כבר בנאום ההשבעה שלו כנשיאה החדש-ישן של ארה"ב, מיהר דונלד טראמפ לחזור על הבטחות הקמפיין שלו: אנחנו נקדח ונוציא ונשווק נפט וגז ונעצים את שוק הרכב המזהם האמריקאי. טראמפ גם מתכוון לבטל פרויקטים של אנרגיות מתחדשות ומעבר לרכבים חשמלים, שהחלו בממשל ביידן, ולצאת שוב מהסכם האקלים של האו"ם שנחתם בפריז.

בנאום ההשבעה של הנשיא עמדו לצידו המיליארדרים אילון מאסק, מארק צוקרברג וג'ף בזוס. אבל שלא תתבלבלו, טראמפ, שידוע כמכחיש אקלים, נמצא בכיס הקטן של הרבה מחברות הגז, הנפט והרכבים באמריקה, שתמכו בו בדרך לגבעת הקפיטול.

אם תהיתם לרגע מה זה אומר עלינו, אז האמת היא שהטראמפיזם כבר כאן ומזמן. גם אנחנו קודחים, משתמשים, מייצאים וממשיכים לחפש גז מחצבים, ולא עומדים ביעדי ייצור החשמל מאנרגיות מתחדשות, שגם כך הם נמוכים מאוד.

גם אצלנו הממשלה אישרה זה מכבר ייבוא בלתי מוגבל של דלקים מהאמירויות לאירופה והלאה, דרך הערבה והנגב בצינור הנפט של קצא"א, למרות הסיכונים המקומיים מדליפות והסיכונים העולמיים משרפת דלקים. וגם אצלנו החליטו באוצר, אחרי הזינוק במכירות של רכבים חשמליים, להעלות את מס הרכישה ואת אגרת הרישוי על רכב חשמלי. ונכון, אף פעם לא הכרזנו רשמית על יציאה מהסכם פריז, אנחנו פשוט לא מקיימים אותו.

סקירה קצרה של דיווחי כתבי הסביבה מהעת האחרונה מדגימה שהחיבור בין משאבי טבע, טייקונים וזיהום במדינת ישראל, חיבור שמוביל משרד האנרגיה, הוא טראמפיסטי על מלא מלא.

טיוטת דו"ח של ועדה בין-משרדית לבחינת מדיניות משק הגז הישראלי שפרסם עידן בנימין ב"דה-מרקר", מאששת את מה שכולנו ידענו: שוק הגז בישראל מונופוליסטי. טייקונים ישראלים כמו יצחק תשובה ואלי עזור ותאגידים אמריקאיים כמו שברון, גורפים לכיסם רווחים אסטרונומיים מניצול משאבי הטבע שלנו, בזמן שאנחנו מפסידים פעמיים: גם בגלל התמלוגים המגוחכים וגם בהרס וזיהום הסביבה.

לפי אותו הדו"ח, אנחנו צפויים להפסיד עוד יותר, כיוון שאנחנו מייצאים יותר מדי גז, כפי שהתריעו מומחים רבים לא פעם. עוד 20 שנה, "מעצמת הגז" הישראלית תצטרך לייבא גז בגלל הייצוא המופקר.

ואם חשבתם לרגע שהייצוא הוא כיוון שמדינת ישראל מבינה שמדובר בדלק מעבר (למרות שזה בכלל דלק מהעבר) ושיש להפסיק ולהשתמש בו ולכבד התחייבויות אקלימיות בינלאומיות להפחתת פליטות - טעיתם בגדול. המדינה פשוט לא רוצה לפגוע ברווחיות של החברות, בין היתר גם כדי לאפשר המשך חיפוש של מאגרים חדשים.

כשזה המצב, אין פלא שנתוני ייצור החשמל מאנרגיות מתחדשות בישראל לשנת 2024 עומדים רק על 14%, מול ממוצע אירופאי של 48%, כפי שמפרסמת שני אשכנזי ב"כלכליסט". כי הרי היה ברור כשמש לכולנו שכמו שלא השגנו את היעד, הנמוך מראש, שקבעה הממשלה לשנת 2020 – 10%, הרי שגם את היעד של 2025 – 20% לא נשיג.

בתוך כך, התברר לאחרונה שמשרד האנרגיה גם איתרג את ICL (כי"ל) של עידן עופר. אילנה קוריאל מציגה ב"ידיעות אחרונות" כיצד משרד האנרגיה האריך בפועל ב-20 שנה(!) את הזיכיון של החברה לכריית פוספטים בשדות הקיימים. מתנה ששווה מיליארדי דולרים, שניתנה ללא מכרז כרייה חדש.

במקום מינהל תקין, קיבלנו ישראבלוף: משרד האנרגיה הוציא קול קורא לחיפוש פוספטים בשדות ש-ICL כבר כורה בהם שנים, כשהממונה במשרד האנרגיה הוסיף לקול קורא הערה על פיה הוא מעריך שאין בשדות הקיימים עוד עתודות. מה הפלא שאף חברה לא ניגשה לקול קורא וש-ICL הייתה הזוכה היחידה?

החברה של עידן עופר קיבלה "תעודת תגלית" וזיכיון כרייה. רגע, איך תגלית? הרי מדובר בשדות ישנים שלכאורה נגמרו בהם העתודות. מסתבר שהתגלית היא בכלל כלכלית ולא גיאולוגית, כי פתאום החברה הוכיחה למדינה שיש כדאיות להפקת הפוספטים שנמצאים שם בכל זאת.

במקרה של ICL רותם הסיפור אפילו הזוי יותר. רק לאחרונה ועדת התכנון במחוז דרום כמעט ואישרה לחברה לסגת מהתחייבותה לבנות בריכת שפכים חדשה לאחר אסון נחל אשלים בשנת 2017, למרות ההתנגדות של רשות המים, המשרד להגנת הסביבה וארגוני סביבה שונים, ולקדם הרחבה של הבריכות הקיימות, בעלויות מופחתות ועם סיכון גבוה יותר לסביבה.

הטענה של ICL הייתה שאין הצדקה כלכלית להקים בריכה חדשה, בין היתר כי ממילא אין מספיק פוספט בשדה. עכשיו, עם "התגלית הכלכלית", צפריר רינת מדווח ב"הארץ" שאולי המדינה תעשה את מה שהיתה מחויבת לעשות כבר מזמן,  ותבדוק את סוגיית הכמויות והעלויות.

משרד האנרגיה והתשתיות אחראי על כל משקי האנרגיה ומשאבי הטבע של מדינת ישראל. ככזה הוא גם אחראי באופן ישיר או עקיף על חלק נרחב מהפליטות של מזהמים לאוויר, לקרקע ולמקורות המים ושל גזי חממה בישראל. הגיע הזמן שהמשרד יתחיל לשרת את הציבור הרחב ולא רק קומץ של טייקונים, ויבין שכדי לקדם חוסן לאומי צריך להבטיח את בריאות הסביבה והציבור.

עדי וולפסון הוא פעיל סביבה, מומחה לקיימות, פרופסור להנדסה כימית ומחבר הספרים "צריך לקיים" ו"המשבר הגדול"