ביולי הודיע שר הביטחון יואב גלנט ביולי שצה"ל השיג ברצועת עזה הישגים שמאפשרים להתמודד עם ההשלכות הביטחוניות של עסקה לשחרור החטופים. באוגוסט הודיע צה"ל על מיטוט חטיבת רפיח והשמדת 80% מהמנהרות בציר פילדלפי. ההודעות הללו הגיעו מוקדם מדי עבור ראש הממשלה בנימין נתניהו.

ההודעות על ההישגים הצבאיים סתרו את טענות השווא שלו כי יש צורך בעוד לחץ צבאי או בהתבצרות בציר פילדלפי כדי שתבשיל עסקה לשחרור החטופים. ההודעות הגיעו מוקדם מדי שכן נתניהו מחכה ומייחל לכך שדונלד טראמפ ינצח בבחירות ב-5 בנובמבר וייכנס שוב לבית הלבן בינואר 2025.

מה שמאפשר לראש הממשלה נתניהו לגשר על פער הזמנים עד למועד שבו הוא מקווה שטראמפ יחזור לבית הלבן, זו הגברת עצימות המלחמה עם החיזבאללה והתקשורת שברובה משתפת פעולה איתו.

בעוד ש-101 החטופים בעזה נדחקים לשוליים, התקשורת נכנסה ללופ המהדהד את החיסולים של חסן נסראללה ויתר מפקדי החיזבאללה. החיזבאללה הוא זה שפתח במלחמה ב-8.10 ומאז מבצע פשעי מלחמה ותקיפות קטלניות שמכוונות ליישובים בישראל, ראש הממשלה נתניהו הוא זה שבחר דווקא בנקודת הזמן הזו להגביר את עצימות הלחימה במקום להגיע לעסקה לשחרור החטופים בעזה שגם הייתה עוצרת את המלחמה עם החיזבאללה לעת הזו ובולמת הידרדרות למלחמה אזורית מלאה.

נתניהו בחר כך למרות שבצבא מתריעים שאם החטופים לא יושבו בקרוב ייתכן שלא יהיה את מי להחזיר. נתניהו, והתקשורת, בונים על כך שלציבור הישראלי יש זיכרון של דג זהב, וכבר הספיק לשכוח שכבר יותר מ-30 שנה כוחות הביטחון הישראליים מבצעים התנקשויות בבכירי וזוטרי החיזבאללה, כולל בפברואר 1992 במנהיג הקודם של הארגון, עבאס מוסאווי, ובפברואר 2008 בראש הזרוע הצבאית, עימאד מורנייה (ישראל לא לקחה אחריות רשמית על החיסול). באופן דומה, כבר יותר מ-30 שנה ישראל מבצעת התנקשויות בבכירי וזוטרי החמאס.

מיד לאחר החיסול של נסראללה אתמול כבר נודע מי היורש שלו: לפי רונן ברגמן ב-ynet, מדובר בבן דודו האשם ספי א-דין. ברגמן דיווח ממקור צבאי בכיר כי "היורש הוא יותר קיצוני מנסראללה וכבר ככל הנראה מתחיל לקבל את השליטה". ארגוני הטרור הג'יהאדיסטיים הם כמו בובת בבושקה אינסופית. כל חיסול של בכיר או זוטר, גם אם יעורר בארגון חולשה רגעית, יוביל להחלפתם המהירה באחרים.

ניגריה מתמודדת עם מציאות דומה, כאשר על אף אינספור חיסולים לא הצליחה מאז 2009 להיפטר מארגון בוקו-חראם ששולט בחלקים בצפון המדינה. כך גם המעצמה החזקה בעולם, ארה"ב, כשלה באפגניסטן ולאחר 20 שנים של מלחמה ואינספור חיסולים הטליבאן הצליח להשתלט מחדש על המדינה.

הדבר נכון במיוחד לגבי ארגונים כגון החיזבאללה, שממומנים ומחומשים על ידי מעצמה אזורית. כידוע, בינתיים אין יש כוונה כלשהי לאיראן לנטוש את תמיכתה בארגון הטרור המרכזי שלה במזרח התיכון. זה גם מה שאיראן הודיעה לאחר חיסול נסראללה.

באמצעות הגברת העצימות של המלחמה עם החיזבאללה, ראש הממשלה נתניהו עשוי לצלוח בשלום, מבחינה פוליטית, את שלושת החודשים הבאים עד לכניסתו של טראמפ לבית הלבן (לו ינצח בבחירות), ולהמשיך לדחות את עדותו בבית המשפט בתיקי האלפים. לעומת זאת, מי שעלולים לא לצלוח את אותם חודשים בשלום הם החטופים שעדיין בחיים ברצועת עזה ( רק השבוע נתניהו הודה בדיון סגור בוועדת חוץ וביטחון בכנסת ש"לפי המידע שבידינו, מחצית מהחטופים בעזה בחיים"), וגם לא התושבים המפונים מהצפון ומהדרום ומי שטרם פונו.

