לפחות 98 עיתונאים, ארבעה מהם ישראלים, נהרגו בעזה, ישראל ולבנון מאז 7 באוקטובר, כך לפי דיווחי הוועד להגנה על עיתונאים (CPJ) ומקורות אחרים נכון ל-15.4.24. לגבי חלקם טען צה"ל כי היו פעילים בכוח הלוחם של חמאס והג'יהאד האסלאמי. מלבדם ישנם עיתונאים נוספים שנפצעו כתוצאה מהקרבות וכאלה שנעדרים וטרם ידוע מה עלה בגורלם. בין ההרוגים רבים שככל הנראה לא עסקו בעבודתם בעת מותם, אלא נהרגו כחלק ממה שמכונה "נזק אגבי".
ה-CPJ הוא הארגון המוביל בעולם להגנה על עיתונאים ואת פרסומיו הוא מבסס על אנשי קשר בשטח ודיווחים בתקשורת המקומית. בעזה, חשוב לזכור, התקשורת המקומית פועלת תחת שלטון דיקטטורי רצחני של חמאס. ל"העין השביעית" אין אפשרות לאמת באופן עצמאי את הנתונים של ה-CPJ, אולם ניסיון העבר העשיר של הארגון מלמד כי הוא פועל ללא פניות כדי לוודא באופן מיטבי את המידע שהוא מפרסם.
ב-CPJ מציינים כי לגבי חלק מהשמות ברשימה טרם הוברר האם עסקו בעבודה עיתונאית בעת שנהרגו אולם החקירה בעניינם נמשכת. רק בתום החקירה יוחלט האם לצרף את שמות העיתונאים לרשימה העולמית של עיתונאים שנהרגו בעת מילוי תפקידם. עוד לטענת הארגון, נערכה בדיקה והצלבה כי העיתונאים הנמנים ברשימה לא עסקו בפעילות צבאית.
הצבא כבר הודיע לסוכנויות הידיעות הזרות כי אינו יכול להבטיח את בטחון העיתונאים הפועלים בעזה.
החוק הבינלאומי, יש להדגיש, אוסר להרוג עיתונאים גם אם הם פועלים עבור כלי תקשורת של האויב ומפיצים תעמולה בשמו במטרה לחולל תמיכה במאמץ המלחמתי. החוק מתיר פגיעה באמצעי באמצעי השידור של כלי תקשורת במקרים חריגים שבהם הם פועלים באופן ישיר כחלק מהכוח הלוחם, אם בהכוונת הלוחמים ואם בהסתה לפשע, אך גם אז חל איסור על פגיעה בעיתונאים העובדים עבורם. אלה נחשבים לאזרחים בלתי מעורבים שהריגתם המכוונת אסורה.
ב-7 באוקטובר, בטבח שערכו מחבלי חמאס ועזתים שהצטרפו אליהם, נרצחו שי רגב, עורכת באתר TMI של "מעריב", ואיילת ארנין, עורכת בתאגיד השידור הישראלי, במסיבת הטבע ליד קיבוץ רעים. צלם "ישראל היום" יניב זוהר נרצח בביתו בקיבוץ נחל עוז יחד עם אשתו ושתי בנותיו בידי כוח הפלישה של חמאס. בנו, שיצא לריצת בוקר, ניצל. צלם ynet רועי עידן נרצח בביתו בקיבוץ כפר עזה, אף הוא בידי חמאס. עידן עוד הספיק לשגר תמונות למערכת לפני שנרצח. גם אשתו של עידן נרצחה, ובתם הקטנה נחטפה.
באותו יום נהרגו גם שלושה עיתונאים עזתים. מוחמד אל סאלחי, עובד סוכנות הידיעות העזתית הרשות-הרביעית, נורה ליד מחנה פליטים במרכז רצועת עזה. הרשות-הרביעית מגדירה את עצמה כסוכנות ידיעות עצמאית, ובדיווחיה אין סממנים להשתייכות לחמאס או ארגון אחר.
