יש לנו בעיה עם בני נוער ורשתות חברתיות. על זה כנראה שכולם מסכימים.

בשנים האחרונות פורסמו אינספור מחקרים וממצאים שממחישים את הסכנות והאיומים הרבים שאורבים לצעירים ברשתות החברתיות האלגוריתמיות של התאגידים הגדולים דוגמת מטא (פייסבוק ואינסטגרם), טיקטוק, יוטיוב ו-X (טוויטר).

אם אתם הורים למתבגרים אתם לא צריכים מחקרים וסקרים. הילדים בבית הם לרוב ההמחשה הטובה ביותר לנוכחות הבעייתית והתופעות התרבותיות והפסיכולוגיות שהרשתות הביאו לחיי צעירים בעשורים האחרונים.

החל משימוש לא מבוקר עד כדי התמכרות, דרך גלילה אינסופית וצמצום יכולת הריכוז ועד לחשיפה לא מבוקרת ובלתי נשלטת לתוכן פוגעני, אלים או פורנוגרפי. הרשתות החברתיות הוכיחו שהן מתקשות לשלוט בגיל השימוש של המשתמשים או לקחת אחריות על התוכן שהם נחשפים לו.

גם מחקרים פנימיים של החברות, כמו זה שנחשף בידי פרנסיס האוגן, מהנדסת בטיחות של פייסבוק שעזבה את החברה, הוכיח כי האלגוריתם שנועד להאריך זמן שימוש ולהחזיק משתמשים צעירים בפלטפורמה, משפיע לרעה על הבריאות הנפשית שלהם - בעיקר אצל בנות - ומעודד השוואה חברתית מזיקה, הפרעות אכילה, קיטוב חברתי והקצנה פוליטית וחברתית עקב חשיפה למידע כוזב ובלתי מבוסס.

המבקר הגדול והמשפיע ביותר של הרשתות החברתיות בשנים האחרונות הוא כנראה ג'ונתן היידט, פסיכולוג חברתי שיצא נגד "ילדות מבוססת מסכים". ספרו "הדור החרד" מתאר את האופן בו השימוש האובססיבי ברשתות חברתיות והמעבר לתקשורת מתווכת מסכים, יצר "מגפה של בעיות נפשיות" אצל דור שלם של צעירים בארה"ב וברחבי העולם - הסובלים מעלייה בשיעורי חרדה, דיכאון, מצוקה ונטיות אובדניות.

היידט קרא להגביל בחקיקה את השימוש ברשתות חברתיות ולהטיל עליהן אחריות משפטית לנזקים. בצרפת הוקמה ועדה נשיאותית שבחנה את ההשפעות של הרשתות החברתיות והשימוש הלא מבוקר במסכים על ילדים ונוער והמליצה להגביל שימוש ברוב הרשתות עד גיל 18. מדינה אחת לפחות לקחה ברצינות את האזהרות הללו - אוסטרליה.

בשבוע שעבר הפרלמנט האוסטרלי אישר ברוב קולות ובהליך מזורז את החוק המחמיר ביותר בנוגע לשימוש ברשתות חברתיות. הוא קבע כי החל מעוד שנה יחול איסור מוחלט על צעירים מתחת לגיל 16 להשתמש ברשתות חברתיות שאינן מוגדרות כנדרשות לצרכים חינוכיים (יוטיוב, לדוגמה, לא נכללה ברשימת הרשתות האסורות).

האחריות על אכיפת האיסור תוטל באופן מלא על התאגידים עצמם, והאיסור יהיה גורף ולא תלוי בדעתם של ההורים. תאגידים שיימצא שלא ינקטו "בצעדים סבירים" כדי לאכוף את החוק ייקנסו במיליוני דולרים אוסטרלים.

קרימינליזציה של הרשתות הגדולות

מה שנשמע עד לאחרונה כמו מדע בדיוני או רומנטיקה נאיבית אמור להפוך למציאות משפטית ומוחשית במדינה בת 26 מיליון תושבים. מיליוני הורים ברחבי העולם מפנים את מבטם אל עבר אוסטרליה ומקווים שגם הממשלות אצלם יילכו בעקבותיה וינתקו את בני הנוער מהגלילה האינסופית ברשתות.

