בשנות ה-70 לסוטו היתה מדינת מובלעת קטנה שמוקפת מכל עבריה במדינת האפרטהייד של דרום אפריקה. ללא משאבי טבע, היא נחשבה לאחת המדינות העניות והלא מפותחות ביבשת ובהעדר מקורות פרנסה מקומיים, חלק ניכר מהאוכלוסייה נאלץ לעבוד בעבודות כפיים בדרום-אפריקה השכנה, במיוחד במכרות. בין השנים 1970-1989 שלטו בלסוטו משטרים דיקטטוריים, תחילה רודן אזרחי ואחר כך דיקטטור צבאי.

למרות כל זאת, לסוטו נהפכה לאחת המדינות החשובות למדינת ישראל ביבשת אפריקה, שכן היתה אחת מחמש המדינות היחידות שלא ניתקו איתה יחסים דיפלומטיים בעקבות מלחמת יום הכיפורים.

מסמכי משרד החוץ בארכיון המדינה שנפתחו לציבור בחודשים האחרונים חושפים שהתמורה לאי ניתוק היחסים הדיפלומטיים היתה סיוע מודע של ישראל לדיכוי הפנימי של האופוזיציה ותנועת המחתרת. המסמכים מספקים "צילום רנטגן" למערכת השיקולים של מדינת ישראל ביחסיה עם דיקטטורות, גם אלו שתיקי הארכיון לגביהן עדיין חסויים.

לאחר קבלת העצמאות מהמשטר הקולוניאלי הבריטי בשנת 1966 שלטה בלסוטו מפלגת ה-BNP (ראשי תיבות של Basotho National Party), וראש הממשלה היה לאבואה ג'ונתן. בשנת 1970 התקיימו לראשונה בחירות במדינה, אבל בתגובה לניצחון מפלגת האופוזיציה ג'ונתן ביטל את הבחירות, הכריז על מצב חירום ועל משטר חד-מפלגתי, פיזר את הפרלמנט, הקפיא את החוקה, אסר על פעילות פוליטית אופוזיציונית ועצר את ראשי האופוזיציה. עד להפיכה הצבאית שהדיחה אותו עצמו בשנת 1986, המשטר של ג'ונתן התאפיין בכאוס ובדיכוי פנימי קשה. פעילי האופוזיציה ותנועת המחתרת נחטפו, עונו ונרצחו באכזריות.

ראש ממשלת לסוטו לאבואה ג'ונתן נפגש עם נשיא המדינה זלמן שז"ר ושר התיירות משה קול בבית הנשיא בירושלים, 5.11.1968 (צילום: פריץ כהן, לע"מ)

עד לגל ניתוק היחסים לאחר מלחמת יום הכיפורים, במשרד החוץ התנגדו למתן סיוע ביטחוני למשטר הדיקטטורי של ג'ונתן. זאת למעט אימוני גדנ"ע לבני נוער שהחלו כבר בשנות ה-60.

כך למשל, במברק מה-17 בנובמבר 1972 שנשלח למשרד החוץ בישראל על-ידי פנחס גונן, השגריר הלא תושב ללסוטו (גונן התמקם במבאבאנא, בירת סווזילנד שכיום נקראת אסוואטיני). גונן המליץ לא לשלוח יועץ ביטחוני קבוע למדינה לאור "המצב הפנימי הרעוע".

במברק נוסף, ששלחה ב-7 באוגוסט 1973 מנהלת מחלקת אפריקה במשרד החוץ לאה סידיס לשגריר גונן, היא דחתה בקשה נוספת של לסוטו להכשרה בישראל של "6-7 אנשי שמירה בבעיות פנים", בנימוק ש"אין כל עניין לעסוק בנושא זה, כאשר ברור שהמטרה היא להכשרת אנשים נגד אופוזיציה מבית".

בסקירה שהוכנה במשרד החוץ ב-25 בנובמבר 1973, הוסבר שעל אף ש"עם לסוטו קיימת מערכת יחסים תקינה וידידותית ולסוטו נוקטת בדרך כלל בעמדה נוחה לישראל בזירה הבינלאומית", ישראל מסרבת להעניק סיוע לשירות הביטחון שלהם. הוסבר ש"כניסה לתחום עדין זה עשויה לסבכנו בבעיות הפנים הקשות שלהם, דבר שחשוב כיום שנימנע ממנו במדינה זו".

