"ידיעות אחרונות", עמ' 9

"ידיעות אחרונות", עמ' 9 (לחצו להגדלה)

קמים עלינו לכלותנו

שערי הטבלואידים היום הם המשך ישיר של ההגדה, מינוס המצות וכולל הגויים הרשעים. "ארדואן מתקרב למדינות האסלאם על גבה של ישראל", מודפס ציטוט (של מי? של "ירושלים") ככותרת הראשית של "ישראל היום"; "אמנסטי בעד הג'יהאד", מתריעה הכותרת הראשית של "מעריב"; ואילו זו של "ידיעות אחרונות" מודיעה: "מהיום מחלקים ערכות מגן".

אז מה, מלחמה? לא, "אין איום חדש, המבצע תוכנן מזמן", נכתב מעל לכותרת בשם פיקוד העורף. ובעמ' 6, כותרת הגג לדיווח של יוסי יהושוע היא "במערכת הביטחון מחלקים מסכות, אבל מבהירים: לא מדובר במצב חירום", וכותרת המשנה פותחת במלים: "אין צורך להיכנס לפאניקה או לחשוש". התשובה הראשונה לשאלה הראשונה בידיעה, המנוסחת כשורה של שאלות ותשובות, מתחילה במלים: "במערכת הביטחון מדגישים כי אין קשר בין חלוקת המסכות מחדש לבין המצב הבטחוני או להתפתחויות בנושא הגרעין האיראני".

אם אין אש, אז מדוע העשן? מדוע להדפיס את הידיעה – התמימה, שאין לה שום קשר למצב – על אודות חלוקת המסכות ככותרת הראשית על השער? אולי כי ב"ידיעות אחרונות" האמינו שעל רקע המצב – כנראה המצב התמידי במציאות שמשקפים הטבלואידים – כותרת כזו בכל זאת תחריד את הקוראים מרבצם. ואולי כי ב"ידיעות אחרונות" התרגלו לדבר ברמזים.

לדבר ברמזים

"שערוריית הצנזורה הישראלית", קוראת כותרת על שער "ידיעות אחרונות", "העיתונאית ג'ודית מילר במאמר ביקורתי על הפרשה שמתפרסמת בכל העולם מלבד ישראל". בעמ' 9, בטור צד תחת הכותרת "זוכת פרס הפוליצר היוקרתי", כותבת אורלי אזולאי על המקרה שפירסם את מילר, כתבת ה"ניו-יורק טיימס", שישבה שלושה חודשים בכלא משום שסירבה לחשוף מקור עיתונאי.

האם המקרה המתאר בטור קשור ל"שערוריית הצנזורה הישראלית", כדבר כותרת הידיעה הראשית בעמוד? אי-אפשר לדעת משום שהידיעה, תרגום של פוסט מהבלוג של מילר, מושחרת בחלקה. "העיתונאית האמריקאית ג'ודית מילר כותבת על הפרשה שמתפרסמת בכל העולם מלבד בארץ, ומזהירה מ'התקרבות של ישראל לצנזורה נוסח איראן'", נכתב בכותרת המשנה. "הנה מה שניתן לפרסם מהמאמר. הקטעים המושחרים התפרסמו ברחבי העולם".

כדי להשלים את התמונה – והמאמר שמפרסם "ידיעות" אינו טקסט אלא תמונה – מודפס במעלה העמוד תצלום של חלק מדף הבלוג של מילר, גם הוא מטושטש בחלקו. מה בכל זאת אפשר ללמוד ממה שמפרסם "ידיעות אחרונות"? שהידיעה דווחה לראשונה בבלוג "תיקון עולם" של הבלוגר מסיאטל ריצ'רד סילברסטיין, וכי דב אלפון, עורך "הארץ", נדרש להגיב לסיפור.

מה עוד אפשר ללמוד? כי בין אם מדובר בפרשה קטנה, גדולה או בינונית, המאמצים להסתירה – ואולי: המאמצים הכושלים בהכרח להסתירה – הפכו אותה לגדולה עוד יותר.

אז קמים או לא קמים?

