קודש הקודשים

כותרות כל העיתונים מוקדשות הבוקר למסמך שחשפו אמנון אברמוביץ' ורוני דניאל ביום שישי, במסגרת התוכנית "אולפן שישי" בערוץ 2. המסמך נראה כתמצית האסטרטגיה התקשורתית המומלצת לאלוף פיקוד דרום, יואב גלנט, בדרך לכיבוש תפקיד הרמטכ"ל. בראש המסמך הופיע לוגו משרד ייעוץ התקשורת של איל ארד.

כותרות "ידיעות אחרונות", "ישראל היום" ו"הארץ" דורשות לחקור את מהימנות המסמך. כל עיתון וסגנונו: "ידיעות אחרונות" מסתפק במלה אחת ("לחקור"), "ישראל היום" משתמש בציטוט בלי לציין את שם אומרו, ואילו "הארץ" מדווח על דרישה לחקור את המסמך שבאה מצד "בכירים בצה"ל".

ב"מעריב" הכותרת קוראת "סערת המסמך" ומופיעה בגופן סדוק, כאילו התייחסה לתאונת דרכים מחרידה. במובן מסוים זו אכן תאונת דרכים, שמפגישה את שלושת האישים המתנוססים על שער "מעריב" – גבי אשכנזי, אהוד ברק ויואב גלנט. מעל הכותרת הראשית של "מעריב" ממוסגרת הסערה במלים: "שפל חדש בקרב על תפקיד הרמטכ"ל". הבחנה זו שבה וחוזרת הבוקר ברוב הדיווחים. רבים הפרשנים שמביעים זעזוע מהאפשרות שאלוף בצה"ל השתמש בשירותיו של יועץ תקשורת במטרה להשיג את תפקיד הרמטכ"ל. אייל ארד מכחיש מכל וכל וטוען שמדובר בזיוף

"רעידת אדמה מוסרית", מכנה זאת אלכס פישמן, פרשן "ידיעות אחרונות", במאמר המתפרסם בכפולה הפותחת של העיתון. בהמשך הוא משתמש גם בביטויים "ריקבון ערכי" ו"רפש". דן מרגלית כותב ב"ישראל היום" על "שפל מוסרי וציבורי מעורר חרדה ודאגה". יואב לימור, הפרשן הצבאי של אותו עיתון, מתאר את הסיפור כ"רעידת אדמה" המתרחשת במה שהוא מגדיר בלא כל כוונה צינית כ"קודש הקודשים" – צה"ל.

בסך-הכל נראה כי הפרשנים הצבאיים והמדיניים מזועזעים יותר מחוסר הטוהר שהתגלה כעת במירוץ לתפקיד הרמטכ"ל מאשר מחוסר הטוהר שהתגלה מדי פעם בעבר בשימוש שעושה הצבא בכלי הנשק הקטלניים העומדים לרשותו.

לסגור את הצבא

"כולם שותקים", קוראת כותרת טור הפרשנות של עפר שלח ב"מעריב". "ביממה שמאז פרסום המסמך לא שמענו דבר מדובר צה"ל, המתגייס בדרך כלל במהירות להגנה על שמו הטוב של הצבא. לא שמענו דבר משר הביטחון, שכאמור צל כבד נפל על תהליך בחירת הרמטכ"ל על ידו. גלנט הכחיש בשיחות אוף רקורד עם עיתונאים ומקורבים, אבל לא בקולו".

העיתון היחיד המביא הבוקר בהרחבה יחסית את גרסת גלנט הוא "ידיעות אחרונות". יוסי יהושוע מצטט דברים שאמר גלנט "לחברים הרבים שהתקשרו אליו": "אין לי יד ורגל בפרשה הזאת [...] ניסו להפיל אותי". על-פי יהושוע, "חבריו של גלנט מכוונים את האש ללשכת הרמטכ"ל". יהושוע מציין כי "בשבועות האחרונים הועלו בפנינו יותר מפעם אחת טענות כאילו האלוף גלנט נעזר בשירותו של יועץ התקשורת איל ארד. פעם אחר פעם שאלנו את גלנט לגבי טיב הקשרים ביניהם, והוא הכחיש זאת מכל וכל".

