידיעות אחרונות" פולש לקיבת קוראיו ומערבל את המעיים עמוד אחרי עמוד, העיתון מעז להתהדר באיפוק. אך האיפוק לא שורד יותר משבריר שנייה. מיד לאחר משפט זה מפנה עיתון את קוראיו לאינטרנט. "האם לדעתכם יש לפרסם את התמנות? כתבו לנו בפייסבוק", קוראת ההפניה לאתר הרשת החברתית, שבה כמובן ניתן גם למצוא את התמונות המצונזרות.

לא מהלך מתוחכם

בעיתון "הארץ", כאמור, נדחקת הכותרת על הרצח למקום השני בחשיבותו, לאחר הכותרת על רעידת האדמה ביפן. סיקור הרצח נפרש על פני הכפולות השלישית והרביעית בעיתון. ה"א הידיעה, שפותחת את הכותרת הראשית בת המלה הבודדה של "מעריב", ואשר עורכי "הארץ" הצליחו להשמיט לחלוטין מכותרות עמוד השער, צצה בראש עמ' 6 של עיתון זה ("המחבלים פרצו לבית ורצחו בדקירות 5 בני משפחה"), אף שאין לה כל תפקיד למעט העצמת הדרמה.

"הפיגוע נראה בשלב זה כיוזמה מקומית, לא כמהלך מתוחכם המונחה מרחוק, מדמשק או מעזה", כותבים עמוס הראל ואבי יששכרוף בטור פרשנות משותף. השניים מציינים כי "אירועי סוף-השבוע הם מבחן משמעותי ראשון לרב-אלוף בני גנץ", ומעריכים כי הרמטכ"ל החדש "לא ייזום עדיין הגבלות מחודשות על תנועת הפלסטינים ולא יחזיר לאזור את המחסומים, שהאחרונים בהם הוסרו אשתקד".

אלוף בן, לעומתם, מגיע למסקנה שונה. ברשימה המתפרסמת בעמודי החדשות של "הארץ" כותב בן כי "גנץ ירצה בוודאי להראות שאיננו פחות נועז מול הטרור הפלסטיני מאשר יריבו שהודח, יואב גלנט. נטייתו הטבעית תהיה לגלות תקיפות". בשל כך, ובשל סיבות אחרות, מעריך בן כי ייתכן "חידוש העימות בשטחים".

"עשרות מתנחלים בגדה יצאו למסע נקם בפלסטינים", קוראת כותרת המתפרשת לרוחב כל עמ' 8 של "הארץ". אבי יששכרוף מדווח מחווארה על מתנחלי יצהר שהשליכו נפצים ויידו אבנים על בתי הכפר. "באותו שלב נכחו במקום רק כמה עיתונאים וצלמים, ולא היתה נוכחות של כוחות הביטחון", הוא מציין. לצד הידיעה שני תצלומים – מתנחלים צועדים לעבר בתי פלסטינים, ומתנחלים מיידים אבנים [מוטי מילרוד ו-AP].

ב"ידיעות אחרונות מדווחים רוני שקד, יוסי יהושוע, ירון דורון ועקיבא נוביק על מתנחלים שתקפו פלסטינים כנקמה על מעשה הרצח. פרט להשלכת האבנים של מתנחלי יצהר על בתי הכפר הסמוך מדווח כי בכביש חוצה יהודה "ניפצו נערים שמשות של ארבעה כלי רכב פלסטיניים", כי בחברון "הוצתה מכונית פלסטינית" וכי "עשרות צעירים ניסו להיכנס לכפר בני-נעים בדרום הר חברון, אך שוטרי יס"מ מנעו זאת מהם".

למרות הדיווח על מעשים שהתרחשו בפועל, כותרת הידיעה שומרת על מידה של היפותטיות: "החשש: נקמה". את הידיעה מלווה תצלום של חייל צה"ל דווקא [AFP]. ב"ישראל היום" וב"מעריב" אין ידיעות על מעשי הנקמה של יהודים.