איברהים מוחמד לאפי, צלם סוכנות עין-מדיה, נהרג גם הוא באותו יום כשנורה ליד מעבר ארז. סוכנות עין-מדיה, סוכנות צילום והפקה עצמאית, נוסדה בין היתר על ידי הצלם יאסר מורתג'א, שנהרג מאש צה"ל בשנת 2018. הסוכנות קיבלה באותה שנה תמיכה מממשלת ארה"ב, לאחר סריקת פעילותה. לפי דיווח של ה"וושינגטון פוסט", לאפי הגיע לאזור מעבר ארז כדי לתעד את הלחימה ושם נהרג.
מוחמד ג'רגון, שעבד בחברת ההפקות סמארט-מדיה, נורה באותו היום מזרחית לרפיח. אף שסמארט-מדיה אינה כלי תקשורת פעיל בימי שגרה, ב-CPJ הסבירו כי לדידם, בעת מלחמות כל עובד תקשורת בעזה, כולל צלמים, עובדי הפקה ואף משפיעני רשת, הופכים בפועל לעיתונאים שמתעדים את הנעשה סביבם, מעלים לאינטרנט צילומים וסרטונים עם עדויות מהשטח ומתעדים את הנפגעים מהפצצות צה"ל.
למחרת, ב-8.10, נהרג אסד שמלאח, עיתונאי פרילנס, יחד עם תשעת בני משפחתו בביתם בצפון הרצועה מהפצצה של חיל האוויר הישראלי.
ב-9.10 לא נהרג אף עיתונאי.
ב-10.10 נהרג סעיד א-טוויל, עורך ראשי באתר "אל-חמיסה", כשמטוסי צה"ל פגעו בבניין בשכונת רימאל שבו שכנו משרדיהם של כמה כלי תקשורת. באותו היום נהרגו מאותה ההפצצה גם הצלם מוחמד סובח והכתב הישאם אלנאווג'ה, שניהם מסוכנות הידיעות הפלסטינית "ח'באר". הן אתר "אל-חמיסה" והן סוכנות "ח'באר" מציגים את עצמם ככלי תקשורת עצמאיים ובדיווחים לא נמצאו סממנים המזהים אותם עם חמאס או ארגון אחר.
לפי דיווח של ה"וושינגטון פוסט", סובח ואלנוואג'ה הגיעו לתעד פגיעה ישראלית בבניין רב קומות בעזה ותפסו מחסה במרחק מהבניין מחשש שיהפכו בעצמם למטרה. אולם הבניין שבו תפסו מחסה הופצץ גם הוא והם נהרגו.
באותו היום נהרגה גם סלאם ממה, עיתונאית פרילנסרית, ממתקפת צה"ל על ג'בלייה. גופתה אותרה כעבור שלושה ימים לצד גופת בנה בן ה-7. לפי דיווח של ה"וושינגטון פוסט", ממה שרדה את הפצצת ביתה אך לא הצליחו לחלצה בזמן. בעלה וגיסה מתו יחד איתה, בנה בן ה-5 ניצל אך בתה בת ה-3 נותרה נעדרת גם עשרה ימים לאחר הפגיעה בביתם.
ב-11.10 נהרג מוחמד פאיז אבו מטר, צלם פרילנסר, מהפצצה ישראלית ברפיח. ב-12.10 נהרג אחמד שהאב, כתב תחנת הרדיו "סווט אל-אסרה", יחד עם אשתו ושלושת ילדיו כשביתם בג'בליה הופצץ בידי צה"ל. "סווט אל-אסרה" (בעברית: "קול האסירים") היא תחנת רדיו עזתית שמיועדת לאסירים הביטחוניים ולבני משפחותיהם ומזוהה עם הג'יהאד האיסלאמי.
