ב-19 באפריל 2023, ארבעה חודשים לאחר ששר המשפטים יריב לוין הכריז במסיבת עיתונאים על תוכנית ההפיכה המשטרית, נחת באשגבאט בירת טורקמניסטן שר החוץ אלי כהן, כדי לחנוך בניין חדש לשגרירות הישראלית.

בהודעה לעיתונות של משרד החוץ נמסר שמדובר בביקור "היסטורי", שציין 30 שנים ליחסים הדיפלומטיים בין המדינות. השר כהן נפגש עם הרודן המקומי, הנשיא סרדאר ברדימוחמדוב, ודן איתו על הקמת שגרירות טורקמנית בישראל.

באתר האינטרנט של שגרירות ישראל באשגבאט פורסם שהקשרים עם טורקמניסטן "משקפים ערכים משותפים", מבלי לפרט למה הכוונה.

בפרפרזה על משפט הפתיחה ב"אנה קארנינה", כל הדמוקרטיות הליברליות דומות זו לזו, אך הדיקטטורות האומללות - אומללות הן כל אחת על פי דרכה. בטורקמניסטן, האובססיה המרכזית של שרשרת הרודנים ששלטו בה מאז הפיכתה למדינה עצמאית בשנת 1991, היא השליטה בתקשורת.

השליטה ההדוקה בתקשורת מיתרגמת לפולחן אישיות, ואיפשרה לרודן סרדאר ברדימוחמדוב לרשת את אביו גורבנגולי, ששלט במדינה בין 2006 ל-2022.

לפי מדד חופש העיתונות של ארגון עיתונאים ללא גבולות, טורקמניסטן נמצאת במקום 175 מתוך 180 ברשימת המדינות המקפידות על חופש העיתונות. "החדשות בטורקמניסטן, אחת המדינות הסגורות בעולם, מסתכמות רק בשבחים למשטר", הוא הסיכום שמציע הדו"ח.

כל אמצעי התקשורת בטורקמניסטן, בטלוויזיה, ברדיו ובאינטרנט, נמצאים תחת בעלות או שליטה מוחלטת של המשטר. המשטר ממנה את העורכים בתקשורת ומייצר את מרבית התוכן התקשורתי שמופץ במדינה ועיתונאים ומוציאים לאור של עיתונים נדרשים לקבל רישיון עבור הציוד שהם עושים בו שימוש. ממילא, לא ניתן לפרסם דבר ללא אישור מראש, ומותר לעיתונאים רק לשבח ולהציג באופן חיובי את המשטר והמדינה. עיתונאים שמפרים את הכללים הנוקשים, נעצרים.

אסור לייבא עיתונים זרים לטורקמניסטן ללא אישור המשטר ואתרי אינטרנט לא מאושרים, נחסמים. השימוש ב-VPN אסור: כדי לחבר בית פרטי לאינטרנט צריך להתחייב לא להשתמש ב-VPN ועל מי שנתפס מוטלות סנקציות. שלושה רבעים מכתובות ה-IP בעולם חסומות, מהירות הגלישה באינטרנט איטית באופן קיצוני ומעת לעת האינטרנט נחסם לחלוטין באזורים שונים במדינה.

לאור השימוש המקובל בעיתונים הממשלתיים גם כנייר אריזה, כחומר בעירה ואף כנייר טואלט, הוחלט בינואר 2025 להגביר את האכיפה והפיקוח על "שימוש ראוי" בעיתונים.

האם רשימה ארוכה ועצובה זו היא תיאור של אותם "ערכים משותפים" שישראל של נתניהו חולקת עם הרודנות במרכז אסיה?

ב-10 בדצמבר נפתחה עדותו של ראש הממשלה נתניהו בתיקי האלפים, שגם הוא בדומה לבן ולאב ממשפחת ברדימוחמדוב, אובססיבי לשליטה בתקשורת ולאופן הסיקור שלו ושל בני משפחתו.

חוץ מלמרוח את הזמן, עד שיקרה נס או שהיועצת המשפטית לממשלה תודח וההליך נגדו יבוטל, ראש הממשלה נתניהו מנצל את הבמה שניתנה לו בבית המשפט לצורך הסתה והשתלחות פרועות בגופי תקשורת ובעיתונאים ספציפיים.

בעוד שראש הממשלה נתניהו חוזר ומגלגל לעבר רעייתו ואחרים את האחריות לפעולות ספציפיות המפורטות בכתב האישום, כמו הפעלת לחץ פסול על אתר וואלה, הוא כן הודה שהתערב אישית בסוגיות של בעלות על גופי התקשורת, הקו המערכתי שלהם וגם זהות העיתונאים המועסקים על ידיהם.

ראש הממשלה בנימין נתניהו, לפני יום עדותו ה-16 במשפט המו"לים, 10.3.2025 (צילום: אורן פרסיקו)

במקביל, מחוץ לאולם בית-המשפט, כאילו אין "תיק 4000" ואין "תיק 2000", שר התקשורת ד"ר שלמה קרעי וחברי כנסת אחרים מהליכוד מקדמים שורה של הצעות חוק שיבטלו את עצמאות וחופשיות התקשורת בישראל.

ראש הממשלה נתניהו חוזר ומיתמם בעדותו שהוא רק רצה "לגוון" את התקשורת. אם ההסתה של נתניהו תצליח והחוקים של השר ד"ר קרעי יאושרו, אזרחי ישראל יוכלו ליהנות מ"גיוון" תקשורתי כמו בטורקמניסטן: בחגיגות יום הניצחון, שמצוין ב-9 במאי, התקשורת משדרת כיצד אזרחים מניחים זרי פרחים ומשתחווים מול פסלי זהב של סבא-רבא של הרודן. התקשורת המקומית גם נוהגת לשדר צילומי וידיאו של אביו גורבנגולי שר ומנגן להיטים שלו, עושה כושר או ממציא ענפי ספורט חדשים, כגון משחק כדורסל תוך כדי רכיבה על אופניים.

הפרסום באתר שגרירות ישראל בטורקמניסטן טעון תיקון: הערכים המשותפים אינם של ישראל וטורקמניסטן, אלא של ראש הממשלה נתניהו והנשיא ברדימוחמדוב. אלה אינם הערכים של מרבית אזרחי מדינת ישראל, שרוצים לחיות במדינה דמוקרטית, שתקשורת חופשית הינה תנאי בסיסי לקיומה.