בידיעה נפרדת ממליץ יהושוע, המוצא את עצמו הבוקר בלב הפרשה, לקבל את גרסת גלנט: "אחרי יותר מ-30 שנה בצבא, האלוף גלנט הרוויח את הזכות שנאמין להכחשה כל-כך גורפת שלו כי ידו לא במעל. אם בפרשה כזאת לא נאמין לאדם כזה, קצין ערכי עתיר זכויות, מפקד שייטת, מפקד אוגדת עזה ואלוף פיקוד הדרום, אז באמת אפשר לסגור את הצבא".

המלצה זו באה בסיום ניתוח של סעיפי המסמך, המעלה תהיות באשר למהימנותו. "במסמך הוצע כביכול לבנות קמפיין שלילי לאלוף בני גנץ", כותב יהושוע. "את הביקורת היחידה והחריפה על גנץ כתבתי אני ב'ידיעות אחרונות' השבוע ביום חמישי [...] הביקורת הגיעה ממפקדים בדרגי השדה. יובהר מיד כי אף 'גורם חיצוני' לא פעל מאחרי הקלעים, אלא רק מקורות צבאיים. שום משרד יחסי-ציבור לא פעל בנושא, לא איל ארד ולא אף אחד מטעמו סיפר לי איך גנץ תיפקד, או דיבר איתי על כל נושא שהוא. במהלך כל הקרב הנוכחי לרמטכ"לות, שהיה נטול השמצות בין המועמדים, לא פנה אלי אף משרד ייעוץ תקשורת מטעם שום גורם". מה יש לומר, הכחשה גורפת, המתחרה בעוצמתה רק בהכחשה של גלנט.

אך זהו אינו הפרסום היחיד של יהושוע שנחזה על-ידי מנסחי המסמך, או שורבב לתוכו ברגע האחרון. "שלשום בבוקר", מזכיר דן מרגלית ב"ישראל היום", "עוד לפני פרסום המסמך, כתב יוסי יהושוע ב'ידיעות אחרונות' כי אשכנזי מסתייג מהשוואתו לדוד לוי המרבה להיעלב (למרות שמעריכו). הכיצד ידע אשכנזי לומר כדבר הזה לחבריו אם 'מסמך ארד' לא היה לפניו, או שלפחות לא ידע מה תוכנו? הסברו נחוץ. אך מצד אחר ראוי לדעת כי בשיחות-סתם נאמר בהזדמנויות שונות כי אשכנזי עלול להיתפס כדוד לוי בנטייתו להיעלב, וסביר להניח שהשיב להשוואות אלה בלי לדעת על קיום המסמך".

אכן, ביום שישי האחרון היה חתום יהושוע, לצד צביקה ברוט, על ידיעה שנשאה את הכותרת "אשכנזי: 'בז לניסיון לעשות אותי דוד לוי'". המשפט, כך דווח בידיעה, נאמר על-ידי הרמטכ"ל בשיחה פרטית עם אחד מחבריו. מי החבר והאם הוא "גורם חיצוני" או מקור צבאי? אין לדעת. אגב, במדורו הקבוע ב"מוסף לשבת" העריך ביום שישי האחרון נחום ברנע כי "אשכנזי לא מתכוון להתפטר. הוא לא יטבע בעלבונו. הוא לא יהיה דוד לוי".

הבוקר כותב יהושוע על הידיעה שפירסם ביום שישי, אך להבדיל מהפרסום הביקורתי שלו על גנץ, הוא אינו מציין כי היה חתום גם על ידיעה זו, אלא מסתפק בלשון סבילה: "ביום שישי פורסם ב'ידיעות אחרונות'". מכל מקום, לדעתו העובדה שהמסמך כולל את ההשוואה לדוד לוי מעלה שלוש אפשרויות: "או שהמסמך נכתב ביום שישי, או שמי שהביא את ציטוט דוד לוי לידיעת התקשורת ידע על תוכן המסמך עוד קודם לכן, ואפשרות שלישית היא יד המקרה".