ב-13.10 נהרגו שני עיתונאים פלסטינים: עיסאם עבדאללה, צלם סוכנות רויטרס שפעל בלבנון, נהרג מירי צה"ל כשסיקר את חילופי האש ליד הגבול. שישה עיתונאים נוספים נפצעו. תחקיר RSF, "עיתונאים ללא גבולות", קבע כי נהרג בכוונה תחילה. חוסאם מוברכ, עיתונאי ברדיו חמאס "אל-אקצא", נהרג מהפצצה ישראלית בצפון הרצועה.
ב-14.10 נהרג יוסף מאהר דוואס, שכתב ל"פלסטיין כרוניקל", אתר אמריקאי המופעל על ידי עמותה ללא כוונות רווח, ולמיזם WANN ("אנחנו לא מספרים"), מיזם עצמאי שמבקש להביא את קולותיהם של צעירים עזתים. טיל ישראלי פגע בבית משפחתו בבית לאהיה.
ב-15.10 לא נהרג אף עיתונאי.
ב-16.10 נהרג עבדולהאדי חביב, עיתונאי שעבד בסוכנות "אל-מנארה", יחד עם כמה מבני משפחתו כשטיל פגע בביתם בדרום העיר עזה. סוכנות "אל-מנארה" מציגה את עצמה כעצמאית ובפרסומיה אין סממנים המזהים אותה עם חמאס או ארגון אחר.
ב-17.10 נהרג מוחמד בלושה, עיתונאי ומנהל כספים בערוץ "פלסטיין טודיי", המזוהה עם הג'יהאד האיסלאמי, מהפצצה ישראלית על צפון העיר עזה. עוד באותו היום נהרג עסאם באהר, עיתונאי בערוץ הטלוויזיה החמאסי "אל-אקצא", גם הוא מהפצצת צה"ל.
ב-18.10 נהרג סמי א-נאדי, עיתונאי ומנהל ערוץ "אל-אקצא" החמאסי, מהפצצה ישראלית ברצועה. ב-19.10 נהרג חליל אבו-עאד'רה, צלם בערוץ "אל-אקצא" החמאסי, יחד עם אחיו כשישראל תקפה ברפיח. ב-20.10 נהרג מוחמד עלי, עיתונאי רדיו "א-שבאב", תחנת רדיו המזוהה עם הפתח, כשישראל הפציצה בצפון הרצועה.
ב-21.10 לא נהרג אף עיתונאי.
ב-22.10 נהרג רושדי סראג', עיתונאי ואחד ממייסדי סוכנות עין-מדיה, מתקיפה ישראלית ברצועה. ב-23.10 נהרג מוחמד עימאד לבד, עיתונאי באתר "א-רסאלה", המזוהה עם חמאס, כשישראל הפציצה בעיר עזה.
ב-24.10 לא נהרג אף עיתונאי.
ב-25.10 נהרגו ארבעה עיתונאים פלסטינים: סעד אל-חלבי, עיתונאי בערוץ החמאסי "אל-אקצא", נהרג מתקיפת צה"ל בג'בליה; אחמד אבו מאהדי, עיתונאי שעבד גם הוא בערוץ "אל-אקצא" נהרג מתקיפת חיל האוויר; סלמה מוקהיימר, כתבת פרילנסרית נהרגה יחד עם ילדה כשצה"ל תקף ברפיח; וג'מאל אל-פקאווי, כתב בארגון התקשורת מית'אק, המזוהה עם הג'יהאד האסלאמי, נהרג בתקיפה ישראלית על ביתו בח'אן-יונס.
ב-26.10 נהרגה דואא שרף, מגישה ברדיו החמאסי "אל-אקצא", יחד עם ילדה כשביתם בעיר עזה הופצץ.
ב-27.10 נהרג יאסר אבו-נאמוס, שעבד עבור אתר "א-סאהל", כשביתו בחאן יונס הופצץ. האתר מציג את עצמו כעצמאי ואין בדיווחיו סממן המזהה אותו עם חמאס או ארגון אחר ברצועה (מזה כשבועיים חדל האתר להתעדכן ומערכת "א-סהאל" עברה לטלגרם בלבד).
ב-28-29.10 לא נהרג אף עיתונאי.
