בהתייחסו לעמדת מועצת העיתונות והתקשורת בישראל לתזכיר חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ג-2023 כתב שוקי טאוסיג, עורך "העין השביעית": "המסמך שיצא מטעמה הוא אחד החריפים ביותר מבין 26 ניירות העמדה שהגישו גופים וארגונים שונים נגד החוק".
כמי שניסח את עמדת המועצה, אליה הצטרפו חברותיי וחבריי לוועדה שמונתה על-ידי מועצת העיתונות והתקשורת בישראל לבחון את תזכיר הצעת החוק ולהכין תגובה מטעם המועצה, אני מבקש להבהיר מה עמד מאחורי עמדתנו.
בדיון שהתקיים בישיבה של ועדת השרים לחקיקה ב-31.7.2016 ושנועד לחסל את תאגיד השידור הישראלי עוד בטרם הוקם, הבהירה שרת התרבות מירי רגב את עמדתה באשר לשידור הציבורי: "מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו? השר צריך לשלוט, מה נעמיד כסף ואז הם ישדרו מה שהם רוצים?".
זמן קצר לפני פירסומו של תזכיר קרעי שבתי מביקור בהונגריה, שם הייתי אורחו של שופט בית המשפט לחוקה, ומביקור בפולין, וניתנה לי ההזדמנות לחזות במו עיניי בהתגלמותה של תקשורת ש"אנחנו", קרי הממשלה, "שולטים בה".
קרעי נוקט בטקטיקה זהה לזו של לוין. הוא מצביע על כשלים אמיתיים של המערכת אך במקום להעניק לה סם הבראה הוא משקה אותה בסם מוות
בשטף יוזמות החקיקה המתרחשות עלינו חדשות לבקרים עברה הצעת החוק של שר התקשורת, שלמה קרעי, מתחת לרדאר. לדעתי, זו הינה אחת היוזמות המסוכנות ביותר לעתידה של הדמוקרטיה בישראל. והיא מסוכנת שבעתיים כשהיא מתלווה ליוזמתו של שר המשפטים, יריב לוין, להשתלטות על מערכת המשפט.
קרעי אף נוקט בטקטיקה זהה לזו של לוין. הוא מצביע על כשלים אמיתיים של המערכת אך במקום להעניק לה סם הבראה הוא משקה אותה בסם מוות.
סעיף 1 להצעת החוק מצהיר כי "מטרתו של חוק זה להסדיר את אספקת תכני צפייה-ושמע לציבור בישראל, לקדם השקעה ביצירה ישראלית איכותית, לאפשר מגוון וריבוי דעות באספקת תכני צפייה-ושמע ובפרט תכני חדשות, ולקדם את התחרות בתחום".
תזכיר קרעי מצביע על הכשל בקיומם של הסדרים רגולטוריים שונים לכלי תקשורת שונים ואת העובדה שלא כל אמצעי התקשורת כפופים לאסדרה כלשהיא ומציע "להקים רשות חדשה [...] שתפקידה יהיה לאסדר את כל תחום אספקת תכנים הצפייה-ושמע, באופן שיהיה אדיש לאופן ולטכנולוגיה בהם מופצים התכנים".
התזכיר מצהיר כי "הרשות תהיה רשות בלתי תלויה בעלת יכולות מקצועיות ומיקוד פעילות בתחומי הכלכלה והתחרות ותוקם מתוך שאיפה לעצמאות בפעילותה". סעיף 3(ב) להצעת החוק אף קובע ברחל בתך הקטנה, כי"הרשות תהיה עצמאית בהפעלת סמכויותיה לשם מילוי תפקידיה, בהתאם להוראות חוק זה, ולפי כל דין".
פרופ' אשר מעוז (צילום: באדיבות המצולם)
אני חותם על כל מילה אלא שסיסמאות לחוד ומציאות לחוד. הרשות החדשה איננה עצמאית אלא אמורה להיות יחידת סמך במשרד התקשורת. בנוסף ליו"ר שיהיה עובד מדינה תורכב מועצת הרשות החדשה משמונה חברים ביניהם שלושה נציגי ממשלה, שני נציגי ציבור שייבחרו על-ידי שר התקשורת ועוד שלושה נציגי ציבור שימונו לפי המלצה של ועדת איתור.
