סוגיית החיסיון העיתונאי עלתה לאחרונה לכותרות בעקבות מספר פרשיות הדלפה פליליות. אם בעבר התרגלנו שסוגיות של חופש העיתונות עומדות בראש מעייניו של השמאל, הפעם הזעקה הגיעה מצד מחנה הימין. לא בכדי: ההדלפות נועדו לשרת את האינטרסים של ממשלת נתניהו.
באופן מעניין, מי שהחליט לנצל את המצב ולהגיש שוב הצעת חוק ותיקה לעיגון בחוק של החיסיון העיתונאי, הוא דווקא איש מפלגת מרכז: ח"כ אלון שוסטר מהמחנה-הממלכתי. הצעות חוק פרטיות של האופוזיציה הן חסרות סיכוי ברוח הקיטוב של עידן נתניהו, האם פרץ הדאגה הפתאומי בשורות הממשלה לשלומו של מוסד החיסיון העיתונאי ישנה זאת?
בחודשים האחרונים נחשפנו לנגד ארי רוזנפלד, שהדליף מידע חסוי לדובר הביטחוני של רה"מ הנאשם נתניהו, אלי פלדשטיין. פלדשטיין, יחד עם יועץ התקשורת של נתניהו יונתן אוריך והקמפיינר שרוליק איינהורן, השתמשו במידע על מנת לקדם את טרפוד עסקת החטופים. בפרשה אחרת, איש השב"כ א' הדליף מסמך סודי לעמית סגל, שפרסם אותו כפי שהוא בחדשות 12 (סגל טען לאחר-מכן כי קיבל את אישור המדליף, כך או כך הפרסום גרר חקירה מיידית וחשיפת המקור).
ח"כ שוסטר קושר את הצעת החוק דווקא לפרשה שלישית: פרשת קטאר-נתניהו ("קטארגייט"), פרשה מסועפת הרבה יותר בה מספר נתיבי כסף מוליכים לאנשי ראש הממשלה, בהם אוריך, איינהורן ופלדשטיין, שקיבלו לפי החשד תשלום, גם בזמן המלחמה, על מנת לקדם את ענייניה של קטאר. אחת ההתפתחויות בפרשה הגיעה לאחר שעורך ה"ג'רוסלם פוסט", שהוזמן לעדות פתוחה במשטרה, מסר מידע מפליל לכאורה וחשף את אחד מנתיבי הכסף בפרשה.
"פרשת 'קאטרגייט' והפגיעה המדאיגה בחופש העיתונות – כפי שראינו גם במקרה של העיתונאי צביקה קליין – ממחישות עד כמה נדרש עיגון חוקי וברור למוסד החיסיון העיתונאי", אומר שוסטר ביחס להצעת החוק, "עיתונות חופשית היא לא פריבילגיה – היא אבן יסוד של הדמוקרטיה, והיא משמשת כלב השמירה של הציבור מול עוולות, מחדלים ושחיתויות שלטוניות".
עמית סגל מדווח בחדשות 12 על חקירת השב"כ במשטרה, 23.3.25 (צילום מסך)
בניגוד לדבריו של ח"כ שוסטר, בפרשת קטאר-נתניהו, כמו גם בפרשת פלדשטיין-נתניהו ופרשת ההדלפה מהשב"כ, נראה שהפגיעה בחיסיון היתה אם כבר דווקא מצידם של העיתונאים. אולם אם הדבר יגביר את הסיכוי הקלוש לעיגונו בחוק של החיסיון העיתונאי, יתכן שמעז יצא מתוק.
ההצעה, "הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (חיסיון עיתונאי)", הונחה על שולחן הכנסת ביום השני האחרון (12.5). מדובר בהצעה זהה לזו שהגיש ח"כ מיקי רוזנטל (העבודה) בכנסת ה-20 ואחריו חברי הכנסת מוסי רז ומיכל רוזין (מרצ) בכנסות ה-23 וה-24.
הצעת החוק מבקשת לעגן בחקיקה את עקרון החיסיון העיתונאי – כלומר את זכותם של עיתונאים לשמור על סודיות זהות מקורותיהם, גם בפני רשויות האכיפה ובתי המשפט. כיום, מוסד זה נהנה מהכרה הנגזרת בפסיקה בלבד אך לא בחקיקה ראשית.
על פי ההצעה, יוכל עיתונאי לסרב לחשוף מידע שהעביר לו מקור, או את זהות המקור עצמו, בין אם פורסם ובין אם לא – אלא אם התקיימו תנאים מצטברים שמצדיקים חשיפה, ובכלל זה: תרומה מכרעת לחקירה או להליך שיפוטי; עשיית משפט צדק בנושא מהותי או עבירת פשע; או לשם מניעת פגיעה בביטחון המדינה (בהסתברות קרובה לוודאות), והיעדר אפשרות אחרת להשגת ראיות חלופיות.
הצעת החוק כוללת גם סעיפים מגבילים נוספים: היא קובעת כי חיפוש בביתו או בגופו של עיתונאי ייערך רק בצו שיפוטי ובהתקיים התנאים הקבועים להסרת חיסיון; קובעת כללים למתן צווים לנתוני תקשורת של עיתונאים; ומספקת הגנות משפטיות במקרים של תביעות אזרחיות או פליליות הקשורות לגילוי מידע.
החידוש המרכזי בהצעה הוא לא רק בהיקף ההגנה אלא גם בזהות המוגנים. החוק המוצע מגדיר "עיתונאי" במובן רחב - לא רק עיתונאים מן המניין, אלא גם ישויות משפטיות, קבוצות לא מאוגדות, ו"משתתפים חופשיים במקצועות התקשורת" כל עוד הם פועלים לפי תקנון אתיקה מקצועית מקובל. ההגנה תחול גם על "שותפים מקצועיים" כמו צלמים, עורכי וידיאו ואף נהגים העובדים עם העיתונאי.
החוק המוצע מבוסס על המלצות ועדת מעוז משנת 1993, שבחנה את הסוגיה והמליצה לעגן את החיסיון בחוק תוך הכרה בכך שהוא אינו מוחלט.