ב-30.10 נהרג נזמי אל-נאדים, סמנכ"ל כלכלה בערוץ "פלסטיין TV" של רשות השידור הפלסטינית, יחד עם בני משפחתו מהפצצת ביתו באזור זייתון.
ב-31.10 נהרגו שני עובדי תקשורת פלסטינים. מאג'ד קשקו, שניהל את משרדי "פלסטיין TV" בעזה, נהרג יחד עם משפחתו מהפצצה ישראלית. בנוסף נהרג גם עימאד אל-ואהידי, שעבד גם הוא במשרדי הערוץ של הרשות הפלסטינית, גם כן מהפצצת חיל האוויר הישראלי.
ב-1.11 נהרגו שני עיתונאים פלסטינים. עיאד מטר, עיתונאי בערוץ "אל-אקצא" של חמאס, נהרג עם אמו בהפצצה ישראלית. מג'ד פאדי ארנדס, עיתונאי שעבר באתר "אל-ג'מהיר", נהרג בהפצצה ישראלית על מחנה הפליטים נוסיירת.
ב-2.11 נהרג העיתונאי מוחמד אבו אל-חטב, כתב ערוץ "פלסטיין TV" של הרשות הפלסטינית, יחד עם 11 מבני משפחתו, מתקיפה ישראלית על ביתו בחאן יונס. מוחמד אל-ביארי, עיתונאי בערוץ חמאס "אל-אקצא", נהרג גם הוא בתקיפה על העיר עזה. באותו היום נהרג גם אלחנן קליין, שעבד כמפיק בערוץ 14. קליין היה בדרכו למילואים כשמחבלים פתחו באש לעבר רכבו, גרמו לו להתהפך והביאו למותו.
ב-3-4.11 לא נהרג אף עיתונאי.
ב-5.11 נהרג מוחמד אל-ג'ג'ה, שעבד כיועץ בחברת "פרס האוס פלסטיין" שבבעלותה סוכנות הידיעות "סאווה" ואשר מקדמת את חופש העיתונות והתקשורת העצמאית. הוא מת מהפצצת ביתו בצפון עזה יחד עם אשתו ושתי בנותיו.
ב-6.11 לא נהרג אף עיתונאי.
ב-7.11 נהרגו שני עיתונאים. מוחמד אבו-חסירה, עיתונאי בסוכנות הידיעות של הרשות הפלסטינית "וואפא", נהרג יחד עם 42 מבני משפחתו בתקיפה על ביתו בעזה. בנוסף נהרג יחיא אבו-מוניה, כתב רדיו "אל-אקצא" של חמאס, בתקיפה אווירית.
ב-8-9.11 לא נהרג אף עיתונאי.
ב-10.11 נהרג אחמד אל-קרע, צלם אוניברסיטת אל-אקצא ופרילנסר, מתקיפה מזרחית לחאן יונס.
ב-11-12.11 לא נהרג אף עיתונאי.
ב-13.11 נהרג אחמד פטימה, צלם של הערוץ המצרי "אל-קאהרה" מהפצצה בעזה. באותו היום מת גם יעקוב אל-בורש, מנכ"ל "נמעה", תחנת רדיו מקומית המזוהה עם קבוצת כדורגל עזתית, אחרי שנפצע יום קודם לכן בהפצצה ישראלית על ביתו בצפון הרצועה.
ב-14-17.11 לא נהרג אף עיתונאי.
ב-18.11 נוספו לרשימה שישה עיתונאים. מסעב אשור, צלם עיתונות עזתי, נהרג בהפצצה על מחנה נוסייראת במועד לא ידוע. גופתו נמצאה ב-18.11. עמר סלאח אבו-חייא, שעבד במשרדי ערוץ חמאס "אל-אקצא", נהרג ב-18.11 בתקיפה בעזה. מוסטפא אל-סוואף, סופר ופרשן באתר MSDR News, אתר המציג את עצמו כעצמאי, נהרג יחד עם אשתו ושני בניו בהפצצה על ביתו בעזה.
