לשכנע את העיתונאים

הכותרות הראשיות בכל עיתוני הבוקר מוקדשות לנעשה בשתיים משכנותיה של מדינת ישראל, לבנון ומצרים. "מדינת חיזבאללה", קוראת הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", על רקע תצלום [AP] של מפגין, תומך ראש הממשלה היוצא חרירי, האוחז בידו האחת בדגל לבנון ובידו האחרת בתצלום של חרירי, כשמאחוריו שורת צמיגים בוערים וקיר של עשן שחור. "נסראללה השתלט על לבנון", נכתב בכותרת המשנה. "עושה דברו, המיליארדר מיקאתי, נבחר לראש הממשלה".

האווירה והמסרים שיוצאים משער "ישראל היום" דומים. "לבנון נפלה", נכתב בפתח הכותרת הראשית, ומעליה מכונה המשטר במדינה זו "חיזבאללסטן".

בהמשך הכותרת הראשית של "ישראל היום" יש התייחסות למצב במצרים. על-פי הכותרת, מדינה זו נמצאת "במבחן". ב"מעריב" הכותרת הראשית מוקדשת למצרים ("הזעם"), ולצדה תצלום [רויטרס] של מפגין מצרי תולש בידיו כרזת ענק של נשיא מצרים, חוסני מובארכ. הכותרת הראשית ב"הארץ" מנוסחת ביובש, אף שגם היא מתארת מהלך עניינים דרמטי: "עשרות אלפי מפגינים בלבנון ובמצרים במחאה נגד השלטונות".

בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" מביאה לדפוס סמדר פרי את עדותו של עיתונאי לבנוני (ששמו אינו מתפרסם) ששהה אתמול בכיכר השוהדא בביירות וצפה במחאת תומכי חרירי. "אני לא יודע מה יקרה מחר, מחרתיים", הוא כותב. "אני מניח שההפגנות יימשכו ושהצבא ימשיך לא להתערב. אבל אם העניינים ייצאו משליטה, אנחנו נהיה עדים להתערבות חיצונית בעניינים הפנימיים של לבנון. בשלב הראשון יבואו שליחים ממדינות ערביות, ואני חושש שאחריהם גם הצבא הסורי ימצא תירוץ להיכנס. אם זה יקרה, לא יהיה מי שיחסום בפניהם את השערים".

לישראלים ממליץ העיתונאי הלבנוני האלמוני "לשבת ולעקוב אחרי ההתפתחויות". בטור פרשנות המתפרסם לצד הדיווח מלבנון מגדיר אלכס פישמן את המצב במדינה זו כ"על סף התפוצצות". לישראל ממליץ פישמן "לשבת בצד, להתבונן ולהיות מוכנה לכל התפתחות".

"המערב, שנרתע מלבלום את איראן, מפסיד את המזה"ת לטובת טהרן", כותב הבוקר דן מרגלית ב"ישראל היום". מרגלית קובע כי ישראל היא "אי של יציבות", מדמה את המדינה ל"נושאת מטוסים רבת עוצמה", ומעניק את הקרדיט לדימוי זה לשר משה (בוגי) יעלון.

סמדר פרי מרחיבה מעט ב"ידיעות אחרונות" על דיוקנו של ראש הממשלה החדש של לבנון, נג'יב מיקאתי. רשימתה מתפרסמת תחת הכותרת "הבובה של נסראללה". על-פי דיווחה, בנאום ההכתרה שלו אתמול אמר מיקאתי, "אני בכלל לא שייך לחיזבאללה", וכן הצהיר, "השקפת עולמי מתונה". על-פי פרי, "את העיתונאים זה לא שיכנע".

"ראש ממשלת לבנון החדש, נג'יב מיקאתי, איננו האיש של חיזבאללה ובוודאי איננו איש של איראן", פותח צבי בראל את רשימתו ב"הארץ". על-פי בראל, הנאמנות של מיקאתי (מיליארדר על-פי כל הדיווחים ו"פוליטיקאי נקי כפיים" על-פי הדיווח של בראל) שמורה דווקא לנשיא סוריה, בשאר אל-אסד.

רגשות פרעוניים

בחלק ב' של "הארץ" מוקדש מדורו של צבי בראל, "שכנים", להשפעת המהפכה בטוניסיה על תושבי מצרים. כזכור, האירועים בטוניסיה התגלגלו מהתאבדותו של סוחר ירקות עני. במצרים, כותב בראל, אירעו לאחרונה שמונה נסיונות התאבדות "על רקע כלכלי".