דור של דוברות וקשרים

"לעיתונות [...] אין עדיין הוכחות", מציין עמוס הראל ביחס למהימנות המסמך, וזאת בטור פרשנות המופיע מיד מתחת לכותרת הראשית של "הארץ". אכן, אף עיתון אינו מתיימר לקבוע הבוקר אם המסמך אותנטי או לא, אף על פי שמרבית הפרשנים נוטים להעריך כי מדובר בפברוק. הקביעה כי איל ארד אינו טיפש חוזרת מספר פעמים הן מפיו של ארד עצמו והן מפי פרשנים שונים כעדות לכך שלא היה מכין מסמך שכזה, ובוודאי שלא היה מצרף לו את לוגו משרדו. יש גם מי שכותב שגנץ אינו טיפש.

איתי סגל, מבקר הטלוויזיה של "ידיעות אחרונות", עומד על הפער שבין גרסת אברמוביץ' בליל שבת ("מקור המסמך הוא מקור אמין ופורה מזה שלושה עשורים. אין לי ספק לגביו") ובין גרסת אברמוביץ' במוצאי שבת ("אין לי יכולת, אין לי יומרה לקבוע האם המסמך אותנטי או האם המסמך פוברק"). בן כספית מוסיף ב"מעריב" תהיה ביחס לאמירה נוספת של אברמוביץ': "לא לגמרי הבנתי את אמירתו של אמנון אברמוביץ' אתמול שהוא 'ערב באופן אישי לאמינות של המקור' מצד אחד, אבל לא ערב בכלל לאמינות של המסמך. שהרי אם המקור אמין, גם המידע שהוא מוסר אמור להיות אמין. לא?".

"במערכות החדשות ידעו על המסמך שבועות", קוראת כותרת ידיעה קצרה מאת גילי איזיקוביץ ואיילה צורף, המופיעה הבוקר ב"הארץ". "עיקרי המסמך ידועים לנו, ולא רק לנו, שבועות רבים", אומר להן אברמוביץ', "החלטנו שנאמר שאנחנו חושפים מסמך שחושף את תת-התרבות של ההתמודדות, וכל הגורמים במערכת היו בדעה שהוא חייב להתפרסם".

הראל מציין בטור הפרשנות שלו כי "לאורך כל התקופה האחרונה נפוצות טענות, חלקן מסביבת הרמטכ"ל, כאילו גלנט שכר יועצי תקשורת לצורך ההתמודדות. אלופים במטכ"ל ידעו על קיומו של מסמך ובו תוכנית כביכול להרצת גלנט כבר לפני כחודשיים [...] ביום חמישי האחרון, בערוץ 2, דיווח הפרשן הצבאי רוני דניאל על 'לפחות מועמד אחד המחזיק יועצי תדמית'. ביום שישי בדקו שני אתרי אינטרנט טענות דומות כלפי גלנט, אך לא פירסמו אותן". אחד האתרים היה ynet.

ועוד מוסיף הראל: "בחוגים סגורים, ובאחרונה גם פחות סגורים, אשכנזי מדבר על אלוף פיקוד דרום במונחים קשים ביותר, כמי שאינו ראוי להיות רמטכ"ל. אשכנזי תוקף את נורמות הפיקוד של גלנט ואת מה שהוא מתאר כקשריו הקרובים עם אנשי עסקים ויועצים אסטרטגיים, במיוחד עם חברי 'פורום החווה' של אריאל שרון (גלנט שימש שלוש שנים המזכיר הצבאי של שרון)". נזכיר כי איל ארד היה חבר בפורום החווה.

"יואב גלנט הוא קצין תקיף, מיומן ושאפתן", כותב הבוקר אמיר אורן ב"הארץ", ומעריך כי גם אם יתברר עד מהרה כי המסמך מזויף, הנזק שנגרם לגלנט בלתי הפיך. בהמשך כותב אורן: "אין צורך לרחם על גלנט. הוא יודע היטב לא רק את אמנות הצבא, אלא גם את מלאכת החיבור למקומות הנכונים [...] גלנט ואחדים מהשותפים האחרים לטיפוס אל פסגת המטכ"ל שייכים לדור של דוברות וקשרים, יחסי-ציבור וטלוויזיה".