בחזרה לשפוך חמתך: בן דרור ימיני מקבל, ולא בפעם הראשונה, את שער "מעריב" לידיעה נגד עוכרי ישראל. הפעם על הכוונת: ארגון אמנסטי. "מזכ"ל הארגון שתוקף את ישראל בכל הזדמנות חושף את עמדתו האמיתית כלפי הטרור. בתגובה לסערה המתחוללת בימים אלה סביב הקשרים שמנהל אמנסטי עם אישיות המזוהה עם הטליבאן, פירסם קלאודיו קורדון הודעה התומכת ב'ג'יהאד הגנתי' – התורה האידיאולוגית של ארגוני טרור רבים ברחבי העולם", נכתב בכותרת המשנה.

"זכויות אדם הן עניין חשוב מכדי להשאירו בידי ארגוני זכויות אדם", פותח ימיני את כפולת העמודים 5-4, ומוסיף מיד: "זו לא הפעם הראשונה שהדברים הללו נכתבים. אלא שהעניין הזה הופך ליותר ויותר משמעותי". אפשר לגחך על הטון המתלהם של ימיני, אפשר להשתעמם מהנודניקיות שלו ולצחוק על הפתוס המלא מעצמו שלו, אבל אי-אפשר שלא להבחין ש"העניין הזה" אכן הופך ליותר ויותר משמעותי. ראו, למשל, את גליונו האחרון של המגזין "ארץ אחרת" ("הביקורתיים החדשים") ואת מאמריהם של אילן גור-זאב ובעז נוימן, שני אנשי "פוסט" ש"חוזרים בתשובה" ממה שהפך ל"אנטישמיות חדשה" ו"צליבתו מחדש של היהודי" לפי הגדרתו של גור-זאב. "יש סימנים לאיזו התפכחות", כותב ימיני בצדק, ועל משקל דבריו שלו, ההתפכחות הזו היא עניין חשוב מדי מכדי להשאירו לטיפולו של "מעריב" והכתב שלו לעניינים אלה.

לא רק ארגוני זכויות אדם קמים עלינו, גם שאר צוררים. "מצרים לארה"ב: פרקו המזה"ת מגרעין", נכתב בכותרת על ראש שער "מעריב", הממשיך לסקר את מאמצי ראש ממשלת ישראל להתחמק מכנס הגרעין בוושינגטון (פרס אולי ייסע במקומו). "בישראל חוששים", מספרת כותרת המשנה, "הדרישה של קהיר מוושינגטון עלולה להתקבל על רקע המשבר בין נתניהו לאובמה".

אבל לא הכל שחור: "החמאס כפה על הפלגים בעזה להפסיק את הירי", מוסרת הכותרת הראשית של "הארץ". לפי אבי יששכרוף ועמוס הראל, "החמאס, הג'יהאד האסלאמי, החזית העממית והחזית הדמוקרטית החליטו לחדול מירי הקסאמים לישראל. עם זאת, פלגים שפרשו מהחמאס ומקורבים לאל-קעידה סירבו לקחת חלק בהפסקת האש".

אגב נתניהו, הערבים והמשבר עם אובמה, האם ענתה ישראל לדרישות ארה"ב ביחס לתנאי המו"מ העתידי עם הפלסטינים? "השביעייה טרם ניסחה תשובה; מיטשל ביטל ביקורו", נכתב בכותרת לטור צד בעמ' 3 של "ישראל היום". ובכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" כותרת גדולה: "רה"מ יגבש השבוע תשובות לאובמה". שמעון שיפר טוען שנתניהו כן יגיע לכנס הגרעין, ואולי לא.

מימונה

משוואה הפוכה: משקלם של העיתונים ומשקלם של הקוראים בתום החג. האם החג תם? כן, אפילו המימונה כמעט מאחורינו, ובמקרה של העיתונים: לפנינו ממש, ואם כן, עוד משוואה הפוכה: תצלומו של ראש הממשלה בנימין נתניהו מחגיגות המימונה באור-עקיבא כפי שהוא על שער "מעריב" וכפי שהוא על שער "ישראל היום".

שני התצלומים של אותו הצלם (תומר נויברג), שניהם צולמו באותה דקה, באחד מהם חיוכה החמוץ של הגברת נתניהו ומבטו המתנשא של נתניהו עצמו מהווים ניגוד לחיוך הקורן של האשה העומדת מאחורי בני הזוג, לבושה בתלבושת מרוקאית מסורתית ומחזיקה בקערת מופלטות – מופלטות שנראה כאילו בני הזוג מתרחקים מהן בתיעוב. בתצלום השני הפריים גדל, נראים בו שתי נשים מחויכות הלבושות גם הן בתלבושת מסורתית וגם גבר אלמוני, ובני הזוג נתניהו אוחזים שניהם בקערת המופלטות ומתבוננים בה בחיבה. חיוכה של נתניהו כבר לא חמוץ.