מהפך ביחסים הביטחוניים

אלא שאז, הזהירות הושלכה לכל רוח. המהפך בגישה הישראלית חל לאחר מלחמת יום הכיפורים, בעקבות ההחלטה של לסוטו שלא לנתק יחסים דיפלומטיים עם ישראל. במברק ששלח ב-8 במאי 1974 השגריר גונן למשרד החוץ, הוא דיווח שהתבקש "לבוא ללסוטו באורח דחוף לפגישה עם ראש הממשלה".

הרודן ג'ונתן אמר לגונן ש"מופעלים עליו לחצים כבדים לדון בהמשך קיום היחסים הדיפלומטיים עם ישראל בטענה שלסוטו לא זכתה בתמורה נאותה עבור ידידותה". לדברי ג'ונתן, "עמדתה המדינית של לסוטו בבעיות המזרח התיכון גרמה לבידודה הפוליטי ביבשת", ולצורך המשך היחסים הוא דרש את הסכמת ישראל לסייע לו ב"הכשרת כוח אדם לשירות הביטחון הפנימי" על ידי שליחת יועצים ישראלים ללסוטו וגם קיום הכשרות בישראל. בנוסף דרש ג'ונתן סיוע בהכשרה וייעוץ ל"משטרה הניידת שמהווה כוח פרה-צבאי".

השגריר גונן כתב שהוא חושש שלסוטו תנתק את יחסיה עם ישראל ב"מידה שתשתכנע שאנו לא נכונים להיענות לבקשותיה". במברק ששלח ב-27 ביוני 1974 השגריר גונן למנהלת סידיס, הוא דיווח שנפגש שוב עם ג'ונתן ומסר לו את "הסכמתנו להכשיר ארבעה איש בנושאי ביטחון פנימי". ג'ונתן הגיב ש"לאחר סירובנו הממושך מהווה הסכמתנו פתיחת דף חדש ביחסים הידידותיים".

במברק מה-2  בספטמבר 1974 ששלח השגריר גונן למנהלת סידיס, הוא דיווח שלסוטו ביקשה שהאימונים בישראל יכללו טכניקות למאבק בהתקוממות, למעקב ולזיהוי. ב-27 בנובמבר 1974 משרד החוץ אישר לשגריר גונן להודיע לג'ונתן שישראל הסכימה להוסיף מתאמן חמישי בישראל.

במברק ששלחה ב-23 במאי 1974 המנהלת סידיס לשגריר גונן, היא הסבירה לו את נסיבות ה"המהפך" בעמדת משרד החוץ. לפי סידיס עד כה ישראל לא רצתה להעניק סיוע ביטחוני ללסוטו בשל "חוסר רצוננו להיות מעורבים בענייני פנים לסוטויים. לידיעתך, רק לצרכים אלה דרוש לראש הממשלה הסיוע הביטחוני. בעיות הפנים במדינה זו הן סבוכות. קיימות שם מפלגות אופוזיציוניות תוססות ופעילות הנהנות מסיוע מבחוץ וזוכות לתמיכה רחבה בציבור. מעקב אחר פעילותן ולעיתים אף הצורך בדיכוין מצריכים פיקוח ושיטור מתמיד". לדבריה, הוחלט להיענות לבקשה לאמן בישראל, "כדי לעמוד בלחצים שממשל ג'ונתן מפעיל עלינו זו תקופה ארוכה".

ראש ממשלת לסוטו לאבואה ג'ונתן ב-1970 (צילום: Joost Evers / Anefo - Nationaal Archief, רשיון CC BY-SA 3.0 nl)

ה"מהפך" קרה למרות שבמשרד החוץ בישראל ידעו היטב על המתרחש בלסוטו: השגריר גונן הכיר את שיטות הדיכוי ובמברק ששלח למנהלת סידיס ב-22 בינואר 1974, דיווח לה שבתגובה להתקוממות של האופוזיציה "הפעם לא הוכרז מצב חירום והגישה שונה בתכלית מזו של שנת 1970 כאשר יונתן הגיב בחרדה רבה. השיטה הפעם היא חיסול פיזי של יריבים [...] לדברי הקצינים והטייסים אשר מטיסים את כוחות המשטרה הניידת לאיזורים ההרריים חוסלו עד עתה כ-100 איש. אין לוקחים אסירים".