אלא שוועדת האיתור תהיה בת שלושה חברים והם "נציג ציבור שיבחר השר, והוא יהיה יושב הראש" ועוד "שני נציגים שימונו לפי המלצותיהם של שר החינוך ושל שר המשפטים". יושב ראש המועצה ייבחר אף הוא על-ידי ועדת איתור, הפעם בת חמישה חברים, "המנהל הכללי של משרד התקשורת, והוא יהיה יושב הראש; נציב שירות המדינה או נציגו; נציג ציבור שימונה לפי המלצת המנהל הכללי של משרד התקשורת; נציג ציבור שימונה לפי המלצת המנהל הכללי של משרד החינוך; נציג ציבור שימונה לפי המלצת המנהל הכללי של משרד המשפטים".
דומני שאפילו אורוול היה מתקשה להרכיב "רשות בלתי תלויה... [ש]תוקם מתוך שאיפה לעצמאות בפעילותה" אשר כזו.
במסגרת ה"ליברליזציה" מבטלת הצעת החוק את משטר הרישוי של אמצעי התקשורת וממירה אותה בחובת רישום, אלא שהרישום נעשה באמצעות יושב ראש המועצה שהינו כאמור מינוי פוליטי, כאשר למועצה הפוליטית מוקנית הסמכות לקבוע, "כי מתקיימות נסיבות שבשלהן אין לרשום מבקש במרשם" ואף "לבטל רישום במרשם או להתלותו עד לקיום תנאים שתורה עליהם או להגביל את מי שרשום במרשם באספקת תכני צפייה-ושמע, לפי העניין".
הצעת החוק קובעת שמדיניות הרשות וקווי פעולתה ייקבעו על-ידי המועצה והיא גם תפקח על ביצוע המדיניות שקבעה ולצורך זה תהייה מוסמכת להתערב התערבות של ממש באופן ניהולו של גוף תקשורת ולהורות לו "בדבר פעולות שעליו לנקוט, או להמנע מלנקוט, כדי למנוע או לצמצם את הפגיעה [בתחרות]".
להעניש תקשורת ביקורתית, לצ'פר תקשורת מגויסת
תקצר היריעה מלפרט את כל המוקשים בהצעת קרעי והמבקש יעיין בנייר העמדה שהגשנו.
אני רוצה להצביע עם זאת על שתי מטרות שמתחבאות מאחורי סעיפי הצעת החוק והמלל הרב שמלווה את התזכיר.
מגמה ראשונה היא לפגוע באמצעי תקשורת שהממשלה אינה חפצה ביקרם. בראש ובראשונה תאגיד השידור הציבורי שעל השאיפה לחסלו הצהיר השר קרעי עם כניסתו למשרד התקשורת. הדבר ייעשה על-ידי פגיעה באיתנותו הכלכלית של התאגיד בכך שיחוייב להעמיד את תוצרתו, בה השקיע ממון רב, לרשות אמצעי התקשורת המסחריים ללא תמורה ועל ידי האיסור על מכירת פרסומות בתחנות הרדיו שלו.
שר התקשורת שלמה קרעי וראש הממשלה בנימין נתניהו (צילום: יונתן זינדל)
בנוסף, הצעת החוק מרככת את ההגבלות על בעלות צולבת אך מותירה אותם לגבי עיתונות כתובה. סעיף 40 קובע: "ספק חדשות רשום או אדם בעל זיקה אליו לא ירכוש ולא יחזיק בשליטה בעיתון או באתר אינטרנט חדשותי, או בתאגיד בעל זיקה לאחד מאלה, ללא אישור בכתב ומראש מהמועצה ולאחר ששקלה המועצה את השפעת הרכישה או החזקה על קידום התחרות באספקת מידע חדשותי לציבור בישראל". נקל לשער את הסיבה לכך לאור טענותיהם של חברי הכנסת מהקואליציה נגד העיתונות הכתובה אותה הם מאשימים בעויינות לממשלה.
