לארנון מילצ'ן, אחד המיליארדרים שהמטירו על משפחת נתניהו טובות הנאה בשווי מאות אלפי שקלים לאורך השנים, היתה חברה בשם BSI, שסיפקה שירותי אבטחה לעסקיו של הטייקון ההודי ראטן טאטא. בשנת 2010 היה ליו"ר BSI ומנהל עסקיו של מילצ'ן, זאביק פלדמן, רעיון: הקמת אזור סחר חופשי בישראל, ליד מפגש הגבולות עם ירדן והרשות הפלסטינית, שבו יקום מפעל רכבים של חברת טאטא-מוטורס.

הפלסטינים והירדנים יספקו את הפועלים, הישראלים את השטח וההודים את הידע בייצור מכוניות. האזור יהיה אקס-טריטוריה של חוקי עבודה, מיסוי וסחר, וכך יספק רווחים נאים לתעשיין ההודי. על הדרך גם השלום הכלכלי יפרח כך שכל הצדדים יצאו נשכרים.

אולם כדי להקים אזור סחר חופשי שכזה יש צורך בהתגייסות כבירה של המדינה לפעולות חקיקה ואישורי ממשלה. מילצ'ן, שלפי כתב האישום נגד נתניהו בפרשה המכונה "תיק 1000", העניק לראש הממשלה בין היתר אספקה קבועה של סיגרים קובניים ולאשת ראש הממשלה אספקה קבועה של שמפנייה ורודה, פנה לחברו משכבר הימים בבקשה שיסייע לקדם את המיזם.

נתניהו נעתר, נפגש עם טאטא, והנחה עובדי מדינה לבחון את קידום התוכנית. "למילצ'ן", כך לפי כתב האישום, "היה אינטרס כלכלי משמעותי בקידום המיזם", שמהר מאוד גווע ונעלם לבלי שוב.

ההגנה מבקשת לקעקע את הקביעה הזו, שכן ממנה עלול מישהו להגיע למסקנה שנתניהו פעל בניגוד עניינים, שלא לומר עבר עבירה של מרמה והפרת אמונים, כשניצל את תפקידו הציבורי כדי לסייע לעסקיו של החבר שהעניק לו ולמשפחתו טובות הנאה. מבחינת ההגנה, כל מיזם הרכבים של טאטא היה פרויקט פילנתרופי, שנועד אך ורק לקדם את השלום הכלכלי, בלי שום אינטרס כלכלי למילצ'ן.

מימין: רה"מ בנימין נתניהו מגיע לביהמ"ש המחוזי בירושלים ליומה הראשון של עדות ארנון מילצ'ן; משמאל: ארנון מילצ'ן מגיע למקום מתן העדות בברייטון, אנגליה; 25.6.23 (צילומים: אורן בן חקון וצילום מסך)

לחברת BSI של מילצ'ן, ועל כך אין חולק, לא היה אמור להיות כל חלק במיזם. החברה רשומה באיי הבתולה וכתובת משרדיה בשווייץ, כפי שניתן לצפות מחברה בראשות רואה חשבון בכיר של איש עסקים שניהל אימפרייה הוליוודית בעודו מסתפק בוויזת תייר אמריקאית, וקידם בישראל הארכת חוק הקרוי על שמו, שהעניק לו פטור ממסים.

מילצ'ן עצמו, וכן הוגה הרעיון פלדמן, כבר העידו במשפט המו"לים. המיליארדר אישר בחקירתו הראשית שניתנה בברייטון אנגליה כי היה פן נוסף, עסקי, למיזם, אולם טען כי לא זה מה שדחף אותו להתגייס לקידומו. בחקירה הנגדית חזר בו מילצ'ן מקביעה זו, כמו מרבות מהקביעות האחרות שהיו נוחות לתביעה, וטען כי לא פעל בשל אינטרס כלכלי משמעותי אלא "מציונות נטו".

פלדמן, לעומת זאת, טען בחקירתו בביהמ"ש כי הפרויקט "בפירוש היה גם פרויקט כלכלי", והתעקש כי גם אם חברת BSI עצמה לא תשתלב בו, הוא וחבריו חשבו ודיברו על כך ש"לאזור הסחר החופשי תהיה מינהלת – ואנחנו נשתלב בה".