"הממשלה מיהרה להגדיר את המתאבדים 'מפגרים או כאלה שסובלים מהפרעה נפשית', וגרמה לעיתון 'אל-שורוק', שאיננו מאוהדיה, לבדוק את הטענה ואת מצבם הנפשי של אזרחי מצרים בכלל", כותב בראל. "התוצאה הדהימה את עורכי העיתון".

בראל מצטט מדברי ד"ר חליל פאדל בישר, שאמר לעיתון "אל-שורוק" כי שיעור מקרי ההתאבדות במצרים נובע מ"רגשותיו הפרעוניים" של המצרי – "תחושה עמוקה של כבוד עצמי, שכאשר היא מתנגשת עם התחושה הקשה של ההשפלה הנגרמת מהיחס של השלטונות ובמיוחד של המשטרה, 'אין מוצא אלא בנטישת החיים'".

בהמשך כותב בראל כי כחלק מההכנות של ממשלת מצרים להתמודד עם המחאה העממית, פנו בכירים ממפלגת השלטון אל עורכי עיתונים "בבקשה להימנע מלהלל את גמאל מובארכ, המועמד הלא רשמי לנשיאות, וכן לרכך את הדיווחים על הנעשה בטוניסיה תוך הדגשת ההבדלים בין שתי המדינות, בליווי הסבר שמה שקרה שם לא יכול לקרות כאן".

נראה שהרגשות הפרעוניים של המצרים גברו אתמול על מאמצי התעמולה של הממשלה. בעמודי החדשות של כל העיתונים מדווח על הפגנות הענק שהיו במדינה וגבו את חייהם של לפחות שלושה בני-אדם. להבדיל מהסיקור האוהד שניתן להפגנות להפלת הרודן בטוניסיה, סיקור ההפגנות נגד הרודן במצרים תומך דווקא ברודן, לא במפגינים.

"סומכים על מובארכ", קוראת כותרת בראש עמ' 4 של "מעריב". מעליה נכתב "גורמי הערכה ישראליים אופטימיים: מצרים תתגבר". מתחתיה נכתב: "בישראל עוקבים בדאגה אחר המהומות במצרים, אבל מעריכים כי בניגוד ללבנון וטוניסיה, מובארכ שולט בצבאו ויצליח לכבות את האש". התמיכה ברודנות המצרית אינה מלווה אף בהסבר על כך שהאלטרנטיבה עשויה להיות גרועה יותר; תמיכה ברודנות מושחתת כך סתם, כאילו זה הדבר הטבעי, יותר מתמיכה בהמוני המתנגדים לרודנות מושחתת.

בטור פרשנות המתפרסם ב"ידיעות אחרונות" כותבת סמדר פרי כך: "לכל מי שתיכנן לצאת בקרוב להרפתקת תיירות במצרים, שכוללת שיט חלומי על הנילוס או סיור בפירמידות של קהיר, נאמר מיד: סעו, אל פחד. אין סיבה לשנות את התוכניות". על-פי פרי, "מצרים היא לא טוניסיה, ומובארכ, גם אם הוא מבוגר מהנשיא המודח בן-עלי, יודע איך לכפות את שלטונו".

בידיעה חדשותית באותו עמוד מדווחת פרי כי ההתארגנות להפגנות ההמונים נעשתה באמצעות רשתות חברתיות מקוונות, וכי אתמול, החל משעות הבוקר, פסק האינטרנט במצרים לפעול.

קו הומניטרי

על פני כפולת העמודים 10–11 בקונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות" מציגים הבוקר עופר פטרסבורג ועמיר בן-דוד את תוכנית המתקן המתוכנן לכליאת שוהים בלתי חוקיים, שאמור להיבנות בנגב. התוכנית עדיין בשלב ראשוני ונתונה לשינויים, נכתב בסיום הידיעה של השניים, ועל כן הפרסום בעל חשיבות יתרה.

תחום בגדר תיל בגובה 4.5 מטרים, כביש פטרול ומגדלי שמירה, יצטופפו במתקן 8,000 בני-אדם על שטח של 328 אלף מ"ר ברוטו. על-פי הידיעה, כל כלוא יזכה ל-5 מ"ר בלבד. הכתבים מציינים כי הסטנדרט של שירות בתי-הסוהר הוא 6.5 מ"ר לאדם (עבריין מורשע). מדוע במתקן זה הצפיפות גדולה עוד יותר?