"עד כמה שהדבר מצער, וככל שזה כואב, ממשלת ישראל וכוחות הביטחון יעשו טוב אם יתמקדו באיתור הרוצחים, מעצרם או חיסולם. באותה הזדמנות יש מקום להגברה משמעותית של מאמצי הסיכול. אבל בשלב זה אנחנו לא במלחמת טרור ביהודה ושומרון ואין מקום לפעולת תגמול", כותב אמנון לורד במאמר המערכת של "מקור ראשון".

אקס-טריטוריה

"יותר מ-10,000 נעדרים באסון ביפן", קוראת הכותרת הראשית של  "הארץ". העיתונים האחרים בוחרים בניסוחים שאינם כוללים מידע קונקרטי. "גיהנום עלי אדמות", לשון הכותרת ב"מעריב"; "ארץ השמש הבוכה", קוראת כותרת "ידיעות אחרונות"; "יפן: האפוקליפסה", נכתב בשער "ישראל היום".

כל העיתונים מקדישים שטח נרחב לסיקור רעש האדמה, גל הצונמי שנוצר בעקבותיו והנזק העצום שנגרם ליפן. לבד מדיווח על מה שכבר אירע, מתפרסמות ידיעות על החשש מפני מה שעוד עלול להתרחש. "פיצוץ בכור גרעיני; חילוקי דעות לגבי מידת הסכנה", נכתב מעל דיווח מאת יוסי מלמן ב"הארץ". על-פי מלמן, "בשעה שממשלת יפן אינה מוסרת מידע מדויק באשר למידת הסכנה הגרעינית לאחר הפיצוץ שאירע בכור הגרעיני פוקושימה 1, מומחים ברחבי העולם ובישראל חלוקים בדעתם באשר לממדי האסון והשלכותיו על הסביבה".

עוזי בנזימן העריך ברשימתו מאמש כי הסכנה הגרעינית ביפן עשויה לעורר דיון על בטיחות הגרעין גם במדינות אחרות בעולם. במדינת ישראל, טען ד"ר אבנר כהן בראיון עם אתר זה לפני שבועות אחדים, התקשורת מתעקשת לפספס פעם אחר פעם הזדמנות לקיים דיון רציני על המיזם הגרעיני והשלכותיו. הבוקר ישנם רמזים לדיון ציבורי שכזה. באתר ynet הטון מדאיג יחסית. בעיתונים, מרגיע.

ב"ידיעות אחרונות" (שכותרותיו העוסקות באסון ביפן כתובות גופן דמוי יפני) מוקדש עמ' 20 בקונטרס החדשות לשאלות בעקבות הסכנה הגרעינית. בין היתר נשאל, "ומה עם הכורים שיש בישראל?". דודי גולדמן ועמיר בן-דוד משיבים כי "הכורים המסוכנים ביותר הם דווקא כורים אזרחיים לייצור חשמל. כורי מחקר קטנים מהסוג שיש בנחל שורק אינם מסוכנים גם במקרה של רעידת אדמה. לפי פרסומים זרים, בדימונה פועל כור לצרכים צבאיים. גם כור זה נחשב לבטוח בהרבה מכל כור אזרחי לייצור חשמל, מאחר שלפי אותם פרסומים, הוא אינו עוסק בהתכה גרעינית ורוב הזמן אינו פעיל באופן שמסכן את הסביבה".

ב"דה-מרקר" משוחח אבי בר-אלי עם ישי לבנון, סמנכ"ל בוועדה לאנרגיה אטומית, על המצב ביפן ועל עמידות הכורים בישראל בפני אסון דומה. "הכורים בישראל קטנים פי 100 בערך מן ההספק של הכורים היפניים", אומר לו לבנון, "ולכן הדרישה ממערכות הקירור כאן קטנה הרבה יותר. אנו נוקטים את כל האמצעים הנדרשים כדי להבטיח את תקינותם, ואני חושב שהם בטוחים לחלוטין".

בתשובה לשאלה "לאור כוונת משרד התשתיות לקדם כור גרעיני לייצור חשמל באזור שבטה שבנגב, זה לא נראה רעיון מסוכן במדינה השוכנת על השבר הגיאולוגי הסורי-אפריקאי?", אומר לבנון: "אני משוכנע שאם נקים כאן כורים לייצור חשמל הם יצוידו בכל אמצעי הבטיחות הנדרשים, מה עוד שהניסיון שיילמד מיפן יאומץ בכל מקרה בכל הקמה עתידית. באשר לשבטה, הוא רחוק מספיק מהשבר הסורי-אפריקאי, יציבותו הסייסמולוגית של האתר נבדקה ועוד ייעשו בדיקות".