במברק מה-3 באוקטובר 1974 ששלח השגריר גונן למנהלת סידיס, הוא עדכן שמינוי סגנו של ג'ונתן לממונה על נושאי הביטחון הפנימי "גרם לתפעול יעיל של המשטרה שדיכא עד עתה כל ניצני התנגדות". במברק נוסף ששלחה סידיס לשגריר גונן ב-18 באפריל 1975, היא דיווחה לו שהאופוזיציה בלסוטו הגישה לאו"ם מסמך ש"עומד בהרחבה על שיטות הדיכוי של משטר ג'ונתן ומבקש מהוועדה לזכויות האדם לפעול למען תיקון המצב".

כך קרה שעל אף המידע על הדיכוי הקשה בלסוטו, תוכנית האימונים בישראל יצאה לפועל. במברק מ-27 באפריל 1975 ששלח המנהל במחלקת ההדרכה במשרד החוץ יהודי קינר לשגריר גונן, הוא דיווח שהמשלחת מלסוטו התקבלה בנתב"ג על ידי נציגי המשטרה והמוסד ונקלטה על-ידם להכשרות בשלושת החודשים הבאים.

כמתואר, ישראל ידעה שה"משטרה הניידת" מחסלת פיזית פעילי אופוזיציה ומחתרת. למרות זאת, במברק ששלח ב-20 בינואר 1981 השגריר ללסוטו, עמנואל גלבר, למנהל מחלקת אפריקה אבי פרימור, הוא דיווח שהמשטר של ג'ונתן מתבסס על שימוש ב"יחידת המשטרה הניידת" וכי ג'ונתן "רוכש כעת עבורה כלים באמצעות אורי לוברני", שכיהן קודם כשגריר במדינות חשובות לישראל כמו איראן, אתיופיה ואוגנדה. השגריר גלבר הסביר שהדבר הוא "ללא ספק לתועלת התעשיות הביטחוניות בארץ בשעה זו" וכי "אספקת הכלים צמודה למשלוח מדריכים לתפעול הכלים. אין צורך לציין שיש לנו עניין שהכלים יוחזקו כראוי".

במברק ששלח ב-3 במרץ 1982 השגריר גלבר למנהל פרימור, הוא דיווח שנפגש עם השר לתכנון כלכלי במשרד ראש הממשלה בלסוטו, שביקש לשלוח קצינים ישראלים להדרכה בלסוטו והסביר ש"כמדינה קטנה אין ביכולתם לקיים צבא גדול ועליהם להסתפק בכוח קטן, נייד ויעיל".

במברק שהשגריר גלבר שלח לפרימור ב-13 לאפריל 1982, הוא דיווח שאכן נשלחו ללסוטו שני קציני צה"ל. במברק נוסף ששלח ב-15 בספטמבר אותה שנה, השגריר גלבר דיווח שההדרכה שניתנה על ידי שני הקצינים גרמה "לעלייה ניכרת בביצוע של צבאם והדבר בא לידי ביטוי בהיתקלויות עם אנשי המחתרת". במברק שהשגריר גלבר שלח לפרימור ב-8 בנובמבר 1982, הוא דיווח שנפגש עם שר החוץ של לסוטו ועדכן אותו על הקמת ועדת החקירה הממלכתית לחקר טבח סברה ושתילה, ואילו שר החוץ ביקש לקבל במתנה את נשק השלל שישראל תפסה בלבנון.

לפי מברק מה-11 בינואר 1983 שהשגריר גלבר שלח לפרימור, הוא דיווח כי בפגישה עם ראש הממשלה ג'ונתן, הלה הסביר לו כי הוא מבקש לרכוש מישראל נשק "שאינו מכוון נגד דרום אפריקה אלא לצרכי ביטחון פנים", הביע "הערכה רבה לעבודת שני הקצינים" וגם ביקש לשלוח ללסוטו "איש מודיעין לעריכת סקר על מצב המודיעין ושירותי הביטחון שלהם".

ג'ונתן חשף בפני השגריר גלבר שהוא מנהל מגעים עם חברה פרטית שישבה ביוהנסבורג לצורך רכישת תותחי נ"מ ורובי גליל מישראל. בתגובה השגריר גלבר אמר לו שמשרד החוץ שוקל "בשיקולים על אישור מכירת נשק את היבט היחסים המדיניים עם המדינות הרוכשות. העליתי אי שביעות רצוננו מהצבעותיהם". לפי מברק מה-12 בינואר 1983 שהשגריר גלבר שלח לפרימור, גלבר המליץ להיענות לבקשות של ג'ונתן בנימוק ש"תחום הסיוע הביטחוני במובנו הרחב הוא כיום האמצעי העיקרי ובעל משמעות לשיפור מערכת היחסים עם לסוטו".