אגב, במהלך מבצע "עופרת יצוקה" קיבל ציבור קוראי העיתונים הוכחה ברורה ליכולותיו התקשורתיות של האלוף גלנט. בתוכנית "תיק תקשורת" ציין עמנואל רוזן (דקה 2:44 בסרטון) כי "ידיעות אחרונות" פירסם שני תצלומים של האלוף בעת פעילות מבצעית ברצועת עזה. באופן חריג ביותר, ובשונה מרוב מוחץ של הפרסומים במהלך המבצע, שני התצלומים הללו ככל הנראה לא הגיעו לעיתון על-ידי דובר צה"ל. יומיים אחר-כך הפכה עמדתו של גלנט באשר לצורך להמשיך במבצע עד להכרעת חמאס לכותרת ראשית בעיתון, גם הפעם בלי שתאמה את האסטרטגיה התקשורתית של יחידת דובר צה"ל.

עוד כלי לניגוח הקרן החדשה

בתחתית שער "מעריב" רצועה צרה הנושאת את המלים "תמלוגי הגז: יו"ר הוועדה, האשה והקרן החדשה". בקונטרס החדשות מוקדש עמוד שלם לדיווח מאת בן כספית על "קשר עם ריח", "ניגוד עניינים במאבקה של הקרן החדשה בנושא תמלוגי הגז". הדיווח נפתח בבשורה כי השבוע יעלה קמפיין פרסומי חדש נגד הקרן החדשה לישראל, הפעם מטעם "הפורום למען ארץ ישראל".

כספית מוסיף כי "הקרן החדשה לישראל [...] מעורבת במערכה להעלאת התמלוגים. בראש הוועדה שתקבע את מדיניות הממשלה בנושא עומד הפרופ' איתן ששינסקי. כעת מתברר כי אשתו של ששינסקי, הד"ר רות ששינסקי, חברה במועצה הבינלאומית של הקרן החדשה. במלים פשוטות: רעייתו של יו"ר הוועדה שתקבע את גורל התמלוגים פעילה בארגון שמנהל את הקמפיין להעלאת התמלוגים".

בקרן החדשה טוענים שהקשר קלוש, אך נניח לוויכוח הזה כדי להתרכז בשאלה, מדוע העלאת התמלוגים שמקבלת מדינת ישראל מקידוחי הגז נועדה לפגוע במדינה? כספית מביא את ההסבר של אנשי הפורום למען ארץ ישראל, ולפיו "העלאת התמלוגים עלולה להביא לקריסת פרויקט הגז כולו, הברחת המשקיעים המעטים שמוכנים להשקיע בו למרות החרם הערבי, והמשך התלות בגז מצרי או פלסטיני, מה שתואם את מדיניות הקרן החדשה".

כספית מצטט מפי רנן שוורצמן, יו"ר הפורום, שאומר: "השלכות רבות של העלאת התמלוגים הינן כאלה המדברות על הברחת משקיעים, ערעור יציבותה הכלכלית של המדינה ופגיעה באזרחיה. מי שמנסה לבודד את המדינה מבחינה מדינית, תרבותית וצבאית, אין פלא שיהפוך גם את מאבק תמלוגי הגז לעוד כלי לניגוח מדינת ישראל". לבסוף מסתייג כספית בקיצור יחסי מהעמדה שהציג בבולטות ובהרחבה לאורך כל הרשימה.

בינתיים, על פני כל הכפולה הפותחת של "דה-מרקר", סוקר אבי בר-אלי את התעלולים התקשורתיים של חברות הגז, המנסות לשכנע את הציבור "לוותר על חלקו בתגליות". בר-אלי מציין את שבעת העקרונות המובילים את מאבקן של חברות הגז על תודעת הציבור, מ"שימוש חוזר במושג 'הלאמה'" ועד התכנסות לעמדת הקורבן ואיום לעזוב את ישראל.

אפילו ברשימה מפורטת וביקורתית שכזו לא מעלה בר-אלי על הדעת את האפשרות שבעלי חברות הגז ישכנעו עמותות בעלות השקפת עולם ימנית לתאר את היוזמה להעלות את התמלוגים כמזימה שמאלנית שנועדה להחליש את מדינת ישראל.