אבל האם החוק הגורף יפתור את בעיית המוגנות ברשת של צעירים בגיל ההתבגרות? ואיך זה בכלל יעבוד? מסתבר שגם לאוסטרלים עוד אין תשובות ברורות לשאלות האלה. דווקא מומחים, באוסטרליה וברחבי העולם, שבקיאים באיומים ובסכנות שהרשתות מהוות, מביעים התנגדות לפרטי החוק ולתהליך האישור שלו.

עוד לפני אישור החוק, ועל רקע נסיונות חקיקה דומים שלא צלחו בטקסס ויוטה בארה"ב, כבר עלו קולות סקפטיים כלפי האפשרות ליישם את החוק, האפקטיביות שלו וההשלכות שלו בפועל.

התאגידים אמורים להפעיל אמצעים טכנולוגיים אפקטיביים כדי למנוע כניסה של צעירים. הסתמכות על דיווח עצמי של משתמשים כבר הוכחה כלא יעילה כאשר ניסו למנוע מצעירים מתחת לגיל 13 להשתמש ברשתות, וכעת הרשתות באוסטרליה יצטרכו לוודא בעצמן את גיל המשתמשים.

זיהוי גיל כזה, שכבר כיום נעשה באמצעות טכנולוגיות שונות בטיקטוק ובפלטפורמות אחרות, ניתן לעשות באמצעות דרישה להצגת תעודה מזהה עם תאריך לידה בזמן פתיחת חשבון, אך יש צעירים רבים מעל גיל 16 באוסטרליה ללא תעודה כזאת. ניתן להשתמש באמצעים טכנולוגיים אחרים כמו זיהוי פנים ביומטרי ושימוש בתוכנות AI שונות - מה שעשוי לייצר טווח רחב של בעיות הנוגעות לפרטיות, הטיות גזעיות או מעקב מסחרי אחר כלל משתמשי הפלטפורמות.

חשש אחר שמעלים מבקרי החוק הוא כי "קרימינליזציה" של השימוש ברשתות חברתיות ידחוף צעירים לרשתות פחות מפוקחות ומפותחות מבחינת מוגנות ובטיחות. החוק יחול על פייסבוק, אינסטגרם, טיקטוק, X ורדיט – אך לא על יוטיוב, ווטסאפ ורשתות אחרות שמוגדרות כאמצעי חינוך, וגם לא על רשתות אחרות, פחות מוכרות.

עם כל הביקורת שיש על הפלטפורמות הגדולות, רובן משקיעות מאמצים ומפתחות טכנולוגיות כדי לנטר תכנים פוגעניים, לבדוק גיל שימוש ולאפשר דיווח על תוכן בעייתי. פלטפורמות קטנות ולא מוכרות שלא נכללות בחוק או כלל לא מוכרות על ידו הן כנראה כר פורה לתוכן ושימוש בעייתיים עוד יותר.

ביקורת על החוק האוסטרלי

מה שאולי מפתיע בדיון שנוצר סביב החוק באוסטרליה ובמקומות אחרים היה שמי שהתנגדו לו היו דווקא מומחים ופעילים חברתיים שעוסקים בשימושים ותרבות דיגיטלית של צעירים, שטענו כי החוק אושר בפזיזות ושטחיות בלי לקחת בחשבון את ההשלכות השליליות שלו.

מבקרים אלו, כמו גם נציבות זכויות האדם של אוסטרליה, טענו שלא נלקחו בחשבון החסרונות שבמניעת גישה של מתבגרים לרשתות, וכי הצעירים עצמם לא היו חלק מהדיון סביבו. הם טענו כי נכון למצוא דרכים חכמות ומורכבות יותר להתמודדות עם הצדדים השליליים של הרשתות, מבלי לחסום אותן לחלוטין.