לפי מברק מה-1 בפברואר 1983 שהשגריר גלבר שלח למשרד החוץ, הסקר המודיעיני היה נחוץ לג'ונתן לנוכח "מצב הביטחון הפנימי, פעילות האופוזיציה והמחתרת, ולכך מתווספת התסיסה הפנימית הניזונה על ידי סטודנטים, הכנסיות ואלמנטים בלתי מרוצים". לפי מברק מה-4 במאי 1983 שהשגריר גלבר שלח למשרד החוץ, ישראל החליטה להיענות בחיוב לבקשה לערוך סקר מודיעיני עבור המשטר בלסוטו ושר החוץ הלסוטי הודה לו על כך.

קצינים בכירים לשעבר, סוחרי נשק בחסות המדינה

ב-15 בינואר 1986 כוחות צבא בלסוטו הקיפו את משרד ראש הממשלה ומטה מפלגת השלטון וביצעו הפיכה צבאית, בתמיכת משטר האפרטהייד בדרום אפריקה. בלסוטו הוקמה חונטה צבאית, נאסרה כל פעילות פוליטית וכוחות הביטחון ביצעו פשיטות על בתים של פעילים פוליטיים, עצרו אותם ובחלק מהמקרים גם רצחו אותם.

ההפיכה הצבאית הובילה להרחבת הדיכוי הפנימי במדינה ולפרק חדש ביחסים הביטחוניים עם ישראל. ב-7 באפריל 1986 שלח השגריר ללסוטו, שלמה דיין, מברק למשרד החוץ. הוא דיווח שנפגש עם ראש החונטה הגנרל לחאניה, ש"קיבל אותי בחמימות יתר" וביקש ללמוד מישראל בנושאים צבאיים.

על רקע המשבר הפנימי המתמשך, לסוטו הענייה ונטולת האויבים החיצוניים רכשה ציוד צבאי. בכירים ישראלים לשעבר שהפכו לאנשי עסקים הרוויחו מכך. ביניהם היה האלוף (מיל') יאנוש בן גל, מי שהוספד ב"הארץ" לאחר שנפטר בגיל 80 בפברואר 2016, כ"אחד המפקדים המוערכים והאמיצים ביותר בתולדות צה"ל, שלזכותו נזקף חלק משמעותי בניצחון של ישראל על סוריה במלחמת יום כיפור".

במברק מה-2 ביולי 1986 ששלח השגריר שלמה דיין למשרד החוץ, הוא דיווח שנפגש עם בן גל והלה עדכן אותו כי החונטה בלסוטו יציבה. בן גל סיפר כי ביקש מראש אמ"ן של משטר האפרטהייד בדרום אפריקה, שלא ילחץ יתר על המידה על החונטה לסגור את השגרירות הסובייטית ולגרש את אנשי ה-ANC (תנועת השחרור בדרום אפריקה) ששהו בלסוטו, כדי לא לערער את מעמד החונטה.

עוד סיפר בן גל כי "לגורמי הצבא בדרום אפריקה אין כל התנגדות לקשריו בלסוטו. אדרבא, הם מעדיפים שגורם המוכר להם יתן יד למשטר הנוכחי. לאחרונה סוכמה עסקה עם סולתם לאספקת מרגמות. כמו-כן, אמור יאנוש לערוך סקר של מלאי הנשק והתחמושת בצבא לסוטו ולתת עצה בדבר ההצטיידות הדרושה בעתיד הקרוב". בן גל ביקש את עזרת משרד החוץ במימון הלימודים והשהות בישראל של בתו של אחד מראשי החונטה, הגנראל לח'אניה.

יאנוש בן-גל (משמאל), בעת שהיה אלוף פיקוד צפון, במפגש מפקד הפלנגות הנוצריות בדרום לבנון מייג'ור חדאד, 11.7.1980 (צילום: הרמן חנניה, לע"מ)

במברק מה-30 בנובמבר 1986 ששלח היועץ המשפטי במשרד החוץ רובי סיבל למנכ"ל המשרד, הוא נתן את חוות דעתו על בקשתו של בן גל להתמנות לנציג דיפלומטי של לסוטו בישראל. לדעתו "אין להסכים לכך שאזרח ישראל העוסק במסחר ישמש כדיפלומט זר בישראל ויהנה מחסינות דיפלומטית כלשהי".