"אנחנו אנשי עסקים"

היום (23.1) העידו שלושה גורמים נוספים שהיו קשורים למיזם אזור הסחר החופשי: מנהל חברת BSI עומר רסנר, המנכ"ל והמייסד של החברה יעקב (ג'קי) אשל ואלוף (מיל') איתן דנגוט, שבתקופת כהונתו כמתאם פעולות הממשלה בשטחים נתבקש על ידי נתניהו לסייע בבדיקת אפשרות קידום המיזם.

רסנר, עו"ד וליטיגטור לשעבר שהתמחה במשרדו של עו"ד אביגדור קלגסבלד אך מהר מאוד "ברח מהמקצוע כל עוד רוחי בי" והפך לאיש עסקים, היה אחד העדים הרהוטים והמחוכמים ביותר שהעידו עד כה במשפט המו"לים. הוא הצליח להימנע מליפול כמעט לכל המלכודות שטמן לו עו"ד עמית חדד, סנגורו של נתניהו בפרשת "תיק 1000".

בחקירתו הראשית סיפר רסנר כי הגיע עם פלדמן למעונו הרשמי של נתניהו בשעת לילה מאוחרת, חיכה עם שותפו עוד זמן לא מבוטל עד שראש הממשלה התפנה, ואז הציגו לו השניים את התוכנית להקמת אזור סחר חופשי. נתניהו, העיד רסנר, ידע מראש מה יהיה נושא הפגישה ו"הגיב בצורה מאוד חיובית לרעיון". נתניהו הפנה את פלדמן ורסנר לאורי יוגב, והשניים נפגשו איתו והציגו גם לו את הרעיון, כדי שיסייע בחזית מול משרדי הממשלה השונים.

מימין: עומר רסנר ויעקב (ג'קי) אשל, לפני עדותם במשפט המו"לים, 23.1.24 (צילום: אורן פרסיקו)

בהמשך, כשהגיעה לישראל משלחת של בכירי טאטא-מוטורס, זומנה להם פגישה במשרד ראש הממשלה עם מנכ"ל המשרד איל גבאי והיועץ הכלכלי של נתניהו יוג'ין קנדל. על אף שההודים הביעו עניין, דווקא הצד הישראלי לא נראה נלהב. "המשפט הראשון שאומרים לי היה 'אנחנו לא נוותר על זכות הרדיפה'", נזכר רסנר והסביר כי ברגע זה הבין כי יהיה קשה לממש את היוזמה. גורמי הביטחון בישראל התעקשו כי במקרה של אירוע ביטחוני יוכלו להיכנס לאזור הסחר החופשי. המשלחת ההודית הגיעה גם לפגישה במשרד התחבורה ואצל הנשיא דאז שמעון פרס, אבל הנושא התמסמס.

כשנשאל רסנר בחקירתו הראשית, בידי עו"ד אלון גילדין מהפרקליטות, איזה יתרון עשוי לצמוח לחברת BSI מקידום מיזם שכזה, השיב המנהל כי "הרעיון המרכזי היה לעשות טוב למדינת ישראל על ידי ניצול הקשרים העסקיים והחבריים שלנו". יחד עם זאת, הוסיף, "אנחנו עושים את זה עם אנשים שחשוב לנו מאוד כאנשי עסקים שהיחסים איתם יהיו טובים".

עו"ד חדד ניסה לפורר את האמירה הזו בחקירה הנגדית, תוך שהוא מדגיש כי לחברת BSI לא היה אמור להיות כל חלק במיזם. אך רסנר עמד על שלו. "ביזמות עסקית יש הבדל בין ישות שנקראת BSI לבין ישות פוטנציאלית אחרת", אמר. "חלק מהרעיון היה שאנחנו נוכל לעזור לנהל את הפארק הזה בדרך כזו או אחרת אם וכאשר דבר כזה יקרום או וגידים. זה היה premature, אי אפשר היה לדעת איך זה יראה, אבל אם אתה שואל אותי אני באופן אישי חשבתי שיש פה הזדמנות גם לעשות עסק בהמשך".