ADHD

"אין בעיה אמיתית של ריכוזיות בישראל", קוראת הבוקר הכותרת הראשית של "כלכליסט", הנתונה בין מרכאות. הדובר הוא עמי אראל, בכיר באי.די.בי, שהציג לאחרונה, במפגש סגור, "שורה של נתונים וניתוחים שלפיהם אין בישראל בעיה של ריכוזיות". גולן חזני כותב בהרחבה על מסקנות אראל. עמדות וטיעונים דומים להפליא ניתן היה לקרוא בימים האחרונים בטורים של סבר פלוצקר, שהתפרסמו במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות".

כחלק מהסקירה הטוענת לאי-ריכוזיות במשק, או לפחות לאי-הבעייתיות בריכוזיות במשק, ציין אראל את הסיקור התקשורתי של דו"ח בנק ישראל, שהצביע על ריכוזיות גבוהה יחסית במשק הישראלי. אראל הזכיר פרסום ב"עין השביעית" ולפיו העיתון "דה-מרקר" הציג באופן מטעה גרף שסיכם את מצב הריכוזיות בישראל ביחס למדינות אחרות בעולם. "כלכליסט" הבליט נקודה זו ואף טרח להדפיס תצלום של הגראף שפורסם ב"דה-מרקר".

סיקור מצומצם בהרבה של דברי אראל, על-ידי יהודה שרוני, מופיע הבוקר במוסף "עסקים" של "מעריב". ועוד מדווח שרוני באותו מוסף כי זקי רכיב, השותף החדש ב"מעריב", "מנהל מגעים לרכישת חלק מאחזקותיו של איש העסקים יגאל זילכה בחברת ההשקעות קווינקו". דיווח דומה, אם כי ביקורתי בהרבה, פירסם לפני למעלה משבועיים יואב יצחק.

ענייני תקשורת

אופיר בר-זהר ממשיכה לחשוף ב"דה-מרקר" את אחורי הקלעים של תעשיית הפרסום הסמוי בטלוויזיה. הבוקר היא מפרסמת טיוטת חוזה בין רשת חנויות נעליים לאחד הערוצים המסחריים, ולפיו התבקשה הרשת לשלם 250 אלף תמורת חשיפה בולטת בסדרה המשודרת בערוץ.

בר-זהר מצטטת מטיוטת החוזה (שלא הבשילה לכדי חוזה חתום): "במסגרת שיתוף הפעולה ינעלו השחקניות את נעלי הרשת, בכמה סצינות ייצאו לקניות בסניפי הרשת, ישולבו שקיות של הרשת בחזרה מקניות או בבית, וכן במהלך התוכנית יועלה קטלוג אינטרנטי של לפחות שלושה שחקנים שנועלים את נעלי הרשת".

לדבריה, "לצד העובדה כי התוכן השיווקי חי וקיים כבר שנים רבות, גורמים בשוק מעידים כי חל שינוי לרעה בתחום. באחרונה נראה כי השיטה אף משתכללת והולכת כשהמפיק ממונה גם על מציאת התוכן השיווקי שישתלב בתוכנית. הדבר מתרחש בעיקר בערוץ 10, אך ככל הנראה התופעה קיימת גם בזכיינית ערוץ 2 רשת".

דנה שוופי מדווחת ב"הארץ" כי "הפורום המשפטי למען א"י" פנה ליועץ המשפטי לממשלה בדרישה לפתוח בחקירה נגד התערוכה "איווט", שמוצגת בגלריית המדרשה לאמנות בתל-אביב. התערוכה "מהווה הסתה חמורה ויש מקום לבחון אם אין מדובר כאן אף בהסתה לאלימות ורצח כנגדו", נכתב בפנייה.

במדור הרכילות של "ישראל היום" מדווח גיל משעלי תחת הכותרת "הכוח הנשי" כי רעיית ראש הממשלה, שרה נתניהו, התקשרה לכרמלה מנשה כדי לברכה על זכייתה בפרס א.מ.ת. "מנשה התרגשה לקבל את השיחה החמה והודתה לגברת נתניהו", מדווח.