ב"כלכליסט" מתפרסמת ידיעה קצרצרה תחת הכותרת "כור בישראל? לא לפני שנת 2025". ליאור גוטמן מדווח על הכוונה להקים תחנת כוח גרעינית באתר שבטה ומציין כי "המתנגדת העיקרית למהלך היא ארה"ב, כיוון שישראל אינה חתומה על האמנה העולמית למניעת הפצת נשק גרעיני". על-פי גוטמן, אחת האפשרויות שעלו בהקשר זה היא "לאפשר לחברה זרה להרים כור גרעיני בשטח שיוגדר כאקס-טריטוריה למדינת ישראל".

אפקט הפרפר

כל התוכן המערכתי המתפרסם בעמ' 27 של "ישראל היום" מוקדש לתיאוריה של אתר אסטרולוגי, הטוענת לקשר בין מיקום הירח לרעידת האדמה ביפן.

"מוכה ירח: מה הקשר בין ירח מלא לרעידה?", תוהה הכותרת שמתחתיה נפתח משום מה דיווחו של אילן גטניו בקביעה כי "לרעידת האדמה החזקה ביפן ביום שישי לא היה כל קשר להתקרבות הירח לכדור הארץ". אם מסקנה זו מתפרסמת בתחילת הטקסט, מדוע יש צורך בעוד למעלה מ-300 מלים שטוענות ההפך?

משום שעיתון "ישראל היום" חובב תיאוריות קונספירציה. כפי שלפני כמה חדשים היה למדווח העקבי ביותר על רצף של מקרי מוות מוזרים של המוני חיות ברחבי העולם, כך גם הבוקר הוא היחיד שמוצא לנכון להביא לידיעת קוראיו את "התיאוריה האסטרולוגית".

"השמועות החלו באתר האינטרנט של האסטרולוג ריצ'רד נול, שכינה את הירח החודש Supermoon מכיוון שהוא גם קרוב ביותר וגם מלא", מדווח העיתון ומטמטם את קוראיו. "האסטרולוג פירסם באתר שלו תחזית של מזג אוויר קיצוני ושל אסונות טבע גדולים, כולל רעידות אדמה חזקות, סביב ההתרחשות של הירח הקרוב המלא [...] אולם רוב המדענים דוחים את התיאוריה ואומרים שאין לה שום קשר לרעידות אדמה בכדור הארץ. 'סופרמון הוא כמו ליקוי ירח. אירועים כאלה מתרחשים בין חמישה לשישה בכל שנה, ולכן תמיד יהיה אירוע כזה סמוך לאסון טבע', אומר ג'ון בליני, גיאופיזיקאי במכון הגיאולוגי של ארה"ב".

אף שהכתב מציין כי "רוב המדענים דוחים את התיאוריה", הוא אינו מביא ולו מדען אחד התומך בה. לא היה יותר פשוט לבדוק אם במקרה איזה פרפר השיק בכנפיו רגע לפני רעידת האדמה, או, להבדיל, עורב בדיוק הפריש לשלשת על ראשו של תן מיילל?

ענייני תקשורת

עדנה אדטו מדווחת ב"ישראל היום" כי ועדת השרים לענייני חקיקה תדון היום בהצעת החוק של ח"כ עתניאל שנלר, המכונה "חוק ענת קם". על-פי ההצעה, ייקבע רף ביניים לענישה בעבירה שבין ריגול להחזקת חומר סודי.

דפנה מאור מדווחת ב"דה-מרקר" כי בעולם המדיה חלה התפכחות באשר ליכולתו של מכשיר האייפאד להציל את ענף העיתונות המודפסת.

במדור הרכילות של "דה-מרקר" מדווח אמיר טייג כי "עמליה זרקא, אחותו של שר התקשורת משה כחלון, היא בין מקבלי התגמול הגבוה ב-HOT".