מחקר חדש, שבדק את ההשפעה של "סרטוני הזוועה" מה-7 באוקטובר על יהודים וערבים בישראל, העלה כי ערבים אזרחי ישראל העידו על מצב נפשי קשה יותר מזה שעליו העידו יהודים. השפעה נוספת של הסרטונים שנפוצו ברשתות החברתיות היה צמצום האמפתיה של יהודים לקורבנות ולמצוקה של ערבים.
החוקרים מצאו גם כי משתתפי המחקר מקרב האוכלוסיה הערבית השתמשו במנעד רחב יותר של אירועים היסטוריים, מזה שהשתמשו בו משתתפים מן החברה היהודית, בהתייחסות שלהם לאסון ה-7 באוקטובר.
במהלך מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023, שבה נרצחו ונחטפו מאות אזרחים וחיילים, הקהל בישראל רותק לערוצי החדשות בטלוויזיה וברדיו, אך מידע רב מהשטח זרם לרשתות החברתיות באמצעות תמונות וסרטונים שצולמו בידי התוקפים או בידי קורבנותיהם, ואשר הציגו את הזוועות שביצעו מחבלי חמאס באותו יום.
מחקר שהשלימו ד"ר ארנת טורין מהמחלקה להוראת תקשורת במכללת גורדון ומכון הדסה ברנדייס וד"ר חן קרצ'ר מהמחלקה למזרח התיכון ומדעי המדינה באוניברסיטת אריאל, ופורסם בכתב העת האקדמי "מסגרות מדיה", בדק את תגובותיהם של יהודים ושל ערבים לסרטוני הזוועה וגם את השפעת הסרטונים על מצבה הנפשי של כל אחת משתי הקבוצות האתניות הללו. בחלק מהמקרים התגובות של המשתתפים הערבים עמדו בניגוד להשערת המוקדמת של החוקרים.
סרטוני הווידיאו שהועלו לרשתות החברתיות איפשרו את מניין המתים, זיהוי החטופים ותיעוד פשעי המלחמה של תוקפיהם, אך לצד זאת הם גם הציתו רגשות והעצימו אותם, הרבה יותר מאשר כלי התקשורת הממוסדים כגון הטלוויזיה, הרדיו והעיתונים.
המדיה המסורתית כוללת דימויים חזותיים כמובן, אולם היעדר הבקרה והעריכה ברשתות החברתיות מביא את המימד החזותי לקדמת הבמה, כשהוא אלים יותר ומתבטא "בשיטפון של דימויים, בכמות ובקצב חסרי תקדים", כותבים טורין וקרצ'ר במחקר, "הדים דיגיטליים: סרטוני הזוועה של שבעה באוקטובר בעיני יהודים וערבים".
"כמו במלחמות קודמות, כך גם במלחמת עזה, פשה בישראל הלך רוח לאומי פטריוטי, שלעתים נותב לעבר פגיעה בזכויות האזרח ובמיוחד בערבים ישראלים", הם כותבים במחקרם. "גל של חקירות, השעיות ופיטורים ממקומות העבודה גאה נגד אזרחים ערבים שהתבטאויותיהם החשידו אותם בהזדהות עם מחבלי חמאס. מוסדות המסמלים דו קיום, דוגמת מערכות הבריאות וההשכלה הגבוהה, הפכו למוקד לאיתור חשודים ערבים".
התגובות הציבוריות לסרטונים, הם כותבים, "נתפסו כאבן בוחן לסיכוי לפיוס בין שני העמים. עדות לכך היא מספר סקרי עמדות שפורסמו בעיתונות סביב שאלות כמו: האם ערביי ישראל מגנים את מתקפת חמאס, והאם התמיכה בחמאס צנחה בקרב פלסטינים שצפו בסרטונים משבעה באוקטובר".
כל זאת קורה על רקע תהליכים סותרים בין יהודים לערבים בישראל. תהליך התבדלות מחד, "עקב התגבשותה של תודעה לאומית פלסטינית בקרב הערבים, לצד חקיקת חוקי הלאום בשנת 2018 והתחזקות הימין הפוליטי", והשתלבות מאידך, "ישראליזציה".
בעת מלחמה, מתגברים המתחים ו"מתעוררים חששות וסטריאוטיפים הדדיים, ותופעות אלה הופכות את מאמצי הפיוס והדו קיום לקשים במיוחד".
