יום לאחר נפילת משטרו של בשאר אל-אסד, הרשת מוצפת בסרטונים של המונים השועטים על שערי בתי הכלא הידועים לשמצה של המשטר ומשחררים עשרות ומאות אסירים ואסירות. חלק מהסרטונים תיעדו את רגעי האיחוד המרגשים של אסירים עם בני משפחתם לאחר היעדרות של שנים. בכתבה ששודרה בערוץ הסעודי חדת' יום לאחר נפילת המשטר, ניתן לצפות בעשרות פליטים סורים בלבנון המתכוננים לחזור לארצם. רק כעת, לאחר נפילת המשטר, הם מרגישים בטוחים לחזור הביתה ולפגוש את משפחותיהם.
ב-14 השנים האחרונות חוו הפליטים הסורים קשיים רבים, בין אם נשארו בלבנון ובין אם המשיכו הלאה לחפש חיים חדשים בארץ חדשה. כדי להבין את החגיגות ההמוניות של הסורים עם נפילתו של "הרודן מדמשק", אביא את סיפורם של פליטים סורים בלבנון בזמן המלחמה הנוכחית והאופן בו משטר אסד הקשה על חייהם גם כשהתמודדו עם משבר הומניטרי בארץ בה הם מצאו מקלט.
לפי הערכות רשמיות, באזורים בלבנון שהיו נתונים לסכנת תקיפה ישראלית גרו 340 אלף פליטים סורים. אלפים מתוכם ברחו מבתיהם לאזורים בטוחים יותר בתוך לבנון. לפי המרכז הסורי לזכויות אדם, 200 מתוך ההרוגים בלבנון היו פליטים סורים שמצאו מקלט במדינה.
המלחמה בין ישראל לחיזבאללה עוררה בקרב פליטים אלה, שלפני עשור מצאו בלבנון מקלט בעקבות המלחמה בסוריה, את בלהות המלחמה ואת חוויית הבריחה הפתאומית מהבית ללא רכוש, תוך כדי פרידה מאנשים אהובים ותחת סכנת מוות. הפליטים הסורים בלבנון לא ידעו מה עליהם לעשות: האם להישאר בבתים למרות סכנת ההפצצה הישראלית, לברוח מהבתים ולנסות להיכנס למרכזי הסיוע שמפלים בינם לבין לבנונים, או לחזור לסוריה חרף הסכנות הטמונות בכך.
בכתבה שפרסם שפאן אבראהים באתר דרג' הוא הביא את סיפורה של סווסן קצאב, בת 37 מהחבל הכורדי שבצפון סוריה. סווסן סיפרה כיצד היציאה שלה ושל בני משפחתה מביתם שדאחייה, פרבר דרומי של ביירות, בעודם לבושים בפיג'מה ועם חפצים מעטים שיכלו לקחת עימם, מזכירה לה את היציאה הבהולה מביתם שבסוריה לאחר מתקפת דאעש. סווסן סיפרה לאבראהים כמה תסכול הרגישה בבריחתה מביתה דווקא כשהצליחו להתבסס בלבנון ולאחר שבעלה מצא עבודה קבועה.
חלק מהפליטים הסורים בלבנון דיווחו על אפליה גם בסיוע שקיבלו בזמן המלחמה. הם זכו ליחס רע והואשמו לא פעם בבגידה ובחוסר נאמנות ללבנון, והיו מרכזי קליטה לעקורים שסירבו לקבל סורים. יוזמות קהילתיות להקמת מרכזי סיוע לעקורים הלבנונים מצריכות משאבים רבים, ולכן אינן מספיקות למתן מענה לסורים שנעקרו מבתיהם.
רדואן עלי, בן 33 מהעיר חסכה שבמזרח סוריה, סיפר לדרג' כי הוא אוהב את לבנון וכי מצא עבודה במדינה בענף המסחר הבין-לאומי. הוא לא שקל לחזור לסוריה על אף שהפסיד סחורה באלפי דולרים ולמרות מראות המלחמה הקשים שסביבו. כמו סורים רבים אחרים המצויים בלבנון, העדיף עלי להישאר במדינה בשל הדיווחים שהגיעו מסוריה על מעצרים שרירותיים של פליטים שחצו את הגבול בחזרה למדינה ועל גיוס בכפייה של חלקם לצבא הסורי.