ייתכן, כמובן, שמדובר בבחירת תצלומים אקראית לגמרי ב"מעריב"; אחרי הכל, זה העיתון שמדפיס על השער האחורי שלו, ליד ידיעה של עמיחי אתאלי על חילופי בעלי חיים אובדים בין יהודים לערבים באזור הר-חברון, תמונת אילוסטרציה שבה נשתלו תמונות חמור וסוס ענקיות בתצלום של נוף אזורי (יופי ילדים!).

בחזרה למימונה: כפולה אמצעית ב"ידיעות אחרונות" ו"מעריב", כפולה שנייה ב"ישראל היום" (עם הכותרת המתבכיינת "מותר לנו לשמוח"), וגם חצי עמוד ב"הארץ", שאינו יכול שלא לעסוק בשאלות של זהות, זיכרון ותרבות גם כשמדובר בחג הפוטו-אופ המסורתי ומדפיס את הכותרת "יוצאי מרוקו: צריך למחוק את תרבות המנגל בפארק ולחזור למקורות המימונה" (ובתמונות: הזוג נתניהו, ראש עיריית ירושלים ניר ברקת, הנשיא פרס ואשה מנתיבות). העיתון שמדפיס הכי הרבה תמונות פוליטיקאים עם מופלטה: "ידיעות אחרונות".

החגיגה העדתית מככבת כמובן גם על שערו של "ידיעות אחרונות", שם ויתרו על ראש הממשלה והדפיסו את תמונתן של שלוש נשים משדרות מניפות מאפים באוויר. לא ברור מדוע יש בפריפריה מי שמוחה על כך שעיירות הפיתוח מגיעות לכותרות רק בהקשרים שליליים של עוני ואלימות – הנה, גם ביום חג הן פותחות את שערי העיתונים. רק ב"הארץ", עיתון אנטישמי שכמותו, אין מימונה על השער, אפילו לא האחורי. במקום זאת, כותרת ליד הראשית בראש העמוד: "המונים פקדו את הכינרת, החופים הפכו למזבלה".

ארבעת הפלסטינים

תחקיר צה"ל על מותם של ארבעה פלסטינים בחודש שעבר מירי חיילים מתפרסם בכל העיתונים. התחקיר מותח ביקורת על התנהלות החיילים, קובע כי הריגתם של הארבעה, בשתי תקריות שונות, היה מיותר ונבע "מליקויים בהיערכות הכוחות, שגיאות וטעויות טקטיות" ("ישראל היום"). באשר לאירוע שבו ירו חיילי נח"ל בשני פלסטינים אחרי שנעצרו, קובע אלוף הפיקוד בתחקיר כי הירי היה אחרי שהיורה חש כי נשקפת סכנה לחייו ולכן היה בהתאם לנהלי הפתיחה באש. ועוד קובע התחקיר כי באחד מהמקרים ניתן היה לנטרל את התוקף בלי להורגו, וכי היה אפשר להימנע מהירי אם החיילים היו פועלים באופן מקצועי יותר. האלוף מצהיר כי ישקול להסיק מסקנות אישיות כלפי דרגי הפיקוד שהיו מעורבים באירוע.

ענייני תקשורת

"אפל: מכרנו 300 אלף מכשירי אייפאד ביום ההשקה", מבשרת כותרת על שער "הארץ". ואילו הכותרת בראש שער "עסקים" של "מעריב" היא "האייפאד שובר שיאים", ומתחת לה נוקבת כותרת המשנה במספר ונוקבת גם את הכותרת של "הארץ": "היסטריה בארצות-הברית: ההערכות דיברו על 300 אלף מכשירים – אפל מכרה 700 אלף ביום ההשקה". נוקבת? לא ממש. המספר "700 אלף", שמופיע על השער ובידיעה של רותם סלע, הופרח לחלל העולם על-ידי אנליסט אמריקאי, שכפי שהגדיר זאת ה"ביזנס אינסיידר", שלף את הנתון מישבנו.