עוד באותו היום נהרגו חסונה סלים, צלם עיתונות פרילנסר, בהפצצת מחנה אל-בורייג. יחד איתו נהרג סארי מנסור מנהל, "חדשות קודס" (QNN), אתר חדשות המזוהה עם חמאס והג'יהאד האיסלאמי. באותו היום נהרג גם עבד אל חלים עוואד, עובד ונהג בערוץ "אל-אקצא" של חמאס, בהפצצת ביתו.
ב-19.11 נהרג בילאל ג'דאללה, יו"ר "פרס האוס פלסטין", ארגון עצמאי המקדם את חופש הביטוי והתקשורת. הוא נהרג ברכבו שהופצץ בידי ישראל.
ב-20.11 נהרגה עלא טאהר אל-חסנאת, עיתונאית ומגישה בערוץ "אל-מג'דאת", כלי תקשורת מוכוון נשים התומך בחמאס, יחד עם רבים מבני משפחתה בתקיפת צה"ל את ביתה בעזה. באותו היום נהרגה גם איאת חדורה, עיתונאית פרילנסרית ומגישת פודקאסטים, יחד עם מספר לא ידוע של בני משפחתה כשביתה בבית לאהיה הופצץ בידי צה"ל.
ב-21.11 נהרגו כתבת "אל-מיאדין" פראח עומר וצלם הרשת רביע אל-מעמארי מהפגזה ישראלית לעבר דרום לבנון. "אל מיאדין" הוא ערוץ הלבנוני המזוהה עם חיזבאללה ואיראן.
ב-22.11 נהרג מוחמד נביל אל-זאק, עיתונאי ומנהל רשתות חברתיות בערוץ "אל-קודס" של חמאס, בהפצצה ישראלית בשכונת שג'אעיה שבצפון העיר עזה.
ב-23.11 נהרג מוחמד מואין עיאש, צלם ועיתונאי פרילנסר, בהתקפה ישראלית על ביתו במחנה הפליטים נוסייראת, יחד עם 20 מבני משפחתו.
ב-24.11 נהרג מוסטפא בקיר, עיתונאי וצלם ערוץ "אל-אקצא" של חמאס בתקיפה ישראלית על רפיח.
ב-25-31.11, שבוע הפסקת האש, לא נהרג אף עיתונאי.
ב-1.12 נהרגו שלושה עיתונאים עזתים. אדהם חסונה, עיתונאי פרילנסר ומרצה לתקשורת באוניברסיטאות עזה ואל-אקצא, נהרג יחד עם כמה מבני משפחתו בתקיפה ישראלית על העיר עזה. מונתסר א-סוואף, צלם סוכנות הידיעות הטורקית אנאדולו, נהרג אף הוא. עבדאללה דרוויש, צלם ערוץ "אל-אקצא" של חמאס, נהרג גם כן בתקיפת צה"ל בעזה.
ב-2.12 לא נהרג אף עיתונאי.
ב-3.12 נהרגו שני עיתונאים פלסטינים. שיימה אל-ג'זאר, עיתונאית "אל-מגדת", כלי תקשורת מוכוון נשים התומך בחמאס, נהרגה בביתה יחד עם בני משפחתה בהפצצת ישראל את רפיח. באותו היום נהרג מהפצצות צה"ל גם חסן פרג'אללה, בכיר בערוץ "אל-'ודס" המזוהה עם חמאס.
ב-4-8.12 לא נהרגו עיתונאים.
ב-9.12 נהרגה העיתונאית אולה עטאללה, שעבדה עם מספר כלי תקשורת, בהפגזה ישראלית על הבית שבו מצאה מקלט יחד עם בני משפחתה בצפון העיר עזה. לצדה נהרגו 8 מבני משפחתה. עוד באותו היום נהרגה דועא אל-ג'בור, עיתונאית פרילנסרית, בתקיפה ישראלית על ביתה בח'אן יונס. יחד איתה נהרגו בעלה וילדיה.