אדם המוגדר כ"אחד המעורבים בפרויקט" מסביר כך: "ההנחיה היא לא לתת להם להתפנק כדי לא להפוך למתקן הבראה. חוץ מזה, הכוונה היא להוציא כמה שפחות כספים. המטרה היא שלא תהיה להם סיבה לבוא לפה, שלא יהיה מפנק, אבל עם זאת לשמור על קו הומניטרי".

בראש כפולת העמודים תרשים נאה ומעורר צמרמורת [הקרדיט ניתן לאדם בשם איתי, ללא ציון שם משפחה] של מתקן הכליאה על חלקיו השונים. בידיעה נכתב כי "לתוכנית עצמה אחראים משרד האדריכלים של טומי לייטרסדורף והמתכנן תומר גוטהלף".

במבט ראשון המתקן עצמו מזכיר, כמובן, מחנה ריכוז נאצי. יחד עם זאת, במבט ראשון כל בית-כלא, בית-משוגעים ובית-ספר מזכירים מחנה ריכוז נאצי (קניונים זה סיפור אחר). "במתחם תהיה הפרדה מלאה בין גברים לנשים", נכתב בידיעה. "טרם הוחלט אם יוקם מתחם למשפחות". עוד מדווח שככל הנראה לא תיבנה במתקן מערכת מיזוג אוויר.

זוטות

יצחק טסלר מדווח ב"מעריב" כי הרב עובדיה יוסף בא לנחם את נשיא המדינה שמעון פרס, המתאבל על מות רעייתו סוניה. "מדובר באירוע יוצא דופן", מציין טסלר, "מאחר שבשנים האחרונות, בשל גילו המתקדם (90), הרב יוצא מן הבית רק במקרים נדירים". עוד מדווח טסלר כי פרס אמר לרב שהוא "מעריך את פסיקתו ההלכתית [...] אשר אישרה את גיורם של חיילי צה"ל".

בכפולה המרכזית של "ידיעות אחרונות" מדווח ירון ששון על החלטתה של אנה קינג, דוגמנית נוצרייה, לשרת בצבא ההגנה לישראל. מעל לכותרת "דוגמנית ומופת" מתפרסם תצלום [חיים הורנשטיין] של "אנה קינג בשטח", במדי צה"ל על רקע נוף מדברי. בתחתית הדיווח, תצלום שלה מדגמנת שמלת כלה. "[היא] היתה יכולה להיות ממש עכשיו על קו ניו־יורק–בייג'ינג בין תצוגות לצילומים, אבל היא בחרה להפוך למפעילת האמרים בבסיס מל"י (המרכז לאימוני יבשה) בצאלים", כותב ששון. על-פי הכתבה, קינג נולדה בירושלים לזוג שהכיר בפסטיבל "נוצרים אוהבי ישראל", ובעוד חצי שנה היא תזכה לקבל אזרחות ישראלית.

עמירה הס מדווחת ב"הארץ" כי המאהלים המשמשים למגורי כמאה בדואים בחאן אל-אחמר, שבאזור מעלה-אדומים, עתידים להיהרס.

למעלה מ-4 מיליארד, פחות מ-4,000

הכותרת הראשית של "כלכליסט" ושתי הכפולות הפותחות בעיתון עוסקות בפרטים חדשים בפרשת ישראמקו, העולים מבקשה שהוגשה אתמול לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב [סיון איזסקו]. השמות המוזכרים בדיווח מוכרים: צביקה לבנת, חיים צוף, יובל רן וקובי מימון. על כף המאזניים: כסף רב. שוויה של ישראמקו: למעלה מ-4 מיליארד שקל.

בתחתית עמ' 18 של "כלכליסט" ידיעה קצרה מאת מיקי פלד הנושאת את הכותרת "מעל ל-40% מהנשים בצפון ודרום הארץ משתכרות פחות מ-4,000 שקל לחודש". אין בידיעה, המתבססת על דו"ח של מרכז המחקר של הכנסת, שם של עובדת אחת, אם כי שמה של מנכ"לית המשרד לפיתוח הנגב והגליל מוזכר.

