עורך ראשי יקר,

צפיתי במסיבת העיתונאים של ראש הממשלה ששודרה לאחרונה בשידור חי בערוצך במהדורת החדשות המרכזית. במשך עשרות דקות שידור יקרות, הציבור נחשף למסריו של ראש הממשלה. שידור חי נתון כמובן לשיקול הדעת העריכתי שלך ובהחלט יש היגיון לקיימו. הרי לא בכל יום ראש הממשלה, מפנה מזמנו היקר ומדבר אל הציבור הישראלי.

בנוסף, אני מעריך שהעובדה שלא היה לך כל מושג האם ראש הממשלה יכריז דבר מה דרמטי, היתה מרכזית בהחלטתך. שלא לדבר על החשש מעזיבת הצופים לערוץ מתחרה שכן משדר את מסיבת העיתונאים.

אמנם במסגרת שיקול הדעת העריכתי יכולת להימנע מהשידור הישיר, לדווח רק על עיקרי הדברים או להכין תקציר, כפי שמקובל בסיקור של כל אירוע אחר במסגרת מהדורת החדשות המרכזית. עדיין כאמור, החלטתך היתה בגדר הסביר.

אולם במקרה המוזר של טקס הזיכרון הממשלתי לאירועי ה-7.10, אין כל הצדקה להפקעת זמן השידור ללא כל שיקול דעת עריכתי. הרי לא מדובר בשידור חי, אלא בהקלטה. ביכולתך לבחון את החשיבות והעניין הציבורי, הטמון בתוכן המוקלט ולקבל החלטה האם לשדר אותו במלואו, לשדר רק חלקים נבחרים ממנו או כלל לא.

אם הממשלה תסרב להעביר את ההקלטה מראש (והרי לא מדובר כאן בסודות האטום או במידע רגיש) הדבר יחזק את החשד לגבי כנות כוונות הממשלה ויחליש עוד יותר את נחיצות השידור המלא והישיר.

נכון, טקסים ממלכתיים דומים, כמו טקסי יום הזיכרון ויום העצמאות, שודרו במשך השנים ללא כל מעורבות עריכתית של התקשורת, אבל הם התקיימו בתנאים שונים לגמרי: הטקסים נערכו עם קהל, בשידור ישיר, בנוכחות כתבים ועם יכולת בקרה כלשהי. לא אופטימלית, אבל סבירה.

הם גם נערכו באקלים פוליטי וחברתי אחר, לא במציאות של ראש ממשלה הנאחז בכסאו לאחר מחדל חסר תקדים, עליו הוא מסרב ליטול אחריות. כשמאות אלפי אנשים מפגינים נגד הממשלה ברחובות. וכשהטקס מופקע מהפרוצדורות הרגילות של טקסים ממלכתיים ונמסר לידיה של מקורבת לראש הממשלה.

ההקלטה המוקדמת ללא נוכחות הקהל ונציגי התקשורת - הופכת את הטקס לסרט. ייתכן ומדובר בסרט מצויין, מכובד ומכבד עם חשיבות ציבורית, אבל עדיין סרט. "סרט מטעם". ובקיצור: סרט תעמולה ממשלתי. וכך, כלי התקשורת שלך עלול להפוך למגש הכסף (בחינם) עליו מוגש הסרט לקהל הצופים, בתירוץ של טקס זיכרון.

זו אינה הפעם הראשונה שבעל אינטרס מייצר אירוע תקשורתי כדי לזכות בחשיפה. כשרשת מרכולים מפורסמת הכריזה על מבצע של "עוף בשקל", היא לא היתה צריכה לקנות מדיה כדי לפרסם את המבצע. ההמונים שצבאו על הקצביות הובילו את המערכת החדשותית להבין "שיש כאן אירוע" ובהתאם לקבל החלטה לסקר, או לא לסקר אותו.

לו בעלי הרשת היו פונים לכתבים ומבקשים מהם לפרסם סרטון פרסומת שהם הפיקו וצילמו כחלק מהתוכן החדשותי של הערוץ - הם היו מופנים אחר כבוד אל המחלקה המסחרית לרכוש זמן שידור בהפסקת הפרסומות. במה הדבר שונה מהסוגיה של שידור טקס הזיכרון הממשלתי?

לכן, כשהממשלה תשלח אליך את הסרט, אנא צפה בו מראש והחלט האם ראוי לשדרו, בדיוק כמו הצעה לשידור של מבצע "עוף בשקל", סרטון של דובר צה"ל או כל אייטם שיווקי או תעמולתי אחר. בחן האם ראוי לשדרו ואם כן באיזה אופן: במלואו, בחלקו, ככתבת מגזין או כדיווח חדשותי.

אם הגעת למסקנה שאכן מדובר בסרט תעמולתי, הפנה את הפונים אל מחלקת הרכש של הערוץ, לבדוק עמה את האפשרות לרכוש זמן מסך כך שישודר תחת הכיתוב "פרסומות".

אתה חושש שהצופים יברחו לערוצים שכן ישדרו אותו? כנראה שלא הצעת להם אלטרנטיבה טובה מספיק, בדיוק כמו שאתה מציע בכל יום שידורים רגיל. חובת הנאמנות שלך היא לא רק לצופים שרוצים לראות את הסרט, אלא גם לאלו שלא רוצים לראות סרט תעמולה.

כשאתה מקבל את ההחלטה, זכור את השאלה: כשסרט תעמולה לא משודר באף ערוץ, האם הוא באמת שודר?

איתי ליטמן הוא יועץ תקשורת