הדיון שהתעורר סביב החוק - בין פוליטיקאים, אישי חינוך וארגוני הורים לבין חוקרי אינטרנט ונציגי הצעירים - חושף את המקום והתפקיד המורכב ולעתים הסותר שיש לאינטרנט ולרשתות החברתיות בחיי ילדים. זאת בשונה אולי ממה שאנחנו שומעים מהורים ואנשי חינוך בשיח הציבורי ובתקשורת שמסקרת בהרחבה מחקרים ויוזמות חקיקה על סכנות ברשת.

הרשתות מאפשרות לצעירים לפגוש ולהכיר אנשים שדומים להם, לחוות הזדהות ותמיכה נפשית ורגשית (במיוחד אצל אוכלוסיות פגיעות), גישה למידע וחדשות ומעורבות באקטואליה (שעבור צעירים נגישות בעיקר ברשתות), פיתוח מיומנות ומודעות של אוריינות מידע ורשת, הזדמנויות לאקטיביזם חברתי ואזרחות פעילה ועוד.

חברי קהילת המחקר לא מבטלים את הסכנות והאיומים הקיימים ברשתות, או ואת הצורך בחקיקה ורגולציה, אך הם טוענים שאי אפשר "לזרוק את התינוק עם המים" ולוותר על היתרונות והחשיבות של הרשת בחיי הצעירים. חוקרת הרשת הידועה דאנה בויד השוותה זאת לאיסור על ילדים לחצות כבישים בערים סואנות כדי למנוע תאונות דרכים במקום תיכנון מעברי חצייה בטוחים וחינוך לחצייה בטוחה.

נקודה נוספת עליה מצביעים מבקרי החוק היא כי בכל תהליך החקיקה והדיון שקדם לו לא נשמע קולם של בני הנוער. יש גם מי שטוען כי החוק מנוגד לאמנת האו"ם לזכויות הילד, שקובעת שלילדים יש את הזכות לחופש הביטוי ובתוך כך גם את הזכות "לחפש, לקבל ולחלוק מידע ורעיונות מכל סוג".

אחת המתנגדות הבולטות לחוק, פרופ' סוניה ליווינגסטון מאונ' LSE בלונדון, שמתמחה במחקר של שימושים דיגיטליים של ילדים ונוער והורות בעידן הדיגיטלי, טוענת שהשתתפות, מעורבות, תקשורת, וגישה למידע וידע – וגם מידה מסוימת של סיכון והרפתקנות בריאה - הם חלק בלתי נפרד מהתפתחות וצמיחה של ילדים ונוער – ובעידן הנוכחי הם עושים את זה בעיקר, או גם, ברשת.

לטענתה, הנסיון לחסום בפניהם גישה לרשתות תפגע בהם יותר מאשר תגן עליהם. במקומה יש לדרוש מהתאגידים עיצוב ותכנון סביבות דיגיטליות שממוקדות במוגנות ובצרכים של משתמשים צעירים.

לצד החזון של רשתות חברתיות מסוג אחר - שמתעדפות את הזכויות והחוויה של המשתמשים על פני הרווחים והאלגוריתם המסחרי, קצת כמו האלטרנטיבה שבלוסקיי מציבה כעת מול X של מאסק - חוקרים רבים טוענים שהאיסור על השימוש ברשתות יפגע במשימה חשובה ודחופה אחרת בעידן הדיגיטלי: חינוך לאוריינות והתנהלות בטוחה ברשתות.

דרך האמצע בין הג'ונגל המסחרי והמאיים של הרשתות כיום לבין האיסור המוחלט שאוסטרליה מציעה, תדרוש ממערכת החינוך, מהמדינה ומהורים להיות מעורבים ואקטיביים הרבה יותר בהקניית מיומנויות של אוריינות רשת ואכיפה של שימוש ביקורתי ואחראי ברשתות. לאסור לחלוטין זה קל – לחנך ולהשגיח זה קשה הרבה יותר, אבל ישמור על היתרונות שהרשתות מביאות לחיים של ילדים כיום.

עידן רינג הוא מרצה וחוקר תקשורת. סמנכ"ל קהילה וחברה באיגוד האינטרנט הישראלי