מגמה שנייה בהצעה היא הצ'ופרים לאמצעי התקשורת שהשר והממשלה חפצים ביקרם. לכך כל האמצעים כשרים. לצורך זה נגזרה הצעת החוק בהתאמה למידותיו של ערוץ 14 יקיר הקואליציה.
כך נקבעו מדרגות החובה של ההשקעה ביצירה מסוגה עלית כך שערוץ 14 ייפול מתחת למדרגה הנמוכה ויהא פטור מהשקעה. גם הריכוך של הדרישות בתחום שידורי החדשות משרת את ערוץ 14 שלהזכירנו הוקם בכלל כ"ערוץ מורשת", מורשת ממנה נותרה בסך-הכל העובדה שהוא אינו משדר בשבת.
לבסוף, מבקש התזכיר לבטל את עידן+ ובמקום זאת תפתח הרשות אפליקציה לאספקת תכנים ותפיץ אותם לציבור, למרות הטענה כי פלחי אוכלוסיה שלמים יתקשו לתפעל את האפליקציה. הדבר יאפשר לכאורה לערוץ 14 להתחמק מתשלום חוב של כ-7 מיליון שקל עבור הפצת השידורים בעידן+.
פטריק דרהי (מימין), הבעלים של "הוט" ו-i24news; ויצחק מירילשוילי, הבעלים של ערוץ 14 (צילום: משה שי; רונן גולדמן, רשיון CC BY-SA 3.0)
ולא רק ערוץ 14. הסרת חסמי הבעלות הצולבת תאפשר למיליארדר פטריק דרהי, הבעלים של הוט ושל I24 news לקבל אישור להקמת ערוץ חדשות בעברית, זאת לאחר שתחקיר של "הארץ" הצביע על כך שהערוץ הפך לשופר של בנימין נתניהו.
מהפך קרעי, המתוכנן בהמשך לחקיקה הנוכחית, יאפשר לתחנות הרדיו האזוריות, שרבות מהן משרתות את מפלגות הקואליציה, להפוך לערוצים ארציים ולממן את שידוריהן באמצעות שידורי פרסומות שנאסרו על תחנות הרדיו של התאגיד.
יוזמת קרעי כוללת בחובה גם גזרים. שר התקשורת הודיע במסיבת העיתונאים על יצירתו של "תקציב ייעודי לעידוד התחרות והמגוון בתחום החדשות והאקטואליה". נקל לשער למה ישמש תקציב זה כשהוא נתון בידיה של הממשלה. זאת ועוד, הממשלה יכולה לעודד ערוצי תקשורת שהיא חפצה ביקרם באמצעות הסטת תקציבי פרסום כמו גם תקציבים לעידוד היצירה המקורית.
קטע סטנדאפ קורע סיפר בשעתו על אדם שנדרס על ידי רכבת. לאחר תקופת החלמה ממושכת שב לביתו ואשתו שפתה מים כדי להכין לכבודו כוס קפה כפי שאהב. להפתעתה נטל הבעל הזועם פטיש כבד וריסק את הקומקום. לתמיהתה של האישה הבהיר הבעל: "אלה צריכים להרוג אותם כשהם עוד קטנים".
הדור שגדל על רכבות וקומקומים חשמליים לא יבינו אפיזודה זו שנוצרה בימי קטרי הקיטור והקומקומים השורקים. אבל אם לסכם את מה שלמדתי בסיוריי בהונגריה ובפולין - את הצעת קרעי יש להרוג כשהיא עדיין קטנה.
פרופ' אשר מעוז הוא הדיקן המייסד של בית הספר למשפטים במרכז האקדמי פרס ויו"ר הוועדה לקשרים אקדמיים בינלאומיים. הוא עמד בראש ועדת מעוז שמונתה בידי שרי המשפטים והמשטרה כדי לבחון את סוגיית החיסיון העיתונאי ולהגיש המלצותיה