למרות שעסקאות הנשק עם לסוטו בוצעו בתיווך אנשי עסקים ישראלים פרטיים, החונטה הצבאית רצתה ש"ישראל הרשמית" תיתן את החותמת שלה לעסקאות. כך למשל, במברק מה-14 בדצמבר 1986 ששלח השגריר דיין למשרד החוץ, הוא כתב שזומן על ידי החונטה להגיע בדחיפות ללסוטו כדי שיתן את ברכתו לסגירת עסקת נשק. השגריר דיין ביקש את עמדת משרד החוץ, "אם שגריר ישראל צריך להיות מעורב בעסקאות נשק, ולתת גושפנקא רשמית לעסקאות שלא היה מעורב בהן ושלא ידועים לו פרטיהן".

לפי מברק ששלח השגריר דיין למשרד החוץ ב-9 בפברואר 1988, החונטה הצבאית לא רכשה רק נשק מישראל, אלא גם מטוס בואינג 707, ששופץ בארץ על ידי התעשייה האווירית והוטס לבירה מסארו על ידי טייסים ישראלים. דיין סיפר שבטקס קבלת המטוס נכחו רוב חברי החונטה הצבאית. המטוס שימש את הבסיס לייסוד חברת התעופה הלאומית של לסוטו, כאשר במקביל החונטה הקימה שדה תעופה במימון בנקים ערביים.

מתכתובת של משרד החוץ עם נציג חברת התעופה מיולי 1988, עולה שזו ביקשה להפעיל קו טיסות קבוע לישראל, כאשר המטוס יוטס ויתוחזק על ידי הצוות ישראלי שנמצא בלסוטו. הפרויקטים הבזבזניים האלה נעשו בעת שקופת המדינה היתה מרוקנת ותושבי לסוטו סבלו מעוני קשה.

היחסים הביטחוניים האלה התאפשרו על אף שבשורה של מברקים לפני ואחרי ההפיכה הצבאית, שגרירי ישראל ללסוטו חזרו ודיווחו על מאסר, הריגה והגליה של פעילי אופוזיציה ומחתרת, ועל כך שגורמים במדים של המשטרה והצבא מבצעים מעשי שוד מזוין. לאחר ההפיכה הצבאית, השגרירים גם דיווחו כיצד נרצחו אנשי המשטר הקודם כמו גם פליטים מדרום אפריקה שהסתתרו בלסוטו.

במברק ששלח מנהל מחלקת אפריקה מאיר יופה ליועץ המדיני בלשכת ראש הממשלה דוד גרנית ב-7 ביוני 1989, הוא ביקש לתאם מפגש בין חבר החונטה בלסוטו, קולונל י.ס לטסיה, שהיה אחראי על משרדי ההגנה וביטחון הפנים, לבין ראש הממשלה יצחק שמיר במהלך ביקורו בישראל ב-19 ביוני. יופה הסביר ש"לטסיה ידיד מושבע ונאמן למדינת ישראל. ביקר כמה פעמים בארץ. לאחרונה ב-1986".

החונטה הצבאית היתה טובה דיפלומטית לישראל, שמצידה התעלמה מהדיכוי הפנימי ומכך שרכישות הנשק ממנה נעשו במקום לספק לתושבים את צרכיהם הבסיסיים. בסקירה שהוכנה במשרד החוץ ב-7 ביוני 1989, נכתב ש"לסוטו אחת המדינות המפגרות בעולם מבחינה כלכלית" אך ה"משטר החדש מגלה יחס אוהד לישראל וכבר ניכר שיפור מה בהצבעותיה של לסוטו באו"ם בבעיות הנוגעות לנו [...] נראה שיחס לישראל ימשיך להיות חיובי כל עוד חברי המועצה הצבאית ימשיכו לכהן בתפקידיהם".

יתר המסמכים על לסוטו עדיין חסויים, אך אלה שנחשפו לציבור מעידים עד כמה רחוק מדינת ישראל היתה מוכנה ללכת בשביל לקדם את האינטרסים המדיניים שלה.

גרסת האודיו של הכתבה הוקלטה באולפני המרכז לתרבות מונגשת