לא רק החטופים והמפונים אינם מעניינים את ראש הממשלה נתניהו. גם שאר הציבור הישראלי. לא הקריסה הכלכלית של יישובים, משפחות ובתי עסק בישראל, העלויות התופחות של המלחמה, בריחת המשקיעים הזרים וחברות התעופה או הירידה בדירוג חברות האשראי (מודי'ס הורידה את דירוג האשראי של ישראל לרמתו הנמוכה מעולם).

אם הכלכלה הישראלית הייתה מעניינת אותו, הוא לא היה ממנה מלכתחילה לשר אוצר את בצלאל סמוטריץ או מחליף אותו מזמן. כזכור, כאשר נתניהו הציג כשר אוצר ב-2003 את תוכנית הקיצוצים הדרמטית שלו, הוא עשה שימוש בדימוי של "האדם הרזה והשמן": הסקטור הפרטי שנושא על גבו את הסקטור הציבורי, כאשר האחרון הולך ומשמין והראשון רק מתכווץ. ב-2024 האדם הרזה הוא הציבור הישראלי שצריך לשאת על גבו את האדם השמן, נתניהו עצמו.

כל עוד מדינת ישראל ממשיכה לממן את משפחת נתניהו ושלל מעונותיה, לא מעניין את ראש הממשלה נתניהו שהחטופים ותושבי הצפון והדרום אינם יכולים לשוב למעונותיהם שלהם, או שאזרחים יאבדו את בתיהם בגלל קריסה כלכלית או טילי החיזבאללה והחמאס. כאשר אותם בעלי הבתים שנפגעו מהטילים יוכלו סוף סוף לגשת לבתיהם ולבחון את הנזק, הם יגלו את היד הקמצנית של הממשלה, שתסרב להעניק להם פיצוי מספק שיאפשר להם לשקם באמת את רכושם וחייהם.

לעומת זאת, אם הכלכלה הישראלית תקרוס, תמיד יהיה למשפחת נתניהו את הגיבוי של מיליארדרים מחו"ל שמוכנים לפנק אותה בתמורה לקידום האינטרסים שלהם.

מאז תחילת קידום ההפיכה המשטרית, בינואר 2023, התקשורת עוסקת בתופעת ההגירה מישראל. החשש מ"בריחת מוחות" ובעלי יכולת כלכלית ותעסוקתית, היה אחת הטענות המרכזיות של המתנגדים להפיכה. בימים האחרונים, בעקבות פרסום הלמ"ס נתונים חדשים בדבר עזיבת עשרות אלפים את ישראל, גבר הדיון הציבורי והתקשורתי. אך גם לא נראה שההגירה מישראל מטרידה את ראש הממשלה נתניהו.

נהפוך הוא, מיליונים כבר עזבו את ונצואלה והונגריה והדבר דווקא נוח לרודנים ויקטור אורבן וניקולאס מדורו שכן כך צומצמו שורות האופוזיציה במדינותיהם. בנוסף, העזיבה משרתת את הקמפיין שלהם בדבר "האליטות הבוגדניות".

בנסיבות קשות אלה, חזרה של טראמפ לבית הלבן עלולה להיות גזר דין מוות לדמוקרטיה הישראלית ולהסיר סופית מנתניהו את הכבלים האחרונים בהתנהלותו הפוליטית הפנימית וגם המדינית-אזורית. טראמפ שבעצמו מחריב את הדמוקרטיה בארה"ב, לא ימנע מנתניהו להשלים את ההפיכה המשטרית ואת ריסוק שרידי המוסדות הדמוקרטיים בישראל.

במקביל, טראמפ גם אינו צפוי למנוע מממשלת נתניהו הקמה של התנחלויות בצפון רצועת עזה, את הגברת הטיהור האתני והפוגרומים בגדה המערבית וניהול מלחמה אינסופית בעצימות גבוהה ברצועת עזה, בלבנון ואולי גם במדינות אחרות. באופן הזה נתניהו יחזור להיות "נער הזהב" של מצביעיו בימין ובימין הקיצוני בישראל, שיבטיחו את הצלחתו בבחירות ב-2026. כך, כבר בשלב הזה, למרות שאנו מתקרבים לציון שנה לאסון ה-7.10, נתניהו והליכוד צומחים בסקרים. חיסול נסראללה רק יגביר את המגמה הזו.

אסור לאפשר לראש הממשלה נתניהו לנצל את חגי תשרי, האירועים לציון שנה לאסון ה-7.10, חיסול נסראללה והרחבת המלחמה בלבנון, כדי לטשטש העובדה שכל יום נוסף תחת הממשלה הרשלנית והקיצונית הזו מסוכן לחטופים, למפונים ולכלל אזרחי ישראל.

אם ההתנגדות האזרחית והפוליטית להמשך כהונת נתניהו לא תעלה הילוך, לאחר כניסת טראמפ לבית הלבן עלול להיות לה קשה יותר להצליח. אם בעזרת הגיבוי של טראמפ, נתניהו יישאר בשלטון עד מועד הבחירות באביב 2026 וייבחר שוב - מה יישאר ממדינת ישראל?