ב-10-14.12 לא נהרגו עיתונאים.
ב-15.12 נהרג סאמר אבו-דקא, צלם "אל-ג'זירה", כשסיקר את השלכות הפצצות ישראל על בית-ספר של האו"ם בח'אן-יונס, שם התקבצו עקורים מצפון הרצועה. הוא נלכד פצוע יחד עם אחרים בהריסות בית-הספר, שנפגע מתקיפה ישראלית, ולא פונה בזמן לקבל טיפול. עמיתו, העיתונאי וואיל דחדוח, נפצע באותו האירוע.
ב-16.12 לא נהרג אף עיתונאי.
ב-17.12 נהרגו שני עיתונאים פלסטינים. עאסם כמאל מוסא, עיתונאי Palestine Now, אתר חדשות פלסטיני שאינו מזוהה עם חמאס, נהרג מהפצצת חיל האוויר הישראלי בחאן יונס. חנין אל-קשטן, עיתונאית שפרסם במספר כלי תקשורת כולל ערוץ אל-כופיה המזוהה עם הפתח והערוץ המקוון העצמאי בלדנא, נהרגה בתקיפת ישראל במחנה הפליטים נוסייראת בצפון הרצועה יחד עם כמה מבני משפחתה.
ב-18.12 נהרג עבדאללה עלוואן, קריין שעבד עם כלי תקשורת שונים בהם אל-ג'זירה, אתר "מידאן" שבשליטת אל-ג'זירה ותחנת הרדיו של האוניברסיטה האסלאמית בעזה, שבשליטת חמאס, נהרג בהפצצה ישראלית של ביתו בג'באליה.
ב-19.12 נהרג עאדל זורוב, עיתונאי פרילנס שעבד בכלי תקשורת שונים כולל ברדיו אל-אקצא של חמאס, מהפצצת ישראלית על ביתו ברפיח. מההפצצה נהרגו גם 25 מבני משפחתו.
ב-20-21.12 לא נהרג אף עיתונאי.
ב-22.12 נהרג מוחמד חליפה, עובד ערוץ הטלוויזיה של חמאס "אל-אקצא", מתקיפה ישראלית על ביתו במחנה נוסיראת, יחד עם אשתו ושלושה מילדיו.
ב-23.12 נהרג מוחמד נאסר אבו חוואידי, כתב העיתון "אל-איסתיקלל" המזוהה עם הג'יהאד האיסלאמי, מתקיפה ישראלית בשכונת שג'אעיה, בעת שסיקר את השלכות ההתקפות הקודמות בשכונה.
ב-24.12 נהרגו שלושה עיתונאים. אחמד ג'מאל אל-מדהון, סגן מנהל סוכנות הידיעות העזתית המזוהה עם חמאס "א-ראי", נהרג מתקיפה ישראלית בצפון הרצועה. מוחמד אל-זיתוניה, טכנאי ברדיו "א-ראי" של חמאס, נהרג מתקיפה ישראלית בצפון הרצועה יחד עם כמה מבני משפחתו. יחד עמו נהרג באותה התקיפה בן-דודו מוחמד אלאף, כתב וצלם של סוכנות הידיעות המזוהה עם חמאס "א-ראי".
ב-25-27.12 לא נהרג אף עיתונאי.
ב-28.12 נהרגו שני עיתונאים. אחמד ח'יר אלדין, צלם בערוץ "אל-קודס אל-יום" המזוהה עם חמאס, נהרג מתקיפה ישראלית על ביתו בבית לאהיה, יחד עם 12 מבני משפחתו. יחד עמו נהרג דודו מוחמד ח'יר אלדין, שעבד כצלם בערוץ הטלוויזיה "אל-אקצא" של חמאס.
ב-29.12 נהרג ג'אבר אבו-הדרוס, כתב בערוץ "אל-קודס אל-יום" המזוהה עם חמאס, בתקיפת ישראל על ביתו במחנה הפליטים נוסיראת, יחד עם שבעה מבני משפחתו.