אגב, השבוע דווח כי בעקבות השינויים במפה הפוליטית וחילופי השרים, שכר המינימום לא צפוי לעלות אף לא במעט ובמאוחר כפי שתוכנן. לא היה עיתון כלכלי שהפך זאת לכותרת ראשית, לא היה כלי תקשורת שיצא לקמפיין כדי להפעיל לחץ על מקבלי ההחלטות בעניין זה.

ענייני תקשורת

ב"דה-מרקר" ממשיכה אופיר בר-זהר במלאכה החשובה של הצפת הדיון בהצעת החוק שתביא לקיצור כהונתם של המנכ"לים בחברות החדשות ולהחלשת כוחם של נציגי הציבור בדירקטוריונים של החברות. על פני עמוד שלם היא משוחחת עם שלום קיטל, לשעבר מנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 2, על הסכנות שבהצעת החוק. אתמול, לאחר ירידתו של "דה-מרקר" לדפוס, עלתה באתר העיתון ידיעה שלפיה ההצבעה הטרומית על הצעת החוק לאישור נציגי ציבור בדירקטוריונים של חברות החדשות נדחתה.

ב"גלובס" מדווח חן מענית כי עו"ד אילן בומבך יפצה לקוחה ב-40 אלף שקל על גביית שכר טרחה מופרז. בומבך, היועץ המשפטי של אגודת העיתונאים תל-אביב, אומר שיערער.

מדור הדעות ב"ישראל היום" [עורך: אבי שילון] עבר שינוי קל בימים האחרונים – הצטרף אליו טור ביקורת הטלוויזיה היומית. הבוקר, שינוי נוסף – הכותרת "ראש בראש" מפגישה שני מאמרים בעלי עמדות מנוגדות. עדיין אין אפשרות להצביע מי מבין השניים צודק, כפי שמציע המתחרה "ידיעות אחרונות" לצמד המאמרים היומי שמתפרסם במוסף "24 שעות".

גם במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" יש חידוש – מאמר מאת עורך "הארץ" לשעבר חנוך מרמרי, שמכהן כיום כמנכ"ל "ישראל להצלת הדמוקרטיה", מיסודו של המכון הישראלי לדמוקרטיה, מו"ל שותף של אתר זה.

"נדמה לי שההתייחסות לברוך כאל רב, כאל פוסק, לא בהכרח מיטיבה איתו", כותב אלון עידן ברשימה על הספר "אדם ברוך: תקשורת", המתפרסמת במוסף "ספרים" של "הארץ". "יש בסוג הסגידה הזה מעין היפוך לתפיסות של ברוך עצמו, שבמידה רבה ניסו למוסס את ה'אחד' – אם הוא צורתו של הממסד, אם הוא הזרם השלט בתקופה נתונה. בכלל, השילוב האוטומטי בין ברוך לדת לא תמיד עושה איתו חסד, ולו בשל העובדה שהוא מטיל על הדימוי 'אדם ברוך' הילת קדושה נוקשה שלכאורה אינה מכניסה תחת קורת הגג כל דיכפין. זאת, בעוד שהטקסטים עצמם, כלומר המחשבה שבבסיס הדברים, היא הימנון לאנושי, ל'כל-אדם', להעדר ההייררכיה, להזדהות כתפיסת עולם, כנהר שזורם בקרקעית ושעליו נערמים הידע ויכולת הניתוח" (עוד בעקבות קובץ כתבי אדם ברוך, מאמרו של אריק גלסנר, שהופיע בגליון "אודיסאה" האחרון).

ועוד במוסף "ספרים", רשימה מאת שלמה נקדימון על ספרו של אמנון לורד "רצח בין ידידים: אורי אבנרי, סיפור אהבה פוליטי".

דורון אביגד מביא  ב"גלובס" מדברי מייסד אופן-ליקס ולשעבר שותף בוויקיליקס, דניאל דומשייט-ברג, שנאם בכנס DLD המתקיים במינכן.

חני יודל מדווחת במוסף עסקים של "מעריב" כי הנהלת רשות השידור הגישה תלונה לנציבות שירות המדינה נגד העובדים המשבשים את שידורי הערוץ הראשון. בעמוד האחורי של קונטרס החדשות מדווחת יודל על פתרון ארעי שמצא העיתונאי משה גרטל לשיבושי השידור – כיוון שכתוביות אלקטרוניות אינן משובצות בימים אלה בכתבות הערוץ, גרטל החזיק מול המצלמה כרטיסיות נייר עם שמו ועם שמות מרואייניו.