רואה החשבון זאב פלדמן לפני עדותו במשפט המו"לים, בית-המשפט המחוזי בירושלים, 14.11.2022 (צילום: אוליבייה פיטוסי)

בהמשך הוסיף רסנר: "כשמדברים על ארנון מילצ'ן, על זאביק פלדמן ואנשים כאלה, על להרים עסקים בינלאומיים גדולים, חד משמעית הם רוצים לעשות גם עסקים, וזה לא סותר עבודה פילנתרופית [...] ל-BSI לא היה אינטרס עסקי בעניין הזה מעבר לעבודה של קיום יחסים טובים וקידום פעולות שהן למען לא רק הכלל אלא למען הלקוח הגדול, שהוא מרוצה שאנחנו עושים דברים טובים ביחד".

המייסד והמנכ"ל אשל, ראש אגף מבצעים לשעבר במוסד, החרה החזיק אחר רסנר.

בחקירתו במשטרה העיד אשל כי הוא וחבריו ל-BSI לא חיפשו רווח במיזם. "העניין היה בהידוק הקשר שלנו עם טאטא", הסביר, "העניין שלנו קידם אותנו עם קבוצת טאטא-מוטורס, לא בהכרח עם אדון טאטא עצמו, אלא עם חברת המכוניות שעמה לא עבדנו עד אותה עת".

"כאנשי עסקים אתה מנסה לפתח את העסק שלך בכל מיני אפיקים. אתה מתחיל ואתה לא יודע איך זה יסתיים"

היום, כשנשאל על היתרונות לחברת BSI של מילצ'ן מקידום המיזם, השיב אשל: "מבחינתי היה רק יתרון אחד, היחסים הטובים שלנו עם טאטא-מוטרוס שהיו לי חשובים מאוד. טאטא מוטורס יש לה שמונה מפעלים בהודו והיא גם רכשה את יגואר ולנד-רובר אז יש לה גם מפעלים באנגליה. לכן היחסים עם טאטא מוטורס היו מאוד חשובים, מאוד משמעותיים. זה מונסטר".

בחקירתו הנגדית, אשל עמד על כך. "אנחנו אנשי עסקים", אמר לעו"ד חן, "וכאנשי עסקים אתה מנסה לפתח את העסק שלך בכל מיני אפיקים. אתה מתחיל ואתה לא יודע איך זה יסתיים".

"אני זוכר משפט חד, מאוד משמעותי שאומר לך אדם בשיחת מסדרון: אני לא אכנס על זה לבית סוהר"

העד השלישי, דנגוט, סיפר על הפרשה מהזווית האחרת, הממשלתית. לדבריו, יום אחד בשלהי 2010, בעודו יושב במשרד המתפ"ש בקריה, קיבל טלפון מלשכת נתניהו ונאמר לו כי ראש הממשלה מעוניין לשוחח איתו. דקה אחר כך היה נתניהו על הקו וביקש ממנו שיבוא אליו, למשרדו שלו בקריה. כשהגיע לשם ראה מספר אנשים, בהם טאטא וזאביק פלדמן, יושבים בחצי סהר ומשוחחים. נתניהו הסביר לו את רעיון המיזם החופשי, "הביע עמדתו שהוא תומך ברעיון", וביקש ממנו להתגייס לקידום המשימה.

עצם השיחה הישירה מנתניהו, העיד דנגוט, היתה חריגה. במשך שנים רבות קודם לכן, בהן כיהן כמזכיר צבאי של שלושה שרי ביטחון ואחר כך כמתפ"ש, מעולם לא קיבל שיחה ישירה מראש ממשלה. תמיד נפגש או שוחח עם נתניהו יחד עם שר הביטחון. גם לאחר אירוע טאטא היה רק מקרה אחד נוסף, לא קשור, שבו קיבל שיחה ישירה מנתניהו, שביקש לברר פרט ספציפי אך לא זימן אותו לפגישה.