ובכל זאת, סורים רבים החליטו לחזור לסוריה, עוד לפני נפילת המשטר. מיעוט מתוכם (כ-19 אלף) חזרו למחוז כורדיסטן הסורי, שהכריז על אוטונומיה בשנת 2014. במחוז הוקם מינהל מיוחד כדי לקלוט את הפליטים שחוזרים למחוז זה מלבנון. ראש המשרד לענייני עקורים, שיח'מוס אחמד, הצהיר כי אזרחי המחוז הצפוני-מזרחי של סוריה יכולים לשהות במחנה שהוקם להם או אצל קרובי משפחה.
סורים אחרים נאלצו לחזור לאזורים שנמצאו תחת משטר בשאר אל-אסד, שם התמודדו עם סכנות רבות. עיתון וטן, המזוהה עם המשטר הסורי, דיווח כי 125 אלף סורים חזרו לסוריה בעקבות המלחמה.
כתבה נוספת שפורסמה בעיתון דרג' הציגה תחקיר שערכו כמה גופים עיתונאיים על גיוס בכפייה של פליטים סורים ששבו לארצם, ועל תוכנית לבנונית-סורית לגירוש פליטים סורים מלבנון בחזרה לסוריה.
בכתבה הובא דו"ח של נציב האו"ם לזכויות אדם, שאישר כי פליטים סורים ששבו לסוריה עקב המלחמה בלבנון נחשפו למעצרים שרירותיים, לעינויים, לחטיפות ולהחרמת רכוש. המעצרים והחקירות של פליטים סורים שברחו מלבנון נועדו כדי לאסוף כמה שיותר מידע על פליטים סורים החיים בלבנון מתוך מטרה לפעול נגדם בהמשך אם יצליחו לגרש אותם בחזרה לסוריה.
מעבר לכך, התחקיר חשף מבצעי גירוש יזומים שהצבא הלבנוני ניהל בשיתוף פעולה עם הצבא הסורי. ביוני 2023 גיבשה ממשלת לבנון תוכנית ממשלתית בשיתוף פעולה עם שר הפנים הסורי שמטרתה לגרש כ-15 אלף פליטים בחודש בחזרה לסוריה. בספטמבר באותה שנה הצהיר שר הפנים הלבנוני בסאם מוולוי כי "הפליטים הסורים הם סכנה לדמוגרפיה ולזהות של לבנון".
לבנון, הסובלת ממשבר כלכלי ופוליטי, מארחת כמיליון וחצי פליטים סורים, מחציתם קיבלו מהאו"ם מעמד של פליטים. המציאות הקשה בלבנון גררה גם קולות של ביקורת כלפי הפליטים הסורים הרבים במדינה, יחס בוטה של גזענות ואפליה כלפיהם ואף מבצעי גירוש שערך צבא לבנון נגד פליטים סורים השוהים במדינה.
מאז אפריל 2023 גירשה לבנון יותר מ-760 פליטים סורים, יותר מסך כל המגורשים בשלוש השנים הקודמות. לדברי מרכז וסול לזכויות אדם, 120 מתוך העצורים לא יצרו קשר מאז עם בני משפחתם, ולא ידוע מה עלה בגורלם.
התחקיר מביא את סיפורו של אחמד עדנאן שמס א-דין אל-חידר, בן 19, שברח מעירו שבמזרח סוריה בעקבות התגברות האלימות בשנת 2022, ומאז עבד בענף הבנייה בלבנון. חידר נעצר באפריל האחרון על ידי הדיוויזיה הרביעית ללא צו מעצר רשמי וללא אפשרות ליצור קשר עם עורך דין או עם בני משפחה.
במשך חודשים נותר גורלו לא ידוע, עד שבחודש יוני הודיע נציג רשמי של הצבא הסורי למשפחה כי חידר מת מהתקף לב בזמן מעצרו במפקדת המודיעין הצבאי. זאת למרות גילו הצעיר ובריאותו הטובה. כשמשפחתו קיבלה את הגופה, ניכר היה כי עבר עינויים. משפחתו של אחמד סיפרה כי בכיר בצבא אמר להם לאחר מכן כי מעצרו של אחמד היה טעות, וכי חל בלבול בינו לבין צעיר מבוקש אחר.
גירוש הפליטים הסורים שהתבצע גם בשיתוף חיזבאללה, בעל בריתו של משטר אסד, הוא למעשה הפרה של המחויבות של לבנון לאמנת האו"ם נגד עינויים מדצמבר 1984. האמנה אוסרת על מדינות להכריח נתינים זרים לחזור לארצות המוצא שלהם אם יעברו שם עינויים.
לבנון מחויבת גם לעיקרון הבין-לאומי של אי-ההחזרה המעוגן בסעיף 33 לאמנה בדבר מעמדם של פליטים של האו"ם. אחד הפליטים הסורים שגורש ללבנון סיפר לדרג' עד כמה הופתע מכך שהרשויות בלבנון גירשו אותו מהמדינה והעמידו אותו בפני אותה סכנה נוראה שממנה ברח.