ב-30.12.23-4.1.24 לא נהרג אף עיתונאי.
ב-5.1.24 מת אכרם אל-שאפי, עיתונאי בסוכנות "סאפא" המזוהה עם חמאס, מפציעה שספג כשנפגע ב-30.1023 מירי כדור ישראלי.
ב-7.1.24 נהרגו שני עיתונאים מהפצצת הרכב שבו נסעו. חמזה דחדוח, עיתונאי "אל-ג'זירה" ובנו של כתב הרשת הבכיר ברצועה וואיל דחדוח, נהרג יחד עם מוסטפא ת'ריא, צלם פרילנסר שעבד עבור רשת AFP. בהתקפות קודמות נהרגו אשתו של וואיל דחדוח, בנו האחר, בתו ונכדו. בצה"ל טענו כי השניים היו פעילי טרור. ת'ריא, על פי מסמך שאותר בידי צה"ל, היה סגן מפקד חולייה בחמאס ואילו דחדוח, על פי מסמך נפרד, היה פעיל בתחום ההנדסה האלקטרונית של הג'יהאד האסלאמי.
ב-8.1.24 נהרג עבדאללה איאד ברייס, מנהל מחלקת צילום בערוץ החינוכי "רוואפד", שבבעלות משרד החינוך של חמאס, מתקיפה ישראלית על ביתו בח'אן-יונס.
ב-9.1.24 נהרגה הבה אל-עבאדלה, עיתונאית ומגישה בתחנת הרדיו "אל-אזהר" שבבעלות אוניברסיטת אל-אזהר, מתקיפה ישראלית בח'אן יונס. אל-עבאדללה נהרגה יחד עם בתה וכמה מבני משפחתה.
ב-10.1.24 נהרג אחמד בדיר, עיתונאי שעבד באתר המקומי "אל-חדף", המזוהה עם החזית הלאומית לשחרור פלסטין. בדיר עמד ליד אוהל העיתונאים ליד שער בית-חולים בח'אן-יונס כשנפגע מרסיס הפצצה ישראלית.
ב-11.1.24 נהרג מוחמד ג'מאל אלת'לאת'יני, עיתונאי שעבד בערוץ חמאס "אל-קודס אל-יום", כשפצצה ישראלית פגעה בביתו בדרום עזה.
ב-12-13.1.24 לא נהרג אף עיתונאי.
ב-14.1.24 נהרג יזאן אל-זוואידי, עיתונאי וצלם של הערוץ המצרי אל-ג'אד, מהפצצת צה"ל בבית-חנון. אל-זווידי נהרג יחד עם אחיו ואחיינו כשהיה בדרך לראות מה נותר בביתו אחרי ההפצצות הישראליות בצפון הרצועה.
ב-15-24.1.24 לא נהרג אף עיתונאי.
ב-25.1.24 נהרג איאד אל רוואג', עיתונאי שעבד ברדיו אל-אקצא של חמאס, יחד עם ארבעה מילדיו כשישראל הפציצה את מחנה נוסייראת בצפון הרצועה.
ב-16-28.1.24 לא נהרג אף עיתונאי.
ב-29.1.24 נהרג מוחמד עטאללה, עורך באתר "א-רסאלה" המזוהה עם חמאס וכתב באתר העצמאי המקומי "ראסיף 22", כשישראל הפציצה את מחנה א-שאטי בעזה. יחד עמו נהרגו כמה מבני משפחתו.
ב-30.1-5.2.24 לא נהרג אף עיתונאי.
ב-6.2.24 נהרג רזק אלע'ראבלי, מנהל אתר החדשות "מרכז המידע הפלסטיני" המזוהה עם חמאס, בהפצצה ישראלית על ביתו בח'אן-יונס. אלע'ראבלי עבד באתר ככתב ועורך מ-2015.
