התנועה לאיכות השלטון פונה לשר התקשורת שלמה קרעי וליועצת המשפטית גלי בהרב-מיארה בדרישה למנות יו"ר לוועדת האיתור של תאגיד השידור. אם שר התקשורת ימשיך לעכב את המינוי ולשתק בפועל את המועצה, תעתור התנועה לבג"ץ.
ועדת האיתור של התאגיד מונה שלושה חברים, בראשות שופט בדימוס מהמחוזי או העליון. תפקידה הוא לבחור את חברי מועצת התאגיד, הגוף המנהל את השידור הציבורי בישראל. הוועדה הוקמה מכוח חוק כחוצץ בין הדרג הפוליטי לבין תאגיד השידור, על מנת למנוע התערבות פוליטית ולשמור על העצמאות העיתונאית, כלקח מההשחתה של רשות השידור.
שר התקשורת קרעי הכריז עם כניסתו לתפקיד כי הוא מעוניין לחסל את השידור הציבורי, ובהמשך כשכשל בניסיונות החקיקה הכריז כי הוא אינו מקבל את עיקרון העצמאות העיתונאית של התאגיד. לשם כך פעל בדרך אחרת ממסלול החקיקה, וניסה להשתלט על התאגיד באמצעות מינויים.
השר קרעי מינה לתפקיד יו"ר ועדת האיתור, שנועד כאמור להוות מחסום מפני התערבות של הדרג הפוליטי, את השופטת בדימוס נחמה נצר. זו היתה אמורה למנות חבר נוסף לוועדה, נוסף על החברה הקיימת. אלא שהשופטת נצר פרשה מהתפקיד לפני שהשלימה את המינוי, ולא הסכימה לומר אם הסיבה היא ניסיונות השפעה פוליטית של השר קרעי או סיבה אחרת.
השר קרעי מצא אז מועמד אחר, השופט בדימוס משה דרורי. שופט זה, התומך בגלוי בהפיכה המשטרית, פעל בהתאם לרצון השר שמינה אותו ומינה לתפקיד החבר הנוסף בוועדת האיתור את אלעד מלכא, מקורבו של קרעי ומי שקרעי רצה למנות למנכ"ל משרדו (אולם כשל משום שלמלכא לא היה ניסיון ניהולי מתאים ולא עמד בתנאי הסף לתפקיד).
ועדת המינויים לא קיבלה גם את המינוי של מלכא לתפקיד חבר ועדת האיתור, משום שגם לתפקיד זה היה חסר את הניסיון הדרוש (המשנים ליועצת המשפטית לממשלה חשפו כי השופט דרורי מילא את טפסי המכרז כך שיציגו למלכא ניסיון שלא היה לו), ומדובר היה במינוי פוליטי מובהק לתפקיד שאסור היה במפורש שתהיה לו זיקה פוליטית.
קרעי המשיך וניסה למנות לתפקיד פעיל ימין אחר, חנן עמיאור, כותב נאומים לשרי הליכוד, אולם עבודתו הוקפאה על-ידי בית המשפט העליון בשל עתירה נגד המינוי של דרורי עצמו, זאת בשל קופת השרצים שסחב על גבו: דרורי נפסל לתפקיד שופט עליון ושופט עמית בשל התנהגות שאינה ראויה ופסיקות גזעניות ומיזוגיניות.
בסוף נובמבר הודיע דרורי במפתיע כי הוא מוותר על התפקיד. ועדת האיתור שוב נותרה משותקת. הפעם, גם מועצת התאגיד לקתה בשיתוק, זאת משום שבנובמבר פרש יו"ר המועצה וחברים נוספים, ומספר החברים במועצה ירד מתחת לרף המינימלי הנדרש על-פי חוק כדי שתוכל לפעול.
אמנם ניתן היה להאריך את מינויים של שני חברי מועצה שהקדנציה שלהם נגמרה, משום שזו היתה הקדנציה הראשונה שלהם, אולם השר קרעי סירב לכך, משום שהעדיף להשתמש בשיתוק המועצה כתירוץ לבליץ החקיקה שחודש על ידו או ביוזמתו, בין היתר בהצעת חוק להפרטת התאגיד ולמעשה סגירתו בפועל והשתלטות פוליטית על תקציבי ההפקה שלו.
בתנועה לאיכות השלטון פנו לשר קרעי וליועצת המשפטית לממשלה בהרב-מיארה על מנת לסכל את כוונתו זו של השר לניצול זדוני של שיתוק המועצה, שיתוק שנוצר בשל פעולותיו שלו וניסיונתיו העקביים להפר את לשון החוק ולמנות מינויים פוליטיים לוועדת האיתור.
בתנועה מזכירים כי מינוי יו"ר לוועדת האיתור אינו אקט וולונטרי של שר התקשורת אלא חובתו על-פי חוק השידור הציבורי (סעיף 29), וכי עליה להתבצע תוך זמן סביר. בתנועה מזהירים גם את השר ומזכירים לו כי אסור שהמינוי יהיה מינוי פוליטי או שהמועמד יימצא בניגוד עניינים.
בתנועה דורשים מהשר קרעי להשיב עד לסוף דצמבר.