לפי ממצאי התחקיר של דרג', המגורשים נעצרו במעבר הגבול אל-מסנע, ומשם נלקחו לרוב למשטרה הצבאית בדמשק כדי שתתקבל החלטה לגבי יעדם. רוב המגורשים היו בגיל גיוס לשירות סדיר או מילואים. מי מהם שעבר מבחן של סיווג ביטחוני גויס תוך שבועיים ליחידות חדשות כמו הדיוויזיה הרביעית, ומי שלא עבר את הסיווג נשלח למעצר או נעלם. אלה מתוכם שנחשב למתנגדי המשטר או כאלה שערקו משירות צבאי, נמצאו בסכנה למעצר ולעינויים לאחר גירושם לסוריה.
כרים כנעאן, צערי בן 30 שנמלט מהפרבר אל-ע'וטה שממזרח לדמשק לאחר הפצצה כימית שביצע הצבא הסורי בשנת 2013, נעצר בסיור של הצבא הלבנוני בעיר החוף ג'וניה בחודש אפריל 2024. מאז עבר ללבנון, עבד כנעאן במאפייה ופרנס את אשתו ואת שני ילדיו שלא נעצרו איתו באותו סיור.
אחיו של כרים זיאד סיפר לדרג' כי כל הפליטים שנתפסו באותו סיור, בערך 40, הוכנסו לאוטובוסים בלי לוחית רישוי צבאית והוסעו לעבר הגבול הסורי. משם אולצו הפליטים ללכת ברגל אל נקודת הבידוק שנמצאת בצד הסורי של הגבול שאויש על ידי הדיוויזיה המשוריינת הרביעית. כרים הצליח להתקשר לאשתו באותו לילה וסיפר לה שהוא נמצא בידי אנשי הדיוויזיה ושהם מעבירים אותו לעיר קאבון, שם יגויס לצבא הסורי.
לפי התחקיר, הדיוויזיה הרביעית והמיליציות הכפופות לה הן הכוח הצבאי היחיד השולט על הגבול בין סוריה ללבנון, והן האמונות על מעצר הפליטים המגורשים. סכומי הכסף שהעצור או משפחתו יכולים לגייס יכריעו את גורלו ללא קשר לאישומים נגדו. עצורים שמצליחים לגייס את הסכום המבוקש משוחררים, ואילו רוב העצורים מועברים ליחידת המודיעין הצבאי.
ג'יהאד יאזג'י, עיתונאי סורי, הסביר כי הדיוויזיה הרביעית היא חלק מהצבא הסורי שעבר תהליך של הפרטה והפך למעין חברה שרווחיה מגיעים לאיש העסקים מאהר אל-אסד, אחיו של הנשיא בשאר, שביכולתו לגבות סכומי כסף לפי ראות עיניו. הכסף שנלקח מהעצורים הוא חלק מהכנסות הדיוויזיה.
עורכי התחקיר מאמינים כי פעולות הגירוש לא נועדו לספק את צורכי הגיוס של הצבא הסורי אלא דווקא לגייס כספים שנלקחים מהעצורים בגבול. דפוס נוסף שנחשף הוא שיתוף פעולה בין הדיוויזיה הרביעית ומיליציות שעוסקות בסחר בבני אדם ומבריחים, שבמקרים מסוימים מאפשר להבריח חלק מהעצורים מחוץ לסוריה תמורת סכומים עצומים.
שתי הכתבות ממחישות את המשך הסבל של הסורים 13 שנה לאחר תחילת מלחמת האזרחים שפרצה במדינה. אלה שמצאו מקלט בלבנון נאלצו להתגבר על קשיים רבים כדי לבסס את עצמם במדינה, ולאחר מכן עמדו בפני מלחמה ועקירה נוספת בלבנון. אלה ששבו לסוריה או שגורשו לשם בעל כורחם עמדו בפני סכנת מעצר שרירותי ועינויים.
שיתוף הפעולה בין לבנון הנתונה למשבר מתמשך למשטר הסורי, לפני נפילתו, הוא חשיפה חשובה שתוביל לביקורת ציבורית בקרב חלקים מסוימים בחברה הלבנונית. כעת, ימים ספורים לאחר נפילת משטרו של אסד, נראה שסורים רבים כבר ממהרים לשוב הביתה.
נטע תלמוד כותבת בפרויקט אופק - מיזם משותף למכון ון ליר, הפורום לחשיבה אזורית ומרכז אעלאם בנצרת