ב-8.2.24 נהרג נאפז עבדל-ג'וואד, מנהל תחנת הטלוויזיה הפלסטינית "פלסטיין TV", יחד עם בנו מתקיפת צה"ל על הבית שבו שהו בדיר אל-בלח. הטיל שפגע בהם הרג עוד 14 איש, כולל חמישה ילדים.
ב-9-10.2.24 לא נהרג אף עיתונאי.
ב-11.2.24 נהרג יאסר ממדוח אל-פאדי, עיתונאי בסוכנות "כנען" המזוהה עם הג'יהאד האסלאמי, מירי צלף ישראלי בבית חולים נאצר בח'אן-יונס.
ב-12.2.24 נהרגו שתי עיתונאיות. עלאא אל-חמס, עיתונאית בסוכנות החדשות המקומית SND, מתה מפצעים שספגה עשרה ימים קודם לכן בתקיפה ישראלית על בית משפחתה ברפיח. באותו היום נהרגה גם אנגהם אחמד אדוואן, עיתונאית בערוץ הטלוויזיה הלובי "פברואר", מתקיפה ישראלית על ביתה בג'באליה.
ב-13-4.2.24 לא נהרג אף עיתונאי
ב-15.2.24 נהרג זייד אבו זייד, מנהל תחנת "רדיו קוראן", בבעלות האוניברסיטה האסלאמית בעזה, מתקיפת חיל האוויר הישראלי במחנה נוסייראת.
ב-16-22.2.24 לא נהרג אף עיתונאי.
ב-23.2.24 נהרג מוחמד יאגי, צלם עיתונות שעבד עבור סוכנויות שונות, כולל אל-ג'זירה, מתקיפה ישראלית על א-זוואידה. יאגי מת יחד עם 36 מבני משפחתו כולל אשתו ובתו.
ב-24.2-4.3.24 לא נהרג אף עיתונאי.
ב-5.3.24 נהרג מוחמד סלמה, מגיש בערוץ "אל-אקצא" של חמאס, מהפצצה ישראלית על ביתו בדיר אל-בלח. סלאמה נהרג עם מספר לא ידוע של בני משפחתו.
ב-6.3-13.3.24 לא נהרג אף עיתונאי.
ב-14.3.24 נהרג עבדול רחמן סאימה, צלם ומפיק ב-Raqami TV, כלי תקשורת המתמקד בנושאים טכנולוגיים, כשישראל הפציצה במחנה אל-בורייג'.
ב-15.3.24 מת מוחמד אל-ריפי, צלם פרילנס שנפגע יום קודם לכן מירי צה"ל כשניסה להשיג קמח ליד העיר עזה.
מלבד ההרוגים נעדר העיתונאי הישראלי עודד ליפשיץ, עיתונאי "על המשמר" לשעבר, שנחטף לעזה מביתו בקיבוץ ניר עוז (בת זוגו, הצלמת יוכבד ליפשיץ, נחטפה יחד איתו אך מאז שוחררה). הצלם הית'אם עבדלוואהיד, מסוכנות עין-מדיה, והצלם נידאל אל-ואהידי, מערוץ א-נג'אח של אוניברסיטת א-נג'אח בשכם, נחשבו נעדרים למשך כמה ימים אחרי ה-7.10, אך בהמשך דווח כי נעצרו בידי כוחות צה"ל.
המוקד להגנת הפרט עתר לבג"ץ נגד צה"ל והשב"ס בדרישה כי יורה לרשויות למסור מידע על אל-ואהידי ועל עבדלוואהיד, שלפי העתירה מוחזקים בידי הרשויות בישראל.
לפי המוקד, השניים הם "עיתונאים, שיצאו לאזור מחסום ארז ביום 7.10.2023 על מנת לתעד את המתרחש בזמן המלחמה. בעת מילוי תפקידם, העותרים נעצרו על-ידי כוחות הביטחון של ישראל ומעצרם תועד על-ידי משפחותיהם בסרטונים שפורסמו בתקשורת". ב-31.10 דחה בג"ץ את העתירה משלל טעמים וחייב את העותרים בהוצאות.