איתן דנגוט, לפני עדותו במשפט המו"לים, 23.1.24. מאחור: עו"ד אלון גילדין (צילום: אורן פרסיקו)

דנגוט נכח גם בפגישה שהוקדשה לנושא אצל מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אותה לא זכר, אך לגבי מנכ"ל המשרד גבאי דווקא היתה לעד תוספת משמעותית. לדבריו, במועד כלשהו לאחר הפגישה הכללית תפס לשיחה אישית במסדרון את גבאי כדי לברר איתו האם הפרויקט מתקדם. "איל ענה לי שהוא לא מתכוון לעסוק בפרויקט הזה, הוא לא מתכוון להיכנס לבית-סוהר מהפרויקט הזה", העיד דנגוט. האלוף במיל' הסביר כי ברגע ששמע את האמירה הזו עצר את פעילותו, לקח צעד אחורה והמתין.

"הוא לא הסביר את האמירה?", התעניין השופט משה בר-עם.

"אנחנו בוגרים", השיב דנגוט. "כשאומרים לך כזה משפט... לא התכוונתי לחטט ולא יודע מה הסיפור שם. יש פה דברים של רשות מקרקעי ישראל ודברים אחרים וחוקים... גם מקצועית אני לא בקיא בתחומים כאלה של דברים כלכליים. ברגע שאומר לי מנכ"ל ראש הממשלה כזה משפט, אז מה שנקרא 'נמתין ונראה'".

בחקירתו הנגדית עמד עו"ד חדד על העובדה כי דנגוט מכיר את הדס קליין, עדת התביעה התקיפה ביותר ב"תיק 1000". דנגוט אישר זאת וטען כי הוא נמצא איתה בקשרים טובים, ו"מעריך אותה ואת יושרה".

"איל גבאי אמר לך שהוא לא ייכנס לכלא או לבית סוהר על זה? אני אומר לך שהוא לא אמר את הדברים האלה ואני מזמין אותך לחזור בך", אמר עו"ד חדד לדנגוט.

"אל תשים בצד ואל תעלה את זה עוד פעם כי אתה מערבב דבר שאינו במינו ואל תחבר אותי לדברים שהיו לך פה איתה"

עוד לפני שהעד הספיק לסרב הוסיף עו"ד חדד "יכול להיות שהדס...".

בשלב זה התפרץ דנגוט וביקש מעו"ד חדד לחזור בו, שכן הוא מעולם לא דיבר על הנושא הזה עם קליין. עו"ד חדד מיהר לסגת ואמר כי הוא "שם בצד" את האפשרות שהעלה, אך דנגוט המשיך: "אל תשים בצד ואל תעלה את זה עוד פעם כי אתה מערבב דבר שאינו במינו ואל תחבר אותי לדברים שהיו לך פה איתה. אני זוכר משפט חד, מאוד משמעותי שאומר לך אדם בשיחת מסדרון: אני לא אכנס על זה לבית סוהר".

עו"ד חדד התעקש כי גבאי מעולם לא אמר אמירה שכזו, והפנה את בית-המשפט לעובדה כי העד לא טען כך בחקירתו במשטרה ואף לא ברענון שנערך לו רק לאחרונה בפרקליטות. כל שטען הוא שגבאי אמר לו כי תחת "שיטת המשטר והחוק הנוכחי" הוא לא מעוניין להיכנס למיזם ולסייע בקידומו.

אחרי שעו"ד חדד שאל וחזר ושאל וחזר ושאל את העד על המשפט ודנגוט התעקש כי שמע את גבאי מדבר על על בית-סוהר, נכנסה השופטת רבקה פרידמן-פלדמן לתמונה ופנתה אליו: "יכול להיות שאתה, מהמשפט שהוא לא ייכנס למיזם, אתה הסקת שהוא לא ייכנס לזה כי אלה דברים שיובילו אותו לכלא?".

"אני לא יודע להגיד לך אם בתת מודע באותו יום תרגמתי את זה ככה", השיב לפתע דנגוט.

"יכול להיות שזה מה שקרה?", שאלה השופטת פרידמן-פלדמן, "שזה לא המילים המפורשות?".

"יכול להיות", השיב דנגוט, "אבל אני כן זוכר אמירה כזו".

"אבל יכול להיות", שבה ואמרה השופטת.

"יכול להיות", אישר העד.

67104-01-20

להורדת הקובץ (PDF, 767KB)