המחקר, שהתבסס על 432 נחקרים, יהודים וערבים, בדק שלוש תופעות מבין אלה שגרמו סרטוני הזוועה מה-7 באוקטובר. הראשונה: כיצד התקבלו תמונות הזוועה בקרב האוכלוסיה היהודית ובקרב האוכלוסיה הערבית בישראל; השנייה: האם ואילו אסוציאציות היסטוריות או זכרונות התעוררו בקרב היהודים והערבים בהקשר לאסון השבעה באוקטובר. השלישית: איך השפיעו סרטוני הזוועה על מצבם הנפשי של היהודים והערבים בחודש שלפני עריכת המחקר.
הממצאים מראים שהצפייה בסרטוני הזוועה שתיעדו את ההרג והחטיפות היתה רחבה וגורפת - 67% מהיהודים ו-71% מהערבים צפו בתיעודים שכללו הרס מבנים, חטיפת אנשים מבתיהם או ממתחם מסיבת הנובה, פצועים, גופות ומעשי רצח בזמן אמת. מתברר כי הצפייה בסרטונים גרמה לפחד, חרדה, בושה ותחושת קורבנות באופן דומה מאוד בין יהודים לערבים.
תמונה מעט שונה מתקבלת מחלוקת הרגשות השליליים לשני סוגים. האחד: רגש הקורא לפעולה ואף לנקמה והשני: התכנסות, נסיגה רגשית, או אף יאוש. התגובה הראשונה, של פרואקטיביות, קרי: יוזמה הקוראת לפעולה, "שבעקבותיה לא תתאפשר יותר השמדת יהודים כמו בשואה", איפיינה יותר את תשובותיהם של היהודים. תשובותיהם של המשתתפים הערבים התאפיינו בריאקטיביות: פחד, בושה, קורבנות וחוסר אונים.
שוני בין שתי הקבוצות היה גם בשימוש באנלוגיות היסטוריות לאסון ה-7 באוקטובר. בקרב יהודים, רבים ערכו השוואה של האסון עם השואה במלחמת העולם השנייה, בעוד שבקרב המשתתפים הערבים, הנכבה הפלסטינית של 1948 דורגה במקום גבוה יותר במובהק.
באופן כללי, הממוצע הכולל של "זיכרונות" אודות אירועים היסטוריים מקבילים לאסון ה-7 באוקטובר היה גבוה יותר בקרב ערבים מאשר בקרב יהודים. המשתתפים הערבים התייחסו למנעד רחב, יחסית ליהודים, של אירועים מן העבר ומרחבי העולם, כדי להמשיג את מתקפת חמאס.
בנוגע למצבם הנפשי של המשתתפים, טורין וקרצ'ר שיערו לפני עריכת המחקר שמצבם הנפשי של היהודים קשה יותר לעומת זה של הערבים, מפני שהאיום והמתקפה האכזרית של חמאס כוונו כלפי אוכלוסייה יהודית. השערה זו נמצאה כשגויה.
מצבם הנפשי של המשתתפים הערבים במדגם היה קשה במובהק מזה של היהודים. לתוצאה זו מציעים החוקרים את ההסבר הבא: "חשוב לזכור כי בימים שאחרי מתקפת חמאס התפרסמו בתקשורת סיפורים על גבורה והקרבה עצמית, מחוות של ערבות הדדית והתגייסות רחבה לסיוע ותמיכה בנפגעים, בקרב יהודים וערבים גם יחד.
"הפרסום סביב התנהלות זו תרם ככל הנראה להפחתת העוצמה של חלק מהרגשות השליליים בתוך הקבוצה היהודית. עבור ערביי ישראל, החשיפה למוראות המלחמה בלא שקיבלו כל תמיכה בתוך קהילתם, עשויה להסביר את הרווחה הנפשית הנמוכה אליה הם נקלעו. לכל הפחות יש בנתון זה כדי לסדוק את החשש בקרב יהודים כי 'הערבים רוקדים על הדם', מזדהים עם חמאס ושמחים באסון".
יחד עם זאת הם מוסיפים כי להערכתם אחת ההשלכות של סרטוני הזוועה שנפוצו ברשתות החברתיות היתה אובדן החמלה בצד יהודי-ישראלי לכל סבל פלסטיני. לדבריהם, הצטמצמה היכולת של יהודים להבחין במצוקה ובצער סביב סוגים דומים של אובדן, בחיים וברכוש בקרב "הצד השני", בבחינת "גם לי וגם לך לא יהיה".